להכחיש את הכעס / אריאלה מלצר / 08.04.2012

כמה פעמים נתקלת באדם אדום פנים עם עיניים רושפות ומדבר במהירות ובקול רם עד צעקות וכל כולו אומר כעס וכשאומרים לו "אתה לא צריך לכעוס", הוא עונה "אני לא כועס" ? כן, זה קורה וקורה לא מעט. רבים מהאנשים אינם מודעים לרגשות שלהם ובמיוחד לכעס שלהם כלפי אחרים, כלפי עצמם או כלפי המציאות ומכחישים אותם. 

לעיתים קרובות, הכעס מוכחש כי האדם אינו רוצה לפגוש את הרגשות הקשים שלו או לבוא איתם במגע, רגשות כגון, חוסר אונים, פחד, עצב, כאב, תסכול, חוסר ביטחון, עלבון, בושה ועוד. כאשר רגשות אלו אינם באים לידי ביטוי ישירות ובצורה גלויה הם "מתחפשים", לעיתים קרובות, לכעס ומחפשים דרך אחרת לפורקן ולשחרור או ע"י השלכתם על מישהו אחר ובכך להביא להקלה.

הכחשת הכעס יכולה להגיע גם כאשר יש פחד מהכעס והתוקפנות של עצמם שעולים מהעולם הפנימי להם, והם חווים את הפוטנציאל ההרסני שטמון בהם ליחסים שלהם עם האחרים או פחד מתגובת הכעס הנגדית שצפויה להגיע מהאחרים.
מה שמוביל הוא פחד גדול מהתוקפנות ומהכעס שעלולים להביא לחבלה ביחסים, לניתוקם, לפרידה ולנטישה וכתוצאה מכך, להיעזב ולהישאר לבד.

הכחשת הכעס והתוקפנות עלולה גם לגרום להפניית הכעס והתוקפנות כלפי העצמי תוך ביקורת עצמית קשה ונוקבת והאשמה עצמית, מה שיכול לערער את תחושת הביטחון העצמי, לגרום לחוויה של "אני לא בסדר", "אני נחות", "לא שווה" או "פגום", במיוחד בהשוואה לאחרים.

זו הסיבה שלרבים קשה להתעמת בצורה גלויה עם העלבון, הפגיעה והכאב שהם חשים באירועים מסוימים והם "בולעים" את רגשותיהם, "כולאים" אותם בתוכם וכועסים בשקט ו"אוכלים להם את הלב", ופוגעים, למעשה, בעצמם. הדבר יכול להתבטא בשתיקות, הסתגרות, התרחקות, פרצופים חמוצים וסירוב שקט ועקיף לבצע דברים שהזולת מבקש או צריך, מה שמוגדר כתוקפנות פסיבית.

סיבה נוספת להכחשת כעס יכולה להיות עוד מתקופת הילדות, בה ההורים פגעו בילד, אפילו שלא במתכוון, ומשהוא בגר הוא החליט, במודע או שלא במודע, להתנתק מהרגשות הללו, מהתוקפנות שבתוכו או להתנתק מהוריו כדי ליצור לעצמו מציאות חיים חדשה.

לדוגמא, עידו (שם בדוי), בחור צעיר, נאה מאד, נבון, עצמאי ומצליח מאד בעסקיו, נשוי ואב לילדים, תיאר התעללות פיזית ונפשית קשה מצד אביו בילדותו ואירועים רבים של התפרצויות כעס בבית כאשר האב שתה לשוכרה. כבר כילד לקח על עצמו אחריות כבדה לשמור על המשפחה מפני ההתפרצויות של אביו, ניסה לעשות כל מה שצריך על מנת שלא יהיו לאביו סיבות להתפרץ ודאג לשמור ולמנוע מאחיו הקטנים להיות עדים להתפרצויות הכעס הבלתי נשלטות והמפחידות מאד של האב.

הכעס הרב שחש עוד כילד כלפי אביו גרם לו להתרחק מהוריו וכיום, כבוגר, אף להתנתק מהם, לסמוך על עצמו בלבד, ולדאוג לרצות את סביבתו, להיות נחמד לכולם, ולספק להם את רצונותיהם, גם כאשר זה בא על חשבון רצונותיו וצרכיו האישיים.

עידו לא היה מודע כלל לכעס והתוקפנות הרבים האצורים בקרבו. הוא, לתומו, סבר שהוא שם את הדברים מאחוריו ואין הם משפיעים עליו יותר. אך בכל פעם שעלה בטיפול נושא המשפחה, מיד נקוו בעיניו הדמעות וגל של כאב הציף אותו. מיד הוא היה מנסה להתעשת, להתנתק מהמגע עם הכאב ולחזור לשליטה בעצמו.

מעולם הוא לא ביטא בגלוי את הכעס שיש לו על ההתעללות בו, לא בפני עצמו ולא בפני מישהו אחר. הוא גם לא העז לבטא כעסים בכלל או תסכולים שהיו לו עם אנשים בעבודתו, לא עמד על שלו והרגיש שהוא משלם על כך מחיר יקר. במקום זה הוא היה תמיד נחמד לאחרים, נהנה מחיזורי הנשים ופלרטט עימן למרות אהבתו הגדולה לאשתו ומסירותו למשפחה,  הוא דאג להקיף את עצמו במוצרי יוקרה אטרקטיביים ולהפגין הופעה גברית מושכת ולמשוך בעזרתם הרבה תשומת לב והערכה.

בדרך זו עידו הרגיש גברי, מושך, שווה ובעל ערך ובנה, למעשה, לעצמו פאסאדה מזויפת, שהגנה עליו מפני רגשותיו הקשים, והתרחק מעצמו, שזה לכשעצמו מחיר כבד. רק כשהסכים והיה מוכן לפגוש את רגשותיו הקשים והכואבים ובמיוחד את הכעס שאצור בתוכו כבר שנים רבות, החל עידו לחוש נאמן יותר לעצמו, משוחרר וחווית חופש שהייתה חדשה לו. לא בכדי החלו להופיע בטיפול כעסים, תסכולים שונים והתנגדויות גם כלפי הטיפול עצמו, מה שהמחיש את תהליך הגדילה של עידו ובו זמנית העלה את תחושת הביטחון שלו בעצמו ואת יכולתו לשמוח וליהנות באמת מכל מה שיש לו ובעיקר, לקבל ולאהוב את עצמו .

הכחשת הכעס היא, למעשה, אשליה של ניתוק היות והדברים לא באמת נפתרים בעולם הפנימי רק שעכשיו ההכחשה והניתוק יוצרים נתק בין האדם לרגשותיו ולרגש הכעס שבתוכו והוא חי מרוחק ובזיוף עם עצמו. עכשיו הם כבר מנהלים אותו והם יכולים להתפרץ בכל רגע נתון עם הטריגר המתאים, במצבים שאינם קשורים ואינם נוחים, על האנשים הלא נכונים, בעיתוי לא מתאים, בכתובת הלא נכונה, בדרך לא מתאימה וללא פרופורציות ובהתפרצויות ללא שליטה.

ההימנעות מהכאב או מהכעס המבעבע בעולם הפנימי אינה מעלימה או פותרת אותם אלא משאירה אותם עוצמתיים מאד תוך שהם משפיעים על הרגשות וההתנהלות של האדם במציאות והם מנהלים את האדם מבלי שהוא מבין, לעיתים, את הקשר בין התנהגותו לאירועים המתרחשים במציאות בפועל.

הניתוק מהכעס הפנימי הוא, בעצם, ניתוק מהעצמי, מהפחדים, מהקשיים, מהרגשות האחרים ומהכאבים שנמצאים בתוכנו. הוא מרחיק אותנו מעצמנו ומהמהות שלנו וגורם לנו לחיות בזיוף עם עצמנו. אנחנו מנסים אז למצוא חן בעיני אחרים, לספק להם את מבוקשם ולרצות אותם. ככל שאנחנו עסוקים בזולת ובעולם החיצוני לנו במקום בעצמנו ובמה שמתרחש בתוכנו, כך אנחנו מתרחקים יותר מעצמנו.

למרות שאנחנו יכולים להיות מוקפים בהרבה אנשים, אנחנו יכולים להרגיש בדידות קשה, חוסר סיפוק, חוסר שייכות, החמצה וחוסר מימוש עצמי, ריק פנימי, חוסר ערך ומשמעות, דברים שיכולים לגרום לנו כאב רב ומצוקה גדולה. תחושות אלו יכולות להשתלט על כל עולמנו והווייתנו ולמנוע מאיתנו לחוש שמחה ולמלא את חיינו באהבה.

רק כאשר האדם מתחבר לרגשותיו האמיתיים, לוקח אחריות ובעלות על עולמו, על הכאב שלו, על התוקפנות והכעס בתוכו, ולא מנסה להימלט מהם או להאשים את סביבתו, הוא יכול אט אט ובהדרגה להקטין ולהפחית את השפעתו עליו או להשתחרר ממנו ולקחת את המושכות של חייו לידיו תוך תחושת שחרור וחופש ונאמנות לעצמו ולמהות שלו.

לכן, חשוב מאד להתבונן פנימה בתוכנו, להיות מודע למה שמתחולל בעולמנו, לרגשותינו בכלל, ובמיוחד, לכעס ולתוקפנות שבתוכנו. יש לזהות אותם, לתת להם ביטוי הולם, ישיר וגלוי וללמוד להתמודד ולהכיל אותם בעת הצורך. זאת על מנת לנהל אותם ביעילות ובמטרה להיות מחוברים ונאמנים להוויה שלנו ולמנוע מהם להעכיר את היחסים שלנו עם האחרים או לאפשר להם לחסום אותנו מלהשיג את מטרותינו ולהצליח בחיים. כך יגיעו גם תחושות השמחה, האהבה, הסיפוק והקבלה העצמית.

לקבלת סדרת הטיפים "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *