כמה תובנות ודרכים יעילות להתמודדות מוצלחת עם משבר הקורונה

משבר הקורונה

ימים קשים עוברים על כולנו. כל יום הנחיות והגבלות חדשות שמעוררות רגשות קשים ומטלטלים. לא ברור אם יש יד מכוונת שאוחזת בהגה שמנהיגה את ההתמודדות עם המגיפה לטובת המדינה ואזרחיה. המצב כיום מעורר תחושות קשות שקשה לשאת, דאגה לגורל המדינה, לגורלנו, לבריאותנו ובריאות משפחותינו וכולנו בכלל, דאגה וחרדה כלכלית, פחד מהלא נודע, חוסר וודאות, ערעור הביטחון, חוסר האונים, מהתלות שלנו במי שאמור לטפל בנו, פחד, חרדה, תסכול, כעס, אכזבה וכאב גדול. מצב לא פשוט, חדש ולא מוכר שצריך להכיר ולהתמודד איתו תוך כדי תנועה ולמידה.

אבל אל ייאוש. חווינו כבר כמה משברים בחיינו, הן משברים אישיים והן כמדינה, ואפילו כאנושות, וצלחנו אותם. אין שום סיבה שבעולם שלא נצליח גם הפעם.
כשאני חושבת על מצבי משבר, אישיים וקולקטיביים, יש כמה דברים חשובים ומרכזיים שעוזרים להצליח לצאת מחוזקים ממשבר. נקודת המוצא היא קודם כל למזער נזקים כמה שאפשר וזה כבר תלוי בנו. למשל, אם אנחנו נאלצים כבר להיות מסוגרים בבית או יש פגיעה ודאגה כלכלית, העסק לא עובד, פיטורין, חל”ת או קשיים אחרים חבל להוסיף גם מריבות בבית, עצבים, מתח ולחץ, ויכוחים, סכסוכים וקלקול מערכות היחסים שלנו עם האנשים הכי יקרים לנו. כיום, יש דברים רבים שהם לא בשליטתנו, אבל עדיין בחלקת האלוהים הקטנה שלנו יש לנו שליטה ואנחנו האחראים הבלעדיים על איך אנחנו מתנהגים ואיך אנחנו חיים את המצב.

הרעיון המרכזי החשוב כאן הוא שעלינו להתמקד במה שאנחנו יכולים כן לעשות במסגרת החיים שלנו ולהתרכז ב’כאן ועכשיו’ ובגישה חיובית. הרי בסופו של דבר המשבר יסתיים במוקדם או במאוחר ואנחנו צריכים לדאוג שכשנגיע לרגע הזה, נגיע עם כוחות ומחוזקים כמה שאפשר כי באותו הרגע נתחיל את השיקום שלנו, הן כיחידים, כמשפחות והן כמדינה. לפעמים, אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות אבל אנחנו יכולים לשנות את זווית הראיה שלנו על המצב וזה עושה את כל ההבדל.

ההתמקדות ב’כאן ועכשיו’, בהווה, עוזרת לנו לראות מה אנחנו יכולים לעשות וכיצד לפעול היום. העשייה מחזקת את הכוחות שלנו ומסירה את תחושת חוסר האונים כי יש לנו מה לעשות. היא מחזירה לנו את החיוניות ותחושת השליטה על עצמנו. אין טעם להיכנס למרה שחורה ולדאוג מה יהיה בעתיד כי העתיד עוד לא הגיע ולכן, לא ניתן לעשות בו שום דבר.  מה שאפשרי לעשות הוא רק בהווה. אנחנו צריכים להתקדם צעד אחר צעד, כל יום ביומו ולעבור כל יום בצורה הכי טובה שאנחנו יכולים. צעד אחר צעד. כל יום ביומו.

אין טעם להקשיב כל הזמן לחדשות. שמעו פעם פעמיים ביום ולא יותר. ממילא אנחנו לא יכולים לעשות כלום עם המידע המפחיד הזה אז אל תתנו לו להיכנס בכמויות גדולות. יש לעשות את כל מה שניתן לפי ההנחיות אבל יתר הקשבה לחדשות יכול להעלות את רמת החרדה, הפחד והפאניקה וכל אלה לא עוזרים להתמודדות מוצלחת.

המשבר הזה מלמד אותנו לחיות את ההווה מה שלא תמיד עשינו. התרכזנו או בעבר או בעתיד אבל לא היינו בהווה. התרכזנו במשימות ובתפקידים שצריך למלא, ממשימה למשימה בלי לעצור רגע ולנוח, בלי ליהנות ממה שיש וממה שהשגנו ולא חיינו את הרגע, את עצמנו, את ההנאה מהמשפחה, הנאות וסיפוק מהעבודה, ממנוחה, משחרור והרפיה.
במקום זה רצנו אחר עוד ועוד הישגים ומטרות, עוד כסף, בית יותר גדול, עוד רכוש, עוד קניות, עוד חומריות, גם כשלא ממש היינו צריכים וכו’ וכו’. ההימצאות שלנו בבית משנה לנו את ההרגלים ולא מאפשרת לנו להתמקד בחומריות או בקניות אלא בקשרים המשמעותיים שלנו בעיקר עם המשפחה, הילדים ובני הזוג.

הקורונה מחזירה אותנו הביתה. לדברים המשמעותיים והחשובים באמת אין לנו אפשרות לרוץ לכל מיני מקומות, לעבודה, לסידורים, לחדר הכושר, לקניות וכד’ ולהגיע ממוטטים הביתה ואז להיפגש לזמן קצר עם הילדים ובני הזוג שנתפסים הרבה פעמים כמעצבנים, כנטל וכעול וכל מה שרוצים זה שקט בלי הפרעות ורעש. המשבר מכריח אותנו להיות עם בני המשפחה, לטפח ולשפר את הקשר איתם כי אין לנו ברירה, אחרת נסבול. פתחי המילוט עזרו לנו להימנע מלטפל בקשרים שלנו ואילו המשבר עוזר לנו לחדש קשרים ולטפל בהם, להעמיק את היחסים עם הקרובים לנו וליצור איתם יחסים של כבוד, הבנה וקרבה אמיתית, מהנה ומספקת.

המשבר פתאום מאלץ אותנו לעצור ולשנות זווית ראיה ולהתבונן בחיים שלנו, להביט סביבנו, לראות מי נמצא איתנו וסביבנו, לחיות את הרגע ולהעריך את מה שיש לנו, כי מה שהיה מובן מאליו קודם המשבר, כבר לא מובן מאליו עכשיו.

חשוב גם לחפש ולמצוא בכל תחום בחיינו דרכים חדשות ומגוונות, יצירתיות, לחשוב מחוץ לקופסא, ולחשב מסלול מחדש. מה שהכרנו עד עכשיו לא מתאים למצב כיום. ברור שהתשובות לא יתגלו מיד אבל כששמים את החיפוש במודעות ובתודעה שלנו ומחוברים לשאלות של החיפוש , התשובות יגיעו. צריך רק לחפש אותן וצריך סבלנות ואורך רוח לתת לתשובות להגיע, לקבל ולהכיל את התסכול ואת חוסר הוודאות עד שהתשובות יגיעו. זה אכן קשה ולא פשוט אבל המצב הזה מאלץ אותנו לשכלל ולהגמיש את שריר הכלת התסכול, כי אנחנו לא מקבלים פתרונות מיידיים ומענים מספקים לקשיים שלנו.

אנחנו הרבה פעמים רוצים וזקוקים שהתשובות והמענה לצרכים שלנו יגיעו מהר, אבל זה בדיוק מה שהמצב מלמד אותנו שאין לנו שליטה על המציאות ועל אחרים אלא על עצמנו בלבד. ככל שנגלה יותר גמישות, יצירתיות, סובלנות וסבלנות תוך הכלת התסכול שלנו כך נגיע במצב טוב יותר עם כוחות לסיום המשבר לכשהוא יגיע.

המשך תובנות ודרכים יעילות להתמודדות מוצלחת במאמר הבא.

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *