האם לספר לחברה שבעלה בוגד בה? / אריאלה מלצר

האם לספר לחברה שבעלה בוגד בה?  דילמה לא פשוטה שלא מעט אנשים נתקלים בה ולא יודעים מה לעשות במקרה כזה. אני אתאר כאן את הדילמה ומהן הסיבות לספר או לא לספר וגם אציג מה ניתן לעשות.

הוזמנתי כמטפלת זוגית וותיקה ומנוסה לאחת מתוכניות האירוח בטלוויזיה לענות על שאלה מאד לא פשוטה והיא "האם לספר לחברה שבעלה בוגד בה?" אכן דילמה לא פשוטה ושאלה שלא מעט אנשים נתקלים בה ולא יודעים מה לעשות במקרה כזה.

אז קודם כל, חשוב לדעת שאין נכון אחד. כל אחד עם הנכון שלו וזה בסדר.
בנוסף, השאלה תלויה גם בטיב הקשר שבין החברות. לפי עניות דעתי, אם הקשר שטחי או רחוק, הרי שאין טעם או סיבה אמיתית להתערב בחייה ולגרום לה כאב וקושי מיותרים, שהרי גילוי רומן מחוץ לנישואין של בן הזוג הוא רעידת אדמה קשה בחיי בני הזוג.

נראה לי שהדילמה יותר קשה כאשר מדובר בחברה טובה שיש איתה יחסים קרובים והדוקים. יתכן אולי שהחברה עסוקה במאמצים רבים להכחיש את מה שהיא רואה אך לא רוצה להבין, כי אז היא תצטרך ותהיה אולי מוכרחה לעשות משהו כי היא לא תוכל יותר להתעלם ולהכחיש מידע שכבר נתגלה לה.

השאלה הזו נוגעת לערכים השונים ואיך כל אחד תופס אותם, למשל, מה פרוש הערך 'חברות טובה' והאם חברות טובה כוללת בתוכה גם גילוי כל כך קשה שיכול להרוס את חיי הנישואין של החברה. ואולי ההיפך הוא הנכון? שחברות טובה פרושה לשמור על החברה מפני מידע הרסני ופוגע שיכול לשנות את כל מסלול חייה? ואולי החברה כלל אינה רוצה לדעת?

זו דילמה לא פשוטה היות ומי שמנו להיות שופט המוסר והמחליט מה נכון עבור החברה או יותר נכון, בעצם לומר, מה יותר נכון עבור עצמנו. כלומר אם המוסר מציק לנו, ואנחנו רוצים להשתחרר ממשהו מעיק ומכביד עלינו, היושב על מצפוננו, אז בעצם, אנחנו דואגים לעצמנו ולא לחברה שלנו. הצורך האישי לנקות את המצפון ואיך מרגישים בפוזיציה הקשה הזו לא רלוונטי כי מה שרלבנטי כאן הוא האם היא עוזרת לחברה שלה בזה שהיא מספרת לה את מה שידוע לה ומהי הדרך הנכונה לעזור לחברה. שימו לב שלא אמרתי "מספרת את האמת" אלא את מה שידוע לה כי לא בהכרח זו האמת כי זה יכול להיות שמועות לא נכונות, פרשנות שלה או של אחרים את העובדות הידועות לה וכד'. 

חשוב, אם כן, בסיטואציה הזו לשים לב למי אנחנו בעצם דואגים.

מצד שני, זה בכלל לא פשוט להתנהל כרגיל ביחסים עם החברה כשאנחנו צריכים לשמור סוד מפניה, דבר שהוא לא פשוט בכלל בפני עצמו, וכשאנחנו מרגישים לא אמיתיים ולא מספיק ישרים עם עצמנו ובעיקר לא עם החברה שחשובה לנו. זה כמו להפוך להיות שותפה לסוד ולבגידה במי שיקר וחשוב לנו מבלי שיש לנו שליטה, אחריות או בחירה כלשהי במצב הזה.

אכן, קונפליקט קשה שיכול לגרום לחברה מצוקה אמיתית במיוחד אם היא בקשר טוב עם שני בני הזוג, גם עם חברתה הנבגדת וגם עם בן זוגה הבוגד או שיש חברות קרובה בין הזוגות. שמירת הסוד מפני החברה, אי הנעימות, הדילמה, הספקות, תחושת הבגידה בחברה כל אלה עלולים להביא להתרחקות של החברה כדי שלא יצופו ויתגלו רגשות האשמה וייסורי המצפון שחברתה עלולה לזהות אצלה וכדי שהסוד לא ייחשף וכי לא נעים לה מפניה.

השאלה שהחברה מתלבטת בתוך עצמה באמביוולנטיות מכבידה ומעיקה ולעיתים, בחוסר אונים מוחלט, הוא איך היא פוגעת יותר בחברה שלה, האם כשהיא מספרת לה את המידע הקשה או כשהיא מסתירה אותו ממנה או יותר נכון לשאול איך היא באמת תורמת לחברה שלה בזה שהיא מספרת לה את האמת ?

הדילמה הקשה היא שהיא בעצם הופכת לשותפה לסוד ולבגידה וכשהיא לא מספרת לחברתה את המידע החשוב הזה היא, בעצם, לא רק הופכת בעיני עצמה לאדם לא ישר ולא אמין, בניגוד אולי לאמון, לביטחון ולקרבה שיש ביחסים בין שתי החברות אלא שהיא גם לא מאפשרת לחברתה להתמודד עם המציאות כראוי ומשאירה אותה בגן עדן של שוטים, כשאולי גם אחרים יודעים על בגידת בעלה ורק היא היחידה שאיננה יודעת על כך.

מצד שני, ישנן הסיבות למה לא לספר. ראשית, כאמור , אם היחסים רחוקים ואין קרבה בין שתי החברות, אינני רואה כל טעם לספר כי מי שמנו להיות אחראים על אחרים וחייהם ועל המוסר. זה אולי לא פשוט לדעת משהו שמישהו אחר לא יודע על חייו האישיים אך אם זה כבר צורך אישי וקושי לשמור על המידע , זה כבר לא דאגה לחברה אלא לתת לה מענה לצורך של עצמה וזה כבר משהו אחר.

שנית, לא תמיד החברה יודעת אלו הבנות והסכמות יש בין בני הזוג שרק הם יודעים עליהן ומה שלגיטימי ומותר בין בני הזוג עלול להיתפס בעיני החברה עפ"י ערכי המוסר שלה כלא לגיטימי וכבגידה ואז כשהיא תספר לה, החברה עלולה לראות זאת כהתערבות בחייה ו/או כניסיון לסכסך בינה לבין בעלה ולהציב טריז ביניהם, דבר שעלול להוביל למתח וסכסוך בין שתי החברות. רק הזוג עצמו בלבד יודע מה מתרחש באמת ביניהם.

דבר שלישי, בכל מקרה, עלולים להיות לחברה רגשות אשמה. אם היא לא מספרת, היא אולי בוגדת בחברתה אבל גם אם היא תגלה לה, היא עלולה להרגיש אשמה שבגללה מערכת היחסים הזוגית של חברתה עוברת טלטלה וזעזוע עזים ללא תקנה עד לפרידה ולגירושין.  

בנוסף, היות וחשיפת בגידה והפרת אמון בין בני הזוג הינה רעידת אדמה הרסנית לזוגיות ולכל אדם שעובר טלטלה כזו , יכול להיות שבסערת הרגשות תגובתה של החברה עלולה להיות קיצונית והחברה עצמה תאשים אותה ותבוא אליה בטענות שהכל קרה בגללה והדבר עלול להרוס את החברות ביניהן עד לנתק מוחלט.

סיבה נוספת לא לספר היא שלפעמים, בן הזוג הנבגד מרגיש, וחש שמשהו קורה אך מכחיש לעצמו את הסימנים ואינו רוצה לראות מה באמת קורה כי אולי זה מפחיד אותו או אם הוא יראה את המציאות כהוויתה כמו שהיא אז אח"כ הוא לא יוכל יותר להמשיך להתנהג כרגיל ויצטרך לנקוט בצעדים ולעשות משהו שאולי יגרום לשינויים דרמטיים ומשמעותיים בחיים שלו, דבר שהוא לא מוכן לו ולא היה רוצה שיקרה בכלל. ואם זה מה שקורה לחברה אז מי שיביא לה את הבשורה הקשה עלול להיות מואשם על ידה בפגיעה בה, ביחסים שלה עם בעלה ובחברות ביניהן. בעצם, באה לברך ויצאה מקללת.

יתכן וגם אם החברה ידעה עמוק בליבה על מעשיו של בעלה עדיין זה לא משנה את העובדה שהיא  אולי מפחדת מגירושין, מפחדת מפירוק הזוגיות והנישואין. אולי היא מרגישה שאין לה כוחות להתמודד בשלב הזה עם המשבר הצפוי. אולי היא מפחדת להישאר לבד ושיהיה לה קשה לשאת את המצב החדש עם כל ההשלכות העתידיות עליה, כולל הכלכליות, ותוצאות החשיפה של הבגידה שכולן מושלכות עליה ועל ילדיה.
אולי היא מפחדת שהיא תתרסק לרסיסים ושהכאב יהיה בלתי נסבל. אולי בשקלול הדברים היא תחליט שהיא לא רוצה לדעת ותחליט לבסוף לא לעשות כלום כדי לא לעמוד מול דבר כואב וקשה מנשוא עבורה. הרי היא זו שבסופו של דבר צריכה להתמודד עם המציאות החדשה ולא החברה שחשפה את הבגידה. זו אמורה להיות ההחלטה, האחריות והבחירה שלה בלבד כי מדובר בחיים שלה והיא זו שצריכה לחיות אותם ולא אף אחד אחר, גם לא חברתה הטובה, שבאמת דואגת לה.

אם מתמקדים רק מהזווית הזו נטו של החברה שבעלה בוגד, יתכן והיא בכלל לא רוצה לדעת את מה שחברתה מתלבטת כל כך אם לספר לה או לא. כי בהחלט יכול להיות שגם אם היא לא ידעה דבר, אפילו לא בהרגשה, וזו היתה הפתעה גמורה בשבילה, עדיין היא יכולה להחליט לבסוף לסלוח לבעלה ולא לפרק את הזוגיות והנישואין, מה שקורה פעמים רבות, כי בכל זאת לא פשוט להתגרש, ואולי יש עדיין אהבה וחיבור טוב בין בני הזוג ויש להם יותר מה להפסיד מלהרוויח, אם הם יפרדו.  

במצב כזה, בו עכשיו החברה נתפסת כמי שפגעה בה וגרמה לה כאב רב וכדמות עוינת לזוגיות שלהם, בעצם חשיפתה את מעשה הבגידה של הבעל, יהיה על החברה הנבגדת לנקוט עמדה ברורה כלפי אחד מן הצדדים, ולכן, יש סיכוי סביר שהיא תבחר בקשר עם בעלה ותעמוד לצידו ולא תצדד בחברתה וע"י כך היחסים ביניהן עלולים להיפגע אנושות עד הרס וניתוק מוחלט.

אז מה כן אפשר לעשות?

אם יש קשר טוב, גלוי ופתוח בין החברות, והן מדברות מתוך קרבה, תמיכה ואמפטיה הדדיים, יש להניח שהיחסים של בני הזוג עולים מפעם לפעם בשיחות ביניהן. אפשר לברר בזהירות מה היא יודעת, לשאול על הזוגיות, על הקשיים ביניהם ולאו דווקא על הבגידה. אפשר לשאול האם היא מרוצה מהיחסים, מה חסר לה, מה הם עשו כדי לשפר את המצב ביניהם, האם הלכו לטיפול זוגי, ואם יש מספיק קירבה ביניהן, אפשר גם לשאול האם יש אפשרות שהוא בוגד. אם מגיעה תשובה שלילית נחרצת אז מומלץ לעצור כאן ולא להמשיך לברר בכיוון. אם התשובה מסמנת שיש אפשרות כזו אז אפשר לשאול בזהירות ותוך כדי מתן הכלה, תמיכה, חום ואמפטיה, מה היה קורה לו היתה מגלה שבעלה בוגד. מה היא היתה עושה? האם היא היתה רוצה לדעת? שאלות של התעניינות והפניית תשומת ליבה של החברה לדברים אך לא להפציץ אותה בבת אחת בשאלות שעלולות לעורר את חשדה.

לבסוף, תזכרו, אם נתקלתם במצב כזה ואתם שואלים את עצמכם מה לעשות, ומה הנכון, רצוי שתתמקדו בטובת החבר או החברה מהעולם והזווית שלהם ותראו מה נכון עבורם ולא מה נכון עבורכם. יחד עם זאת, תזכרו שהם בוגרים בעלי האחריות על החיים שלהם ואתם לא צריכים לקחת אחריות עליהם או לקבל החלטות בשבילם ובמקומם.

לקבלת סדרת הטיפים במתנה "לחידוש האהבה בזוגיות " יש ללחוץ על הקישור

תגובות פייסבוק

תגובות

2 תגובות
  1. עדן
    עדן says:

    ערב נעים לך אריאלה המדהימה,
    כמו תמיד אני מתפעלת גם מהפוסט החדש ששלחת לי הפעם.
    אכן נגעת בנושא מאד מורכב שמעורר קונפליקט חריף למי שחווה אותו.

    לפני שנים רבות היתה לי חברה שבעלה ניסה לפלרטט איתי וליזום מגע איתי, ואני ממש לא שיתפתי פעולה ואפילו נעלבתי מאד בישבילה.

    התלבטתי קשות אם לספר לה על כך, מבדיוק מכל הסיבות שכתבת בפוסט החכם שלך בחרתי להתרחק מימנה קצת כדי שלא אחשף להתנהגות הזו מיצד בעלה וגם כדי שלא אעמוד בפיתוי ואספר לה על כך.

    כל כך חששתי לגרום למשבר ביחסים שלה איתו שהעדפתי לבקר אצלה  פחות ולהתרחק מימנה כדי שלא אהיה קשורה בצורה כלשהי  למשבר אם יבוא, או לכך שהיא תחשוב שאני מקנאה בה על הזוגיות שלה ולכן ממציאה איזשהו סיפור פיקנתי ומכאיב.

    לא ידעתי אם נהגתי באופן הנכון, אבל כמו שכתבת אין כאן נכון אחד, או אמת אובסולוטית, וצריך לפעול בהרבה רגישות תוך לקיחה בחשבון של הסיכונים הכרוכים בכל החלטה.

    עכשיו לאחר שקראתי את המאמר שלך, זה עזר לי מאד לסגור את הפינה הבלתי פתורה הזו בתוכי, ואם אתיצב בפני דילמה דומה בעתיד, – מה שאני מקווה שלא ייקרה,  אעזר מאד בעצות החכמות והרגישות שלך.

    בקיצור אריאלוש, אין כמוך! את יודעת לגעת  בדיוק במקומות הנכונים, ומאירה אותם באור יקרות,  ברגישות רבה, ובחמלה,   כדרכך המייטיבה.

     אני מאחלת לך המשך ערב נעים וסוף שבוע נפלא ושופע אהבה ושמחה
    בחיבה רבה ובהערכה כנה
    עדן  

     

    הגב
    • אריאלה
      אריאלה says:

      שלום עדן יקרה,
      המון תודה על תגובתך החמה והחכמה, כהרגלך. אני שמחה ונהנית לקרוא תמיד את תגובותייך. אני מתפעלת מהדרך שבה את גם מבטאת הערכה חמה וכנה מכל הלב, וגם מציגה את זווית הראייה החכמה שלך תוך כדי שאת משתפת מעצמך בצורה כנה כל כך
      ורגישה.
      תודה מכל הלב
      אריאלה

      הגב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *