לבער את החמץ כאחד הגורמים להתפתחות עצבים וכעסים / אריאלה מלצר / 04.04.2013

פסח ממשמש ובא ורבים נמצאים כבר בעיצומן של ההכנות לקראתו.
נקודה אחת חשובה למחשבה להצלחת החג וההנאה ממנו היא שלא רק חשוב לעשות ניקיונות, קניות, בישולים ואת כל ההכנות הפיזיות לקראת החג אלא גם מומלץ לעשות כמה הכנות נפשיות.
ולמה הכוונה?
לרבים מאיתנו יש דפוסי חשיבה של  חמ"ץ. כן, חמ"ץ.
חמ"ץ הוא ראשי תיבות של חייבים / מוכרחים / צריכים.
שמעתם כבר את המשפט "סליחה שאני קוטע אותך אבל אני מוכרח להגיד לך.."? יש להניח שכן. איפה כתוב שמוכרחים, חייבים לקטוע את האחר באמצע דבריו? איזה חוק אומר שהצורך להגיב מיד יותר חשוב מהצורך של השני לסיים את דבריו? האם זה כל כך הכרחי כל כך אפילו קיומי? בוודאי שלא!
כן, צריך ומומלץ לבער את החמ"ץ!!!

למה?
כי זו הדרך הבטוחה להגיע למבוי סתום של אין מוצא, היות ואם 
הציפיות שלכם לא מתממשות, לא רק שאתם תלויים באספקת הצרכים שלכם באחרים או בסביבה אלא שאין לכם אופציות אחרות. זה מצב של או הצרכים של הזולת או שלכם, מה שהופך אצל רבים למצב בלתי נסבל וקשה מנשוא כי זו חשיבה של מנצח – מפסיד. כלומר, או שאני הקובע, מנצח ושולט או שאני מפסיד, נשלט וכנוע. ומי רוצה להפסיד? אף אחד. לכן, בחשיבה כזו קשה יותר להכיל את התסכול וממקום זה קל מאד להתפרץ בכעס.

אין דבר כזה "אין ברירה".  תמיד יש ברירה! זו בחירה!
למה מוכרחים? חייבים? אין אופציות אחרות? ומה קורה כשיש צרכים מנוגדים? של מי הצורך חשוב יותר? איזה צורך הוא הקובע ?
לפיכך, על מנת לא לכפות את הרצונות והצרכים אחד על השני, אם יש שני צרכים שונים או מנוגדים, תמיד חפשו את האופציה השלישית של הפשרה, המורכבת מרוב הצרכים ההדדיים החשובים ביותר של הצדדים. 
אם נמשיך את הדוגמא השכיחה של ההתפרצות לדברים של הזולת וקטיעתם באמצע, הרי לא באמת חייבים להגיב מיד. אפשר להכיל את הצורך להגיב, להתאפק ולשמוע את הזולת עד הסוף.
כך, למשל, נוכל לקיים תקשורת מכבדת, מקרבת ומכילה ובטח גם להבין אחד את השני ולא להניח שאנחנו מבינים כבר מראש מה יש לו לומר ולהגיב.
כשאנחנו מתפרצים לדברי הזולת, לא שומעים אותו ולא מבינים אותו, אנחנו נכנסים לתוך המרחב שלו ללא רשות, מבטלים אותו ואף מוחקים אותו. אנחנו מנסים לכפות עליו את הרצון והצורך שלנו. מן הסתם, כשפוגעים בתחושת הקיום של הזולת, כמו גם כשפוגעים בשלנו, הוא יגיב באחת משתי הדרכים: או שיתקיף אותנו בחזרה, יגביר את קולו, אולי יצעק או שיוותר, יתכנס בתוך עצמו וימנע מלהגיב. כך כבר לא יהיה דיאלוג בין שניים אלא יהיו שני מונולוגים כשכל אחד מדבר עם עצמו או סוג של מאבק כוח.  
ואח"כ אנחנו מתפלאים שיש קצר בתקשורת?!

ישנם אלו בעלי הפתיל הקצר, הממהרים להתפרץ ולאבד שליטה על כעסיהם.
בד"כ אלו אנשים החיים עם עקרונות וחשיבה נוקשים שהדברים "חייבים", "צריכים","מוכרחים" להתנהל רק בדרך שלהם ואין להם גמישות ויכולת הסתגלות למציאות שונה ומשתנה.

אין להם עוד אלטרנטיבות ודרכים נוספות אפשריות להתמודדות עם המצב, דבר שמעמיד אותם במצב של חוסר מוצא ומעצים את תחושת חוסר האונים. חוסר האונים מגביר את תחושת חוסר השליטה ומכאן, הדרך להתפרצות הכעס כבר קצרה.
 הם מתקשים להכיל את תסכולם ולקבל את השונות של האחרים. אנשים אלו זקוקים לשליטה מוחלטת, אחרת הם מרגישים נשלטים וחווים רגשות קשים שהם בלתי נסבלים עבורם.

כשהדברים לא מתנהלים בדיוק על פי ציפיותיהם, מתעורר בהם הכעס, כי הם מתקשים להתמודד באופן יעיל עם האכזבה והתסכול שלהם. אנשים אלו מגיבים באופן מהיר, נוקשה ואוטומטי ורואים רק פרוש אחד לאירועים בחייהם. כתוצאה מכך, הם נתקלים, לרוב, בקשיים לא רק עם בני זוגם אלא גם ביחסים הבינאישיים שלהם עם אחרים.
המציאות הינה מורכבת, מלאה בגוונים שונים, ואיננה שחור –  לבן. כל אדם הוא שונה מהשני. לכן, לא כדאי להתבונן במציאות בראיה קיצונית של שחור לבן. שום חשיבה או התנהגות קיצונית אינה מועילה אלא ההיפך.
אין נכון אחד! כל אחד והעולם הייחודי הנכון שלו.
אין רק דרך אחת לתגובה. כל אחד מזווית הראייה שלו, לא יותר טוב או פחות טוב אלא שונה ואחר.
לכן, כשמוותרים על החמ"ץ נפתחות יותר אפשרויות, גם כאלה שלא חשבנו עליהן, מה שמאפשר לנו להיות גמישים יותר וע"י כך אנחנו מגדילים את רפרטואר התגובות שלנו, את תחושת החוזק הפנימי העצמי ובטח מונעים אירועי כעס מיותרים. 
דבר חשוב נוסף, תקופת הפסח טומנת בחובה מתחים ולחצים רבים שיכולים לגרום לויכוחים, ומריבות רבות. תקופה זו הינה "שטח אש" (מושג הלקוח מתחום הצבא), שבו יש פוטנציאל רב לפגוע ולהיפגע. תקופה זו מועדת לפורענות של התפרצויות כעסים מיותרים, במיוחד, ביחסי הזוגיות והמשפחה.

וכי מדוע? בתקופת החג, נמצאים הרבה ביחד, ללא פתחי המילוט וללא אפשרות להתרחק לעבודה, למסגרות החינוכיות, לסידורים, לתחביבים ולעיסוקים האחרים וכד'. השהיה הממושכת ביחד עלולה להעלות את רמת הלחץ והמתח בתוך המשפחה. הקשיים והקונפליקטים הרגילים שניתן לחיות איתם איכשהו בשגרה היומיומית מתעצמים מעצם העובדה ששוהים תקופה ממושכת ביחד ויש יותר הזדמנויות לחיכוכים ולהעלאת הקונפליקטים.

לעיתים, פנקסי החשבונאות נפתחים מחדש, מי הוזמן אצל מי, מי קנה יותר, מי יושב ליד מי, מי הכין יותר, מי עוזר יותר וכד' וזו קרקע פורייה לויכוחים וסכסוכים רבים.
כמו כן, לעיתים, מתארחים או מארחים משפחה מורחבת דבר שפוגע בתחושת הפרטיות והחופש האישי, מה שיכול להגביר את המתח והלחץ, ואף לפעמים, לעורר תחושת מחנק.

לכן, כפי שנוהגים בצבא בשטחי אש, מומלץ להתנהל בתקופה זו ביתר זהירות תוך מודעות גבוהה וערנות רבה. כדאי לקחת אחריות אישית ללא תנאים ולנקוט מראש גישה חיובית של התחשבות, סובלנות, הכלה, קבלה, פשרה והבנה, לוותר על הפנקסנות והחשבונאות ולאפשר לכל פרט במשפחה גם מרחב פרטי משל עצמו, מבלי שיהיה צורך במריבה וכעסים כדי להצדיק התרחקות לצורך התאווררות.

הרי ממילא צריך לעבור את תקופת החג, וכדאי לזכור שזה זמני וגם מסתיים, אזי עדיף ורצוי ככל האפשר לעבור אותו בנעימים, בהנאה ובשמחה.

לכן, נצלו את השהיה המשותפת להנאה מה"ביחד", ליצירת קרבה, כייף, לבילויים משותפים,לצחוק, למשחקים ביחד ולטיולים. עשו דברים שאתם אוהבים שגורמים לכם שמחה והנאה. כך תרוויחו גם יחסים טובים מלאי קרבה ואהבה וגם הנאה מה"ביחד" שלכם בחג .

 

לקבלת סדרת הטיפים "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור.

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *