להיות בג'ט לב התמודדות עם כעסים בעזרת דיאלוג בין השכל לרגש / אריאלה מלצר / 01.06.2014

צ'ארלי צ'אפלין אמר " אנחנו חושבים יותר מידיי ומרגישים פחות מידי" לפעמים, כשאנחנו נוסעים הרחק מעבר לים, אנחנו סובלים מג'ט לג. אנחנו מגיעים פיזית בגופנו אבל חלק מההכרה והתודעה שלנו אל עצמנו עדיין נשאר במקום אחר. אנחנו מרגישים לא מחוברים לגמרי אל עצמנו.
אותו הדבר כאשר אנחנו מתקשרים עם כל האחרים שבסביבתנו דרך השכל, הרציו וההיגיון שלנו בלבד ולא מחוברים לרגש שלנו. כתוצאה מכך, במצב כזה אנחנו מנותקים לא רק מהרגשות של עצמנו אלא גם מרגשותיהם של האחרים, דבר שיוצר שיח חרשים ואי הבנות כשכל אחד, למעשה, מנהל דו שיח עם עצמו בלבד.
לזה אני קוראת ג'ט לב – להבין ולהתייחס אל העולם, אל המציאות ואל כל האחרים דרך השכל (מחלקת השכל) אך להיות מנותקים מהרגשות (וממחלקת הרגש) של עצמי ומרגשותיהם של אחרים.
לחלק מהאנשים יש איסור פנימי לבטא רגשות. האיסור הזה מקורו, איך לא, עוד בילדות, כשמתוך התנסויותיהם במשפחת המוצא שלהם או בסביבתם הקרובה הם למדו כי הם נפגעים עקב ביטוי רגשותיהם. לתפיסתם, ביטוי רגשות הוא ביטוי של חולשה , בעיקר, ביטוי של רגשות שנתפסים כשליליים, כגון, פחד, חרדה, חוסר אונים, עצב, עלבון, חוסר ביטחון, חוסר ערך, אכזבה ועוד.
חלקם חוו בילדותם ביקורת קשה על רגשותיהם (גם על מעשיהם והתנהגותם), זלזול ולעג, חוסר לגיטימציה וחוסר קבלה והכלה לרגשותיהם והכי קשה התעלמות מרגשותיהם ומצרכיהם בכלל. חלקם גם לא למדו לבטא רגשות כי בביתם לא דיברו רגשות, לא נהגו לפתוח ולבטא את מה שמרגישים וכתוצאה מכך, הם לא מכירים את השפה הרגשית. 
למרות שהם יכולים להימצא בסערה רגשית ועשויים להרגיש רגשות בעוצמה רבה, הם אינם "מורשים" בתוך עצמם לבטא את עצמם באופן חופשי ומשוחרר ובצורה ישירה וגלויה. היות ורגשות אלו קשים ומכאיבים להם ואף בלתי נסבלים עבורם, הם זקוקים לדרך אחרת של פורקן ושחרור מהם ולכן, הם יתעלו, לעיתים, את אנרגית הרגשות הללו לכעס.
כאן הכעס הופך להיות אמצעי לתיעול הרגשות הקשים וטשטוש הכאב ולמעשה, הכעס מהווה "תחפושת" ומסווה לרגשות החבויים מעוררי הכאב והחרדה.  בדרך זו של ביטוי אנחנו רואים איך הרגשות הקשים והמכאיבים מתדלקים את הכעס ומזינים אותו. 
אצל רבים נראה אף ביטוי של רגשות אלו בדרך של עצבים והתפרצויות כעס רבות בלתי נשלטות כאשר בדרך זו הם משתחררים, לכאורה, מרגשות אלו ואף משליכים אותם על האחרים בדרך של תוקפנות גלויה, האשמה, ביקורת, שיפוטיות ותלונות רבות. לחילופין, אצל אחרים נראה דרך ביטוי אחרת ואף הפוכה לפיה, הם ילמדו להסתיר את רגשותיהם אלה והדבר יבוא לידי ביטוי בהסתגרות, בהתכנסות בתוך עצמם ובשתיקה. הם גם אלה שלא יבטאו כעס בכלל.
אנשים אלו למדו מתוך חוויותיהם בחיים כי אל להם לחשוף את רגשותיהם ועקב כך, האנרגיה הטבעית שלהם מנווטת לשימוש בשכל, לתפיסת המציאות דרך הרציו והתבונה שלהם בשילוב עם עשייה, ביצוע משימות ומטלות ופעולות (doing). הם אלה שיכולים להשקיע רבות בפיתוח החוכמה שלהם, בלימודים ובבחירת מקצוע שדורש בעיקר שימוש באינטליגנציה והם אף יזכו להערכה, לחיזוקים ולהתפעלות מחוכמתם, מיכולתם השכלית וממעשיהם.
הם יבלטו בחוכמתם וזה יהיה החלק החזק והדומיננטי שלהם שייצא לאור. הם בהחלט יכולים להיות אנשים מצליחים מאד, מוכשרים ובתפקידים בכירים ורמי מעלה מאד.
הם אלו שמכונים אנשים רציונאליים (שמגיבים מהשכל) לעומת האנשים האמוציונאליים (שמגיבים מהרגשות).
בו זמנית, הם מתקשים לבטא את רגשותיהם בצורה פתוחה וישירה היות וחשיפת רגשותיהם מהווה עבורם איום וסכנה. הם מרגישים במצב כזה פגיעים וחשופים והם רואים בכך חולשה שתנוצל לרעתם ע"י האחרים, אשר יפגעו בהם פגיעה נוספת. זו הסיבה שהם אינם אוהבים שיחות נפש, הם מחפשים פתרונות הגיוניים ורציונאליים מיידיים ומהירים למצבים שונים ולא מבינים מדוע האנשים שבסביבתם אינם מבינים אותם או מדוע כועסים עליהם בטענה שהם מנותקים מהאחרים, לא קולטים, לא רגישים מספיק ולא מבינים את האחרים.
הם חוששים מתגובותיהם של האחרים אליהם כאשר יידעו מה הם מרגישים באמת, הם חוששים מביקורת שתופנה כלפיהם, מלעג  ומזלזול בהם, מדחייה ומנטישה, שייעזבו ויישארו לבד. אי לכך, הם "ניתקו" את עצמם מרגשותיהם, בדרך כלל באופן לא מודע, וע"י כך הם לא במגע עם רגשותיהם הכואבים. דרך זו נותנת להם תחושת הגנה מפני הכאב ויוצרת אצלם אשליה של ביטחון וחוזק.
אך למעשה, הם חיים בתחושת זיוף כשה"אני האמיתי" שלהם מוסתר וחבוי והם משקיעים אנרגיה רבה שהסביבה לא תראה באמת מה מתחולל בקרבם. הם דרוכים ובכוננות תמידית לקראת כל איום וסכנה שעלולה לפגוע בהם. הם לא באמת חיים את כל מי שהם על כל הרבדים שלהם, רגשותיהם, רצונותיהם ועל כל המהות שלהם. הם, למעשה, לא חיים את מלוא ההוויה שלהם כפי שהם באמת (being) .
הם חוששים שמא רגשותיהם האמיתיים ייחשפו ויתגלו לעיני כל ותתגלה חולשתם ובעיקר, שכל מה שהם עמלו למענו, שהם ייתפשו בעיני האחרים כחזקים ובעלי ביטחון, יתגלה כעורבא פרח וכבלון נפוח שאין בתוכו בעצם כלום. הם חוששים שהאחרים יגלו את הזיוף שהם חיים בו ולתפיסתם הפנימית, יתגלה האני האמיתי ה"ריק" ו"החלול" שלהם, לכאורה.
כאשר נמצאים רק במחלקת השכל ואין חיבור לעולם הרגשי (מחלקת הרגש), נמצאים בג'ט לב, מצב שיש בו ניתוק, לכאורה, מהרגשות של עצמי ומרגשותיהם של האחרים. הדגש הוא על ניתוק לכאורה כי הרגשות עצמם הרי לא נעלמים כאשר מסתירים אותם ומה שקורה במצב כזה הוא שהרגשות הללו הם שמנהלים את האדם ולא האדם מנהל את רגשותיו ואת התנהגותו וכתוצאה מכך יכולות להתרחש התפרצויות הכעס והעצבים.
במצב כזה האחרים לא יכולים לדעת מה עובר על אנשים אלה, מה הם מרגישים וקשה להם להבין אותם, להתקרב אליהם לתת להם אמפטיה וקבלה להיות איתם ביחסים של קרבה ואינטימיות ובכל נפגעות מערכות היחסים במיוחד עם האנשים הקרובים ביותר.
זאת ועוד, האדם שמתחבר אל האחרים ואל המציאות דרך השכל בלבד בשעה שהאחרים באים לשתף אותו ולבטא את רגשותיהם כלפי עצמם, המציאות או כלפי אדם זה וכל מה שהם זקוקים לו הוא התייחסות רגשית, אוזן קשבת, יד תומכת, אמפטיה, הזדהות, קבלה והכלה, הדיאלוג ביניהם יתנהל בקווים מקבילים ללא כל חיבור ותקשורת אמיתית ומלאה ובמהרה יגיעו הקצרים בתקשורת, חוסר ההבנה, תחושת אדישות, אטימות, ניתוק ואף ויכוחים ומריבות שאף אחד מהם לא התכוון אליהם מלכתחילה.
זו הסיבה שרבים מהאנשים המתפרצים בכעס מרגישים תסכול רב על כך שהם אינם מובנים שהרי הייתה להם בסה"כ כוונה טובה.
מה שהם לא מבינים הוא שברגע שהעולם הרגשי שלהם מוסתר ומדוכא בתוך עולמם והם עושים הכל כדי להימנע מלגעת ברגשות, הן של עצמם והן של האחרים, הם נחווים ופועלים כמנותקים, הם אינם יכולים להתחבר באמת אל האחרים ולהבינם, לבטא כלפיהם אמפטיה, הכלה, חמלה וקבלה וליצור קרבה ואינטימיות במערכות היחסים שלהם .
מכאן ניתן להבין שכדי למנוע מצבים של כעס והתפרצויות זעם ועצבים ועל מנת שתיווצר תקשורת בינאישית קרובה וחמה במערכות היחסים עם האנשים בסביבתם, על אנשים אלה להתבונן פנימה ולראות מה חוסם אותם מלבטא רגשות, ללמוד את השפה הרגשית, לבטא רגשות ולשתף בהם את האנשים הקרובים להם, ובעצם, ללמוד לא להיות בג'ט לב.
גם בתהליך הטיפולי (הן הפרטני והן בסדנא לשליטה וניהול כעסים) נראה אותם מבינים תחילה את הדברים באמצעות השכל אך קיים עדיין הג'ט לב, הפער בין ההבנה והמודעות שלהם לעצמם ולקושי שלהם ואף לפתרון והדרך שיש ללכת בה לקראת השינוי הרצוי לבין היישום שלו במציאות באופן רגשי.
מה שעוזר מאד לשנות את דפוס התנהגותם הרגיל, ששמר עליהם עד כה, הוא שבתהליך הטיפולי הם חווים חוויות רגשיות חדשות, לומדים לאט לאט לבטא את רגשותיהם תוך זה שהם מקבלים לראשונה, הערכה, לגיטימציה וחיזוק למי שהם ולמה שהם מרגישים באמת, מקבלים תמיכה, חמלה וקבלה ויוצרים קרבה עם האחרים והדבר מחזק את הכוח הפנימי שלהם ואת ביטחונם העצמי.
לקבלת סדרת הטיפים "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור.

הכנתי גם סרטון מיוחד בנושא הזהלצפייה בסרטון לחצו כאן.

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *