בין תלות לעצמאות בזוגיות / אריאלה מלצר / 14.04.2013

החל מלידתנו, אנחנו נעים על הרצף בין צרכי התלות לעצמאות שלנו ומנסים למצוא את האיזון ביניהם בהתאם לשלבי ההתפתחות שלנו, מהיותנו ילדים התלויים לגמרי בהורים או במי שמגדל אותנו עד להגיענו לבגרות. החירות שלנו פירושה שיהיה לנו את כל החופש ומרחב הבחירה החופשי לחיות כאנשים עצמאיים, ייחודיים ואינדיבידואליים, כאנשים שלמים על כל המהות שלנו ועם מלוא הפוטנציאל שלנו.

יש בתוכנו קונפליקט התפתחותי אנושי בין שני צרכים מאד חשובים: האחד, הצורך להשתייך, להתחבר, להיות בקרבה ובאינטימיות ולקבל אהבה וביטחון ומנגד, הצורך להיות מי שאנחנו על כל הגדרת הזהות הייחודית שלנו, כאנשים מובחנים, עצמאיים ונפרדים ללא התערבות חיצונית.

כדי להשתייך ולקבל אהבה וביטחון אנחנו מנסים להסתגל, לוותר ולהתאים את עצמנו כדי להיות ראויים לאהבה ולהימנע מנטישה. אבל החל מלידתנו אנחנו פוגשים את החסר. חיינו תלויים באהבת הזולת. אנחנו פועלים לשרוד את מציאות החיים הקיימת ובונים לעצמנו חליפת הישרדות שתגן עלינו מפני כאב ופגיעה. יחד עם זה, אנחנו פועלים כדי להשיג לעצמנו עצמאות ואוטונומיה.

כאשר אנחנו חווים חרדה מפני איבוד האהבה ומפני הנטישה והאיום משתלט עלינו, אנחנו מוותרים על העצמאות והחופש להיות מי שאנחנו, על כל הווייתנו, על חיים מספקים ומתגמלים, חיים עם מטרה ותכלית. 
לעיתים, אנחנו כבר מראש חושבים איך ישפיעו הפעולות והמעשים שלנו על האחרים ואם נדמה לנו שזה יפגע או יכאיב לאחרים או שזה יעורר התנגדות, חוסר הסכמה או נזכה לדחייה, אנחנו נמנעים מלעשות את אותם דברים, שאנחנו רוצים כל כך בשביל עצמנו. 
מחשבות כאלו מעוררות ומגבירות את הפחד אצלנו מלפעול באופן חופשי, יוצרות תלות בתגובה החיצונית, שוללות את החופש לבחור ואת העצמאות שלנו כבני אדם. 
הפחד מפני איבוד האהבה ומפני דחייה יכול לשתק ולגרום לביישנות חברתית וקושי רב ביצירת קשרים חברתיים, פחד מפני ביקורת, דבר שיכול מצד אחד, לגרום להתנהגות תוקפנית, כעס, וכחנות ומאבקי כוח רבים מצד שני, ריצוי הסביבה והעמדת צרכי האחרים בעדיפות עליונה וויתור על העצמי ועל הצרכים האישיים. כמו כן, הפחד מדחייה והתלות בתגובת האחרים יכולים לשתק אנשים ומונע מהם לממש ולהגשים את משאלותיהם וחלומותיהם שמא הם יכשלו, יטעו או יעשו שגיאות וכתוצאה מכך, יאבדו את אהבת הזולת.
לכן, הם שואפים לשלמות, לתפיסתם, אם יצטיינו, ירגישו ראויים ובטוחים בעולם, הם עסוקים בשאלה אם הם בכלל ראויים לאהבה, לא מאמינים בעצמם וביכולותיהם וכל הישג שלהם אינו מספק ואינו מרגיע את הפחד שלהם. הם נצמדים למוכר ומפחדים משינויים, עסוקים
בדאגת יתר בכל פעם שמתעורר צורך בשינוי ונצמדים לקשרים מתסכלים כולל זוגיות שאינה מתגמלת וע"י כך מאבדים את עצמיותם ואת עצמאותם.

 פתיחה מחדש של מחלקת האישורים הפנימית, שהייתה איתנו עם לידתנו ונסגרה במהלך הזמן כחלק מחליפת ההישרדות, יכולה לשחרר את המחסומים מהתלות באישורים חיצוניים להכרה, ביטחון ולקבלת ערך ומשמעות. היכולת הפנימית העצמאית לבחור את הנכון והמתאים לנו בהתאם לרצונות והצרכים שלנו היא זו שתעניק לנו חופש, חירות, שחרור ועצמאות, תעלה את הביטחון העצמי ותאפשר לנו לחיות על כל הווייתנו והמהות שלנו, ללא תלות באחרים. עצמאות פירושה לא לתת לפחדים ולחרדות לנהל את חיינו אלא לתת לעצמנו את החופש לבחור מה נכון ומתאים לנו למרות הפחד ולקחת אחריות על עצמנו גם אם טעינו ונכשלנו.

תיאוריות העוסקות בהתפתחות ה"אני" מדגישות כי חלק חשוב בשלבי ההתפתחות של האדם במהלך חייו ובעיקר, בילדותו ובשלב גיל ההתבגרות הוא יצירת נפרדות ומובחנות של האדם, בינו לבין משפחתו ובין העולם החיצוני הסובב אותו. האדם מתפתח מהיותו תינוק חסר אונים התלוי באופן מוחלט בהוריו שיספקו את כל צרכיו הפיזיים והרגשיים עד להפיכתו לאדם בוגר, עצמאי ובשל המכיר בערך עצמו, מאמין ביכולותיו, בכישוריו ובכוחותיו הנפשיים המסוגל לקחת אחריות על בחירותיו בחיים, לתפקד ולראות את עצמו כיישות ייחודית, אינדיבידואלית שונה ונפרדת מהאחרים שקיומה אינו תלוי באחרים.

 תהליך זה של התפתחות מתלות מוחלטת וחווית סימביוזה (תחושת מיזוג וחוויה של יישות אחת) בין הילד להוריו עד להגעה לבניית זהות עצמית מובחנת, עצמאית וקבועה תלוי בהתנסויות החיים של האדם עם הוריו והמטפלים בו מרגע לידתו ואופן היחסים וההתקשרות שנוצרו ביניהם. הפנמות של היחסים המוקדמים הן שמשפיעות על תפיסת העולם והעצמי וקובעות את מידת הדיפרנציאציה בין העצמי לאחר. הן אלה שיקבעו את אופן התייחסותו ודרך התנהלותו של האדם עם הסובבים אותו בהמשך חייו הבוגרים.

אלה שבילדותם לא זכו לקבל הכרה ברצונותיהם, בצרכיהם וברגשותיהם, לא זכו להערכה על מעשיהם ופעולותיהם, נדרשו לענות על ציפיותיהם וצרכיהם של הוריהם ואף קיבלו יחס של ביקורת, כעס, שיפוטיות על מעשיהם ואכזבה מהתנהגותם וממי שהם, למדו להגיב ולפעול עפ"י התייחסות הסביבה (כלומר, או לרצות ולספק אותה או למרוד בה), יאבדו את ביטחונם העצמי, את תחושת הערך והמשמעות שלהם, את העצמאות ותחושת החופש הפנימי שלהם וההכרה ביכולותיהם ויהיו תלויים בסביבתם. למרות שהם מסוגלים לתפקד היטב ולהגיע להצלחה ולהישגים מרשימים בחייהם הם יחושו חרדה בעולמם הפנימי, יהיו מאוימים מתגובת הסביבה ("מה יחשבו עלי", "מה יגידו ") ויזדקקו לאישור חיצוני. הם יתקשו להכיל תסכולים והתנהגותם תהיה מותנית ותלויה בתגובות הסובבים אותם.

אנשים אלו יראו בבן זוגם כשלוחה שלהם ולא כאדם נפרד ושונה מהם וכתוצאה מכך, יצפו שינהג בהתאם לצרכיהם ורצונותיהם ויהיה מקור נגיש, זמין וקבוע לסיפוק צרכיהם.כל התנהגות נפרדת ועצמאית שלו או מחשבה, רצון או רגש שונה משלהם או מנוגד להם יעורר בהם חרדה פנימית ויאיים על תחושת הביטחון שלהם. עקב כך, הם יכולים להגיב בכעס ותגובה תוקפנית כלשהי או לחלופין, בשתיקה והתכנסות ובריצוי בן הזוג.

אצל זוגות רבים רווחת תפיסה מוטעית לגבי הזוגיות לפיה ה"ביחד" הזוגי פירושו שהם אמורים להיות ולפעול כל הזמן ביחד, לחשוב, להרגיש ולרצות אותו דבר, כמו להיות אחד ורק ביחד הם חווים את עצמם כשלמים. הבדלים ושונות בין בני הזוג יכולים להיתפס אצלם במשמעות של דחייה, נטישה, חוסר אהבה וחוסר נאמנות ופגיעה בכבוד. הכמיהה הפנטזיונית היא למיזוג מושלם עם בן הזוג שכן רק באמצעות התמזגות כזו בני הזוג יהפכו ליישות אחת, דבר המעניק להם ביטחון שצורכיהם יסופקו במלואם ומרגיע את החרדה מפני דחייה ונטישה והכאב הכרוך בהם.
הם ירצו רק לבלות ביחד, לא יאפשרו לבני זוגם לבלות עם חבריהם בנפרד, יהיו תלויים זה בזה, יגלו התנגדות לפעילויות נפרדות של בן הזוג בשעות הפנאי, יראו בבן הזוג אחראי על רגשותיהם ומצב רוחם ואף יצפו ממנו שיפעל לתיקון מצב רוחם. כשבני הזוג יבלו ביחד בחברת חברים, הם יצפו מבני זוגם לשהות בקרבתם רוב הזמן ולא להשאירם לבד, לא יצאו אף פעם לחופשות נפרדות, יאשימו ויבקרו רבות את בני זוגם על כל תסכול וכישלון שלהם שנגרם לתחושתם עקב התנהגותו של בן הזוג ולא ינסו לקחת אחריות על עצמם וחייהם, על התנהגותם, רגשותיהם ועוד.

בכל מערכת זוגית יש גם תלות, השאלה באיזו מידה והאם היא תואמת את צרכי בני הזוג. הציפייה לקבל תמיד מבן הזוג מענה קבוע וסיפוק מיידי לכל הצרכים שוללת ממנו את החופש להיות מי שהוא כאישיות נפרדת ומבטלת את עולמו הייחודי על כל רצונותיו, מחשבותיו ורגשותיו האינדיבידואליים. דיכוי האני ורצונותיו של בן הזוג ומרחב הבחירה החופשית שלו פוגע באינטימיות ובקירבה שבין בני הזוג.

במצב זה ה"ביחד" הופך להיות נטל ועול מיותרים לחלוטין ומעורר את הצורך להתרחק מהזוגיות החונקת. שלילת החופש גורמת, לעיתים, אצל בן הזוג תחושות של תלות, חנק, היבלעות, איבוד השליטה והבעלות על המרחב האישי, חוסר ערך וכעס רב וכדי להחזיר לעצמו את המרחב הפרטי שלו הוא עלול ליצור, אפילו שלא במודע, מצבים של מריבה וסכסוך שנותנים לו לגיטימציה להתרחק.

קונפליקט שכיח בזוגיות הוא עד כמה בני הזוג מאפשרים אחד לשני את החופש להיות ב"ביחד" שלהם בצד ה"לחוד" שלהם כבני אדם נפרדים וייחודיים בעלי זהות עצמית מובחנת ולא רק כחלק מזהות זוגית משותפת. עד כמה הם מאפשרים לשונות ביניהם להתקיים והאם הם מקבלים אותה בהבנה ובכבוד או מנסים לכפות זה על זה את הרצונות והצרכים שלהם על חשבון צרכיו של בן הזוג תוך ניסיון לשנות אותו בהתאם לצרכים של עצמם.

משאלת הלב של כה רבים מאיתנו היא ליצור אינטימיות, קירבה וקשר עמוק עם בן/בת הזוג שלנו.  הכמיהה היא להיות בקשר זוגי המאפשר מרחב יחסים בטוח, מוגן, מספק ומהנה, כזה שנוכל להיות בו מי שאנחנו באופן שלם ושיקבלו אותנו כפי שאנחנו. תחושות קיום, ביטחון ואושר ממלאות אותנו כאשר מרחב היחסים הזוגי מאפשר לנו חופש להיות מי שאנחנו, נותן מקום לזהות העצמית שלנו, לאנרגיה ולמהות הטבעית שלנו לבוא לידי ביטוי ללא העמדות פנים, הסתרות או הגנות כלשהן. שנוכל להתבטא בחופשיות מבלי שנחשוש מתגובותיו או ניפגע מרגשותיו הקשים.

נישואין וזוגיות אינם באים לבטל את האני האינדיבידואלי של כל אחד מבני הזוג, אינם באים לכבול ולשלול את האישיות המיוחדת של כל אחד מהם, רצונותיו וצרכיו אלא באים לאפשר יצירת עולם חדש של "ביחד" בו יש ביטחון, חופש, עניין, הנאה וסיפוק ובאמצעות המרחב הזוגי לאפשר את ההתפתחות והצמיחה האישיים וביטוי כל הפוטנציאל הטמון בכל אחד מבני הזוג.

מתן מקום בזוגיות לעולמו האישי של כל אחד מבני הזוג משחררת אנרגיה חיובית ומאפשרת גמישות גדולה של מרחק – קירבה בין בני הזוג, כך שיש הבנה הדדית ורשות אמיתית להתרחק מבלי שזה יגרור אחריו כעס, עלבון, פגיעה, תסכול וכמובן, מריבות וויכוחים. 
ככל שיש מרחב של חופש ובחירה בין בני הזוג כך יש יותר מקום לצמיחה אישית ומימוש הפוטנציאל העצמי, דבר שמעמיק ומעצים את האינטימיות והקירבה בקשר הזוגי, ומאפשר הפריה הדדית, עניין, ריגוש ושותפות שוויונית מלאת אנרגית חיים, הנאה וסיפוק.

לקבלת סדרת הטיפים במתנה לחידוש האהבה בזוגיות לחצו על הקישור.

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *