התפרצות של כעס או הימנעות ממנו – רווחים והפסדים / אריאלה מלצר

מי מאיתנו לא חווה מידי פעם תחושת כעס בנושא זה או אחר, על מישהו מסביבתו או על מישהו מקרוביו או את הכעס של אחרים כלפיו? מקורות הכעס הם שונים ומגוונים ונובעים מתוך עולמו הרגשי והחשיבתי של האדם על כל התנסויותיו בחיים מן העבר החל מילדותו.

אצל רבים הכעס נתפס כמאיים על שלמות ה"אני", הן מבחינה רגשית והן מבחינה פיזית וכן, כאיום על שלמות היחסים עם הזולת ולכן, הוא מעורר באופן מיידי את הצורך להתגונן מפניו כמו מפני סכנה. ישנם אלו שמפחדים מהכעס של האחרים כלפיהם וחלקם, מפחדים אף מהכעס של עצמם.

דרך הגנה אחת להרחיק את האיום תתבטא אצל חלק מהאנשים ע"י התפרצות תוקפנית אשר יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות כגון, צעקות, עלבונות, קללות, האשמות, השפלות, איומים, הפחדות, הפחתת ערך, זריקת חפצים וכד' עד כדי אלימות פיזית. מנגד, חלק מהאנשים ימנע לחלוטין מביטוי הכעס וידחס אותו פנימה כגון, שתיקה, הסתגרות, התרחקות, ניתוק מגע וכד' עד כדי פגיעה עצמית. שום התנהגות קיצונית אינה מביאה כל תועלת. שתי ההתנהגויות הקיצוניות האלה גורמות בסופו של דבר לתוצאות שליליות והרסניות, דהיינו, לפגיעה קשה בעצמם ולפגיעה ביחסים עם הזולת ומותירה את האדם בתחושת בדידות וכאב.

לעומתם, ישנם אלו אשר יודעים לבטא את כעסיהם בדרך אסרטיבית המסייעת להם להשתחרר מן הכעס והרגשות הנלווים לו בדרך ישירה ומכובדת מבלי לפגוע בעצמם או באחרים. דפוסי ההתנהגות בשעת כעס גם הם תלויים וקשורים להתנסויות בילדות, לדפוסי ההתקשרות הראשוניים עם הדמויות המטפלות, החוקים ודפוסי ההתנהגות במשפחת המוצא, ערכים, תבניות חשיבה, מנהגים, נורמות תרבותיות, אמונות ועוד.

התפרצות של הכעס או הימנעות ממנו הן התנהגויות בעלות פונקציה בעולם הפנימי שלנו והן באות לשרת אצלנו צרכים כלשהם, הן מודעים והן לא מודעים. בדרך כלל הן באות מאותם מקורות פנימיים דומים רק מתבטאות בדרכים שונות.

לא אחת אני נתקלת בתגובה מופתעת ואף בהתנגדות רבה כשעולה השאלה "מה אתה מרוויח מזה?"
התשובות האוטומטיות שעולות, לרוב, הן "אני לא מרוויח כלום", " איך אני יכול להרוויח מזה משהו?", " הרי אני רק מפסיד מזה.."  ההתנגדות, ואף העלבון העולים מהשאלה, נובעים מכך שהם מרגישים מותקפים מהשאלה, עפ"י חוויתם, שכביכול, הם מואשמים בהתנהגות פוגעת מכוונת מתוך מטרה להרוויח משהו, דבר המציג אותם, לכאורה, כאנשים שליליים ורעים. הרי, ברור שהמניע שלהם לטיפול או לסדנא נובע מתוך כוונה טובה ורצינית לשנות את התנהגותם. הם רוצים שאראה אותם כאנשים נורמטיביים המכירים בבעייתם הגורמת להם נזקים והפסדים וכי הם בתחושה שזה גדול מהם והם לא יכולים לשלוט בכך או לנהל את התנהגותם כפי שהם היו רוצים.

ואכן, יש להדגיש כי אנשים רבים המתפרצים לעיתים קרובות על סביבתם הם, לרוב, אנשים נורמטיביים, אינטליגנטים ואיכותיים מאד, מתפקדים היטב, מוכשרים, חברותיים, מצליחים בעבודתם ואנחנו יכולים לפגוש אותם בכל מקום, במשפחה, במקום העבודה, בין החברים, השכנים ועוד. הם יכולים להיות כל אחד מאיתנו.

השאלה " מדוע אתה צריך להשיג את המענה לצרכיך בדרך הזו שפוגעת בך וגם באחרים ולא בדרכים אחרות?" מתחילה לעורר בהם כבר חשיבה אחרת אשר מסמנת להם שיש להם צרכים שונים, פנימיים וחיצוניים, המבקשים מענה מספק אך יש בתוכם משהו המנהל אותם לפעול בדרך שהם פועלים אשר אם הם יזהו אותו הם יוכלו לפעול בדרך שונה לחלוטין. הם מתחילים להבין שהם משלמים מחיר יקר ומפסידים יותר ממה שהם מרוויחים. מתחילה לחלחל בתודעתם ההבנה כי יש דרכים שונות ומגוונות להשגת המענה לצרכים שלהם ושהם לא מוכרחים לפעול רק בדרך הזו הלא יעילה עבורם שפשטה את הרגל וכבר לא מעניקה להם את ההישגים הרצויים עבורם.

כשמתחילים לבחון את ההפסדים והרווחים כתוצאה מההתנהגות המתפרצת או הנמנעת עולה באנשים באופן טבעי כאב רב, אשמה, צער, חרטה והרבה עצב. אכן, זה באמת לא פשוט לעמוד מול התוצאות המכאיבות וההשלכות הקשות של המעשים וההתנהגויות  האלה. לעיתים, אף יכולה לעלות ביקורת עצמית חריפה עד כדי הלקאה עצמית. אין טעם במתקפה עצמית כי היא מחלישה ומייאשת.

מה שהאדם צריך בתהליך השינוי זה חמלה לעצמו כי לרוב, מה שמנהל אותו בזמן אירוע הוא הילד הפנימי המפוחד וחסר האונים שבתוכו. זה ילד סובל וכאוב מאד. ילד כזה זקוק לחמלה וחיבוק גדול וחם שירגיע אותו. יש לזכור כי ההתנהגות הזו איננה המהות של האדם אלא רק חליפת ההישרדות שלו הנובעת כצורך הגנתי מפני כאב כלשהו.
יש חשיבות מרובה לתת לרגשות הקשים האלה להיות, לפגוש אותם ולהכילם אך אין טעם בהלקאה עצמית כי מהמקום הזה לא גדלים. התקפה עצמית לא מועילה בדרך לשינוי אלא רק מחלישה את האדם , מייאשת ולא מאפשרת לו לראות דברים חדשים.

כשאנחנו סולחים לעצמנו על הטעויות שאנחנו עושים, אנחנו מחזירים לעצמנו את הכוח, ואת תחושת הערך שלנו ומשם אנחנו יכולים לתקן את עצמנו. זה מקל, ומשחרר מרגשות אשמה כבדים, צער, ייאוש, כאב, חוסר אונים, חולשה, דיכאון ועוד ועוד.

יתירה מזאת, כשאנחנו לומדים לסלוח לעצמנו ולקבל את עצמנו על חסרונותינו ועל יתרונותינו, אנחנו לומדים גם לסלוח יותר בקלות גם לאחרים ולקבל גם אותם על כל חסרונותיהם ויתרונותיהם.

ההבנה שההתנהגות הלא רצויה והפוגעת היא פועל יוצא של צרכים מסוימים אותם אני יכול להשיג בדרכים אחרות פותחת את הפתח לשינוי, להבין מהם אותם צרכים, מודעים ולא מודעים, ולבחור את הדרך המתאימה שתספק את המענה להם.

לדרך בה מתמודדים עם הכעס של עצמנו או עם הכעס של אחרים יש השלכות ותוצאות, הן על ה'אני' והן על מערכות היחסים עם הסובבים. מצד אחד, אופן הביטוי בא לשרת איזה צורך פנימי ולתת לו מענה וסיפוק אך לעומת זאת, כאשר ניהול הכעס וביטויו באים לידי ביטוי באחת מהדרכים הקיצוניות של הרצף ההתנהגותי התוצאה יכולה להיות שלילית בה האדם מפסיד הפסדים משמעותיים.

ההתבוננות ברווחים ובמיוחד בהפסדים, על כל הכאב הכרוך בכך, היא הכרחית בדרך לשינוי. רק ההכרה כי, בסופו של דבר, ההפסד עולה על הרווח תביא איתה מוטיבציה לשינוי ולקיחת אחריות ומחויבות על התהליך בדרך אליו.  היות וחלק מן הרווחים ואף ההפסדים הינם בלתי מודעים הרי שהתבוננות מכוונת  תעלה את המודעות אליהם ומכאן חשיבותו של מאמר זה.

קצרה היריעה מלתאר לפרטים את כל הרווחים ובעיקר, את כל ההפסדים הרבים הנגרמים כתוצאה מהתנהגויות אלו לכן, אתן מספר דוגמאות מכל דבר.

             דוגמאות  לרווחים כתוצאה מהתפרצות הכעס:

  • דרך להשתחרר מרגשות קשים – הכעס ניזון מרגשות אחרים כגון, קנאה, חוסר ביטחון, פחד, נחיתות, תחושת איום, דחייה, בושה, עלבון, חוסר אונים, אכזבה, זלזול, ועוד. רגשות אלו הינם קשים להכלה והם, לעיתים, בלתי נסבלים וקשה לרבים מאיתנו לשאת אותם בתוכם. הצורך הוא לפרוק אותם ולהשתחרר מהם וכשאין דרך לגיטימית להביע אותם בצורה ישירה וגלויה הם "מתחפשים" לכעס ואז פורקים אותם בדרך של התפרצות הכעס על אחרים. מאשימים אותם, מבקרים אותם, צועקים עליהם, מעליבים אותם וכד'. ההתפרצות מאפשרת הימנעות מתסכול ומכאב כי כשכועסים לא באים במגע ישיר עם הכאב אלא עסוקים רק בזולת שגרם לפגיעה. זו דרך מילוט ובריחה מהרגשות הלא נוחים שמתחת לכעס. כמובן, שדרך זו אינה באמת משחררת את הרגשות הקשים ואינה מאפשרת התמודדות אמיתית עם רגשות אלו היות ולא באים במגע ישיר ומודע עימם מפאת הקושי, החרדה והכאב שהם נושאים בחובם. ההיפך קורה. למעשה, דרך זו מנציחה ומשמרת את הרגשות הללו בפנים משום שהם לא מזוהים ולא מבוטאים ישירות אלא רק באמצעות כעס שהוא משהו כללי לא ממוקד ולכן, הם לא באמת משתחררים. זו דרך המכחישה את הרגשות האלה כדי לעוקפם ולהימנע מהכאב שהם מעוררים.
  • פסאדה של חוזק וכוח –  אצל אנשים אלו ואחרים המשוואה היא כעס שווה כוח. ההתפרצות באה כדי לתת תחושת כוח ולהסתיר את החולשות והפחדים. זו חליפת ההישרדות הנובעת מהצורך בהגנה. לעיתים קרובות, גם האחרים נוטים  בטעות לפרש התנהגות כזו ככוח. אך לא כך הוא הדבר. זו אשליה של כוח היות וההתפרצות, בעצם, נובעת מהמקום הכי חלש וחסר האונים של האדם. אדם חזק באופיו אינו זקוק להתפרצות היות והוא יכול לבטא גם את חולשותיו בגלוי מתוך תחושת הביטחון שהוא חווה בתוכו.
  • דומיננטיות והשגת שליטה – באמצעות הכעס וההתפרצות שיש בה הפחדה, איום והפעלת כוח על האחר הם מקבלים ומשיגים את רצונם. הם, לכאורה, מרגישים מרכזיים, דומיננטיים, חשובים ובעלי ערך בקשר ובמערכת היחסים וע"י כך הם גם מצליחים להשיג שליטה על האחרים המנסים להתנהל עפ"י רצונם וציפיותיהם. זה רק סוג של "תלבושת" של דימוי חזק כדי להשיג את רצונם כשבעצם, זה בא במטרה להסתיר את תחושת הערך הנמוך שלהם כשבתוך תוכם הם מרגישים חלשים, מפוחדים וחסרי אונים.
  • טוב מול רעים – בעת שהכעס בא לידי ביטוי בהתפרצות והאשמת האחרים האדם חווה את עצמו כטוב יותר, כ"בסדר", צודק, חכם לעומת האחרים ה"רעים" וה"טיפשים". הוא "מתנקה", כביכול, מתחושותיו השליליות. בעולמו יש תפיסה של מנצחים ומפסידים בלבד וע"י ההתפרצות הוא מרגיש מנצח ( "מה, אני פראייר?", "אני לא אתן לו לדרוך עלי"). השלכת החלקים הבלתי נסבלים בתוכו על האחרים (לרוב, לא במודע) הופכת אותם בעיניו לבעלי חלקים אלו וע"י כך הוא רואה אותם כ"פוגעניים", "תוקפניים" וכ"לא בסדר". תפיסה זו משחררת אותם מאחריות על התנהגותם והם רואים את האחרים כגורמים להם להתנהג באופן זה.

דוגמאות להפסדים כתוצאה מהתפרצות של כעס : 
.

  • איבוד הקירבה והאינטימיות בזוגיות – לאורך הזמן בני הזוג אינם מוכנים לשאת יותר את ההתפרצויות וההתנהגות הפוגעת ומתרחקים. הם מפחדים ונמנעים מקשר קרוב. מתעורר אצלם כעס על הפגיעה בהם והם מתקשים לסלוח כבעבר, לוותר ולעבור לסדר היום. היחסים מקבלים אופי של מריבות וויכוחים בלתי פוסקים, או התרחקות רגשית ופיזית, הקירבה והאינטימיות לאט לאט נעלמות מהקשר ונוצרים יחסים עכורים ומרוחקים עד כדי ניכור שלעיתים, מסתיימים בפרידה.
  • גירושין ופירוק המשפחה  – כתוצאה מכך שבני הזוג אינם מוכנים לשאת יותר את ההתפרצויות המכאיבות והמשפילות הם מגיעים להחלטה להיפרד או לחילופין להתגרש עם כל הצער והכאב הכרוכים בפרוק הזוגיות והמשפחה. תהליך זה של איבוד המסגרת המשפחתית הינו משברי לכל הנוגעים בדבר. לעיתים, התהליך כרוך בפגיעה הדדית ובמאבקי כוחות קשים וכואבים, התנהלות מתישה ופוגעת בבתי משפט, הפסד של ימי עבודה רבים וכסף רב, ירידה במצב הכלכלי, תשלום לעורכי דין או מגשרים וצורך בפניה לאנשי מקצוע נוספים.
  • פיטורין מהעבודה, חוסר קידום ואיבוד פרנסה– מנהלים אינם יכולים לסבול התנהגות מתפרצת ותוקפנית בארגונם ולכן, יכולים למנוע קידום מאדם כזה או אף לפטרו ובכך הוא מפסיד את מקור פרנסתו.
  • פגיעה בילדים– "הילדים לא נהנים בחברתי" , "פוחדים ממני", "לא מתקרבים אלי", ביטויים אלו ואחרים נשמעים בטיפול הפרטני ובסדנאות לא אחת. ילדים הגדלים באווירת פחד, ביקורת, מתח, לחץ, נוקשות, זלזול עד כדי אלימות רגשית ופיזית כלפיהם, נפגעים הן נפשית והן פיזית. נפגעים התפקוד שלהם במסגרות החינוכיות, הדימוי העצמי והערך העצמי שלהם, המיומנויות החברתיות שלהם, התקשורת הבינאישית ועוד ועוד. למעשה, ככל שהילדים חווים התנהגות תוקפנית כלפיהם בצעירותם, בשלבי ההתפתחות הראשונים שלהם כך הם נפגעים יותר קשה.
  • איבוד שליטה במצב– ביטוי העולם הרגשי באמצעות הכעס למעשה, אינו משחרר באמת מהרגשות הקשים. נהפוך הוא. הכעס משמר ומנציח אותם בעולם הפנימי וכתוצאה מההתפרצות אף נוספים רגשות קשים כגון, תסכול, חרטה, אשמה, צער, כאב, חוסר אונים, דיכאון, דכדוך, חולשה ובדידות ולבסוף, חוסר חופש וחוסר שחרור ותחושת אי שליטה במצב. ככל שהם ממשיכים להתפרץ בקלות על כל דבר שמשתבש להם או שלא מתנהל כפי רצונם וציפיותיהם כך יגדל הסיכוי שהתגובות יהיו קשות יותר ומכאיבות. היות והם אינם יכולים לשלוט באמת על האחרים ולהתאים אותם לפי צרכיהם כך הם מאבדים בכלל שליטה על המצב.
  • פגיעה באחרים–  כאשר מתפרצים ופורקים את הרגשות הקשים החבויים מתחת לכעס, המהווה, למעשה, מכסה לרגשות אלו, פוגעים באחרים וגורמים להם כאב וצער. מאשימים, מעליבים ומבקרים אותם, צועקים עליהם ומפחידים אותם. בעצם, אין ניסיון להבין את הסיטואציה ומה חלקו של כל אחד ביצירת הקונפליקט ומה מציק לו אלא יש התמקדות ברצון בלבד לסיפוק מידי של הצורך להשתחרר מהתחושות הקשות.

       דוגמאות לרווחים מהימנעות ביטויי כעס:

  • הימנעות ככוח –  אחת התפיסות המניעות את האדם להימנע מלבטא את כעסו היא שהוא אדם שוחר שלום ושקט ואינו מחפש לריב עם אחרים או לקלקל את ההרמוניה של היחסים. הוא חווה את עצמו כטוב יותר, וותרן, פייסן וכאחראי הדואג לשקט במערכת היחסים. דרך זו מנחמת אותו ומעניקה לו בתוך עולמו את ההצדקה להתנהגות שלו ותחושה של כוח.

   השתיקה והימנעות מלדבר על הדברים המכעיסים ביחסים מקנה לו גם תחושת כוח כי השתיקה  מבטאת באופן פסיבי את התוקפנות.
השתיקה מופעלת ככוח על פני האחר כי השתיקה מונעת מהאחר לפתח שיחה גלויה וישירה שבאמצעותה הוא יכול לדעת על מה הכעס. השתיקה יוצרת מרחק כך שהאחר לא יכול להתקרב לאדם הנמנע המונע ממנו קירבה ואינטימיות..

  • הימנעות מעימות וקונפליקטים ויצירת שקט מדומה– האדם הנמנע מתקשה להיות בתוך עימות או קונפליקט. הוא מעורר בו תחושות קשות של איום, חרדה, פחד מפני הכעס ומפני התגובה האפשרית שיכולה להיות בחווייתו נטישה, עזיבה והשארתו לבד, גם אם זו לא עזיבה פיזית את היחסים אלא עזיבה רגשית, התרחקות וניכור.

הכעס יכול להיתפס אצל הנמנע כהרסני ליחסים ולכן, הוא נמנע מלהגיע למצבים מאיימים כאלה. הוא לא מתמודד עם הסיבות המקוריות של הקונפליקט אלא הוא ממשיך לתת להם לנהל אותו ואת מערכת היחסים. הוא לא פיתח לעצמו מיומנויות יעילות להתמודדות במצבי עימות   וקונפליקט והדרך שהוא בחר (לרוב, עוד מהילדות ובאופן לא מודע) היא להימנע ככל האפשר מלהגיע למצבי עימות וקונפליקט. מריבות וסכסוכים מפחידים אותו והוא מחפש שקט.
אולם, למעשה, הנמנע מייצר ע"י הימנעותו שקט מדומה היות והקונפליקט אינו נעלם אלא יורד
למחתרת, מתחת לפני השטח והמתח של הקונפליקט יתועל לנושאים אחרים, מריבות וויכוחים על דברים פעוטים ואף שטותיים ביותר.

             דוגמאות להפסדים כתוצאה מהימנעות מכעס:

  • הפניית התוקפנות כלפי העצמי– אלו שאינם מעזים לבטא את כעסם בגלוי וכתוצאה מכך אינם מסוגלים להשתחרר ממנו, שומרים אותו בתוכם ובכך מפנים את האגרסיה שנוצרה כלפי עצמם. נפשם ממשיכה לחיות בתוך מרחב פנימי הטעון באנרגיה שלילית החוסמת אותם מלהיות מי שהם כאנשים משוחררים ושלמים. יש להם תחושה שהם "כלואים" בתוך עצמם ללא מרחב של חופש ובחירה. זו התקפה עצמית על ה"אני", המחלישה את האדם, גורמת לו לייאוש ולמצב רוח ירוד ועכור, אי שקט, מצוקה ומועקה.
  • רצון לרצות את האחרים ו"להיות בסדר" עד כדי וויתור וביטול עצמי– הם קשובים רק לצרכי האחר ובאופן זה הם מרגילים אותו שצרכיו חשובים יותר. כתוצאה מכך, ומקשייהם להציב גבולות ברורים הם "מזמינים" את זולתם להתעלם מהם ומצרכיהם, לא להתחשב בהם וע"י כך הם נשארים עם צרכים לא מסופקים וחסך רב. כך הם, בעצם, מבטלים את עצמם מול האחר ולמעשה, במו ידיהם גורמים לעצמם תחושה של שקופים ולא קיימים.
  • תלות רגשית ופיזית באחר – זהותם העצמית באה לידי ביטוי באמצעות האחר, הם אינם נותנים לעצמם רשות לגיטימית לפעול באופן עצמאי כאדם מובחן, נבדל ואינדיבידואלי בעל עולם משלו. כתוצאה מכך, הם נותנים לאחרים לנהל את חייהם ולעיתים, אף בניגוד לרצונם ואף הופכים את עצמם לתלויים באחר המנהל אותם. דבר זה, יכול להגביר את תסכולם ולהעצים את כעסם על האחר. הם מתקשים לקחת אחריות על עצמם ועל התנהגותם, אינם מאמינים בכוחותיהם הנפשיים ובכישוריהם וע"י כך הם אינם מסוגלים להאמין שיש בכוחם לשנות את מציאות חייהם. בדרך זו הם יוצרים מעגל סגור של חוסר אונים, פסיביות, תלות ומלכוד עצמי.

מהתבוננות ברווחים ובהפסדים שתוארו ובידיעה שיש עוד נוספים שלא הובאו כאן, נראה כי "יצא שכרו בהפסדו" (פרקי אבות, ה').

ברובם, הרווחים הינם זמניים ורגעיים או כאלה שרק יוצרים אשליה של פתרון, זיוף או פאסאדה של כוח. למעשה, הקושי של האנשים, הן המתפרצים והן הנמנעים, נובע מאותם מקורות פנימיים אך בא לידי ביטוי בצורה הפוכה. לעומתם, ההפסדים הם ממשיים ומוחשיים, נמשכים זמן רב והשפעתם הרסנית על ה"אני" והיחסים עם הזולת לטווח הארוך. אי לכך, שום קיצוניות בחיים אינה מועילה והדרך היעילה ביותר לבטא כעסים היא בדרך האסרטיביות, בה האדם מבטא את רגשותיו וכעסיו בדרך גלויה ומכבדת את הזולת מבלי שהוא פוגע בעצמו או באחר.

דרך זו ניתנת ללמידה ולמרות שרבים מתקשים להאמין שהם יכולים לעשות שינוי בחייהם, אכן ניתן לשנות את האופן שבו הם מתייחסים לעצמם או לאחרים ואת דרך התנהגותם וללמוד דרך חדשה של ניהול כעסים.
מניסיוני הרב בעבודה, הן בטיפול פרטני והן באמצעות הסדנא, אומנם הדרך לא קלה ופשוטה אך בפירוש אפשרית ואנשים עושים שינוי מהותי ומשמעותי בחייהם. חשוב לזכור שכעס הוא רגש ככל הרגשות ויש להכיר בו כרגש אנושי וטבעי וכדאי לבטא אותו בדרך הולמת שתאפשר חיים שלמים, בטוחים ומספקים עם הזולת.

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *