איך להתנהל נכון וחכם עם בני המשפחה בבית בהסגר עקב משבר הקורונה

היום אני רוצה לתת לכם כמה דרכים איך להתנהל נכון ובחוכמה עם בני המשפחה בבית בזמן ההסגר עקב הקורונה.
למרות הקשיים שיש במצב, אנחנו יכולים להתמודד עם המצב. אין מקום לייאוש. מתמודדים כל יום ביומו ועושים הכי טוב שאפשר.

אני מזכירה לכם מהפוסטים הקודמים שלי:

התמודדות משפחה במשבר

נשימה עמוקה, הסתכלות חיובית, התמקדות בהווה ב’כאן ועכשיו’, להבין על מה יש לנו שליטה ועל מה לא, לצרוך כמה שפחות חדשות, ליהנות ממה שיש, למזער נזקים כמה שאפשר ולהתמודד בדרך של צעד אחר צעד, כל יום ביומו. לעשות את המיטב שאפשר כל יום.

היום אני רוצה להראות לכם עוד כמה דרכי התמודדות יעילה חשובות ביותר במיוחד למצבים כמו שתיארו לי משתתפי הסדנאות של שליטה וניהול כעסים במפגשים שהתקיימו.
יש לפעמים הרגשה של כיאוס, בלאגן, חוסר גבולות, חוסר פרטיות, אין מרחב אישי, אין חופש , ואין אפשרות להיות קצת לבד עם עצמנו.

בנוסף לכך, הורים רבים מרגישים צורך לעמוד כל הזמן לרשותם של הילדים ולהיות ספקי הצרכים שלהם, להיות צוותי הווי ובידור, מגשרים ומשכיני שלום, לעשות להם סדר יום, לספק את כל צרכיהם ולהיות כל הזמן בשבילם כשאולי גם הם צריכים קצת אוויר משל עצמם, ולהיות לבד רק למען עצמם.ובאמת, צריך לנהל בחוכמה את המצב בבית ולשמש מקום בטוח עבור הילדים.

חלק מהאנשים שיצאו לחל”ת או פוטרו או הוגדרו כלא חיוניים מרגישים חסרי ערך וחסרי תועלת כשהם מוצאים את עצמם פתאום מובטלים וחסרי מעש ובלתי משמעותיים.
קודם היתה להם חשיבות ,תחושת ערך ומרכזיות, ופתאום הם נאלצים להיות בבית ללא ההרגלים שלהם,בלי התפקידים, התארים והמשמעות. זה לא פשוט.

חלק מברי המזל גם צריכים לעבוד מהבית אבל אם אין להם מקום וזמן בבית שהם יכולים לעבוד בשקט ללא הפרעות, אז זה לא מצליח להם וזה מגביר אצלם את הלחץ והתסכול,
חוסר האונים ואת הדאגה הכלכלית שמא תהיה סיבה לפטרם, אם הם לא יעמדו במשימות שעומדות בפניהם בעבודה מהבית.

יכולה לעלות גם הרגשה של חוסר אוויר ומחנק כשאין אפשרות לצאת החוצה ליותר מכמה דקות וסביב הבית בלבד, לחץ ומתח, שבקלות יחד עם החרדה והדאגה לשלומם ולבריאותם של בני המשפחה עקב התפרצות הקורונה, יכולים לגרום להתעוררות של כעסים והתפרצויות כעס של צעקות, דיבור מעליב ופוגע, קללות וניבולי פה, זריקת חפצים, השתקה והקטנה, מריבות, עצבים,
האשמות הדדיות, ברוגז או התרחקות וניתוק.

רואים את זה גם בדיווח של המשטרה על עלייה בתלונות על אלימות במשפחה. מכאן ניתן להבין ומשיחות שלי עם מטופלים ואנשים רבים שיש גם עלייה באירועים של
התפרצויות הכעס והתקפי הזעם בין בני המשפחה.

זה לא חייב להיות המצב.
לכן, מומלץ לעשות כמה דברים:
א. ראשית, ממש תעשו לכם רשימה מה חשוב לכם באמת ומה לא. על אלו דברים אתם יכולים להתגמש ולהתפשר ולא להתעצבן או לריב עליהם ואיזה דברים ממש חשובים לכם שעליהם אתם לא מוכנים להתפשר. זה יעזור לכם, לא להתייחס באותה חומרה לכל הדברים ולוותר על דברים קטנים ושוליים שלא שווים ויכוח, טענות או תלונות, ביקורת והאשמות.

ב. שנית, בגלל שהמצב לא פשוט לכולם, כולל הילדים שלכם שנמצאים גם הם בחרדה, בחוסר אונים ובתלות גדולה בכם, והם מסתכלים עליכם, הגדולים, כעוגן והביטחון שלהם, צרו לכולכם מרחב יחסים בטוח, שבו יש מקום וחופש להבעת רגשות, מחשבות, לשונות בדעות וברצונות, הבנה והכלה, סובלנות וסבלנות ובעיקר, כבוד אחד לשני ולצרכים של כל אחד.

ג. והדבר השלישי הוא , כדי לאפשר מקום וחופש לכולכם להיות עצמכם במיוחד כשזה נכפה עליכם להיות ביחד סגורים במקום אחד, שבו ביחד לישיבת בית ותהפכו את הילדים שלכם לשותפים בקביעת התוכנית היומית. כמה מהמטופלים וממשתתפי הסדנאות סיפרו לי איך הם בנו לו”ז מדויק לילדים כשהם בסוף לא עומדים בזה ומאבדים את שלוות רוחם ומתעצבנים על הילדים או על בן/בת הזוג.

התכנית היומית לא אמורה להיות רק עבור הילדים. הם לא עובדים שלנו או חיילים או תלמידים שלנו שיש לארגן להם לו”ז ומערכת שעות.
אתם משפחה וכמשפחה אתם מתמודדים ביחד עם המצב. זו תוכנית משפחתית וכדאי שתהיה בה גמישות שמותאמת לכל אחד מבני המשפחה כולל ההורים. למשל, אפשר להחליט, ששעת הקימה היא בין 8 ל- 9:00 וב 9:30 יש ארוחת בוקר לכל בני המשפחה. כולם מוזמנים לחדר האוכל, לפינת האוכל, המטבח או במרפסת, תלוי לפי מה שמחליטים. זה נותן בכל זאת, חופש בחירה ומרווח של אוויר שמתאים לכל אחד ואחד.

יושבים כמשפחה ומבקשים מכל אחד הצעות לסדר היום לכל השבוע כשיש מקום להעלות בקשות לשינויים במהלך השבוע . סדר היום צריך לכלול מתי פעילות אינדיבידואלית עצמאית לכל אחד,
מתי נפגשים, ביחד, לארוחת בוקר, צהריים וערב, מתי זמן משחקים, מתי פעילות משותפת ואיזו, מתי זמן אישי לכל אחד מההורים ובאיזה מקום בתוך הבית, כך שלא יהיו לו הפרעות ולבסוף, אחרי ששומעים את הרצונות והבקשות של כולם ומסכימים עליהם, כולל מה קורה כשלא עומדים בתוכנית שהוסכמה ע”י כולם, כותבים אותה על לוח או על דף ותולים במקום מכובד שכולם יוכלו לראות את ההסכמות וההבנות שהתקבלו ע”י כולם.

כשהופכים את הילדים לשותפים ונותנים כבוד לרצונות העצמאיים שלהם, הם ירגישו יותר מחויבות ורצינות להסכמות, הם יגלו אחריות ומשמעת עצמית, עצמאות, והגבולות יהיו יותר ברורים בבית, יהיה מקום לרצונות של כל אחד, מה שיוביל לסדר בהתנהלות היומיומית ורוגע ביחסים בין כולם.
שיהיה לכם שבוע טוב ושיגיעו ימים טובים יותר
אריאלה

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *