אורן

רשמים מהסדנא לשליטה בכעסים ולתקשורת יעילה. קצת יומרני אין ספק, לתאר, לספר ולסכם סדנא לשליטה בכעסים!

למה בעצם סדנא אמרתי לעצמי, אני בקושי יכול לבטא ולהסביר כעסיי ותסכוליי לעצמי. אז למה שאדבר עליהם בנוכחותם של אנשים שכלל איני מכיר. כך חשבתי כשהוצע לי להגיע לסדנא. להצעה נעניתי מיד, כי מצד אחד הסדנא סקרנה אותי אך מצד שני חלחל בי חשש וספק כבד במה זה יכול להועיל? להפתעתי ולשמחתי הרבה, התבדיתי למן המפגש הראשון.

עוצמת הקשר שנוצרה בין חברי הקבוצה, הפרגון, ההקשבה ובעיקר ההבנה וההשלמה שלעוד אנשים, בשר ודם כמותי, ישנן אותן בעיות והם מתמודדים עם תסכולים וקשיים שמעיבים על כל אחד מאיתנו. אך הסדנא היוותה מפלט, מקום אליו הגעת ממש אתה עצמך, אל תוך המליאה לעיתים לומר דברים כואבים, קשים שלא היית מעז לומר בשום מקום אחר. אין צורך להתנצל על העובדה שהתפרצת או יבקרו, יעירו ויאירו לך, אלא בדיוק להיפך, להיפתח ולהקשיב.

הציפייה וההמתנה השבועית למפגש טעון שבו איני לבד ואף צריך להקשיב לבעיות של האחרים, להביע עליהם דעתי באופן רגיש וכן היוו מבחינתי אבן בוחן ליכולתי להקשיב א. לעצמי ב. לאנשים סביבי. מעולם עד לסדנה, לא הייתה לי הסבלנות להקשיב לבעיותיהם של אחרים, הרי סחבתי על גבי מטען כה כבד שהעמיסו והעמסתי על עצמי שנים, אזי למה שארצה בכלל להקשיב.

הסדנה גרמה לי לשנות התנהגותי, בעיקר כשנתקלים בקשיים מסוגים שונים, לא עוד התכנסות בתוך שבלול ובריחה אליו כשיש בעיה אלא, הבנה כי א. יש בי הכוחות והיכולות ולכן, אני מסוגל להתמודד. ב. חשיבה חיובית העולם לא פועל כנגדי ואף לא האנשים הסובבים אותי. חשיבה שכל העת אפפה אותי בטרם הגעתי לסדנה. להלן מספר דוגמאות:
למדתי בסדנא, מספר כלים להתמודדות בעת מצבים בהם אני מתעצבן על מישהו לא חשוב מי: א. למדתי ויישמתי לא תמיד בהצלחה אך ככל שעובר הזמן, הדברים מתחדדים, אין צורך להגיב מיד על כל אירוע, עדיף תמיד להרחיק תגובה מאירוע. נכון, קשה מאוד לשתוק. הרבה חושבים שהשתיקה באה מתוך חולשה, אך לא היא.

מרחק התגובה מאפשר לחשוב על הדברים ולראותם בפרספקטיבה לחשוב באמת מה עיצבן אותי. איזה חלק לי היה בדברים שהובילו לעצבים ואז לא להגיב מהבטן אלא תגובה עניינית מהראש. הבנתי שכשהדברים נאמרים ונעשים ב”עידנא דה ריתחא” הם דברים מעליבים לא ממוקדים ומחטיאים את המטרה.

כלי נוסף שלמדתי ויישמתי בהצלחה גדולה יותר (תפיסת שטחי האש) היא ההבנה שבחיינו ישנם מקומות ואנשים שעלי לזכור ולהבין כי בנוכחותם אני נעשה עצבני, לחוץ ודרוך יתר על המידה ויש סיכוי סביר מאוד שבמקומות אלו ובקרבת האנשים המסוימים הללו, אתפרץ. עצם ההבנה וההכרה שיש מקומות כאלה ואנשים מסוג זה, גורמים אצלי רגיעה. אני מבין ויודע שאני נכנס למצב רגיש אז אני מרגיע את עצמי וחושב כל העת מחשבות חיוביות, המשפרות ההרגשה ומונעות חיכוכים.

ייתכן ויהיו אלו שיאמרו “אה נו, מה הבעיה? יש פתרונות אינסטנט. “קשה לך אז דבר על זה, שפוך ליבך, טהר אווירה עם חבר קרוב או חברה, לא שווה להתפרץ”.

עצם תהליך הלמידה באמצעות צוות מטפלים ערני, יוזם, מלומד ובעיקר מאמין, תומך, מפרגן אמפאטי ו”נשכני” כאחד, מגביר ומעצים איכויות המפגש ומעלה אותו מספר רמות מעלה.
היציאה החוצה אל מחוץ לסדנא לאחר כל מפגש ומפגש, הייתה והינה עד היום גם לאחר סיומה, מן התמודדות עם החיים כבתוך מעבדה, הרגשה וחשיבה על אירועים הנקרים בחיינו ותגובה לאירועים אלו באמצעות שיטות וגישות ובמיוחד באמצעות חשיבה חיובית ואמונה ביכולת האישית ובכוח הטמון בך.

אסכם זאת כמאמר השיר “אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי” אזי אלף פסיכולוגים לא יצליחו להכווין אותי כפי שסדנא זו סייעה לי ועוד ימים יגידו ואין זו קלישאה.

בברכה מקרב לב, אורן.

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *