איך לא לתת לעבר שלנו לנהל לנו את החיים גם בהווה? / אריאלה מלצר / 06.11.2011

כל כך הרבה פעמים אנחנו נוכחים לראות איך העבר שלנו מנהל אותנו גם במציאות של ה'כאן ועכשיו'. לעיתים, זה במודע ולעיתים, כשאיננו מודעים כלל לגורם שדוחף אותנו לפעול ולהתנהג כפי שאנחנו מתנהגים. למעשה, אנחנו יכולים לתת לעבר שלנו לנהל לנו גם את ההווה והעתיד שלנו, מבלי שאנחנו מבינים את מקורות ההתנהגות שלנו וגם אם כן, אנחנו מרגישים, לעיתים, שזה חזק מאיתנו. הדבר נכון בכל תחומי חיינו, ובתחום שאני עוסקת בו יום יום, במה שנוגע להתמודדות עם הכעס, אני נתקלת בו שוב ושוב.

בילדותנו אנחנו לומדים ומקבלים ממשפחת המוצא שלנו ומכל הדמויות המשמעותיות אשר בחיינו ערכים, חוקים, דפוסי התנהגות, אמונות, תפקידים, נורמות ועוד, אם זה במסרים מילוליים ואם זה במסרים לא מילוליים. כילדים אנחנו מקבלים אותם כעובדה איך שהם, היות ואין לנו כלל יכולת לבדוק אותם. למסרים האלה יש כוח והשפעה על עיצוב וגיבוש הזהות העצמית שלנו וכיצד נפעל ונתנהג במצבים השונים.

כילדים אנחנו תלויים פיזית ונפשית, בהורינו או במי שגידל אותנו ובדמויות הסמכותיות האחרות אשר בחיינו ואין לנו הרבה אפשרויות בחירה.

לא כל מה שהתאים לחיינו כילדים בעבר, מתאים יותר למציאות חיינו בהווה. חלק מהירושה שקיבלנו הוא חשוב, העניק לנו צידה טובה לדרך החיים שלנו, ביסס את כוחותינו ותרם להתפתחות האישית שלנו, להישגים ולהצלחות שלנו.

הצרה היא שבמקרים לא מעטים אנחנו מעבירים ומאמצים אל חיקנו חוקים מסוימים, עמדות, אמונות, דפוסי התנהגות ותפקידים שונים שהתאימו לעבר כשהיינו ילדים חסרי אונים, ללא בשלות רגשית וללא אותם כוחות קוגניטיביים ורגשיים, כישורים ויכולות שפיתחנו כמבוגרים ומביאים אותם גם לבגרותנו, למרות שהמציאות השתנתה ואיננה יותר כפי שהייתה בעבר.

חלק מהדברים שקיבלנו הולך איתנו לבגרות עד שאנחנו נתקלים במציאות שהם כבר לא פונקציונאליים יותר, אינם יעילים יותר עבורנו ולא תורמים לנו כבעבר אלא דווקא ההיפך.

במקומות בהם נוח וטוב לנו, אנחנו לא עוצרים לבדוק ולהתבונן. זה טבעי. רק כשאנחנו נתקלים בקשיים, בבעיות ובמחסומים שעוצרים אותנו מלהשיג את רצוננו, כשקשה וכואב לנו, וכשמשהו חסר לנו, אנחנו עוצרים לבדוק למה זה קורה. כמו כל ירושה שמקבלים, חלק מהדברים מתאים לנו ונרצה להשאיר אותו וחלק, לא.

במיוחד במקומות שאנחנו חסומים בהם, איפה שקשה לנו ואיננו מצליחים להשיג את רצונותינו ומטרותינו, חשוב להתבונן ולבדוק למה זה לא עובד לנו. רק אז אנחנו מגלים כי אנחנו פועלים באופן אוטומטי עפ"י חוקי העבר וההתנסויות הקודמות שלנו כאילו זו המציאות העכשווית ובעצם, אנחנו נותנים לילד הפנימי שבתוכנו לנהל לנו את החיים.

שלומי כהן, חבר יקר, המנחה איתי כבר שנים את הסדנאות לשליטה וניהול כעסים מדגיש, לאור הקשיים לנהל את הכעס ביעילות, אותם אנחנו רואים בסדנאות והבאים לידי ביטוי בהתפרצויות של כעס ללא שליטה או הימנעות מלבטא אותו בכלל, כי לפעמים אנו נאחזיםבפחדים שמקורם בהתנסויות וחוויות מהעבר.

פחדים אלו מונעים מאיתנו לפעול בהווה בחופשיות ומצמצמים לנו את טווח הראייה, הבחירה וההזדמנויות שבדרך. בעצם, אנו נמצאים ברמת דריכות גבוהה גם כאשר אין איום ממשי, פיזי או רגשי, על הקיום שלנו.

אם ניקח לדוגמא מסרים שעוברים גם ללא מילים כמו, "החיים מלאים בסכנות וצריך כל הזמן להיזהר", "אל תסמוך על אף אחד", "קשר קרוב יכול לפגוע ולהכאיב", "צריך ללכת על בטוח", "אסור להיכשל" וכיו"ב, נראה איך מסרים כאלה יכולים לפגוע בתחומים רבים וחשובים בחייו של אדם בבגרותו.

לשלומי זה מזכיר את ידית האחיזה באוטובוס, ידית שהנוסעים אוחזים בה כאשר האוטובוס בנסיעה מהירה ומטלטלת או בסיבוב שיכול להוציא משיווי משקל וצריך להחזיק חזק כדי לא להיפגע.

המדהים הוא שרבים מאיתנו פועלים, לעיתים קרובות, כמו נוסעים שאוחזים חזק בידית האחיזה ומוציאים את אותה עוצמת אנרגיה  גם כאשר האוטובוס עומד !!!

זה קורה לנו בחיי היום יום במצבים שמתפרשים אצלנו כסכנה קיומית אמיתית. אם ניעצר להתבונן במצבים אלה בהגיון, נגלה שאין סכנה מוחשית אמיתית שדורשת את רמת הדריכות בה אנו נמצאים – האוטובוס עומד! 

רמת דריכות זו מכבידה ומעמיסה על חיינו, גורמת לתקיעויות רבות בחיינו, מעוררת מתח ולחץ, יוצרת מריבות וויכוחים לרוב ומשאירה אותנו בחוויה של הישרדות. תפיסות אלה לא מאפשרות לנו לראות את האפשרויות השונות, להתבונן בצורה מפוכחת וגמישה במציאות ולמעשה, לא נותנת לנו מרחב של חופש בחירה.

"אני מוכרח להספיק את כל המשימות כי אם לא אז……"
"אני חייבת להכין 10 סוגי סלטים לאורחים כי אחרת……"
"אני לא יכול ללכת לישון אם יש כלים בכיור כי…..
" הדברים צריכים להיעשות בדיוק בדרך שלי, אחרת…"
" אני חייב להגיב מיד, אחרת…"

דוגמאות אלה של תבניות חשיבה והתנהגויות אינן כורח המציאות. הן תולדה של החוקים וההתנסויות שלנו מן העבר ולהיאחזות שלנו בהם. הן ניתנות לשינוי. אנחנו הם אלה שקובעים ובוחרים האם להמשיך לאחוז בהם או להרפות מהם כי הם כבר לא טובים עבורנו. זו אחריות ובחירה שלנו בלבד. ניתן גם לבחור להתנהג אחרת.

לסיום, לא מוכרחים להמשיך ולאחוז בדברים שאינם מתאימים כבר למציאות חיינו בהווה ובידינו לשנות את ההווה והעתיד שלנו. מומלץ, כמו שאנחנו עושים בסדנאות לניהול ושליטה בכעסים, להציב סימן שאלה בסוף כל אמונה, חשיבה או אמירה שכזאת ולבדוק מהו האיום הרגשי שעומד מאחורי האמונות הללו, שהרי לא תמיד קיים שם באמת איום פיזי או רגשי קיומי.

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *