• לקוחות כותבים

אריאלה היקרה, הכל בזכותך. אני בטוח שאת ממשיכה לעזור לאנשים ולהביא שמחה ומזור לנדכאים

לאריאלה היקרה שלום וברכה!

מה שלומך?

אני מקווה ששלומך טוב, ובטוח שאת ממשיכה לעזור לאנשים ולהביא שמחה ומזור לנדכאים.

אני ב"ה ממשיך בשיגרה המבורכת, נהנה ממה שאני עושה, יש לי גם הרבה שיחות עם ילדיי, ואני תורם להם המון מהידע שקבלתי ממך ומהניסיון, וב"ה הם מקבלים ונעזרים. אני תמיד מזכיר אותך, וכשאני מצטט איזו אימרה או תובנה ממך, אני אומר שזה קבלתי ממך, ואני לא מתבייש בזה (שכאילו הלכתי לטיפול) אלא להיפך, אני גאה בזה שהייתי והתמדתי במפגשים ובעבודה העצמית.

רציתי לשתף אותך בחוויה מאד מעניינת שהיתה לי וממשיכה להיות.

כיון שהפסקנו את המפגשים לעת עתה, חשבתי לעצמי איך אני שומר על הגחלת, ז"א להיות כל הזמן במודעות של עבודה עצמית, לא לשקוע בשיגרה ולהתעלם מהרגשות, וח"ו להגיע למצב שפתאום לא מרגישים טוב ולא מבינים מאיפה זה בא. כי כשנמצאים בתוך תהליך של מפגשים, שומרים כל הזמן על "עירנות", על שימת לב לרגשות, ובעצם על מודעות שזה שורש ההצלחה.

אז חשבתי, שבכ"א גם אני כבר למדתי משהו במהלך החיים, ואני יודע דבר או שתיים בענייני רגשות, אז קבעתי פגישה עם עצמי!

ותאמיני לי, קשה לי לתאר את עומק החוויה! ישבתי עם עצמי, ושפכתי לי את הלב, וצפו כ"כ הרבה רגשות, והתייעצתי עם עצמי, וקבלתי תובנות והיה נפלא! כבר עשיתי זאת פעמיים, ואני מקווה להתמיד בעזה"ש כל שבוע/שבועיים.

ותדעי, שהכול בזכותך, ואני תמיד מזכיר אותך בשיחות המשפחתיות.

נהיה בקשר ובעזה"ש עוד ניפגש!

באהבה

שלמה

"למדתי שבכעס לא משיגים שום דבר" – משובים ממשתתפי סדנא 43

למדתי שבכעס לא משיגים שום דבר

"בהתחלה הייתי נגד קבוצה אבל הכי אהבתי את השיתוף בין כולם ואת המקום הזה שהקבוצה יכולה להביע דיעה על מקרים שעברנו ולשקף מה ראינו ואיך זה נראה מהצד. וכמובן, שזה מלמד גם אותנו, אהבתי את ההזדהות בין חברי הצוות. ראיתי איך דרך מקרים נוספים ושונים מחבריי לקבוצה אפשר באמת ללמוד מהם ומסיפוריהם לחיים האישיים שלי.

סדנא לשליטה בכעסים

למדתי שבכעס לא משיגים שום דבר ולפעמים הסביבה רוצה שניכשל לא בכוונה אלא מתוך ההרגל ולפעמים אנחנו צריכים לשנות כדי לעשות טוב לעצמנו על אף שזה לא תמיד נוח לסביבה.

הבנתי בסדנא כמה התפרצות הכעס מגיעה ממקום חלש וחסר ביטחון.

המנחים-

אריאלה – מבריקה, הומוריסטית, קולטת כל אחד ונקודות חשובות עליו. חריפה, לא מוותרת כשצריך ממקום טוב, אינטליגנטית וחכמה. מביאה את הקבוצה למקומות חשובים מאד.

מנחה בחסד!!! בהחלט המילה המתאימה מ ב ר י ק ה !

שלומי- עמוק מאד , נותן גישות שונות ויפות. חלק חשוב מההנחיה. מביא פן נוסף והסברים נוספים. אינטליגנט ומאד התחברתי למה שהיה לו להגיד בנוסף לאריאלה.

אתם משלימים אחד את השנייה. אריאלה בחריפות ושלומי בעדינות, מה שיוצר איזון לקבוצה.

כל הכבוד!"

קרן (אפריל 2017)


קיבלתי את האני האמיתי שתמיד רציתי להיות

"למדתי להתנהל מול אנשים קרובים ורחוקים בצורה נעימה ולא פוגענית, למדתי להסתכל על האחר כאילו אני הוא האחר.
דבר נוסף, הוא לנשום ובכך להפעיל את ההיגיון ולא לפעול מתוך הרגש או הכעס. הדבר החשוב ביותר הוא באמת שלמדתי לבטא את רגשותיי האמיתיים ולא את הכעס המזויף.
מה שהכי אהבתי בסדנא זה את האמת שכל אחד מקבל על עצמו תוך כדי אהבה והבנה, אווירה מאוד נעימה וחמה.

הסדנא עזרה לי להבין ששום דבר לא באמת מאיים עליי באמת ובעזרתה קיבלתי מחדש את השלווה שהייתה בי אבל באופן מלא.

קיבלתי את האני האמיתי שתמיד רציתי להיות ולא התחפושת שהייתה מופיעה לפעמים.

עלתה בי ההבנה וההכרה של הזולת והסביבה הקרובה בצורה מכובדת ומכבדת, מה שחידש לי והזכיר לי שכולנו שונים אחד מהשני.

אריאלה ושלומי המנחים מטפלים באהבה אמיתית למקצוע מה שניכר לעין. הם נחמדים וחביבים הפועלים בשיתוף פעולה מעולה, אכפתיים מאוד ומקצועיים מאוד.

מאוד חשוב לשניהם שנלמד וניישם את הידע שמעשירים אותנו."

מתן (אפריל 2017)
היום אני מבין את אשתי טוב יותר

"למדתי איך לנשום ולהירגע לפני התפרצות. זה עזר לי מאד למרות שאני חסר סבלנות לאשתי ועדיין מקבל כביקורת דברים שהיא עושה ואומרת לי אבל אני היום מבין אותה טוב יותר .. אהבתי בסדנא את האפשרות לדבר בגלוי ולשמוע את דברי האחרים שדומים למה שעובר עלי.

השילוב בין שלומי לאריאלה הוא מושלם. הם יודעים לקרוא את ההרגשות והתגובות של כל אחד ואחד. אהבתי איך אריאלה יכלה כל שבוע לפנות ולאבחן מישהו בקבוצה שלא דיבר במפגשים הקודמים. "

יואל (אפריל 2017)


הסדנא חוויה יוצאת דופן

"אהבתי את המפגשים כל שבוע את שיתוף התחושות, המכשולים והמקרים. אהבתי את הניתוח של אירועים ע"י מנחי הקבוצה, את ההסברים ומימוש הטכניקות.

המנחים מושלמים, איזון מעולה בין 2 המנחים.

חוויה יוצאת דופן ומאירת פנים"

ג'אן (אפריל 2017)

למדתי להיות קשוב, להבין ולקבל את דעות האחר. תודה שהיתה לי הזכות להיות חלק מהסדנא שהנכם מנהלים ומובילים עם כל כך הרבה רגש ותובנה.

למדתי להיות קשוב, להבין ולקבל את דעות האחר. תודה שהיתה לי הזכות להיות חלק מהסדנא שהנכם מנהלים ומובילים עם כל כך הרבה רגש ותובנה.

אני אתחיל עם זה, שאחת הבעיות המרכזיות שלנו כבני אדם היא תחילה להבין "האם בכלל יש אצלנו בעיה" ? מה אנחנו עושים לא בסדר ?

מבחינתי, הסדנא גרמה לי להבין, אם זה דרך החברים בה ואם זה דרך המנחים, שישנם עוד צדדים שאני לא רואה, מפספס, מישהו שחושב אחרת ממני (שלא חייב להסכים איתי). כך למעשה, מבחינתי קיבלתי מתנה ענקית לעצמי.

לדעתי, החוזקה העיקרית של הסדנא היא, הכוח/האפקט של הקבוצה והשפעותיה. כוונתי היא שכל אחד וסיפוריו, דרך ההשקפה, השיקוף, הוא עוצמה אדירה ! מה גם שזכיתי בחברים כל כך מגוונים

פתיל קצר

התפרצות כעס

ושונים ממני, שנתנו לי באופן אישי עוד נקודת מבט ופרופורציות לחיים ולהמשך בכלל. בסדנא, קיים פן של "שיחות קבוצה" בהם כל אחד מדבר את עומק ליבו, לרוב ללא חסמים (חלק עוצמתי בהחלט), בנוסף קיים פן של "כלים להמשך". כלים אלו אומנם קלים להבנה (לי בכול אופן), אבל מאד קשים לביצוע.

אני חייב לציין כי לאדם פרקטי/רציונאלי שכמוני, הכלים הללו מאד יעילים ומועילים, לדוג' עקרון ה- 90%/10%, הצומת ורבים נוספים. אני כותב וזה מצחיק אותי איך אני מתבטא, צד שלא היה קיים אצלי במיוחד. חחח….

ללא ספק קיימת המון מחשבה מאחורי כלים אלו, שישמשו אותי בעתיד בכול דבר בחיי.

אריאלה ושלומי היקרים, כל אחד בדרכו המקצועית והאישית, עם הנימה הישירה/עדינה, שיקפו ותרמו לי להבנה הפנימית שלי, באיך נכון להסתכל על דברים , כיצד לשנות . ללא ספק העומק והחדות שלכם, לא תמיד היתה פשוטה להכלה, אבל בסופו של יום היתה מדויקת ויעילה.

כשהגעתי לסדנא בלי יותר מידי ציפיות, כבר במפגש הראשון, היה ברור לי שיש פה כוח עוצמתי, שלא הייתי ערוך אליו, וזה "אפקט הקבוצתיות". אהבתי מאד לראות את הכוח שיש לחברי הקבוצה על האינדיבידואל, למרות שהשיקופים לא פשוטים כלל (בטח מהזווית שלכם כמנחים שהיא לרוב נכונה ומדויקת). דרך האחר קיימת פה המון למידה והפנמה על עצמך אתה (שהרי כולנו פה מאותה סיבה עם קווי דמיון כאלו או אחרים), דרך הסיפורים ותגובות האחר אתה מבין איפה אתה…. וזה נותן המון כוח להמשך, כאשר הכלים הפרונטאליים, לי נותנים רק חידוד סופי להצלחה של התהליך.

הקבוצה וניהולה כמובן, רק נתנה לי כוח להצליח בלבטא את הרגשות שלי ללא חשש מול מי אני עומד (אם זה בעובדה ובטח ליד בת הזוג), בלי אגו, אמיתי, ישיר עם המון כוח.

  הדברים המשמעותיים ביותר שקיבלתי מהסדנא, שהיוו חידוש עבורי הם:

  • פרופורציה ופרספקטיבה – כל סיפור וסיפור של חבר בקבוצה, הוא עולם ומלואו, דרכו אני משקף לעצמי "און ליין" ,איפה אני במציאות של הסיפור ? כמה אני מושפע ממנו ? איפה זה פוגש אותי ? כמה אני מזדהה/או אפילו אולי לא מתחבר ? שהרי כשזה נשמע ממישהו אחר, דברים מקבלים פרופורציה שונה לחלוטין להבדיל ממקרה בו זה נשמע ממך, דרך זה קיבלתי המון כוח ולמידה.
  • פתיחות – כבר במפגש הראשון דמעות החלו לזלוג, מה שעורר בי התפעמות מטורפת, ונתן לי המון כוח להיות קשוב, עם המון רצון ולשמוע ולשתף. לדעתי, הסדנא הביאה אליה אנשים כל כך אמיצים שמוכנים לחשוף ולשתף את נבכי נשמתם עם הסיפורים הכי קשים להם. פתיחות כזו מאד קשה למצוא בעולם היום יומי בו אנו חיים, ולכן זו היתה הזדמנות מדהימה שקיבלתי במתנה.
  • להיות אני (אמיתי) – אתה לומד בסדנא ממפגש למפגש כי לא עובד, בטח לטווח הארוך, לא להיות אמיתי עם עצמך ואל מול האחר. אותי זה תופס בעיקר בצד הרגשי, אני חושב שאני די מגדיר את עצמי כאדם רגיש, העניין הוא, שאני מאד שומר על הרגש הזה, ממקום שהוא דיי הגיוני, וזה לא להיפגע, להיות חשוף. למדתי כי לבטא את הרגש הזה, לחשוף אותו, להתגאות בו, גם כלפיי עצמך וגם כלפי האחר, הוא כוח מטורף !!!
  • ישירות וכנות – שתי התכונות הללו אילו תכונות שלא קל להכיל אותן ביום יום ובטח בסדנא, במיוחד כאשר אתה יודע שהביקורת כלפיך צודקת. לאורך הסדנא אנשים משקפים לך באופן ישיר וכנה ללא חסמים, בעוד אריאלה ושלומי (כל כך מחודדים) משמיעים לך משהו שאתה "עוד לא הבנת" בתוך תוכך, וזה משהו שהוא כל כך קשה לשמוע, ולא מניחים לך עד שזה מחלחל ! אם זה רלוונטי אליך, יום יומיים אחרי, זה מחלחל ואתה מבין את כוונתם העוצמתית, ואם זה כלפי מישהו אחר בסדנא, אני כבר עובר את התהליך "און ליין".
  • לקבל את השונה – החברים שהגיעו לסדנא כל כך שונים במהותם ובסיפור חייהם.

דרך זה, למדתי להבין טוב יותר, כמה חשוב לקבל את דעות האחר, להיות קשוב רגע, לנשום שנייה לפני תגובה, שהרי אם באמת תקשיב, יש לך כל כך הרבה ללמוד. מה גם שלהקשיב (כמה שזה נשמע פשוט) יש אפקט ישיר על האחר, בזה רק תרוויח ואף תלמד. ברגע שאתה נותן הרגשה של מקום, הקשבה, קבלה, הבנה, לאחר, השיח ביניכם משתנה לחלוטין !.

שני מנחים עם אישיות מופלאה, שכל כך משלימים אחד את השני במעשיהם ובדבריהם !!! תודה שהיתה לי הזכות להיות חלק מהסדנא שהנכם מנהלים ומובילים עם כל כך הרבה רגש ותובנה.

אריאלה – כל כך שמח שלקחתי חלק בסדנא שלך, הכול התחיל משיחת טלפון מהוססת, בה גרמת לי להרגיש כבר שייך, כבר שם הבנתי שאני יכול לעבור תהליך.

במהלך הסדנא הוקסמתי מהגישה והדרך בה העברת את המסרים, השיקוף, עם כל כך הרבה כנות וישירות, כל כך חדה ועם זאת רגישה מאד.

שלומי – המכסה המושלם של אריאלה, רגיש בצורה בלתי רגילה, כל כך קשוב שזה ממש נתון להערצה שלי אליך. כל כך מדוד ושנון במילים, נותן הרגשה מופלאה בדבריך.

אולי נשמע קצת מנופח, אבל זו האמת שלי אליכם, אתם צוות מופלא, ועושים את זה טוב כל אחד בדרכו האישית.

למדתי מכם המון ומקווה לקחת את זה להמשך החיים. שמחתי מאד להכיר את שניכם ולהיות חלק מהסדנא הזו !

אין הצעות לשיפור, רק לשימור, תישארו כפי שאתם !!

רואי (מרץ 2017)

"הצעד הראשון והמשמעותי ביותר היה לוותר על הכעס-השתחררתי לחלוטין מהזעם בכביש וצומצמו משמעותית אירועי הזעם בבית ובעבודה"

"הצעד הראשון והמשמעותי ביותר היה לוותר על הכעס-השתחררתי לחלוטין מהזעם בכביש וצומצמו משמעותית אירועי הזעם בבית ובעבודה"

אני חושב שהצעד הראשון והמשמעותי ביותר היה לוותר על הכעס. ההבנה שהכעס משמש אותי ככלי, שאני, "חרף רצוני", בוחר להשתמש בו למה שאני חושב בטעות כמקדם את רצוני, היא בהחלט נקודת מפנה. השתחררתי לחלוטין מהזעם בכביש, צומצמו במידה משמעותית אירועי זעם בבית ובעבודה. למדתי להביט על דברים בחמלה, בהבנה והכי חשוב, להבין שרוב הדברים שגרמו לי להתפרצויות לא נעשו בכוונת זדון, אירועים קטנים ולא חשובים שהזינו את המפלצות שקיימות רק אצלי בראש ופורשו על ידי, בטעות כמובן, כסכנה קיומית, כפגיעה מכוונת ומאיימת, התכווצו לממדיהם הפרופורציונאליים.

התפרצות זעם

להתפרץ בזעם

  • מה שאהבתי ביותר בסדנא הוא היכולת להביט מן הצד על סיטואציות שמעלים החברים, על תגובותיהם ועל דרך ההתמודדות שלהם – מפתיע בכל פעם מחדש, כמה קל להבין אירוע, לנתח אותו ולבחור בפתרון שאינו התפרצות געשית, כמתבונן מהצד ולא מתוך עין הסערה.
  • כך מצאתי את הסיבות האמיתיות לחלק מ"הפצצות" שהיו טמונות בי. כך זיהיתי טעויות התנהלות שלי והצלחתי בזכותם של אחרים להביא להקלה הולכת וגוברת בחיי שלי.
  • ערך נוסף של החוויה הקבוצתית הוא חוסר היכולת לאורך זמן, "לשקר את השקר הקטן שלי". "סיבות" וסיפורים שעושים רציונאליזציה להתפרצויות שלי, המצדיקים אותן לכאורה, התפרקו מערכן למול הקבוצה ואפילו כבר מעצם ביטויים בקול רם…
  • בסדנא גיליתי כמה דברים משמעותיים עבורי :
  • זה לא אישי נגדי
  • אני לא בסכנה ואין סיבה שאגיב כמו הלום קרב – יש בעולם פחות מפלצות וסכנות משנדמה לי
  • אני חי בשטח אש (עייפות, לחץ זמן, אחריות מקצועית ומשפחתית וכו'), ולכן עליי להתנהל מתוך מודעות לסכנות שבשטח האש
  • השליפה המהירה, האינסטינקטיבית, העוקצנית/פוגענית לא מעידה על אינטליגנציה. דווקא התגובה הזו, שהערכתי כל כך, היא תגובתו של המוח הפרימיטיבי. למדתי להמתין רגע ולהפעיל את מתג המוח החושב, זה שיכול לתת תמונת מצב כוחותינו רחבה ואמיתית יותר וגם זה שיודע לתמחר, להעריך השתלשלות אירועים ותגובה נגדית ושוב מחיר.
  • אני לא חייב להוביל את האירוע, אני לא חייב להציל את המצב, לא תמיד זה באחריותי ולא תמיד אני חייב להשוויץ ביכולת שלי לנהל אותו. לפעמים אני פשוט לא חייב.
  • להקשיב. לראות את האחר, איפה הוא עומד, מה הוא באמת מנסה לומר, מאיפה זה בא לו, איפה הוא פוגש אותי, מה אנחנו יכולים לעשות עם זה.
  • שלומי ואריאלה המנחים– איך לומר, בהתחלה לא היה קל… J. לי באופן אישי היה מאוד קשה עם התיאטרון, אבל דווקא הוא היה לי שיעור נוסף. למדתי לחיות עם קיומו של התיאטרון בחדר, בלי לנסות לתקן אותך, בלי לאפשר לקושי להפריע לקבל את מה שלשמו באתי, אפילו למדתי להפריד בינך לבין התיאטרליות שלך. למדתי לא לנסות לתקן אותך, אפילו לא לרצות. קיבלתי מכם המון. מחוסר הפשרנות הכל כך לא שיווקי שלך, הלא מתחנף, המעצבן, כזה שמאלץ אותך מראש לדבר אמת, בלי סיפור כיסוי. הרגשתי, שלומי, שאתה רואה אותי, שאתה רואה את כולנו. ממבעי הפנים שלך וממשפטיך המעטים והמשמעותיים ידעתי שאתה מזהה, מפנים ומכיל אותנו. חשתי ממך חמלה. נסכת בי תחושה של בטחון. אני אסיר תודה, בימי קדם בטח הייתי צריך להישבע לכם איזו שבועת אבירות, אבל בעולם קפיטליסטי אני טוען לפטור.

אני רוצה להמשיך במפגש חודשי – עצבניים מועדים לא אנונימיים (ערב, יום חול). לא הדרכה אלא שיתוף והצהרה ובעיקר המשך ההתעסקות בדבר, להישאר בתהליך (כל עוד אתה סטודנט יש בך המון פוטנציאל, אחר כך אנחנו בסך הכל מה שהצלחנו לעשותJ)

עופר (מרץ 2017)

 

"אריאלה שינתה לי את הגישה לחיים. חיי השתנו ב-180מעלות!!!"

א.ח אני בוגר "סדנת שליטה בכעסים של מכון רעות" בניצוחה של אריאלה מלצר התותחית !!!!

התפרצויות זעם

התפרצויות זעם

אריאלה שינתה לי את הגישה לחיים !!!

בן 42, נשוי+3, מתגורר בתל אביב.

חיפוש אקראי באינטרנט הציג לי מספר סדנאות בתחום ובחרתי לשוחח עם מספר מכונים.

כששוחחתי עם אריאלה מלצר שהיא גם הבעלים ענתה לי וביקשה לדעת מה הסיבה שהחלטתי להרשם לסדנא מסוג זה.

כבר מהשיחה הראשונה הרגשתי אכפתיות והתעניינות אמיתית וכנה מצדה של אריאלה.

הדרך בה עברתי את הסדנא גרמה לי להבין עד כמה קל לעשות את השינוי המיוחל.

היה לי מקום לבטא את עצמי, לקבל פידבקים מהחברים והמנחים.

תמיד באווירה טובה ואכפתיות עד אין קץ והכי חשוב בכבוד, סובלנות ואמפטיה, יחד עם זאת ללא וויתורים ועיגולי פינות.

קיבלתי ארגז כלים מגוון שנותן מענה לכל "שטח אש" (הכוונה להתפרצויות) שפוגש אותנו בחיים.

מושגים רבים ודרכים יצירתיות לצאת רגע לפני ההתפרצות או סתם כעס מיותר.

חיי השתנו ב 180 מעלות !!!

משפחתי וכמובן ילדיי, חבריי, העובדים שלי וכל הסביבה מרגישים בהבדל ומברכים על השינוי.

המלצתי לעובדת שלי להרשם גם לסדנא, העדיפה להרשם לסדנא בתל אביב.

עברתי חוויה נהדרת, מחזקת, בונה, עם הרבה אמונה בכל אחד מהמשתתפים.

גם תמהיל המשתתפים היה נהדר.

המחיר היה סביר בהחלט, שלל כיבודים בכל מפגש, תמיד בחיוך ובאמפטיות.

צוות המנחים נותן את הלב והנשמה גם מעבר לשעות הסדנא על מנת שכל אחד ואחד יקבל את מלוא תשומת הלב.

ממליץ בחום !!! שווה כל שקל.

לא הכרתי את המכון או את המנחים טרם הסדנא.

בהצלחה.

שוב תודה לכם, הייתם אלופים.

צוות מנצח !

ארז ח.(ספטמבר 2016)

 

"אין יותר התפרצויות. תודה ששינית לי את החיים והזוגיות"

מאיה כתבה לי בווטסאפ:

"נכון כבר עבר הרבה זמן מאז הסדנא אבל עכשיו המלצתי לחברה מהעבודה על הסדנא ופתאום הבנתי שלא אמרתי לך תודה.

להתפרץ בכעס על בן הזוג

להתפרץ בכעס על בן הזוג

אז תודה, באמת ששינית לי את החיים ואת הזוגיות. אני מוצאת את עצמי כל פעם על הכביש אומרת "יאללה, שיעקוף, הוא לא לוקח לי כלום"

או מוצאת את עצמי ערה בשבת בבוקר, בן הזוג שלי ישן

עד מאוחר ואני כבר לא מתעצבנת. מבינה שהרצונות שלו לגיטימיים והרצונות שלי גם.

 

לגמרי שינית לי את התפיסה ועם כמה שאני תמיד נראית רגועה כלפי חוץ, עכשיו אני יכולה להגיד שאני רגועה גם כלפי פנים.

אין יותר התפרצויות:).

תודה תודה ושוב תודה ♥"

מאיה (ינואר 2017)

"את המלאך שעוזר להרבה אנשים" – רוני שנה וחצי אחרי הסדנא

אני כל הזמן מחובר אלייך ועוקב אחרי כל המאמרים והסרטונים שאת שולחת לי במייל. אני מאוד מאושר שהגורל הפגיש בינינו.

מהיום שאני הגעתי לסדנא שלך אני מרגיש שמיום ליום אני משתנה לטובה עם המשפחה בעבודה וסתם עם חברים.

לא אשקר יש לי נפילות מידי פעם אבל גם אם אני כועס אני יושב ועושה חשבון נפש והחשבון נפש הזה זה מה שלמדתי בסדנא ובמאמרים שאת שולחת כל הזמן.

את האיש הקטן ( הענק) שנימצא בתוכי, שכל פעם שיש לי בעיה אני מדבר איתך ואז אני מסריט לעצמי סרט של רוני מול אריאלה ואני מספר את כל הסיפור וחושב מה אריאלה עונה לי בלי לנסות להצדיק את עצמי. זו הפסיכולוגיה שבחרתי לי כדי להצליח לעבוד על הכעסים והלחצים בעבודה ובחיים בכלל.

שוב תודה רבה לך על הכל.
״את המלאך שעוזר להרבה אנשים״,
רוני.ק.(אוגוסט 2015)

למדתי להאמין ביכולות שלי

שי.נ. (מאי 2015)

בעקבות הסדנא לשליטה וניהול כעסים הבנתי שאפשר לכעוס, אבל אדם צריך להיות שלם עם עצמו כדי שידע לסלוח לעצמו, לחזק את עצמו ובעקבות זאת ידע לקבל מהסביבה את הדברים באופן שונה.

אהבתי מאד את הפתיחות שהאנשים מפגינים, הסבלנות והסובלנות להקשיב אחד לשני, העברת המסרים החשובים באמצעות סיפורים ושיתוף של המשתתפים.

בעקבות הסדנא ראיתי שיש לא מעט אנשים מוכשרים, נבונים ומצליחים ש"מבזבזים" זמן ומקלקלים יחסים בגלל כעסים.

למדתי שיש צורך לבנות את תחנת הכוח הפנימית ולהאמין ביכולות שלי. אמונה ביכולות מאפשרת לקבל דברים בצורה מאוזנת ולא מתוך ביקורת פנימית שלילית.

חשוב שנכיר את גורמי הסיכון ושטחי האש, הכרה זו תעזור לנו למנוע כניסה לאזורים בעיתיים ובמידה ונכנסנו תעזור לנו להיערך ולהימנע מכעס וריב.

חשוב להקשיב לאחרים, להיות קשוב באמת ולהתייחס לדברים שנאמרים כפי שהם.
חשוב לגלות רגשות לאחרים בסביבתנו, חשיפת רגשות לבני הזוג והסביבה מאפשרת להם להבין אותנו טוב יותר, להכיל ולקבל.

המנחים שלומי ואריאלה, אני חושב שהשילוב בין שני המנחים הנ"ל מצוין­­­­­­­­­­­­. הם מביאים את אותה הדרך באופן שונה ונראה שכל אופן מתאים לסיטואציה. כשצריך להיות אסרטיבי כלפי המונחים, אריאלה יודעת להיות אסרטיבית ואילו שלומי יודע בנקודות אחרות להעביר מסרים באופן שקט. ברור ששני המנחים מאמינים בדרך ושולטים במסרים אותם הם רוצים להעביר.

שי.נ.

אירמה (מאי 2015)

בסדנא גיליתי את האמונה ביכולותיי – שיש לי כוח אדיר לעשות/להוביל שינוי

בעקבות הסדנא הגעתי לתובנה שחלק הארי של התוצאות שעמן התמודדתי במהלך התקופה האחרונה הוא הפרשנות שלי את המציאות.
מה שקיבלתי בסדנא הם כלים להקשבה לדברי הסובבים, קיבלתי כלים קונקרטיים ומדידים.
בסדנא התחוור לי מושג האחריות, והבנתי שאני אחראית על עצמי.

בסדנא גיליתי את האמונה ביכולותיי – שיש לי כוח אדיר לעשות/להוביל שינוי.
ראיתי כמה חשובה האסרטיביות. למדתי לא לבטל את עצמי אל מול הסביבה.
כמו כן, למדתי לדבר לאט, ברור וחד משמעי-לשים נקודה בסוף משפט. חזרה על הנאמר לא בהכרח נותנת לדבריי יתר משקל ו/או משמעות.

ולבסוף, למדתי לתת מקום לאחר.

אריאלה ושלומי היקרים,

החדות שלכם, הדיוק בפרטים הקטנים, הראייה שלכם אותנו (גם כשאנו לא מסוגלים לראות זאת), המראה שאתם מציבים מולנו כל פעם מחדש, מחדדים ומגדילים ומובילים אותנו להסתכל על עצמנו, עצם העובדה שאינכם מוותרים לאף אחד להתעמת אל מול עצמו והפחדים הכי גדולים של עצמו, זו הגדולה שלכם.

הבחירה שלכם את חברי הקבוצה ובניית המארג האנושי של הקבוצה היא אומנות. להיות נינוחים בקבוצה של אנשים "זרים" ולדבר, לפעמים אף בפעם הראשונה, על הקשיים האמתיים שלנו –זה ממש לא מובן מאליו.
אתם עושים זאת באמונה, באהבה בדרך שלכם- והדרך אכן עובדת. היא קשה, עם המון מהמורות, מתישה אבל!! דבר אחד ברור – אי אפשר לחזור לאחור לאחר התהליך.

מחכה לסדנת ההמשך,
אירמה.

הלא יאומן קרה!!! קיבלתי אישה חדשה וכייפית. (בן זוג של משתתפת בסדנא כתב בהתרגשות)

אריאלה בוקר טוב,

הלא יאומן קרה! קיבלתי אישה חדשה וכייפית. אין לי מילים. עבודה מדהימה.אשתי עמדה בגבורה ובהצלחה יתירה את חג הפסח.

תודה רבה על ההשקעה.
בשורות טובות,
אריה (אפריל 2015)

לילך (אפריל 2015)

אריאלה ושלומי, קיבלתי את החיים בזכותכם!

למדתי בסדנא שאפשר לכעוס ולהוציא את זה בדרך טובה יותר בלי לפגוע באף אחד.
למדתי לשחרר ולהרפות ולתת לדברים לזרום בלי מרדנות ושליטה.

אהבתי לראות בסדנא שמכל מקרה או סיפור של חבר אחר מהקבוצה, חילקו הרבה "מתנות" שלקחתי ויישמתי בעצמי בעזרו גם לי מאד.

הבנתי באופן משמעותי שבעצם אף אחד לא לוקח לי כלום ולכן, אין שום סיבה שאתנהג בדרך מעליבה ופוגעת כמו עקרון 10-90 או לפרש אירוע אחר לסיטואציה שיכולה להיגמר רע.

אריאלה ושלומי, המנחים הכי טובים שהכרתי. בזכותם אני מה שאני היום ומודה לכם על כל רגע ורגע.

קיבלתי את החיים בזכותכם.
מבחינתי היה מושלם.

תודה!!!
לילך.

לירון (אפריל 2015)

קיבלתי את בן הזוג בחזרה והמשפחה חזרה

היום אחרי הסדנא אני מודעת לעצמי, לכעסים לסביבה ומקווה ומצפה לחיים שלווים וטובים יותר. אהבתי את המודלים שהמחישו לנו את המציאות העגומה, את הסיפורים והדוגמאות, את ההסתכלות על הקבוצה גם מבפנים ואיך אריאלה ושלומי הוציאו מהם דברים שהם בעצמם לא ניחשו או חשבוץ ובעיקר, את הגיבוש שנוצר.

זכיתי לפגוש אנשים מדהימים- מנחים וקבוצה שאין שני לה.

קיבלתי את בן הזוג בחזרה והמשפחה חזרה. קיבלתי את השמחה. יש עדיין מה לשפר אבל יש שיפור ניכר. קיבלתי את ההסתכלות על החיובי ולנסות להיות אדם טוב יותר.

היום אני מתמודדת עם המציאות ומתבאסת על כעס או צעקה שבעבר לא היה.

המנחים, אריאלה ושלומי,

אריאלה-מנחה מדהימה,מצחיקה, בעלת חוש הומור. רק מהדיבור שלה. הלמידה ממנה פשוט כייפית. נותנת ציפיה ואהדה לגבי ההמשך שיהיה טוב יותר. תמיד רואה את החיוב בכל דבר ותמיד מעודדת.

שלומי-מקסים, נעים,כייף לשמוע את קולו ואת הדרך שלו לראות את הדברים ומה הוא מסיק מהם, איך להגיע אל האדם שעומד מולו ולהבין אותו.

פשוט צוות מנחים מדהים ומעורר השראה.
לירון.

אלי (אפריל 2015)

הסדנא עזרה לי לחזק את השינוי שעשיתי ולתחזק אותו

הסדנא מאד עזרה לי בעצם האפשרות לדבר עם אנשים במצב דומה לשלי ולהיעזר בהם וגם לעזור. התוצאה היא שברגע ששיתפתי, הרגשתי הרבה יותר טוב ולא היה לי צורך יותר לכעוס.

אהבתי מאד את האנשים בסדנא והחיבור אליהם.

הסדנא עזרה לי לחזק את השינוי שעשיתי ולתחזק אותו, תוך מקום לשתף ולמדוד את ההתקדמות שלי ושל האחרים בסדנא.

אריאלה ושלומי, אתם נפלאים. אין עליכם, בראיה החודרת שלכם וביכולת להתחיל מצב פשוט ולהגיע למהות הכי מהר שאפשר.

תודה רבה!!!
אלי.

דורה (אפריל 2015)

הסדנא עזרה לי לראות את האחר, ולהיות אמפטית לעולם שלו ללא שיפוטיות

הסדנא עזרה לי לראות את האחר, לבקר בעולמו ולהיות אמפטית לעולם שלו ללא שיפוטיות ובניתוק מוחלט מהפרשנויות משלי.
אהבתי את האתגר להקשיב לעולמם השונה של אנשים אחרים.

אני מודה לכם, אריאלה ושלומי, על הכנות והמסירות ללא פשרות.

אני ממשיכה איתכם.
דורה.

עומר (אפריל 2015)

למדתי להיות מודע לרגשות שלי, להתייחס אליהם ולהביע אותם

למדתי להיות מודע לרגשות שנמצאים מתחת לכעס וישר להתייחס אליהם, ולהביע אותם מול בת זוגתי בצורה לא תוקפת. למדתי להכיל אותה יותר ולמדתי להיות מודע לזה שהרבה פעמים יש יותר מצד אחד לסיטואציה ושהחוויה של אנשים ממנה היא שונה משלי ולא בהכרח שגויה.

אהבתי את הרגשת ה'ביחד' של הקבוצה, את המסגרת שהסדנה נתנה ואת השלווה בחדר המפגש.
בסדנא קיבלתי את המודעות של "לקיחת קלף" ומעקב אחר ההתפרצויות שלי במהלך השבוע, את ההבנה שאני לא לבד/מפלצת ושיש עוד אנשים כמוני שהם נורמאליים ואנשים טובים בדיוק כמוני. קיבלתי גם את יכולת העיבוד של כעס שעולה בי והיכולת להבין ממה הוא נובע, קיבלתי את אוצר המילים הרגשי בשביל לדבר מול בת זוגתי ולפתור איתה את הסיטואציות בצורה אוהבת ושותפית.

אריאלה ושלומי – הרגשתי חיבור רב לאריאלה ולשלומי. אריאלה הרגישה לי כמו דמות אימהית וחכמה ואני מרגיש שקיבלתי המון ידע לקראת חיים הרמוניים. שלומי היה חלק משמעותי וחשוב לי באותה מידה כמו אריאלה והביא איזון ונקודות מבט שונות שהייתי צריך במהלך המפגשים.

עומר.

תלם (אפריל 2015)

למדתי טכניקות לשלוט בהנהגות שלי – להתמודד עם הכעס ולא להגיע למצב של כעס אלא להיות מודע לרגשות האמיתיים שלי ולגורמים להם

בעקבות הסדנא אני מתייחס לכל סיטואציה שנקרית בדרכי בסבלנות רבה יותר ומצליח להבין את ההשפעה של ההתנהגות שלי. למדתי להתבונן בהתנהגות שלי ולהבין את הגורמים לה. אני מכיר בכך שיש לי בעיה ושהמציאות לא נוראה כמו שלפעמים נדמה לי.

אהבתי מאד את החזרה על אלמנטים מסוימים כמו דיבור והקשבה מלאה. לחכות לנקודה. כמו כן אהבתי את הנוכחות של שאר המשתתפים והרגשתי שיש לי שותפות כורל איתם ושיש עם מי לעבור את התהליך.

למדתי טכניקות לשלוט בהנהגות שלי – להתמודד עם הכעס וגם לא להגיע למצב של כעס אלא להיות מודע לרגשות האמיתיים ולגורמים להם.

למדתי להסתכל על המציאות בצורה מפוכחת. למשל, אם נראה לי שלא אוהבים אותי או לא מעריכים אותי זה בדרך כלל לא נכון.

קיבלתי כלים להקשיב גם לבת הזוג שלי ולהבין את הצרכים שלה ואת הרצון שלה לעזור לי ועם זאת להבין שלא כל מה שעובר עליה תלוי בי ובטח שאין שום סיבה להתעצבן בגלל זה.

קיבלתי מוטיבציה להתאמץ ולעבוד על עצמי, הבנתי את העובדה שבלי עבודה ומודעות מתמדת לא אוכל לנהל חיים שלווים ומהנים.

מצד שני, גיליתי שאם אני מנסה אף מעט ושולט על התגובות שלי, התוצאות שאני מקבל בתקשורת עם הסביבה טובות בהרבה. (למשל בזוגיות ובבית הספר)

שלומי ואריאלה- מקצועיים מאד בעלי ידע וניסיון רב. תמיד התנהלו בסבלנות רבה וידעו להתכוונן לצרכים של כל אחד מהמשתתפים. ידעו גם לעמת כל אחד מאתנו עם הקושי שלו. הייתה הרבה הקשבה וגמישות מצד המנחים להלך הרוח בקבוצה ולתרום עוד מזמנם על מנת לאפשר לחברי הקבוצה להביע את עצמם.

תלם.

הצלתם אותי ואת משפחתי ואת זה אזכור לעד! – (עמית על סדנת ההמשך "לחזק ביחד את השינוי")

התועלת הרבה ביותר שהפקתי מהסדנא היא ההבנה שאינני אשם במה שקרה לי. ההבנה הזו פתחה בפני את היכולת לסלוח לעצמי ואפשרה לי לראות אמת אחרת שלא הייתי יכול לראות לפני כן בגלל האשם. הצלחתי לראות את המציאות נכון יותר.
מה שאהבתי ביותר בסדנא הוא: את המשתתפים. לראות אנשים שעברו ועוברים תהליך דומה לשלי. כאלו שכבר סיימו את שלב א' ועברו לשלב ב'.
מה שהיה חדש משמעותי עבורי הוא ראשית, תהליך הסליחה לעצמי ושנית, העוצמה של ההקשבה והשיקוף. זהו כלי משמעותי שעוזר לי מאד עם הילדים ואשתי.

אריאלה ושלומי, שניכם אנשים עם לב רחב ומכיל כל כך.
היכולת שלכם להקשיב ולהבין ומצד שני לשקף בצורה כל כך מדוייקת ועדינה היא מדהימה בעיניי.
אני מודה לשניכם על הליווי המכיל הזה בתהליך המשמעותי שעברתי.
כמו שציינתי במשוב הסדנא הראשונה – הצלתם אותי ואת משפחתי ואת זה אזכור לעד!.

עמית.

עמית (אפריל 2015)

אילת (אוקטובר 2014)

למדתי שאפשר לצלוח את כל המהמורות הקשות (כשנתיים אחרי תום הסדנא)

הי אריאלה!!

כ"כ שמחתי לקבל את המייל ממך!! בתחילת השנה החדשה אין מתאים יותר מלקרוא את המאמרים המחכימים והמקסימים שלך!!
אני ממשיכה לפתח ולשכלל את הדרך שהתחלתי לסלול אצלך במכון רעות. למדתי בעזרתך ובעזרת שלומי שאפשר לצלוח את כל המהמורות הקשות. לשמחתי כיום המכשולים פחות תלולים ואני יודעת שכל חוויה לא נעימה בסוף נגמרת והופכת לעבר!!!
לכן, כדאי לתת למצבים הקשים לחלוף ולא לגרום לנזק גדול יותר!!!

אני בטוחה שאתם ממשיכים ללמד ולהנחיל את הדרך החשובה הזו לעוד הרבה אנשים שסבלו וגרמו סבל לסביבה שלהם.
לצערי קשה מאד עד בלתי אפשרי לאנשים אחרים למחוק את הצלקות שנוצרו בעקבות ההתנהגות שלי ויש לכך מחיר כבד. אני מאמינה שהזמן יעשה את שלו ושדווקא השינוי שעשיתי יגרום להערכה מצד אותם סובבים.
כולי אהבה והערכה אליך ואל שלומי, באמת.

שנה טובה, שמחה, לבנה ושלווה.
אילת.

אפי (יולי 2014)

עשן בנחיריים, אש בעיניים הופכים עכשיו לרוגע כפליים… (חרוזים שכתב אפי עם תום הסדנא לשליטה וניהול כעסים)

" לזה כבר ציפינו מזמן ,
אדום הופך צהוב הופך לבן .

עשן בנחיריים, אש בעיניים
הופכים עכשיו לרוגע כפליים …

לנשום עמוק לפחות 4 שניות ,
ולהוציא הכל בנשיפות לבביות .

טוב, לא הכל עדיין מושלם
אבל אנחנו לגמרי בדרך לשם "

אפי.

אפי (אוגוסט 2014)

למדתי להפסיק להתעצבן ולשלוט בכעס

למדתי להפסיק להתעצבן ולשלוט בכעס.
גם עם משפחתי וגם כאשר אני לבד בכביש אני מרגיש שההתנהגות שלי היא יותר אדיבה,
יותר מכילה ויותר סלחנית, כלפיי וכלפי אחרים. אני מוצא את עצמי משתמש בכלים שרכשתי כמו הצמתים לפני שהכעס משתלט
וכך אני מרסן את עצמי מבלי לדחוס ולהביא לידי התפרצות במועד מאוחר יותר.
באופן כללי אני מרגיש שיש לי יותר סדר בראש, פחות עצבים ותחושה של רוגע, עד כמה שניתן…

אהבתי מאד את השיתוף של המשתתפים , כולל חוויית הכאב דרך הסיפורים והאירועים,
הקניית הכלים תוך כדי שימוש בדוגמאות חיות.

אריאלה ושלומי, צמד חמד J משלימים ועוזרים לקדם את האירועים המסופרים,
את החוויות ואת הדוגמאות החיות שקורות בזמן אמת. מקנים כלים שימושים אשר מקנים כוח להתמודדות במצבים קשים.
רואים את כל מה שקורה בזמן הסדנא ויודעים לנווט לדוגמאות רלוונטיות.

אני הכי שבע רצון. נתראה בהמשך.
תודה!
אפי.

רמי (יולי 2014)

הסדנא תרמה לי רבות לא רק בזוגיות אלא לכל מצבי החיים שלי בכלל

בעקבות הסדנא למדתי למתן את התגובות שלי באופן כזה שההתפרצות והכעס אינם אוטומטית ההגנה שלי… אהבתי את השינוי שעברנו בסדנא… למדתי להתמודד עם מצבים משתנים. למדתי דרכי תגובה ושיטות שונות למיתון הכעס ופתרון בעיות באמצעות תקשורת טובה יותר
אהבתי את ההקשבה, האמפטיה וההכלה של חברי הקבוצה….
המפגשים היו מעניינים ומוצלחים וכל מפגש תרם רבות. בעיניי זה היה מושלם.
המנחים, אריאלה ושלומי, מנהלים את הסדנא באופן מקצועי ביותר.
הסדנא תרמה לי רבות לכל מצבי החיים שלי בכלל.

תודה רבה לכם ונתראה בסדנת המשך,
רמי.

ארז (יולי 2014)

קיבלתי את היכולת להוריד במידה משמעותית את ההתפרצויות של הכעסים

בסדנא קיבלתי :
היכולת לזהות ולהבין מאיפה מגיעים הכעסים

· ההכרה של שטחי האש שלי
· היכולת להוריד במידה משמעותית את ההתפרצויות של הכעסים
· היכולת לשים בפרספקטיבה את הוויכוחים\ריבים שיכולים להוביל לכעס

אריאלה, את מלאה ביכולת נתינה, קשב רב ואסרטיביות. את יכולה להבין בתוך מילישניות מה באמת עומד
מאחורי הדברים ובד בבד להרגיש מה עובר על מי שמולך,
נהניתי להקשיב לתובנות שלך ולקבל ממך את ההקשבה והעזרה.

שלומי, אתה באמת ראדאר של רגשות ויש לך יכולות הבנה לרגש של אנשים שלא ראיתי,
אתה מסוגל להעביר מסר תוך כדי הענקת חמלה בצורה מעוררת השראה.

משניכם למדתי לא מעט ואני שמח להמשיך לשלב הבא! ואני הכי שבע רצון.

ארז.

אשר(מרץ 2014)

שלום אריאלה,

הרבה תודות על כ"ח הטיפים ששלחת לי בחודשים האחרונים.
קראתי כל אחד מהם בעניין רב, ומצאתי בהם חוכמה רבה ואמת.
הם היו לי לעזר בתחומים רבים.
אשמח לקבל את מאמרייך ולהמשיך להיות בקשר.

אשר.

עדינה (ינואר 2014)

כל אחד והאריאלה שלו

בחודשים האחרונים ליוו אותי דרך המייל, עצותיה הטובות והטיפים היעילים והטובים של אריאלה מלצר. בכל בוקר קמתי למייל חדש העוסק בשליטה בכעסים ובטיפול בזוגיות. לפני צאתי לעמל יומי קראתי היטב את המייל ומצאתי שהדברים חילחלו והלכו איתי לאורך כל היום.
שמתי לב שאני מגיבה אחרת בכביש, לאנשים הסובבים אותי, לעצמי(!)וכמובן לבני המשפחה. הטיפים לזוגיות ממש חוללו שינוי. בן זוגי אינו יודע על הטיפים אך לאחרונה שאל אותי מה קרה שאני נינוחה יותר ופחות אמוציונלית על כל המשתמע מכך.

האמת היא, שבני הצעיר (16) ביקש ממני לפני כמה חודשים לגשת לקבל טיפול לשליטה בכעסים (טוב, הוא בגיל ההתבגרות ולא פלא שהוא רגיש לכל תגובה שלי כלפיו) והבטחתי לו שאעשה כך על אף שלא סברתי כי זה מה שאני זקוקה לו.

בגישושי אחרי סדנא מתאימה, מצאתי את האתר של אריאלה ונרשמתי לקבל את הטיפים במייל, הטיפים שליוו אותי עד לבוקר זה, בו הגיע המייל האחרון, מייל מספר 20.

אני רוצה להודות לאריאלה מכל הלב
כל אחד והאריאלה שלו. לאחד, אריאלה מבשרת על זכייה בסכום כסף ולשני, יש את אריאלה שלו שמסייעת לשינוי במערכות יחסים, ששוות הרבה יותר מזכייה כספית כלשהי!!!

אני מלאת הערכה על הדרך, על האפשרות לקבל טיפים יעילים ובונים במייל ועל השינוי שחל בי.
אני שומרת את כל הטיפים בתיקייה שנמצאת על שולחן העבודה ואוכל לעיין בהם בכל בוקר שוב ושוב ולשנן. בימים של כאוס חברתי, פוליטי, בין אישי, כללי – יש חשיבות עצומה לאתר כזה המאפשר עזרה טובה ויעילה כל כך.

תבורכו!
עדינה.

דנה (יולי 2013)

היי אריאלה,

חייבת לספר לך שאת כל הזמן מגיעה אליי במייל בדיוק כשאני מחפשת עזרה ותשובות.
זה התחיל משליטה בכעסים בתקופה העצבנית שלי והמשיך בבעיות זוגיות שהיו לי.
כל בוקר פתחתי עם אימייל ממך שהדריך אותי בדרך לא דרך וככה כבר שנה את מלווה אותי בלי להכיר אותך אישית כי אני גרה בחו"ל .
זה האימייל השני אלייך.. אתמול התקשרו אליי מהארץ ואמרו לי שלאבא מצאו גידול במעיים והוא עובר ניתוח וכיוצא בזה…

הערב שלחת לי וובינר שכולו מדבר על הנושא.
תמיד את שם עם תשובות, עם הדרכות, עם ידע שאת מעבירה הלאה..
תודה רבה לך ובאמת שאני מרגישה נוח איתך ומקווה שאגיע לארץ אוכל להיפגש איתך

שבוע מוצלח מלא באהבה,
דנה.

חנה (יוני 2013)

מבחינתי הטיפים הם כמעין "ספר תורה"

לאריאלה,
אישה גדולה,

אני מאוד מאוד מודה לך, על רוחב הלב שלך, על מה שהענקת לי ב-28 הטיפים שהעברת לי.
על זה שהרחבת את ידיעותיי בנושא, ועם כל טיפ וטיפ החכמתי יותר.
אמרתי לעצמי שיש לי הרבה מה ללמוד מהם, והלוואי ואצליח להתמיד בהם, או כמו שאמרת, אפילו בחלק מהם.

מבחינתי הטיפים הם כמעין "ספר תורה" בשבילי בכל מה שקשור בזוגיות
ואני תוהה ביני ובין עצמי מה יש לה לאישה המיוחדת הזו – אריאלה מלצר – לתת לי ללא תמורה
ואת אפילו לא מכירה אותי, ואת לא יודעת איך אני נראית, האם אני נחמדה, יפה או לא.

אני בטוחה, לפי החוש השישי שחנן אותי אלוקים, שאת אישה מיוחדת והדבר שהייתי מאחלת לעצמי זה לפגוש אותך.
שיהיה לך המשך הצלחה בעבודת הקודש שאת עושה,
שתמשיכי לתת ברוחב לב עם הרבה אהבה,

ממני באהבה,
חנה.

עליזה

אריאלה יקרה,
שבוע טוב
תודה על המתנה המדהימה ששלחת אלי.
את אישה מיוחדת בעלת נשמה יתרה.
השיר ששלחת אלי היום ויתר המסרים שאת שולחת ככלל
נותנים תמיד מענה לשאלות ולהתנהלויות שונות ומהותיות בחיינו.
תבורכי על מי ועל מה שאת!
בברכת תודה והוקרה על נתינתך.

כל טוב,
עליזה.

יוסי (מרץ 2013)

אריאלה שלום,

תודה רבה על הטיפים שהעברת אלי, הם נקראו ונשמרו ונתנו יכולות לעצור מידי פעם ולבחון מה לעשות ואיך.
במרוץ החיים , מאוד קשה לעשות את העצירה ולראות איפה אנחנו , מאיפה באנו ולאן ממשיכים ולפעמים
חוסר טיפול/טיפוח עלול לגרום לנזקים קשים ולפעמים בלתי הפיכים ( כרוכב אופניים אני מכיר את זה מאוד… וזה קיים בכל תחום בחיים ).
אני ובת זוגי קראנו חלק מהטיפים ועכשיו נדפיס נרכז ונעבור עליהם ביחד מידי פעם
ואני בטוח שהם יעזרו להזזת דברים אצלנו וליכולת התמודדת טובה יותר.
שמחתי מאוד לראות שגם אשתי ייחסה להם חשיבות ומצאה אותם בעלי ערך ותועלת.

שבוע נפלא וחג אביב שמח !
יוסי.

ערן (ינואר 2013)

התחברתי לעצמי ולנקודות החוזק שלי – בעקבות הסדנא לשליטה וניהול כעסים

התועלת הרבה שהפקתי מהסדנא הם כלים להתמודדות עם מצבים שגורמים לי לחוסר רוגע, תסכול ועצבנות. עוד קיבלתי את היכולת להיפתח ולחשוף רגשות ולא לשמור הכל בבטן ואת ההתחברות לעצמי ולנקודות החוזק שלי.
מה שאהבתי ביותר בסדנא הוא את המקצועיות של צוות המנחים, שלומי ואריאלה, את האמפתיה שלהם, המחויבות והקצאת תשומת הלב שלהם לכולם. אהבתי את החומרים שחולקו ונשלחו ואת היכולת של אריאלה לראות ולהבין את רחשי הלב של המשתתפים.
אריאלה ושלומי, המנחים, מקצועיים, מסורים, מחוללים שינויים באנשים, בעלי לב רחב ויכולת התבוננות מופלאה לרחשי הלב של המשתתפים בסדנא, נותנים את הלב למען הצלחתם של אנשים.

המשיכו במלאכת הקודש והתרחבו לאזורים נוספים!
ערן.

פלורה (פברואר 2013)

אריאלה יקרה,

אני רוצה להביע את תודתי העמוקה על הזכות שזכינו היקום ואני במלאך מואר כמוך.
מלאכית מלאת חסד, מלאה באהבה טהורה, אכפתיות,רגישות ונתינה אמיתית.
הלוואי והאור והאהבה שאת מקרינה- ישתקפו אלייך תמיד בחזרה בשפע מלא בשמחה.
אני מברכת אותך שיפתח לך ה' ולמשפחתך ולכל צאן מרעיתך את אוצרו הטוב,
בשפע, ברכה והצלחה, בבריאות שלמה ופרנסה טובה.

בברכת פורים שמח,
פלורה.

הגר (פברואר 13)

אריאלה יקרה!

קצרה היריעה מלהכיל את המילים שיתארו עד כמה את משמעותית עבורי ואיזה אדם אדיר הנך ובעלת יכולת נדירה להניע אנשים הנמצאים בנקודה מאוד נמוכה וקשה בחייהם להתחיל לפעול ולבצע שינויים ותהליכים עצומים בחייהם.
בזכותך הצלחתי לצאת מהבית כשמדרגות היו הדבר האחרון שהסכמתי לדרוך עליו, בזכותך לקחתי את בנותיי לגנים כשלצאת מהבית הייתה משימה קשה, מבהילה ובלתי אפשרית, בזכותך חזרתי לעבודה, בזכותך חזרתי לבשל, בזכותך נשארתי נשואה, בזכותך חזרתי לחיות, לחייך, לצחוק והכי מכל בזכותך הבאתי לעולם את בני איתי. אמרת לי: "אני איתך…" ובזה קנית את עולמי… היית והנך בשבילי לאורך כל הדרך בחיוך, בחיבוק, במילה טובה ובהמון חוכמה, מקצועיות אדירה ובאמונה חזקה שאני יכולה להצליח.
אין יריעה ארוכה דיה כדי להכיל את הנפלאות שעשית בשנים שאנחנו יחד.

אוהבת, מוקירה ומעריכה,
הגר.

יונה (ינואר 2013)

"אדם בתוך עצמו הוא גר" – עם תום סדנת ההמשך לשליטה בכעסים "חיזוק ותחזוק- לחזור אל המהות"

"…התחלתי תהליך שנמשך כבר שנתיים ועדיין ממשיך עם אריאלה ושלומי.
כל הדברים שקיבלתי בסדנאות הקודמות רק חלחלו לתוכי.
רק בסדנת המשך זו האחרונה אני מרגישה שהשלב בו אני נמצאת היום הוא השלב האמיתי בו הבית שאני גרה בו לא רק מקבל עיצוב מבפנים אלא גם חיזוקים וייצוב מבפנים.
בסדנה הזו האחרונה הבנתי מספר דברים:
הדבר הראשון החשוב ביותר כדי לחיות עם עצמי ובתוך עצמי בשלום זה לעשות שלום עם עצמי!!!
הדבר השני שלמדתי והוא לדעתי אחד הדברים החשובים בחיים – כדי למנוע מריבות פנימיות עם עצמי אני צריכה לדעת מה א נ י רוצה ומה לא.
גם ובעיקר מול בני המשפחה הקרובים ולאחר מכן מול כל המעגלים הסובבים אותי…
הדבר השלישי שהבנתי בסדנה, זה שאם לא אדאג לעצמי פ י ז י ת – כלומר, רעב, עייפות, מחלה וכו', מה שאנו בסדנה קוראים לו ""גורמי סיכון" לא אוכל לדאוג לאחרים.פשוט לא !!!!…"
אריאלה ושלומי האהובים, כמעצבי הפנים של ביתי ונשמתי תפסתם מקום של קבע, מקום גדול וחם בליבי.
תודה רבה רבה לכם ונתראה בסדנת ההמשך הבאה!!!

יונה.

טל (ינואר 2013)

עם תום סדנת ההמשך לשליטה בכעסים "חיזוק ותחזוק- לחזור אל המהות"

הדבר המשמעותי ביותר שלמדתי מהסדנא הוא לזהות את הצרכים הלא מסופקים שלי ולספק אותם לעצמי ולסובביי. למדתי לבחון כל סיטואציה המתרחשת בחיי על-פי תמונות ילדותי ולזהות איזה צורך לא מסופק הוא "היבלת שמקפיצה אותי" באותה הסיטואציה. ברגע שזיהיתי את הצורך הלא מסופק – כבר משהו נרגע בי… כבר אני יודעת לעשות הפרדה בין 10% האובייקטיביים של המקרה לבין 90% הפרשנות שלי למקרה… ואז התגובות נראות אחרת לגמרי…

למדתי להפסיק את הפנקסנות ולהתחיל לחיות את ההווה, את הרגע. למדתי שהביקורת שאנחנו לא יכולים לשמוע היא למעשה הביקורת שאנו זוכרים מהילדות שמקפיצה אותנו כל פעם מחדש וגורמת לנו להרגיש שאנחנו לא מספיק טובים… למדתי להפריד את הביקורת שאני שומעת מהעובדה שאני טובה ולהוציא את מחלקת האישורים הפנימית שלי ברגע שביקורת מופנית כלפי.

למדתי להיות עצמאית בהחלטותיי ולא להשתנות על-פי רצונותיהם של האחרים.
למדתי שדברים גדולים מתחילים בצעדים קטנים ושצריך קודם לעשות סדר בבית הפנימי שלנו כדי שנדע מה באמת אנחנו רוצים כדי שנוכל להתחיל לצעוד…"

תבורכו!!!
יישר כוחכם!
אוהבת,
טל.

רן (ינואר 2013)

קיבלתי את המשפחה שלי בחזרה – בעקבות הסדנא לשליטה וניהול כעסים

השגתי את המטרה שהגדרתי לעצמי בתחילת הסדנה וזה לשלוט בכעס (לא הייתה לי מטרה ללמוד לא לכעוס בכלל וזה אני משאיר לסדנת המשך).

עברתי תהליך שינוי תפיסתי ויש לי היום יכולת:
א. פירוק תהליך עד ההתפרצות לגורמים
ב. לימוד לעומק של כל אחד מהם
ג. קבלתי כלים לזיהוי ודרכי שליטה בכל אחד מהם
ד. אני יכול לזהות את הפוטנציאל להתפרצות כמה צעדים לפני, מה שלא היה לי קודם.

רן.

יגאל (ינואר 2013)

ירד לי האסימון – בעקבות הסדנא לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה

קבוצת משתתפי הסדנא הייתה ברמה אישית ואינטלקטואלית גבוהה. שמחתי מאוד להיות חלק ממנה.
ירד לי האסימון והבנתי (אמנם באיחור רב..) כי כל מעשי נתונים אך ורק לאחריותי האישית !!!
מה שאהבתי ביותר בסדנא הוא המסלול שהביאה אותי הסדנא להסתכל על עצמי, בתוכי, בלי הנחות וללא מורא.
אריאלה ושלומי גילו בקיאות רבה בחומר, העבירו אותו בדרך חיובית ונבונה וגרמו לי לקלוט את רוב הנקודות שהועלו בסדנא.

יגאל.

עליזה שמש –פרדינרו (דצמבר 2012)

הוקרת תודה

אריאלה יקרה בוקר אור,
התוודעתי לאחרונה לאתרך המדהים
ואני צופה בתכניותייך ומקבלת למייל שלי את הטיפים שלך.
אני מודה לך מעומק ליבי על דברי החכמה אותם את מעבירה במסרים קצרים ,
מתומצתים וקולעים באופן יוצא מן הכלל טוב.
יישר כוח לעבודתך זאת,
היי ברוכה.

שלך,
עליזה שמש –פרדינרו.

אפרים (דצמבר 2012)

שלום אריאלה

אני מאוד שמח ומאוד מרוצה מהאתר שלך .
נעזרתי בו באופן מיוחד ומאוד נהניתי מהטיפים ומההרצאות שבו.
חן חן, תתברכי משמים בכל טוב ותמשיכי להפיץ כמה שיותר את השיטה שלך.

תודה רבה,
אפרים.

אור (נובמבר 2012)

שלום אריאלה יקרה!

מאד מאד נהניתי מהתכנית שלך על אסרטיביות!!!
בניגוד לוובינארים/תוכניות אחרות ששמעתי – התוכנית שלך הייתה עניינית, ולא הקדישה את רוב הזמן לפרסומת עצמית…

התכנים היו גם עמוקים, גם ממוקדים ומועילים, וגם מוגשים בחן רב!!!

תודה רבה!!
מחכה לתוכניות הבאות!
אור

נ.ב
היה נפלא שלא הגבלת את זמן הצפייה לימים קצרצרים, כנהוג…
מורגש רצון אמיתי וכן לשתף ולהעניק!!
אור.

נילי (נובמבר 2012)

מלאכים בדמות אדם – ואת, אריאלה, נשלחת אלי

אריאלה היקרה,

היגיע אלי הטיפ האחרון מספר 28 מסדרת הטיפים על הזוגיות .
קראתי את כל הקודמים בעניין רב וגם הדפסתי את כולם.
אני קוראת מידי פעם את העצות שלך ויש לי צורך לאמר לך עד כמה נקלטו דבריך בתוכי.

פעמים רבות נידמה לי שאת כותבת ממש עבורי ומכירה את הבעיות האישיות שלי.
הודות לך אני משנה לאט לאט תהליך מחשבה, דיבור והתנהגות עם בן זוגי ומרגישה עד כמה זה עוזר ועושה לי סדר חדש בראש וכתוצאה מכך גם ברגשות.
כמובן לא הכל מהיום למחר, אבל למדתי ממך שהחשוב הוא לפעול, לבחור, אפילו אם טועים. חשוב הוא ללמוד. לשנות ולהתקדם.
אני מודה לך על כל זה מעומק ליבי!

יש אימרה שאומרת: מכיוון שאלוהים לא יכול להיות בכל מקום, הוא שולח מלאכים בדמות בני אדם.
ואת, אריאלה, נשלחת אלי.

המשיכי והצליחי!
שלך, נילי.

גלית ( אוקטובר 2012)

אריאלה יקרה,

אני כותבת לך את הדברים בשמחה.
מה שאהבתי ביותר בסדנת ערב החוויה הזוגית הוא את הקלילות והזרימה המשותפת, את צורת ההנחיה והמנחים! וכמובן את הדיאלוגים הזוגיים!
מה שלמדתי בערב הזה הוא שיש עם מי לעבוד, להקשיב יותר, למדנו כיצד אנו ולמה בחרנו בבן הזוג, ולהתייחס למרחב הזוגי שלנו בכבוד .
שיתוף הפעולה בין אריאלה שהיא מאוד אנרגטית עם שלומי השקול ומתון, טובה. אהבתי את הדוגמאות וההמחשה מחיי היום יום.

נשמח להמשך!!

תודה רבה,
גלית.

דליה (ספטמבר 2012)

לחשוב יותר רציונאלי

הסדנא הביאה אותי לחשוב בצורה יותר רציונאלית ופחות בצורה רגשית ורגשנית ועזרה לי בעיקר להבין שלא אוכל בשום אופן לשנות את הצד השני לפי הרצונות שלי אבל אוכל לשנות את ההתנהגות שלי.

למדתי לשלוט יותר על כעסי ולנשום עמוק לפני שאני מתפרצת ו/או צועקת. הרבה אמפטיה, דאגה וחומר למחשבה, אלה התחושות שליוו אותי אחרי כל פגישה של הקבוצה.

אריאלה ושלומי, אהבתי את צורת ההנחיה של שניכם ועובדה שלמדתי לא מעט במשך חודשי הסדנא.
והאמת, ציפיתי ליום שני בערב עם השאלה: מה תתנו לנו השבוע ואיך תהיה האינטראקציה
בין המשתתפים ולרוב, לא התאכזבתי.

דליה.

עופר (ספטמבר 2012)

הכוח שבקבוצה

מעבר לתכנים של איך לעשות כש.. ומה לעשות כש.., "טכניקות נהיגה" אני קורא להן, בעצם באתי וראיתי מסביבי את האנשים, כל אחד בעצם היה או אני בנקודה כזו או אחרת בחיים או אלה שהכעס שלי פגע בהם.
בעצם בשלב מסוים עלתה בי המחשבה שאולי אריאלה ושלומי ארגנו אנשים שבעצם ישחקו עבורי את עצמי, ואת אלה שהיו מולי בשעת הכעס .

את האחת שרבה עם בן הזוג, את האחד שעונה בעצבנות ותוקפנות ומדבר גם כך , את האחת שבעלה יורד לחייה שנים על שנים וכל מה שתעשה נראה בעינו ככלום .
אבל גם היה אחד שאמר שייתן כל הון שבעולם כדי להשתנות, וגם בגיל מבוגר זה לא מאוחר והיה את האחד ששתק , שתיקה נוראית , אולי חשש להתבטא אולי לא ידע , בסוף נפתח קצת וסיפר .

בכל אחד מהם היה קצת ממני, ממה שעברתי והעברתי , וכך זכיתי לראות !

תודה,
עופר.

רננה יצחק (אוגוסט 2012)

אריאלה בוקר טוב,

אין בפי מלים להודות לך. הכול כל כך אמיתי.
כול טיפ בדיוק בזמן.
אני מרגישה שאני ספר פתוח אצלך (כמובן שמתאים לכולם).
אני יודעת את מה שאת כותבת אבל בצורה אפילו מוזרה כאשר אני קוראת את
מה שאת כותבת זה מעורר בי מיד תחושה של שלווה ורוגע, אני מצליחה להפנים ולקבל.

אריאלה היקרה, תודה. יש אריאלה שמתקשרת להודיע על זכייה בפיס אבל המסר שלך שווה יותר.
בקיצור, רוצה לברך אותך וכול משפחתך שיתגשמו כול משאלותיך
בברכת שבוע טוב וחודש טוב

באהבה גדולה,
רננה יצחק.

ארז (יולי 2014)

קיבלתי את היכולת להוריד במידה משמעותית את ההתפרצויות של הכעסים

בסדנא קיבלתי :
· היכולת לזהות ולהבין מאיפה מגיעים הכעסים
· ההכרה של שטחי האש שלי
· היכולת להוריד במידה משמעותית את ההתפרצויות של הכעסים
· היכולת לשים בפרספקטיבה את הוויכוחים\ריבים שיכולים להוביל לכעס

מה שאהבתי בסדנא :
· החיבור המצוין עם שאר חברי הקבוצה
· היכולת לפתוח ולספר דברים אינטימיים ביותר
· שלא מוותרים לנו ומקשים עלינו גם כשזה לא נוח
· שנותנים עצות טובות

אריאלה, את מלאה ביכולת נתינה, קשב רב ואסרטיביות. את יכולה להבין בתוך מילישניות מה באמת עומד מאחורי
הדברים ובד בבד להרגיש מה עובר על מי שמולך, נהניתי להקשיב לתובנות שלך ולקבל ממך את ההקשבה והעזרה.

שלומי, אתה באמת ראדאר של רגשות ויש לך יכולות הבנה לרגש של אנשים שלא ראיתי, אתה מסוגל להעביר מסר תוך כדי הענקת חמלה בצורה מעוררת השראה.

משניכם למדתי לא מעט ואני שמח להמשיך לשלב הבא! ואני הכי שבע רצון.
ארז.

אלונה (יולי 2014)

למדתי להפוך את הכעסים לרגשות

התועלת הרבה שהפקתי מהסדנא היא להצליח לראות את הדברים (ריבים, ויכוחים וגם סתם דברים יומיומיים) מכמה כיוונים שונים.
להבין שיש שני צדדים לכל מקרה ושצריך לכבד גם את הצד השני ולהבין מה יש לו לומר בנושא כי לפעמים, הייתי שקועה כל כך עמוק בצד שלי
שלא הייתי מוכנה לרגע לשחרר ולראות מה יש לצד השני להגיד ואולי אני לא תמיד צודקת!

בנוסף, למדתי לקלוט חלק מהסימנים לפני התפרצות ולהצליח להשתלט עליהם בצורת תזוזה מהסיטואציה.

אהבתי בסדנא את הקבוצה המדהימה שהרגשתי שאפשר להיפתח בפניהם בלי לפחד מביקורת. ידעתי שיש לי למי לפנות לקבלת מענה גם לא בימים של הסדנא.

הדברים המשמעותיים ביותר שקיבלתי בסדנא הם הבנה על כל מיני דברים בעבר שלי שברגע שצפו החוצה
גרמו לחלק מהעצבים להיעלם או להפחתה בכמות הכעס ותיעול התמודדות.
למדתי לנשום בזמן הכעס ולפעמים, להצליח להשתלט על העצבים.
למדתי להפוך את הכעסים לרגשות- דבר שמיד הפחית חלק רב מהכעסים ברגע שהצלחתי להבין מה עומד מאחוריהם.
למדתי לראות את הצד השני בריב- להקשיב!

הגישה לחיים של אריאלה היא מעוררת השראה וגורמת לך לרצות להיות קרוב אליה ולאמץ את השיטה שלה..
אהבתי מאד את הצורה בה אריאלה מעבירה את הסדנא, ענייני ובידורי יחדיו. היה מאד נעים להקשיב לדברים
שנאמרו והורגש שהיא באמת רוצה להעביר את הדברים האלה הלאה ובאמת חשוב לה לגרום לשינוי אצל עוד אנשים.

שלומי שהרבה פעמים נראה יושב בשקט בעצם, מתצפת כל הזמן על הסדנא ויודע להגיד דברים נכונים בזמן הנכון
ולראות את הדברים מזווית שונה וחיובית על החיים.

תודה רבה ונתראה בסדנת ההמשך,
אלונה.

נטע (יולי 2014)

הכוח שיש בקבוצה הוא מדהים

הבנתי שעצבים זה לא רגש. כמעט על בסיס יומיומי הייתי אומרת כי "אני עצבנית" וכל דבר מעצבן אותי. בזכות הסדנא למדתי להגדיר את תחושותיי. מילון הרגשטות שלי התחיל ונגמר בעצבים והיום השתכלל והתעצם. למדתי כי אני לא לבדי וקיימים עוד אנשים מוצלחים ומדהימים אשר סובלים ממה שאני סובלת. אני יודעת לזהות עתה מתי זה מגיע ומנסה למנוע את ההתפרצות הבאה.

אהבתי את העובדה שזו קבוצה של אנשים. מעולם לא לקחתי חלק בטיפול קבוצתי. הייתי אצל פסיכולוגים, פסיכולוגים התנהגותיים, פסיכיאטרים וכו' אך הכוח שיש בקבוצה הוא מדהים. לשמוע את הסיפורים של כולם, ללמוד מהטעויות. כולם אינטלקטואלי וכל אחד מיוחד בדרכו שלו. הקבוצה תומכת ועוזרת גם ברגעים הקשים היו כאלו בקבוצה שהיו שם לאסוף את השברים שלי ולעזור לי.

למדתי להגדיר את מה שאני מרגישה באמת והאם יש סיבה להרגשה הזו. דבר נוסף שקיבלתי בסדנא הוא תחנת הכוח. אני רוצה להאמין שכאדם אני יודעת מהן האיכויות שלי אך ברגעים הקשים אני נוטה לשכוח.בזכות תחנת הכוח אני תמיד זוכרת וברגע שמישהו נותן לי הערה לא במקום או עושה משהו שכביכול פוגע בי ומערער לי את מי שאני , אני נזכרת בכל אותם הדברים שמייצגים אותי.

דבר נוסף הוא פסק זמן. עכשיו אני יודעת מראש לזהות כאשר אני קרובה להתפרצות ואם אני לא מצליחה להירגע אז אני לוקחת פסק זמן עד אשר אני נרגעת ומוכנה לחזור ולדבר שוב.

בנוסף,למדתי על המחשבות שלי. לרוב כאדם אני מאד פסימית ותמיד תוקפות אותי המחשבות הלא רציונאליות. אני אוטומטית הייתי חושבת שמשהו לא בסדר בי ומה עשיתי לא נכון, כי כזו אני, לא מאמינה בעצמי ורואה נגטיבי. אך לא עוד. אני רוצה לתקן? לא כזו אני. כזו הייתי ואני כבר לא כי אחרי שעשיתי את תחנת הכוח אני יודעת במדויק מה אני כן ומה אני לא.ההתנהגויות של הסביבה לא יערערו לי את זה ולכן, אני לא עוד "נביאה שמגשימה את עצמה".
אני כבר יודעת מתי אני נמצאת בסכנה, מתי אני דליקה ולכן, אני שמה לב הרבה יותר.

אריאלה- אוי אריאלה, כמה אבל כמה כריזמה באדם אחד. אני כל כך אוהבת את הטון המשתנה שלך, הדיבור עם הידיים, הצחוקים וכו'.אישה חזקה וחכמה. רואים שעברת הרבה.אוהבת שלא ויתרת לאף אחד למרות שזה היה קשה והמשכת.

שלומי- דמות אבהית אידיאלית, רגוע כל כך עד שזה מפחיד כמה רוגע יש בבן אדם אחד. אתה משלים את אריאלה עם המופנמות שלך.משדר המון ביטחון וידע רב בתחום. יודע תמיד מה להגיד ומתי.

אני רוצה להגיד לכם המון תודה כי את הכלים שנתתם לי אי אפשר לשכוח. הסיפורים והדוגמאות יישארו צרובים בראשי. אני בטוחה שעליתי על דרך המלך ועכשיו אני פשוט צריכה לדאוג להישאר יציבה ולהמשיך בכל הכוח.

נטע.

מיטל.פ. (יוני 2014)

אריאלה ושלומי, אתם מקסימים!

אהבתי את ההומור העוקצני של אריאלה, את הנחרצות חסרת הפשרות ואת צורת ההסתכלות המרעננת.
אהבתי את הרגישות של שלומי ואת היכולת שלו לקרוא את הרגשות של המשתתפים בסדנא. אתם מקסימים!

הסדנא עזרה לי מאד לפתח מודעות לשטחי האש שלי ולרגשות שלי שגורמים לי לכעוס.הבנתי שלפעמים לא מקבלים את מה שרוצים 'כאן ועכשיו' ושעלי לקחת אחריות על ההתפרצויות שלי ולא להאשים אחרים.

אהבתי בסדנא את התמיכה והמוטיבציה שנותנת הקבוצה.
אהבתי לבוא כל שבוע ולדעת שאני לא היחידה שמתמודדת עם הקושי לא להתפרץ, לא להתעצבן ולא לכעוס.

לשמוע את ה"חוויות" שעוברות על המשתתפים בסדנא היה כמו מראה להתנהגות שלי…זה היה מצמרר, לעיתים, ועוצמתי.

מיטל.פ.

מיטל.ב. (יוני 2014)

אהבתי את הקשר הקבוצתי החם והתומך ואת השייכות שאני לא לבד

אהבתי ביותר בסדנא את הקשר הקבוצתי החם והתומך שנוצר כמובן בעזרת המנחים.
אהבתי את השייכות שאני לא לבד, הזדהות גדולה והבעת חמלה.
היום אני מבינה שההתנהגות שלי כיום כאדם מבוגר קשורה מאד לדרך בה גדלתי וחונכתי.

אני מבינה היום את התהליכים שעוברים עלי לפני ובזמן ההתפרצות.
קיבלתי בסדנא את היכולת להתבונן בעברי ולהבין למה אני ככה.
יש לי היום מודעות יותר גבוהה להתנהגות שלי. אני יכולה כבר לזהות מתי תגיע ההתפרצות אבל לא תמיד עדיין מצליחה לשלוט על זה.

אריאלה – מדהימה! כבר בשיחת הטלפון הראשונה הבנתי שאני מדברת עם אשה מקצועית שאכפת לה מכל משתתף
ובאמת מאמינה בשיטה שלה לניהול כעסים. היכולת שלך להתבונן בכל אחד ולראות הכל, פשוט הכל מבפנים- פשוט מדהימה.

שלומי- בנוכחותך השקטה והנעימה אתה משרה אווירה של שלווה ורוגע התורמים לתחושת היציבות והשקט שהקבוצה צריכה.

מיטל.ב.

רם (יוני 2014)

למדתי הרבה על הכעס שלי ועל האופן שהוא "פועל" עלי

אהבתי בסדנא את התחושה שהקבוצה יכולה לעזור למשתתפים לראות דברים שהם לא יכולים לראות לבד.

הדינמיקה הזו חשובה בעיקר למי שיש לו נכונות להשתנות ומתקשה לעשות את זה בלי דחיפה קלה.
גם השיתוף האישי של בעיות שדומות לשלך, עוזר מאד להתמודד איתן.
למדתי הרבה על הכעס שלי, על היחס ביני לבין הכעס והאופן שבו הוא "פועל" עלי.

למדתי שבכל מצב של כעס (לפניו או אחריו) אני יכול לנתח ולהבין או לפחות לשאוף להבין מדוע התנהגתי כפי שהתנהגתי.

אריאלה – הידע והניסיון שלך עושים את שלהם ועוזרים למי שצריך להבין את הדרך שלו במבוך הזה של הכעס. שלומי – נתת לנו תובנות משמעותיות.

רם.

רוני.פ. (יוני 2014)

באמת שעזרתם לי ליצור שינוי מהותי בי. התוצאות כבר בשטח.

שלומי ואריאלה – אתם צוות לעניין.
אני רוצה להביע את תודתי והערכתי – באמת שעזרתם לי ליצור שינוי מהותי בי. אם לא הייתם קיימים היו צריכים להמציא אתכם.

הגעתי לקבוצה מתוך אילוץ של "או ש… או ש…" ובאמונה שמה כבר יכול להיות, עוד טיפול , עוד סדנא, העיקר שיהיה לי קצת שקט תעשייתי.

באמצעותכם יצא להכיר קבוצת אנשים מדהימה אשר למדתי ממנה המון. אומרים שמכל בן אדם שפוגשים בחיים לוקחים משהו – מכאן לקחתי רק דברים טובים.

אין ספק שבתחומים רבים בחיים חל שיפור – והפידבקים מגיעים – מהמשפחה, מעמיתים לעבודה, לקוחות – וגם, הכי חשוב, מאשתי (עם קורטוב ספקנות (פולניה מה לעשות)).

התוצאות כבר בשטח – הבבואה שלי – הבת הקטנה שלי – עותק מדהים בכל פן שלי, נרגעה פלאים, מתבטאת במקום לצרוח, מביעה רגשות במקום לבכות – ילדה מדהימה – והכל בזכות השינוי ההתנהגותי שלי.

התועלת הרבה ביותר שהפקתי מהסדנא היא רכישת כלים מעשיים למימוש בשלב ה"רתיחה" טרם ההתפוצצות והיכולת לעבור לשלב הניתוח הלוגי של מקור הכעס שלי במקום ללבות אותו.

מה שאהבתי ביותר בסדנא הוא – הקבוצה. עצם החלוקה של הבעיות והסיבות עם אנשים שהם דומים לי ויכולים "להבין" אותי, הסיפורים האישיים שבמקרים רבים משמשים כמראה ואשר הובילו אותי לתובנות רבות בנוגע לחיי והתנהגותי.

המאבק ב"ישן" הוא מתיש ויום יומי – יש עליות ומורדות – ה"חומצה" עדיין קיימת אבל היא לא גולשת יותר ובעקבות כך מקרים שעד לפני כמה שבועות היו גורמים לפיצוץ עז ורב נפגעים, ניתנים היום להכלה (טוב לא הכול מושלם – רק עד גבול מסוים).

רוני.פ.

יריב (אפריל 2014)

למדתי שזה בסדר שאני לא מושלם

היות ונפגשתי באופן אישי עם אריאלה קודם לסדנא ובמהלכה, מצאתי שההיכרות האישית תרמה לי מאוד ועזרה לי להיות פתוח יותר בסדנא. מה שאהבתי ביותר בסדנא הוא: הדינמיקה הקבוצתית והפתיחות של חלק מחברי הקבוצה

הדברים המשמעותיים ביותר שקיבלתי מהסדנא הם: 1.אין גדילה בלי כאב! 2. זה בסדר שאני לא מושלם. וגם לא אהיה כזה. 3. למדתי להקשיב יותר ולדבר פחות. מצאתי שזה עוזר לי לקבל את האחרים כמו שהם. 4. אין לי יכולת לשנות את המציאות למרות שאני מאוד רוצה ומנסה. מכאן, שאין טעם שאכעס כשמשהו לא מסתדר כפי שאני רוצה/מצפה. 5. ללמוד להקשיב לרגשות הקשים שלי ולהכיל אותם, לחקור את מקורם ובכך למוסס את הכעס שלי.

אריאלה ושלומי-

אתם מנחים מצוינים. לדעתי, צוות מנחים אישה וגבר הוא שילוב מנצח. אתם משלימים זוויות שונות לכדי מעגל מלא. את אריאלה אני מכיר מהמפגשים האישיים ולמדתי להעריך את יכולותיה המיוחדות. שלומי, אתה רגיש וקשוב. מפשט/מפרש את שנאמר כך שהוא הופך ברור ופשוט, ואז נותן עצות מעשיות ומועילות. היה לי הכבוד להכירכם.

אני שמח שהשתתפתי בסדנא. אני מרגיש שהיא תרמה לי המון.

יריב.

גלי (ינואר 2014)

חמושה במודעות מלאה וכלים שקיבלתי – התוצאות היו מ-פ-ת-י-ע-ו-ת

פעם שמעתי שיוגה מרגיעה את הרגועים ומעצבנת את המעוצבנים.
גם אותי יוגה מעצבנת.
גם מעצבן אותי לחפש חנייה בתל אביב. ומעצבן אותי לעמוד בפקקים.
מעצבן אותי שהדייט הולך ממש טוב ואז הוא לא מתקשר. והרבה יותר מעצבן אותי כשדייט הולך רע רע רע (ממש רע) ואז הוא מתקשר.
מעצבנים אותי אנשים שנדחפים לי לתור, אבל ממש מעצבן אותי כשאנשים מעירים לי כש…רק רציתי לשאול שאלה.
מעצבן אותי כשאין מה לאכול. ומעצבן אותי שהמקרר מפוצץ באוכל ואין שם דבר אחד שבא לי.
מעצבן אותי כשמשקרים לי. ומעצבן אותי כשאומרים לי אמת מכאיבה.
מעצבן אותי כשלא מסכימים איתי. ומעצבן אותי כשלא מקשיבים לי.
אבל הכי מהכל מעצבן אותי כשמבקשים ממני להיות קצת פחות עצבנית.

בהתחלה אמא שלי ביקשה ממני.
ואז אחי, ואיזו חברה טובה שלי. גם היא ביקשה.
ופתאום עוד חברים שלי קיבלו אומץ וביקשו גם. וגם הבוס שלי ביקש.
אבל כשהנהגים העצבניים באיילון ביקשו ממני, קצת נבהלתי – הם לא ביקשו יפה כמו האחרים. הבקשות לא הפסיקו להגיע, וכמה שהם היו יותר זרים ככה שהבקשות היו פחות נעימות.

עד הגעתי להבנה שאם יש דבר אחד שאני יותר מעצבנית, זה שאני חכמה. ואם לא בא לי למצוא את עצמי באיזה בלאגן אחד גדול אולי כדאי לי לשקול שינוי. אז נכנסתי לגוגל והקלדתי בזהירות: סדנא לשליטה בכעסים. נכנסתי ללינק של מכון מלצר ו…חטפתי ע-צ-ב-י-ם.

כל סרטוני הווידיאו שמצאתי שם היו מלאים באנשים שמתעצבנים פנימה, כאלו שלא מבטאים את הכעס שלהם. כאלו שאני קראתי להם מאופקים ושלווים. מושא הקנאה שלי. בדיוק מה שאני מייחלת לו – והם קוראים למשאלה שלי, לתפילה שלי: בעיה.
בדיוק מה שיכול לפתור לי את כל הבעיות בחיים (ללמוד לסתום קצת) והם מוכנים לשלם כסף כדי ללמוד לשחרר.
אז יצאתי מהאתר וסגרתי את האינטרנט וקפצתי לקפה אצל אמא שלי.
אוף. איך היא עצבנה אותי!

החיים שלי המשיכו ואם אפשר, הפכו להיות מעצבנים אפילו יותר. כך יצא ששנתיים אחרי, נכנסתי שוב ללינק של מכון מלצר אבל הפעם ידעתי שלא לפתוח שום סרטון והתקשרתי ישירות לאריאלה. ה"הלו" שלה היה כל כך עליז וחייכני ש… טוב כבר בטח איך צורך לספר לכם שוב לאן זה לקח אותי.

למרות שזו אני שפנתה אליה לקבלת עזרה דרשתי ממנה הוכחות, דוגמאות ועדויות לכך שהשיטה שלה עובדת. דרשתי ממנה שתסביר לי בפירוט למה היא חושבת שאני צריכה לשלם לה בשביל לתת לה מהזמן שלי לתקן אותי כשזה בכלל לא בטוח יעבוד עליי. ושלא נדבר על זה שהסדנא ברחובות (כולם יודעים שמרכז העולם זה תל אביב, בייחוד תל אביבים).

היא לא נבהלה מהשאלות שלי, מהדרישות שלי, היא אפילו לא נבהלה מהטונים שלי (חוצפנית שכזאת). היא פשוט הפנתה אותי לסרטון של אחד המשתתפים.

פתחתי את הלינק ו…אושר. סוף סוף מצאתי אחד מהשבט שלי. פראי ומטורף לא פחות ממני. התענגתי כשהבנתי שאולי הוא אפילו יותר עצבני ממני. אחרי שהוא סיים לפרוס את משנתו העצבנית ופנה לספר על השינוי שחל בו התעורר ההיגיון שלי (ככה זה, כשאני מאושרת הראש שלי מתחיל לעבוד). מה אם זה מבויים?! מה אם אריאלה וכל המכון הזה שלה שתלו אותו ואת כל האתר הזה רק כדי להוציא ממני את כל הכסף הזה?

אני חושבת שמה ששכנע אותי בסופו של דבר להירשם לסדנא היה רק כדי שאוכל להגיד אחר כך לכולם – ניסיתי הכל. זה פשוט לא עובד. אני כזאת. אתם אוהבים אותי?! תקבלו אותי. ואז הבנתי שאני יכולה "לקנות" את השימוש באמירה הזאת ולפטור את עצמי ממבטי האשם לעד.

מממ… אולי לא כל כך יקר.

הגעתי למפגש הראשון והתחלתי לחפש חניה. ממתי במקום כמו רחובות צובעים את המדרכות בכחול לבן? מה זה תל אביב? למה אין כאן חנייה חינם. מצאתי את עצמי, רבע שעה לפני תחילת המפגש(!) מחייגת לפנגו ומחכה שיפתחו לי מנוי. איזה עצבים. תהליך כזה פשוט והמוקדנית לא מבינה כלום.
לא נעים להיכנס עכשיו עם הפלאפון ביד, ולא נעים לאחר. בסופו של דבר הצורך בקפה התגבר (כמו גם הצעקות שלי על המוקדנית). אבל נזכרתי שאני מגיעה לסדנא לשליטה בכעסים – טוב יהיה שהם יראו אותי בפעולה, שידעו מה לתקן. שיהיו מוכנים.

שנייה אחרי שכולם התיישבו והדלת נסגרה – נכנסתי.
"נרגענו?" אריאלה שאלה אותי. ושקלתי ברצינות לחנוק אותה.
המפגש הראשון היה מעצבן. באמת.
לא רציתי להיות שם. לא התאים לי להקשיב לאריאלה או לשלומי או לכל האנשים האלה שרק מתים לקבל במה ולדבר.

חשבתי על כל הדברים שיכולתי לעשות בזמן הזה ביום שישי שלא לדבר על מה יכולתי לקנות בכסף שביזבזתי על הסדנא. לא הוצאתי מילה במפגש. ולא הוצאתי מילה בהפסקה. ובאופן כללי התבאסתי להיות חלק מהקבוצה הזאת.

חזרתי למפגש השני רק כי חבל על הכסף וכדי לוודא שאני בסדר, שניסיתי.
אמרתי לעצמי שאני אלך רק עוד פעם אחת כדי להיות בטוחה שהסדנא הזו לא באמת תעזור.

מששיחררתי את עצמי מהסדנא והבנתי שזו הפעם האחרונה שלי בקרקס הזה לא שמתי לב שלמפגש השני הגעתי נטולת התנגדויות. יצא שלגמרי בטעות ומבלי להתכוון נפתחתי והקשבתי. באמת הקשבתי.

אז בחציו הראשון של המפגש השני, לא סבלתי. ובהפסקת קפה מצאתי את עצמי מדברת עם כמה מהם ומגלה שהם דווקא "באים לי בטוב". יצאתי מהמפגש חייכנית ופתוחה לחוויות חדשות עם אמונה גדולה בלב שיש תקווה. ניצנים של תקווה, קטנטנים כאלה, "זה גם משהו" אמרתי לעצמי.
שטתי לי ברכב במזג אויר נפלא וחמים והתענגתי לי במחשבה שהנה אני "אני חדשה" ועוד לפני שסיימתי את המחשבה הבן $^$#$%# חתך אותי!!!
"אני החדשה" התפוצצה לאלף לחתיכות קטנות ברוח, ומה שנשאר ממנה הטחתי לבן $^$#$%# בפרצוף.

עד שהגעתי לכביש 4, נרגעתי לגמרי והתחלתי לנתח מה קרה כאן – הגעתי למסקנה המאד מבאסת שאריאלה רק נראית קומפקטית ובלונדינית כמו טינקרבל, אבל פיה היא לא, ושום קסם לא יקרה כאן. הבנתי שמדובר בתהליך של שינוי גישה ומחשבה. ועבודה, ים של עבודה קשה – אבל עם ההבנה הזו למחרת קטפתי את הפרי הראשון שלי. לראשונה נכנסתי לעימות חמושה במודעות מלאה וכלים שקיבלתי במפגש יום קודם, התוצאות היו מ-פ-ת-י-ע-ו-ת.

תרשו לי לשתף אתכם – כשהייתי ילדה שמעתי מערכון של הגשש "קוראים לי ברברה" (אמר שייקה בריש מתגלגלת) "ואני לומדת להכיר את עצמי". ממרומי גיל 8 שאלתי את עצמי מי לומד להכיר את עצמו??? ובכן – באותו הבוקר ממרומי גיל 40, למדתי על עצמי משהו. למדתי שכל העצבים האילו וההתפרצויות הם רק סימפטום לכל הרסיסים והקליעים שנספגו לי בגוף שנים. אבל הדבר הכי חשוב שהוכחתי לעצמי זה שיש לי דרך אחרת.

ממפגש למפגש נחשפתי לחברי הקבוצה והם נחשפו אליי. ממפגש למפגש אני מגיעה קצת יותר משופרת.

המתנה שהענקתי לעצמי, הסדנא המופלאה הזו הסתיימה ביום שישי האחרון. הדרך שלי עוד ארוכה – מסתבר שאני מאד עקשנית ושינויים לא באים לי בקלות. אבל לצד החלקים עקשנים שבי, יש בי חלקים סופר נחושים, ועם הנחישות הזאת אני מקווה למצוא את עצמי נרגעת מיוגה.

אריאלה, שלומי וחברי הקבוצה הנפלאה שלי,
תודה על שהייתם,
גלי.

אווה (ינואר 2014)

החיים שלי השתנו כאילו נולדתי מחדש

שלום אריאלה,
התועלת הרבה שהפקתי מהסדנא היא שהחיים שלי השתנו כאילו נולדתי מחדש אני רגועה סובלנית ולמדתי להקשיב.
הרבה פעמים וכבר מתוך הרגל אני תופסת את עצמי נושמת וזה עוזר המון.

מחלקת האישורים הפנימית שלי עובדת ואני כבר לא צריכה אישורים מאף אחד כדי לדעת שאני אדם טוב, אימא שדואגת ושאפשר לאהוב אותי .
גילתי שאני יכולה להיות אדם אחר, אדם שלא הכרתי קודם. הרבה פעמים אני מתגאה בעצמי שלא נגררתי לוויכוח וידעתי לעצור לפני צומת .
אהבתי בסדנא את השיתוף, את הדרך שלימדתם אותנו להקשיב אחד לשני . את הדרך שהעברתם אלינו את הטיפים. ע"י הסיפורים המרתקים של אריאלה וע"י המשפטים המתוחכמים של שלומי.
פשוט היה מרתק ושאבתי את הכל פנימה . אני רק מקווה שאוכל ליישם את הכל .

הדברים המשמעותיים ביותר שקיבלתי מהסדנא שהיוו חידוש בשבילי זה שכל התשובות נמצאות אצלנו. מסתבר שהכל כלכך פשוט.
אריאלה ושלומי אתם אנשים מדהימים עם ידע אדיר, עושים את עבודתכם מצוין ותודה ענקית שחשבתם על הרעיון של הסדנא.
לא נראה לי שמישהו יכול לעזור לי יותר מכם.

אין לי הצעות לשיפור כי אתם עושים את העבודה נהדר .
תמשיכו ותעזרו לעוד אנשים לשפר את איכות חייהם ולגלות את עצמם מחדש .
אני הכי שביעת רצון מהסדנא .

מלאת הערכה ומודה על הכל,
אווה.

נעמי (ינואר 2014)

הסדנא השפיעה עלי מאד ועל עתידי, על עתיד ילדיי והסובבים אותי

הסדנא נתנה לי עוצמה וחיזקה אותי. חיזקה את הביטחון העצמי שלי והעניקה לי שלווה.
קיבלתי כלים להפחתת תגובות הכעס שלי ופחת הפחד שלי מתגובות כעס של אחרים.
אהבתי בסדנא את הדינמיקה בין המשתתפים והמנחים, את אווירת הביטחון והפתיחות את
ההתייחסות הרצינית לכל משתתף, את חוש ההומור ואת האינטימיות שנוצרה בקבוצה.
אריאלה ושלומי מתייחסים בכבוד וברצינות לכל אחד ולכל בעיה, בעלי חוש הומור ונותנים הרגשת ביטחון ואמפטיה.
הסדנא השפיעה עלי מאד ועל עתידי, על עתיד ילדיי והסובבים אותי.
אומנם ימים יגידו, אך השינויים בהתנהגותי ובתגובותיי בטח יקרינו על כולם לטווח ארוך.

תודה רבה,
נעמי.

יגאל (ינואר 2014)

למדתי בסדנא להקשיב לעצמי ולדעת מי אני

למדתי בסדנא להקשיב לעצמי ולדעת לחשוב ולעצור בזמן. למדתי לדעת מי אני ואיך אני מקדם את זה.
אהבתי את התמיכה של הקבוצה והיכולת שלהם לעזור ולתמוך. למדתי להקשיב לאחר ולהבין איך לצאת ממצבים של לחץ
ואיך להתגבר על משבר. למדתי להשתמש יותר בחשיבה חיובית ופחות בחשיבה שלילית.

אריאלה ושלומי, אתם ממש נחמדים, קשובים והכי חשוב מרגישים שאתם ממש רוצים לעזור לנו להשתנות ולהתקדם.

היה מדהים. למדתי המון וכמובן, השינוי היה מדהים, אפילו שבהתחלה לא ממש האמנתי.

תודה רבה,
יגאל.

יעקב (ינואר 2014)

למדתי לשלוט בכעס

למדתי שיש עוד דעות בחיים ולא להיות רק עם דעה אחת. למדתי לא להסתכל בשחור – לבן.
אהבתי את כל ההתנהלות של הסדנא ואת כל החברים בקבוצה.
למדתי להקשיב לאחר בעזרת שיקוף, למדתי לעצור עם פסק זמן, למדתי לשלוט בכעס,
לבטא את הרגשות הפנימיים מהבטן ולחשוב מהמוח הרציונאלי.

אריאלה ושלומי הנחו את הסדנא בצורה טובה מאד ויצרו אווירה טובה בסדנא.

תודה לכם ואני רוצה להמשיך בסדנת המשך.
יעקב.

אלכס (ינואר 2014)

תמשיכו בדרך הזו – הסדנא שלכם אכן עובדת!

התועלת הרבה ביותר שהפקתי מהסדנא היא שהתחלתי לשאול שאלות וגם לקבל תשובות מעצמי.
זה משהו שלא הצלחתי לעשות עד כה. להבין את הדינמיקה של הפתיל הקצר ולנסות לעצור ולחשוב איך ניתן לעשות דברים אחרת.
מה שאהבתי ביותר בסדנא הוא הכוח והחוכמה שמקבלים מיתר חברי הקבוצה והמנחים.
נדהמתי לשמוע לא פעם אחת את המשתתפים מדברים על חוויות שחוו והרגשתי שזה בדיוק כמו שאני הייתי אומר את זה.
ההרגשה הזאת של חלחול התובנות לתוך הראש והלב, הדמעות, הכאב והאהבה….
אריאלה ושלומי היקרים,
אין לי מילים מספיק יפות כדי להביע את הערכתי הכנה לאופן הנחיה וניהול הסדנא.

נהניתי מכל דקה שהייתי בכל מפגש ומפגש גם כשזה היה כואב לי באופן אישי.
אבל כמו שאומרת אריאלה אין גדילה בלי כאב. מרגיש שלמדתי כל כך המון משניכם.

תודה ונתראה בסדנת ההמשך.
אלכס.

נחמן (ינואר 2014)

יש לי היום יחסי חברות אמיתיים וכנים עם בת הזקונים שלי

אריאלה ושלומי,
שניכם אנשים מדהימים בעלי ניסיון רב המופגן מידי שיעור. אני אישית אהבתי מאוד את השקט הנפשי שלכם, את היכולת הנפלאה של העברת החומר, את שיתוף הפעולה ביניכם ברמיזה, בקריצה, בתנועת יד ואת היכולת להעביר בנעימות גם את הביקורת הקשה ביותר שיש לכם על מי מהמשתתפים, והכל במטרה ללמד איך לשלוט בכעסים כדי שנבין שניהול הכעס הוא באחריותנו המלאה והתגובות באות מאתנו ללא קשר לאף גורם אחר (דוגמת 10/90).
הסדנא העניקה לי שליטה מוחלטת בתגובותיי ויחסי חברות אמיתיים וכנים עם בת הזקונים שלי.
הסדנא חיזקה אצלי כמה מיומנויות חשובות מאד כגון, שיתוף ברגשות, האזנה פעילה(אקטיבית)- להקשיב מבלי להתפרץ לדברי הזולת , סובלנות, נשימות , הטכניקות השונות לשליטה בכעסים ונתנה לי הבנה כי אני היחיד השולט על תגובותיי.

מה שאהבתי ביותר בסדנא הוא הפתיחות של המשתתפים, העצות שכל אחד מהמשתתפים נתן והיחס הנפלא והתגובות הענייניות החכמות והמלמדות של הצוות אריאלה ושלומי. אני חושב שזכיתי לפגוש חבורה נהדרת של אנשים בעלי יכולת ביטוי משובחת ורצינית.

תודה רבה,
נחמן.

אלי (ינואר 2014)

תענוג תענוג תענוג. גם לראות את עצמי משתנה , גם אחרים. איזה כיף. באמת.

למדתי בסדנא להקשיב החוצה וגם פנימה. לפני הסדנא, הייתי קופצני וחסר סבלנות, השלמתי משפטים (בקול רם או בלב) וחיכיתי כבר להגיד את מה שיש לי בקוצר רוח. התרגול של השיקוף והנשימה עזר לי מאוד להיות יותר סובלני ולהגיע לנקודה נוחה יותר להגיב, (אם בכלל היה צורך…), ולצאת הרבה יותר רגוע ופחות תוקפני או קופצני. הארסנל של הכלים שלי התחזק מאוד, כולל שתיקה והמתנה, ואלו דברים שהתקשיתי בהם מאוד. גם מכלול הכלים שאריאלה ושלומי נתנו לי תוך הדגמות חיות בקבוצה, עזרו לי מאוד להפנים את המסרים ולתרגל "על רטוב" את תגובותיי.

המיקוד ברגש האמיתי שנמצא "מתחת" לכעס, נגע בעצבים החשופים שלי, ודי מהר (פגישה שלישית?) נפתחתי בפני הקבוצה ושמתי את החולשה שלי במרחב המשותף לקבוצה…אני ממשיך לבדוק את החולשות שלי ולראות איפה הן מתחברות לתגובות המורעלות ששחררתי לעולם ושפגעו בי, ולמזער ככל שניתן את הנזקים על ידי שליטה בכעסים.

במבט מצטבר של "לפני" הסדנא (עשרות שנים) ו"אחרי" הסדנא (שבוע), אני "לבן" לגמרי. מה שיפה בעניין, זה שלא איבדתי את הצורך שלי להגיב ולהתייחס לאירועים (בהתחלה חשבתי שלהיות לבן זה להיות חי-מת), אבל למדתי לעדן, לפלטר, להפנים, ולשחרר דברים לאט ובבהירות ולא מתוך כעס.
מה שאהבתי ביותר בסדנא הוא הקבוצה והיכולת שלה ושלי להתחבר לאנשים ממקומות שונים, בגילים שונים ורקעים שונה, ועם בעיות שונות שמתבטאות דרך כעסים, ולראות בכל אחד השתקפות חלקית של הבעיות שלי, דרך העיניים שלהם. התמזל מזלי, נראה לי, להשתייך לקבוצה מיוחדת שידעה לזהות קשיים בכל אחד מאיתנו, ולתת מקום לכל אחד להתבטא, לתמוך כשצריך, או לנזוף כשצריך, מתוך רצון כן לעזור. התובנות היו עמוקות, מרגשות, תומכות, ומראות את הדרך. בסדנא בכיתי יותר מכל מה שבכיתי הרבה שנים קודם – תודה!!!. וזה עבד מצוין. תודה מיוחדת לקבוצה.

למדתי באופן משמעותי על הקשבה אמתית, פיתוח ומיקוד אסרטיביות בלי אלימות, שיפור התקשורת הבין-אישית לא על חשבון ה'אני' שלי.

אריאלה ושלומי, אתם נפלאים. כאנשים, כמנחים, כצוות עם פינג-פונג מקצועי בינכם, כ"אינסטלטורים של הנפש". תמיד מקצועיים בלי פשרות, מתעקשים כשצריך, מנחמים כשצריך, אמפתיים, מתווים דרך חדשה מתוך הכאב האישי שלי. תענוג אמיתי. תודה מקרב לב.

ממשיך בסדנת ההמשך חיזוק ותחזוק.
תענוג תענוג תענוג. גם לראות את עצמי משתנה , גם אחרים. איזה כיף. באמת.

אלי.

ירון (ינואר 2014)

אני אסיר תודה לאריאלה ושלומי שאפשרו לי להשיג בכוחה של הקבוצה ידע ותבונה שגם 20 פגישות אישיות לא היו מצליחות להשיג בקצב הזה

נרשמתי לסדנת "ניהול כעסים" בהנחיית אריאלה ושלומי כשחיי משפחתי והזוגיות שלי עומדים ממש על חוט השערה. כלומר , זה היה להיות בסדנה או לחדול (את הזוגיות שלי).

הצטרפתי לסדנה אחרי שנתיים מטלטלות ביותר מבחינה זוגית.
אני "סוחב" עימי טראומת רבת שנים מבחינה זוגית , עם המון משקעים , כעסים שנבלעו והיו קבורים עמוק , וגם פרק ב' שסיכויי הצלחתו מראש לא היו לטובתנו.
לפני כשנתיים הגעתי לקו פרשת המים מבחינה זוגית והתפוצצתי בצורה אלימה , שילמתי עליה מחיר כבד אולם כמראה לא כבד ומטלטל מספיק שכן מאז המשכתי באלימות מילולית כלפי בני הבית. והיו גם התפרצויות גופניות לא נעימות.
נגעלתי מעצמי , שנאתי את עצמי , וככל שצללתי עוד ועוד בשנאה ובגועל , כך הייתי אלים יותר.
למען האמת , אני לא מבין איך בכלל אפשר היה להישאר לידי בזוגיות הזו.
משפחתי החדשה הייתה אומללה. וכך גם אני.

כשהמצב הגיע לכדי טיפול תרופתי שהגביר את האלימות , כבר הייתי קרוב מאוד לויתור. וכך גם משפחתי. בשארית כוחותיי , ובעידוד הסביבה הגעתי מפורק לשיחה עם שלומי.
הייתי שבר כלי , לא האמנתי שהסדנה יכולה לעזור לי. סחבתי כל כך הרבה. אני בוכה עכשיו כשאני נזכר בשיחה ההיא.
לקח לשלומי 3 ימים לחזור אליי ולומר לי – "אתה בפנים , אבל אתה חייב להילחם ולהתחייב. אחרת חבל לך ולנו על המאמץ."
שלומי האמין בי. בפעם הראשונה מישהו האמין בי בתוך המהומה הזו שעשיתי בחיי.

הסדנה החלה עם קבוצה מופלאה , האנשים התחברו כמעט מייד.
הסיפורים יצאו החוצה במהרה , הרבה דמעות נשפכו בפגישות , אבל גם הרבה חיבוקים ועידוד.
זה לא היה קל , וזה לא קל היום , אבל אני יודע איך לנשום , איך לקחת פסק זמן , וגם להרים טלפון לחבר לקבוצה כשרע וקשה.

אין כאן קסמים , ואין תרופות פלא.
עדיין קשה , אבל אני מרגיש את ההצלחה מפעפעת החוצה.

אני אסיר תודה לאריאלה ושלומי שאפשרו לי להשיג בכוחה של הקבוצה ידע ותבונה שגם 20 פגישות אישיות לא היו מצליחות להשיג בקצב הזה.
אני אסיר תודה לכל אחד ואחת מחברי הקבוצה על זה שלא "התעלפו" , לא "ברחו" , לא "נגעלו" מהסיפור שלי ושל האחרים. ראו אותי עין בעין , אהבו אותי כפי שמגיע לי. ומגיע לי !

אני חושב שהמילים מדברות בעד עצמם.
באהבה ובתקווה להמשך משותף,
ירון.

גונן (נובמבר 2013)

בסדנא קיבלתי תקווה ואופטימיות ושאני אחראי למעשיי

למדתי להקשיב ולהפנים ולהבין שתמיד יש עוד אופציות אחרות וגם הבנתי את עקרון 10 – 90 – שאני זה שאחראי על מעשיי.
אהבתי בסדנא את ההרגשה הטובה והאופטימיות. התחברתי מאד לסיפורים של המשתתפים הסדנא נתנה לי להבין שאני לא לבד ברגשות שלי.

בסדנא קיבלתי תקווה ואופטימיות, דרך דיאלוג בריא יותר, שיטה של הרגעה עצמית והבנה מה ואיפה כדאי לי לא להיות ברגעים שאני כועס (שטחי אש).
למדתי את הדרך להפנים רגשות ודעות של אחרים. ליצור קשר עין- שזה מאד עוזר.

אריאלה ושלומי, צוות מנחים מקסימים. הרגשה של מקום חם ואווירה פתוחה שמאפשרת למשתתפים לפרוק את הרגשות.
אני מאד אהבתי את דרך העברת התכנים. השיטה היא נכונה ואריאלה ושלומי מעבירים את זה נכון.

גונן.

איילת (נובמבר 2013)

הייתה לי חוויה מדהימה שעשתה אצלי שינוי

הסדנא עזרה לי ליצור דיאלוג עם בן זוגי שלא היה קיים במשך 7 שנים שלמות

למדתי את הדינמיקה של דיבור והקשבה- להקשיב מהלב ועד הסוף. להישאר רגועה גם אם אני לא מסכימה. לא לקפוץ ולהיכנס לתוך הדברים,
גיליתי ש"הבנה איננה הסכמה" ושאוכל מאוחר יותר להביע את דעתי.

ביני לבין בן זוגי הדינמיקה הזו יצרה דיאלוג שלא היה קיים במשך 7 שנים שלמות.
באותו הקשר למדתי גם להשיג ממנו יותר הקשבה לדברים ש"מקפיצים" אותי.

אהבתי בסדנא מאד את הדינמיקה הקבוצתית. הרגשתי שאפשר ללמוד הרבה מאד מצורת החשיבה ומטעויות המחשבה של כל אחד
וגם מצורת התגובה של המנחים, מהתקשורת ואופן ההבעה שנוצרים בקבוצה.

הרגשתי שאני לומדת ומופתעת מדברים שאמרו אנשים באופן שלא חשבתי עליו קודם.
הסיפורים האנושיים והמגוון בקבוצה היו מדהימים. הכרתי צורות מחשבה שלא הכרתי קודם.
הופתעתי מכך שהרושם הראשוני שלי מאנשים התגלה כמה פעמים כלא נכון.
נהניתי מאד לראות את השינוי המהיר שאנשים עברו.

אריאלה ושלומי, שניכם מקצועיים לעילא ולעילא. כל תגובה מחושבת ובמקום.
אישית, למדתי המון מעצם ההתנהלות האסרטיבית של אריאלה- איך להשיג את ההקשבה, לא לדבר כשאין הקשבה, להתנגד ולא להסכים לתוקפנות,
להביע דיעה תקיפה אך לא תוקפנית, ולתפוס מקום.
רמת הניתוח וההבנה את האנשים בקבוצה, והשליטה המוחלטת בזמן המתאים ובעומק המתאים של הדיון והבאת האנשים לתובנות היא מדהימה.

הייתה לי חוויה מדהימה שעשתה אצלי שינוי ואני אמשיך לסדנת המשך.
איילת.

שלמה (יולי 2013)

הסדנא הייתה חוויה עוצמתית ביותר! הרגשתי כאילו תקופה ארוכה צעדנו יחד כל הקבוצה במסלול עמוס חוויות ממלאות.
אהבתי ביותר בסדנא את הקשר החברתי הקרוב, את החוויה בשותפות ואת היכולת לשתף.

מה שקיבלתי מהסדנא והיה מאד משמעותי לי הוא מודעות עצמית – הבנת המקום שאני נמצא בו. למדתי לזהות את הרגשות שלי ולשאול את עצמי "מה אני מרגיש עכשיו", למדתי להביע את הרגשות במקום לדחוס אותם כולל הבעה בפני עצמי.
אריאלה ושלומי- אין מילים! מקסימים! כל כך אמפטיים, כל כך מעורבים, אנשים שמקיימים בעצמם את מה שהם מלמדים.

נפלא לפגוש אתכם!

ממשיך בסדנת ההמשך.
שלמה.

רוני (יולי 2013)

התועלת הרבה ביותר שהפקתי בסדנא היא שהבנתי שאני לא צריכה להישאר במקום בו אני נמצאת היות וזה מוציא ממני לא טוב. כמו כן, קיבלתי כלים לדעת להתמודד עם מצבים שונים.
אהבתי ביותר בסדנא את ההעשרה ההדדית. כל אחד נתן מתנות לשאר החברים ומכל אחד למדתי משהו. מה שלמדתי באופן משמעותי והיה חדש לי הוא הדיאלוג. אני משתמשת בו כשהבת שלי נכנסת להתקף היסטרי ואני משקפת אותה…לא תמיד זה עוזר אבל לעתים זה כן עוזר וזה הרבה יותר ממה שהיה פעם.
שלומי, אתה איש נעים ומקסים. היה כייף לשמוע אותך כפי שהיה כייף להשמיע ושאתה תקשיב.
אריאלה, את האש ואני אוהבת אותך לא פחות!
תודה רבה לכם, שלומי ואריאלה המקסימים!

נתראה בסדנת ההמשך!
רוני.

יורם (יולי 2013)

למדתי לזהות את הרגש שלי מאחורי הכעס. אהבתי את המפגש עם החברים, את השיתוף האינטליגנטי של כולם שהוא בי"ס לפרופורציות ואת הכלים החדשים שקיבלתי שראיתי שהם ממש עוזרים בפועל.
המנחים, אריאלה ושלומי, חדים, מעניינים ומשלימים זה את זה.

יורם.

אבי ( יולי 2013)

מאד אהבתי את השיתוף עם האנשים. זה עזר מאד להקל על הרגשות האגורים בפנים. אהבתי את הכלים שניתנו להתמודד עם ההתפרצויות והשיתוף עם שאר המשתתפים. למדתי לזהות את הרגש בתוך כל כעס שמתעורר וקיבלתי דרכים להתמודד עם ההתפרצויות.
כל הכלים היו חדשים לי אבל הדברים המשמעותיים שקיבלתי בסדנא הם הפרדת התגובה בעזרת הנשימות, הכרת מבנה המוח, מודל התפרצות הכעס, פסק זמן ומד הכעס.
מחכה לסדנת ההמשך.

אבי.

אלכס (יולי 2013)

למדתי להתחבר לעצמי ולמצוא את המצפן שלי.

למדתי שיש לי עוד רגשות חוץ מ"טוב", "רע" ו"סבבה" וע"י כך למדתי לתקשר טוב יותר עם אנשים, למדתי לפרש אנשים טוב יותר ולמדתי לשלוט בכעס שלי!
אהבתי בסדנא את האנשים, לשמוע עוד סיפורים ולהכיר עוד חיים ולהיות אחראי למעשיי מול תריסר אנשים, שפיצים אחד אחד, אחת אחת…
מה שהיה משמעותי לי הוא החיבור לרגשות שלי, המודלים השונים, ולהבין מתי באמת פוגעים בי ולהבין שצועק זה לא צודק!
המנחים, אריאלה ושלומי, מדהימים, אכפתיים, אמפטיים.

אני כל כך שמח ומודה לכם על השינוי שעברתי בסדנא.
תודה!!!
אלכס.

איגור (מאי 2013)

עבודת קודש!

"…הסדנא מצוינת! היא מאפשרת לאנשים לחזור ולהתחבר לרגשות שלהם, להתחיל להרגיש את עצמם ואת חייהם.
תודה, עבודת קודש!"

איגור.

איילת (מאי 2013)

קיבלתי את חיי במתנה!!!

התועלת הרבה ביותר שהפקתי מהסדנא הוא לבטא רגש ראשוני! ללמוד לשתוק ולא להגיב מיד! להבין, שהזולת לא צריך לספק לנו שום דבר. התועלת בלהיות חלק מקבוצה עם מצוקות דומות- זה הדבר הכי חזק בעולם.
תועלת עיקרית- קיבלתי את חיי במתנה!!!

השינוי שלי גרם לבעלי לרצות אותי בחזרה. השינוי שלי גורם לשינוי אצלו וזכינו במשפחה חדשה.
אהבתי בסדנא את האסרטיביות ויכולות ה"משחק" של אריאלה בשילוב המופלא של אישיותו של שלומי. אהבתי את החדר, החמימות, המוסיקה בהפסקה, האווירה, הכיבוד, ההרגשה שאתם נמצאים כאן בשבילנו.
אהבתי את הקבוצה – לא גדולה ולא קטנה מידיי, את הגיוון באנשים, את הידיעה שיש לי מקום וגם לכולם.
אהבתי את הדימויים והסיפורים הקצרים שמאד עוזרים ברגעי מצוקה, אהבתי את הטכניקה המדהימה של להגיע לכל אחד ובמקביל כל הקבוצה נתרמת מזה.
מה שהיה משמעותי ביותר בסדנא הוא לבטא רגש ראשוני, לנשום עמוק לפני תגובה, הידיעה שהקבוצה היא "חלק ממני" ואני לא אאכזב אותה- כוח של קבוצה.
כל מה שלמדנו מאד משמעותי עבורי. אני הולכת עם זה כל יום.

אנשים אומרים לי שהם רואים שהשתניתי. לפעמים, זה מביך אותי ביני לבין עצמי להודות שטעיתי כל כך הרבה שנים אבל העיקר שהשינוי נעשה – וזה הכי משמעותי בשבילי.
כל יום שעובר אני מתרגלת לחליפה החדשה שלי. בקיצור- משמעותי לי החליפה החדשה שלי.
המנחים- אריאלה, מאד התחברתי לאסרטיביות, לחוכמה, בנחישות וברגישות. הדיוק המדהים שבין לקחת חלק פעיל וסביל כמנחה- זו פשוט אומנות ואין ספק שאריאלה אומנית מהשורה הראשונה.
שלומי, היה מאד משמעותי בנוכחות שלו.

שני אנשים מקצועיים בצורה יוצאת דופן.
הרגשתי איך תוך כדי הסדנא אני לומדת ללכת לבד!!
תפרסמו את הסדנא גם בעיתונים, ברדיו- איפה שאפשר!

איילת.

אודליה (מאי 13)

אהבתי את תחושת החברות והאחדות שמאנשים זרים אט אט הפכנו לחברים

הבנתי דברים על עצמי שלא ידעתי או הבנתי קודם. למדתי על חלק ממקורות הכעסים שלי והתנהגויות שונות.
למדתי על חליפת ההישרדות שלי ונראה לי שהבנתי את המקור שלה. כל מה שלמדנו בסדנא הם כלים מעולים לחיים.
אהבתי מאד את הטיפול הקבוצתי, את התמיכה של הקבוצה, את ההבנה וההזדהות, דברים שכמותם לא יכולתי לחוות במקום אחר.
אהבתי את תחושת החברות והאחדות עם אנשים זרים שאט אט הפכנו לחברים.

בעקבות הסדנא הבנתי שחולשה אצל אחרים מבטאת את החולשה שלי. הבנתי את חליפת ההישרדות שלי וכיצד היא באה לידי ביטוי.
הנתי איך אני רוצה להיות ומה לא.הבנתי איך הרבה מהפעמים שאני כועסת נובע מתחושת תסכול שלא שומעים אותי
או שאני לא מקבלת את מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה…הבנתי שאני עדיין הילד הפנימי שנוהג במכונית חיי…

אריאלה, למדתי ממך המון ולא רק מתוכן הסדנא אלא גם על צורת ההתנהלות שלך בחיים (הלוואי עלי..)!
שלומי, תמיד הרגשתי שכולך לב, שאתה מרגיש אותנו בכל מילה ומילה וכולך רגש.

בקיצור, אתם צמד מנצח!
אודליה.

דנה (מאי 2013)

קיבלתי אמונה בעצמי

בעקבות הסדנא לשליטה וניהול כעסים יש לי אמונה בעצמי וכתוצאה מכך יש לי פחות תלות בסביבה.
יש לי היום מודעות רבה ביותר לכל נושא הכעס אצלי וגם אצל אחרים.
היום אני מקשיבה לעצמי ומתבוננת פנימה. יש לי אמונה שניתן לשנות דברים והבנה שהכוח הכי גדול טמון בתוכי.
אהבתי את הקשר שנרקם בין חברי הסדנא והמנחים.

אריאלה ושלומי הם כייף של מנחים, מגלים מקצועיות רבה ונראית כימיה טובה ביניהם.
הם מאד נעימים, אינם שיפוטיים והם פתוחים לכל אדם ולכל נושא שמועלה.
אפשר לסמוך עליהם בלב שלם!!!

לבית (אפריל 2013)

יש לי את ההבנה שאני שולטת בכעס ולא הכעס שולט בי

הסדנא עזרה לי לעצור ולהתבונן בעצמי כפי שהתבוננתי במשתתפים האחרים, יכולתי ליראות אייך אני נראית כאשר אני מתעצבנת, על מה בכלל אני מתעצבנת, מה מוציא אותי מאיזון ולהבין שלמעשה אין באמת הצדקה לתגובות קיצוניות והרסניות כאלה. מלבד זה, כאשר כן "נפלתי" התבוננתי לאחור וניתחתי מה כן הייתי צריכה לעשות כדי להצליח וללמוד לפעם הבאה. יש לי את ההבנה שאני שולטת בכעס ולא הכעס שולט בי, עד לא מזמן הייתי בטוחה שההתפרצויות חזקות ממני.

למדתי איך הקולות הפנימיים בעצם מעצימים את הרגשות השליליים, מעלים את תחושת הכעס ומוציאים מפרופורציות אירועים. היום כל פעם שאני חושבת משהו שלילי אני מסלקת אותו עם משהו חיובי.

שטחי אש – אם רק הייתי יכולה לעלות על כל שטחי האש שלי לפני אז החיים היו יותר קלים, כי היום כשאני מגיעה מוכנה לשטח אש בדרך כלל אני מצליחה.

אני עובדת על לזהות את שטחי האש, לחקור אותם ולנסות להבין למה הם שטחי אש ובעצם לא רק להתכונן אליהם אלה גם לנסות להיפטר מחלקם.

בחיפושי באינטרנט אחר סדנא לניהול כעסים ראיתי סרטון של אריאלה מסבירה על העיקרון 10-90 . זה אחד הדברים שגרמו לי להגיע לסדנא הזו. זה עיקרון שלמעשה מעביר את האחריות אלי ואני אוהבת את זה. זה גורם לי להבין שאומנם יש לי עוד הרבה עבודה אבל 90% ממנה היא אצלי ואני אצליח!!
אריאלה, התיאורים הצבעונים שלך עוזרים לפרטים להישאר בזיכרון ההבנה, ההקשבה. אני חושבת שמצאת את האיזון המושלם בין רגישות לתוקפנות שמנערת מהתנגדות ללמידה.

שלומי, העיניים שלך אומרות הכל!! ההערות הקצרות והחכמות, המבטים החמים והעמוקים, דרכך יכולתי ליראות מהי מחלקת האישורים הפנימית.
אני חושבת שהחיבור המשלים ביניכם יוצר הנחייה מעולה.

סדנה מעולה!
נתראה בסדנת ההמשך!

לבית.

ניר (אפריל 2013)

היום אני שולט בכעס ( ובסיטואציות) ולא הוא בי

היו המון דברים שהפקתי מהסדנא- זיהוי מוקדם של שטחי האש,ההבנה שכעס הוא רגש שמכסה על משהו אחר, פסק הזמן, הצורך להימנע מדיבור שלילי ועוד. הרבה מהדברים עוד ידעתי קודם אבל הדרך שבה נכנסנו לעומק וניתחנו אותם עזרה לי מאד.

התובנה החשובה ביותר שמבחינתי ממצה את הסדנא ואותה אני משנן לעצמי יום יום היא – אני שולט בכעס ( ובסיטואציות) ולא הוא בי.

מה שאהבתי ביותר בסדנא הוא הניהול האפקטיבי של אריאלה. היכולת לחבר בין חומרים חדשים לסיפורים האישיים והכל ברוח טובה ובלי לוותר לרגע (כמעט)לתת לאנשים "לברוח" מהתמודדות היא מצרך נדיר שעבד בצורה יוצאת מן הכלל. גם הפורמט של סיפורים אישיים+ למידה בכל מפגש הוא מוצלח מאד.
הדברים המשמעותיים שהיו חידוש עבורי הוא קודם כל העובדה שניהול לא טוב של כעס משותף לכל כך הרבה אנשים. זה משהו שלא הצלחתי להשתחרר ממנו לאורך כל הדרך ואני עדיין מופתע ממנו.זה כמובן, גם נקודת החוזק של הסדנא- להראות את המשותף ואת יכולת ההתמודדות הדומה של המשתתפים.
עקרון 10-90 שהבנתי גם קודם ברמה מאד תיאורטית הפך להיות אצלי נקודת מפתח. גם ההימנעות (או הניסיון, לפחות) מדיבור שלילי. אני עושה גם שימוש רב בעקרון המשאבים המצומצמים ומזכיר אותו לעצמי כמעט כל יום. אני גם משתדל לא "לגור בבתים של אחרים" וזה עובד בדרך כלל.

המנחים שלומי ואריאלה- מנהלים את הסדנא באופן מדויק, יעיל ועם זאת, מאד רגיש וידידותי. על אריאלה כתבתי כבר למעלה ושלומי, יש לו הערות ותובנות מאד מעמיקות ובעיתוי מצוין. בלי הרבה מילים הוא הצליח בדרך כלל למקד את הנושא ולהחזיר אנשים ש"התפזרו", לתלם.

תודה, ניר.

אבי (אפריל 2013)

התחלתי להאמין בעצמי ובנוכחות שלי, לחשוב ולהתנהג אחרת.

התחלתי לחשוב ולהתנהג אחרת.
הזוגיות שלי יותר רגועה ואני מבין עכשיו מה רוצה בת הזוג שלי.
התחלתי להאמין בעצמי ובנוכחות שלי.

התועלת הרבה שהייתה עבורי בסדנא היא מודעות על התנהגותי היומיומית. אני כל הזמן חושב על הסדנא, על המפגשים. אני חושב על תמרורי האזהרה, על הנשימות העמוקות ועל כל הכלים שקיבלתי בסדנא על מנת לשלוט בכעס וברוגז שלי.

לפני הסדנא שאלתי את אריאלה מהו ההבדל בין הסדנא שלה לסדנא של המתחרים, שעולה חצי מחיר. היום אני יכול להבין מהו ההבדל ואני מאד שמח שבאתי לסדנא של אריאלה. היא מקצועית, מעמיקה עם הרבה תבונה. שלומי ואריאלה יודעים להגיע לתוצאות מדהימות בעבודה עם קבוצה ופרט !!!

תודה רבה!!!

אבי.

ראמי (אפריל 2013 )

תודה רבה!!! סייעתם לי לעשות הרבה שינויים בחיים שלי!!!

למדתי להחזיר את עצמי למציאות ואיך להתמודד עם אנשים וחיים שונים ממני.
למדתי המון שיטות חדשות לשליטה וחשיבה על רגשות. אהבתי את הקבוצה שהייתה כגוף אחד, יחידה שלמה שיש בה חום, קירבה, שיתוף כמו להקת האווזים.

למדתי שיטות ודרכים חדשות לניהול כעסים.
הדבר הכי משמעותי שלמדתי וקיבלתי מהסדנא הוא שהפסקתי להתעסק בענייניהם של אחרים ולקחת אחריות עליהם. הפסקתי "לגור בבתים של אחרים, אני היום גר רק בבית שלי". אני יותר זמן עם המשפחה שלי ועשיתי שינוי דרסטי בחיים שלי בשבועות האחרונים.

אריאלה ושלומי – רופאים מעולים שמבצעים החייאה, מזריקים חומר להחזרת הלב לפעום מחדש ובסוף ההחיאה הצליחה והחולה בחיים.

תודה רבה!!! סייעתם לי לעשות הרבה שינויים בחיים שלי!!!

ראמי.

נועה (אפריל 2013)

הבנתי שהדברים בשליטתי

מה שהפקתי מהסדנא הוא מודעות עצמית – לדעת מה עלול לעצבן אותי, לדעת כשאני עצבנית ויכולה למנוע זאת ולדעת מה ההשלכות לרגעי הזעם שלי.

אהבתי להקשיב לאנשים בסדנא כיצד הם מיישמים את מה שלמדנו בסדנא ברגעי הכעס וללמוד מכך דרכי התמודדות.
הדברים המשמעותיים שקיבלתי בסדנא הם שהבנתי את הסיבה שבגללה אמא שלי מעצבנת אותי, שיש דברים שלא חייבים להתעקש עליהם. לא צריך לשתוק לגמרי אם משהו מפריע אלא פשוט לנהוג באסרטיביות.
למדתי את הנשימה שמסדירה את המחשבות מחדש.
למדתי לא לצפות מאחרים לספק אותי או להבין אותי אלא להבהיר את עצמי. לא להיתלות באחרים ולהבין שהדברים בשליטתי.

שלומי ואריאלה- שניהם מקצועיים. יש להם פתרון ותשובה לכל, כמצופה מהם בסדנא כזו. שניהם מאד קשובים ומרוכזים בהצלחתנו, גם אם לעיתים נראה שהשאלות נמשכות לכיוון אחר. אהבתי את השימוש במטאפורות שניתן להשליך על סיטואציות מוכרות מהחיים.
נועה.

עפרה (אפריל 2013)

ההרגשה לאחר השינוי/תיקון היא נפלאה – הרגשת ניצחון.

אריאלה ושלומי, הידע והמקצועיות שלכם בולטים וכך הצלחתם לכנס את כולנו יחד וגם כל אחד לחוד אל המקומות הבעייתיים בחייו ולהסתכל לתוך זה, כל אחד בדרכו שלו.
אתם משרים אווירת ביטחון והרגשה שאתם שם איתנו במציאת הדרך החדשה.

קיבלתי מכם כלים להתמודדות במצבי "שטח אש". אחד הכלים היעילים ביותר עבורי הוא היכולת לראות ולהבין שהתגובה שעומדת לצאת אינה מתאימה ומיד לשנותה.
"לחשב מסלול מחדש" וההרגשה לאחר השינוי/תיקון היא נפלאה – הרגשת ניצחון.

אהבתי את החיבור שנוצר בין המשתתפים והפתיחות שבאה בעקבות החיבור.

הדברים המשמעותיים שקיבלתי בסדנא הם הכרת העובדה שהשינוי צריך להגיע ממני ולא מאף אחד מהסובבים אותי. קיבלתי את היכולת לראות את עצמי במצבים מלחיצים ולתקן את התגובה. אני מצליחה לזהות כבר חלק משטחי האש ולהגיב אחרת.
הבנתי את המחירים הכבדים וההפסדים ששילמתי בדרך ההתנהגות שלי.
אני יכולה לראות, להקשיב ולהרגיש את הסובבים אותי.
עפרה.

משתתפי הסדנא לשליטה וניהול כעסים פברואר 2013 (אפריל 2013)

הגענו כמו פרחים נבולים ויצאנו מהסדנא כמו פרחים פורחים.

הגענו כמו פרחים נבולים, חסרי כוחות, חסרי אונים, מיואשים, חסרי ביטחון, לחוצים,רגישים, שליליים, מתרגזים בקלות ובלי פרופורציה, אין תקווה – אנחנו שתי שניות לפני צומת. באפשרותנו להתרסק בקיר או לפנות לדרך חדשה.

יצאנו מהסדנא כמו פרחים פורחים, בעלי שקט פנימי, בעלי נוכחות והערכה עצמית, ביטחון עצמי, רוגע, מודעות, עם כלים להתמודדות, חשיבה חיובית, שלווה, תקווה- מכאן אפשר להמשיך את התהליך ולפרוח.

משתתפי הסדנא לשליטה וניהול כעסים פברואר 2013.

ערן (ינואר 2013)

התחברתי לעצמי ולנקודות החוזק שלי – בעקבות הסדנא לשליטה וניהול כעסים.

התועלת הרבה שהפקתי מהסדנא הם כלים להתמודדות עם מצבים שגורמים לי לחוסר רוגע, תסכול ועצבנות. עוד קיבלתי את היכולת להיפתח ולחשוף רגשות ולא לשמור הכל בבטן ואת ההתחברות לעצמי ולנקודות החוזק שלי.
מה שאהבתי ביותר בסדנא הוא את המקצועיות של צוות המנחים, שלומי ואריאלה, את האמפתיה שלהם, המחויבות והקצאת תשומת הלב שלהם לכולם. אהבתי את החומרים שחולקו ונשלחו ואת היכולת של אריאלה לראות ולהבין את רחשי הלב של המשתתפים.
אריאלה ושלומי, המנחים, מקצועיים, מסורים, מחוללים שינויים באנשים, בעלי לב רחב ויכולת התבוננות מופלאה לרחשי הלב של המשתתפים בסדנא, נותנים את הלב למען הצלחתם של אנשים.

המשיכו במלאכת הקודש והתרחבו לאזורים נוספים!
ערן.

יונה (ינואר 2013)

"אדם בתוך עצמו הוא גר" – עם תום סדנת ההמשך לשליטה בכעסים "חיזוק ותחזוק- לחזור אל המהות"

אני רוצה לפתוח במילים מתוך שיר – "אדם בתוך עצמו הוא גר" .
אדם בתוך עצמו הוא גר, לפעמים עצוב או מר הוא,לפעמים הוא שר.
אדם בתוך עצמו הוא גר, לפעמים סופה עוברת וביתו נשבר.

התחלתי תהליך שנמשך כבר שנתיים ועדיין ממשיך עם אריאלה ושלומי.
כל הדברים שקיבלתי בסדנאות הקודמות רק חלחלו לתוכי. עם אריאלה ושלומי אני כבר בשלב עיצוב הפנים של הבית.

רק בסדנת המשך זו האחרונה אני מרגישה שהשלב בו אני נמצאת היום הוא השלב האמיתי, בו הבית שאני גרה בו לא רק מקבל עיצוב מבפנים אלא גם חיזוקים וייצוב מבפנים.
בסדנה הזו האחרונה הבנתי מספר דברים:
הדבר הראשון החשוב ביותר כדי לחיות עם עצמי ובתוך עצמי בשלום זה לעשות שלום עם עצמי !!!
הדבר השני שלמדתי והוא לדעתי אחד הדברים החשובים בחיים – כדי למנוע מריבות פנימיות עם עצמי אני צריכה לדעת מה א נ י רוצה ומה לא.גם ובעיקר מול בני המשפחה הקרובים ולאחר מכן מול כל המעגלים הסובבים אותי.
הדבר השלישי שהבנתי בסדנה, זה בעצם משהו שרק בימים האחרונים הכה בי בעוצמה, שאם לא אדאג לעצמי פ י ז י ת – כלומר, רעב, עייפות, מחלה וכו', מה שאנו בסדנה קוראים לו ""גורמי סיכון" לא אוכל לדאוג לאחרים.פשוט לא !!!!

את הסדנה הנוכחית התחלתי עם הבטחה לעצמי להיות קשובה לעצמי ולאחרים.
מהר מאד גיליתי שאם לא אהיה באמת קשובה לעצמי קודם כל, אין שום סיכוי שאוכל לתת לאחרים את ההקשבה שהם זקוקים לה.
בעלי האהוב צוחק עליי ואומר שאני נמצאת בסדנה "להעצמת כעסים" כי פתאום אני יודעת לדבר אחרי ששנים רבות רק התפרצתי בזעם ו/או בכיתי ועכשיו אני יודעת להביע את הכעס.
אז נכון יש לי עוד דרך (למי לא?…)אך למדתי שהחיים הם מסע שלא נגמר וכל עוד אנו מסדרים לעצמנו את הבית בו אנו גרים באופן שהוא הכי טוב עבורנו אז גם המסע הארוך ביותר הופך להיות קל יותר ואפילו נעים.
לחבריי שעברו ועוברים ויעברו איתי את הסדנאות,
תודה לכם שהקשבתם ומקשיבים. תודה לכם שאתם לא מוותרים ומאירים לי חדרים חשוכים ולא נעימים.
ככה אני יודעת מה לצריך לנקות ולסדר.

אריאלה ושלומי האהובים, אתם כבר מזמן סוג של סם עבורי.אני מכורה.
כמעצבי הפנים של ביתי ונשמתי תפסתם מקום של קבע, מקום גדול וחם בליבי.
מאחר ואני אוהבת בתים מעוצבים אני בהחלט ממשיכה איתכם.
שיפוצים זה חלק מהכיף !!!
תודה רבה רבה לכם ונתראה בסדנת ההמשך הבאה!!!

יונה.

רן (ינואר 2013)

קיבלתי את המשפחה שלי בחזרה – בעקבות הסדנא לשליטה וניהול כעסים.

השגתי את המטרה שהגדרתי לעצמי בתחילת הסדנה וזה לשלוט בכעס (לא הייתה לי מטרה ללמוד לא לכעוס בכלל וזה אני משאיר לסדנת המשך).
עברתי תהליך שינוי תפיסתי ויש לי היום יכולת:
א. פירוק תהליך עד ההתפרצות לגורמים
ב. לימוד לעומק של כל אחד מהם
ג. קבלתי כלים לזיהוי ודרכי שליטה בכל אחד מהם
ד. אני יכול לזהות את הפוטנציאל להתפרצות כמה צעדים לפני, מה שלא היה לי קודם.

למדתי להרגיש את התהליכים המתרחשים אצלי ולדעת לנווט אותם לכיוונים טובים יותר (לא לגמרי מושלם, אבל התחלה טובה).
גיליתי כמה דברים נוספים על עצמי שלא קשורים לכעס, אך פוגעים בי בתפקוד היום יומי ודורשים טיפול במסגרת אחרת.
אהבתי בסדנא את האווירה הנוחה והנעימה והפתיחות (גם במקרים קשים הרגשתי בנוח,
כי ידעתי שזה תהליך עבודה והדבר נעשה באופן פרופוציואנלי).
הרגשתי שבאמת רוצים לעזור לי ומחוייבים לתוצאות.
היו תהליכי למידה אפקטיביים, ממוקדים ורב גוניים (מתן כלים מדעיים, ניתוח סיפורים של משתתפים
והתמודדות עם משתתפי הסדנה אשר באו כדוגמה בשיקוף מקרים שקרו בעבר ויכולים לקרות בעתיד).
אחרי כל מפגש יצאתי עם המון חומר למחשבה, מזל שהייתה לי נסיעה של 45 דקות עד הבית לעכל את כל זה 🙂
הדברים המשמעותיים שלמדתי והיו חדשים לי(אין חשיבות לסדר) הם:
1. אני יכול לזהות סמנים ראשונים של כעס
2. יש לי כלים לצפות את המתרחש ולעקוף את המתרחש
3. אני יכול להקשיב ("לשמוע") את האחר (במיוחד את אשתי)
4. קיבלתי את המשפחה שלי בחזרה ואשתי לא מפחות מהתגובות הבלתי צפויות שלי
(לא הכל מושלם עדיין, וגם לא יהיה, אבל אני יודע על מה לעבוד בסדנת ההמשך).
5. למדתי להכיר את התהליכים (אצלי) שמביאים אותי להתפרצות.

אריאלה ושלומי, הייתי רוצה ללמוד מכם כמה שיותר. תענוג גדול ללמוד מכם.
בנוסף לכך שהסדנא הייתה הכי אפקטיבית עבורי, גם נהניתי ממנה.
נפגש בסדנת ההמשך.
רן.

יגאל (ינואר 2013)

ירד לי האסימון – בעקבות הסדנא לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה.

קבוצת משתתפי הסדנא הייתה ברמה אישית ואינטלקטואלית גבוהה. שמחתי מאוד להיות חלק ממנה.
ירד לי האסימון והבנתי (אמנם באיחור רב..) כי כל מעשי נתונים אך ורק לאחריותי האישית !!!
מה שאהבתי ביותר בסדנא הוא המסלול שהביאה אותי הסדנא להסתכל על עצמי, בתוכי, בלי הנחות וללא מורא.
אריאלה ושלומי גילו בקיאות רבה בחומר, העבירו אותו בדרך חיובית ונבונה וגרמו לי לקלוט את רוב הנקודות שהועלו בסדנא.

 

דליה (ספטמבר 2012)

לחשוב יותר רציונאלי.

הסדנא הביאה אותי לחשוב בצורה יותר רציונאלית ופחות בצורה רגשית ורגשנית ועזרה לי בעיקר להבין שלא אוכל בשום אופן לשנות את הצד השני לפי הרצונות שלי אבל אוכל לשנות את ההתנהגות שלי.

למדתי לשלוט יותר על כעסי ולנשום עמוק לפני שאני מתפרצת ו/או צועקת. הרבה אמפטיה, דאגה וחומר למחשבה, אלה התחושות שליוו אותי אחרי כל פגישה של הקבוצה.

אריאלה ושלומי, אהבתי את צורת ההנחיה של שניכם ועובדה שלמדתי לא מעט במשך חודשי הסדנא.
והאמת, ציפיתי ליום שני בערב עם השאלה: מה תתנו לנו השבוע ואיך תהיה האינטראקציה
בין המשתתפים ולרוב, לא התאכזבתי.

עופר (ספטמבר 2012)

הכוח שבקבוצה.

מעבר לתכנים של איך לעשות כש.. ומה לעשות כש.., "טכניקות נהיגה" אני קורא להן, בעצם באתי וראיתי מסביבי את האנשים, כל אחד בעצם היה או אני בנקודה כזו או אחרת בחיים או אלה שהכעס שלי פגע בהם.
בעצם בשלב מסוים עלתה בי המחשבה שאולי אריאלה ושלומי ארגנו אנשים שבעצם ישחקו עבורי את עצמי, ואת אלה שהיו מולי בשעת הכעס .
את האחת שרבה עם בן הזוג, את האחד שעונה בעצבנות ותוקפנות ומדבר גם כך , את האחת שבעלה יורד לחייה שנים על שנים וכל מה שתעשה נראה בעינו ככלום .
אבל גם היה אחד שאמר שייתן כל הון שבעולם כדי להשתנות, וגם בגיל מבוגר זה לא מאוחר והיה את האחד ששתק , שתיקה נוראית , אולי חשש להתבטא אולי לא ידע , בסוף נפתח קצת וסיפר .

בכל אחד מהם היה קצת ממני, ממה שעברתי והעברתי , וכך זכיתי לראות !

תודה, עופר.

טל (אוגוסט 2012)

מכל מלמדיי השכלתי– בעקבות סדנת ההמשך לשליטה בכעסים "חיזוק ותחזוק -לחזור אל המהות".

"לקחתי מכל אחד ואחד מכם… חבריי היקרים… שותפיי למסע מרתק ומרגש…
המדהים הוא עד כמה ניתן ללמוד כל פעם משהו חדש, למרות שחושבים שכבר יודעים הרבה… כל פעם הסדנא מאירה בזרקור פינה אפלה שלא שתנו לבנו אליה…
אחד השיעורים הראשונים שלמדתי בסדנא זו היה להפסיק עם הפנקסנות. היה שיעור כואב ומרגש, אך בעיקר מלמד….

למדתי לכבד את רצון האחר. לא לכפות את רצונותיי, כפי שאינני רוצה שיכפו עלי ולדעת לכבד את רצון שותפיי גם אם זה לא עולה בקנה אחד עם הרצונות או הציפיות שלי. אנחנו יכולים להציע, להגיד שנשמח שיבוא, אך לא לכפות על אף אחד שום דבר שהוא אינו חפץ בו. הרבה מריבות נמנעו. והפלא ופלא – מראש כשהצעתי ובסתר לבי חשבתי שאיענה בשלילה – הופתעתי לגלות שכאשר באמת מכבדים – הדברים מסתדרים…

למדתי שאנחנו האחראים הבלעדיים על מעשינו, אושרנו, תחושת הסיפוק שלנו. אם אנחנו חשים שלא טוב לנו במקום או במצב מסוים – אל לנו להאשים את האחרים בכך, אלא עלינו לקחת אחריות ולקבל החלטות שיביאו לשיפור מצבנו. אנחנו בעלי אונים – ולא חסרי אונים! הבחירה בידינו! אף אחד לא מצמיד לנו אקדח לרקה ומכריח אותנו להישאר במקום או במצב שעושה לנו רע! אנחנו האחראים הבלעדיים לבחירות שלנו! …

אריאלה ושלומי היקרים! בלעדיכם כל זה לא היה קורה!
מכם למדתי שמי שזורק אבן לים עושה גלים קטנים שהולכים ומתרחבים והולכים ומתרחבים… ואתם שזורקים סלעים מצליחים להפוך את החיים של הרבה אנשים על-פיהם ולעשות אותם טובים יותר, שלווים יותר, איכותיים יותר, מהנים יותר…
מכם אני למדה שאין בלתי אפשרי! הכל אפשרי ובידינו הבחירה!…
אתם, אריאלה ושלומי, בהרבה מאמץ ואומץ, עושים עבודת קודש והרבה גלים ויש הרבה אנשים שמודים לכם על-כך…"

זוהר (אוגוסט 2010)

זה שווה הכל!!

הגעתי לסדנא אחרי אירוע שלא האמנתי שאגיע אליו. הבנתי שאני צריך טיפול על מנת לא להגיע להתפרצויות זעם בלתי נשלטות. הגעתי לסדנא מפני שהבנתי שאני עלול לאבד את משפחתי. אני שמח עכשיו לומר שהמצב עכשיו טוב הרבה יותר לאחר הסדנא מאשר לפני כמה חודשים. בתי שהייתה מאד מרוחקת ממני עקב התנהגותי, לא עוזבת אותי לרגע ודורשת את קרבתי. זה שווה הכול!!
למדתי בסדנא על היכולת שיש לי לדעת מתי עלי לשאוף אוויר ולא להגיב לאירוע שעלול להסתיים רע מאד עבורי. עכשיו גם אני יודע שיש עוד אנשים רבים כמוני הסובלים מ"דם חם".
מה שאהבתי בסדנא הוא האפשרות להתבטא באופן כמעט חופשי. היכולת שלנו לנסות לעזור לאחר היא לא אחרת מאשר היכולת שלנו לעזור לעצמנו.

קצת הופתעתי מרמת הפתיחות של האנשים בסדנא שכן כולם זרים זה לזה ואולי זה בעצם מה שגורם לנו להיפתח. אם היינו מכירים את הנפשות הפועלות ספק אם היינו מדברים.

למדתי בסדנא לנשום לפני שהאירוע הופך לטרגדיה, לדעת מה אני מרוויח/מפסיד מאסקלציה (הסלמה) של האירוע ולקחת פסק זמן. פשוט, להפסיק להגיב לאירוע ולנסות לראות אותו מהצד.
בנוסף, הבנתי שלהיות צודק לא קשור עם להיות חכם. אפשר להיות צודק אבל לפעמים, עדיף להיות חכם ולחסוך לעצמנו ולמשפחתנו צער.
היכולת להקשיב מבלי להגיב אינה פשוטה כלל. אתם לימדתם אותנו לנסות לא להגיב לכל אמירה אלא להקשיב. אנחנו אלה שצריכים להחליט האם לקבל או לא לקבל את דברי האחר.

אריאלה ושלומי, אתם מצוינים. שניכם מאד עוזרים להראות לנו איך אנחנו נראים בפני עצמנו ובפני הקרובים לנו.

הסדנא באמת עוזרת למי שבאמת רוצה לשנות את דרכיו.
אני מניח, מניסיוני, ששילוב של הסדנא עם הטיפול הפרטני הוא קלף מנצח. לאחר הטיפול הפרטני הייתי סקפטי לגבי היכולת של אנשים זרים להבין אחד את השני. הטיפול הפרטני הכין אותי לסדנא והשילוב של שניהם הוא שילוב מנצח.

משה (יוני 2010)

שלום אריאלה ושלומי, (שנה וחצי לאחר תום הסדנא)

רציתי להודות לכם שוב מקרב לב, על הכול ועל כל הכלים והתובנות החזקים והשימושיים שנתתם לי במשך כל השבועות, שבילינו ביחד. כל הדברים האלה עוזרים לי להתפתח עד היום, בתקשורת יעילה יותר עם כל מיני גורמים. אני מנסה להשתמש בכל הכלים כולל תפיסת מרחק, זיהוי הרגש הראשוני (מה גורם לכעס), שיחה יעילה עם הצד השני או כמו שאומרים באנגלית the whole nine yard.

אני חושב שאנחנו לא בוחרים אם להיעלב (זה הרבה יותר 'חזק' מאיתנו), אני חושב שאנחנו יכולים לבחור את התגובה. בחירת התגובה, זה בעצם כמו דיאטה, צריך להתקדם בהתחלה מהמקומות שקל לנו יותר בהם, לתת לעצמך חיזוקים חיוביים על התנהגות 'טובה' וככה לבנות דפוס של תקשורת. ההחלטה עצמה והכלים הם לא מספיקים. זה כמו ספורט, צריך להאמין בעצמך ולהתאמן שזה יצליח.

מכל מקום אני עומד תמיד לרשותכם, אם תצטרכו ממני משהו. אני תמיד מוכן לבוא לדבר (זה אף פעם לא הייתה בעיה אצלי) לפני חניכים של הסדנא (זה תמיד עוזר לראות דוגמה שהצליחה), אני מוכן לדבר על השינוי הזה בכל פורום שתצטרכו אותי, כי אני חושב שאף פעם, אני לא באמת אוכל להחזיר לכם את כל מה שנתתם לי ואת הצ'אקרות שפתחתם לי.

שלכם,
משה.

מתי (אפריל 2010)

"מראות אנושיות" (לקראת סוף הסדנא)

במסגרת לימודי למדתי על קבוצות תמיכה והכוח שלהן, אפילו כעת בתור מורה אני מלמד על כך בסוציולוגיה ומביא דוגמאות שונות. אבל כל זה לא הכין אותי לחוויה המדהימה של לקחת חלק בקבוצה כזו. וזה עוד לפני שאני נכנס לייחודיות של הקבוצה שאני זכיתי להיות חבר בה.
באופן קבוע בסוף כל פגישה לאורך אחד עשר המפגשים, אני יוצא נדהם מהחוויה העצומה, מהכוח ומהעוצמה שיש לקבוצה שעוברת יחד תהליך משמעותי.
ללא ספק העובדה שמדובר בזרים מוחלטים בתחילת הדרך מדגישה עוד יותר את עוצמת ההשתהות מהפתיחות, מהקרבה, הביטחון, תחושת השיתוף ומהיותנו מראות אנושיות.
מה הכוונה? ובכן, אתה יושב לך בסדנא ושומע סיפורים של אנשים שלא הכרת, חלקם מוכרים לך, חלקם מעוררים בך רגשות, חלקם מפתיעים, מרתיעים ואפילו מכעיסים. אבל כולם מציבים לך מראה שבה אתה רואה את עצמך, סיפורך, תכונותיך, יקיריך, רגשותיך ומה לא. אין דבר מדהים מזה, אנשים זרים ואהובים משתפים אותך באנושיות היפה שלהם, ומראים לך את האנושיות שלך. אין דרך טובה יותר ומשמעותית יותר ללמוד על עצמך. דרך שמעוררת בך תהליך של חשיבה, תהייה, ואולי גם של עשייה.
דוגמאות? לא חסר, אספר לכם אחת ובזאת אסיים. באחת הפגישות לקראת הסוף מצאתי את עצמי כועס ונרגז על אחד החברים שלא מצליח להתחבר לרגש שלו ומדבר אך ורק מהשכל והרציונל. ברגע אחד נפל לי האסימון, אני בעצם כועס על עצמי!! אני "צועק" בדרכי השקטה J על עצמי!! חברי היקר לקבוצה פשוט היה לי כמראה מדהימה והראה לי את עצמי ועזר לי להבין את התנהגותי שעד לאותו רגע לא הופנמה אצלי.
ברור שלא תמיד זה כל כך ברור וישיר, אבל זה הרעיון. הזכות הנפלאה שיש לנו ללמוד מבני אנוש אחרים על עצמנו בזמן שאנו לומדים עליהם.
זה יישמע קלישאה, אבל אלו באמת רגעי חסד שאנו חווים בסדנא, הזכות שקיבלנו ליהנות מלהיות אנושיים, ולתקשר עם בני אנוש אחרים בצורה שלא מתקיימת לצערנו ביומיום המטורף שלנו בעידן בו אנו חיים.
תודה לכולכם שהייתם לי למראות אנושיות, לימדתם אותי המון, אפשרתם לי להתחבר לעצמי ולהבין שמותר אפילו להרגיש ועוד יותר מזה לבטא את מה שאני מרגיש.
בהצלחה לכולנו בהמשך, ותודה מיוחדת למנחים הנפלאים שלא עושים לנו הנחות.
חזקו ואמצו,

מתי.

מ' (אפריל 2010)

אין בי יותר פחד – (אשתו של משתתף מספרת לאחר שנתיים וחצי מתום הסדנא)

אני אשתו של א' שהיה בסדנא לשליטה בכעסים ורציתי לספר לך עליי, על הצד השני ועל השינוי ומכך בעצם להודות על הסדנא :
א' ואני מכירים כבר שנים רבות, אהבה ראשונה, צעירים עם הרבה חלומות שרובם אפשר לומר מתגשמים להם (בית עם גינה, שני ילדים מקסימים, עבודה טובה )- אבל הדרך לא תמיד קלה.
הקושי העיקרי במערכת היחסים היו פרצי הכעס הבלתי נשלטים והקשיים שחוויתי עימו. מאחר וזו הייתה אהבה ראשונה ולא ממש הכרתי אחרת ומאחר ואהבתי אליו כה גדולה – למרות הצלקות שנגרמו לא פעם מהטחת מילים, מדציבלים גבוהים והשפלות, העדפתי לשאת זאת בשקט בתוכי והעיקר שנהיה יחד.
ברגע שהרגשתי שהחוויה השלילית אותה אני נושאת הופכת להיות לנטל וקושי גם על כתפיו של בני הבכור שהיה קטן (ועדיין קטן בעצם) ויש עוד תינוק בבית שגדל לתוך המציאות הזו, הבנתי שזה לא יכול להימשך ככה. מאחר וכבר לא היינו זוג אלא כבר משפחה, היה קשה מאד לחשוב על פירוק אם כי אולי התחושה הייתה שאין ברירה ושקשה יותר ומזיק יותר לכולם יהיה להמשיך ככה.
פתאום מאותו השקט (והיום בדיעבד אני מבינה שזה היה פחד) שאפיין אותי קמה ה'אימא לביאה' ופתאום אישה קצת יותר עוצמתית ואמרתי כי זהו!! . נכנסנו לאינטרנט ומצאנו את הסדנא שלך, ואני זוכרת את הרגע שבו חשבנו שזו התחלת הפתרון, אם כי הייתי קצת סקפטית (מה שלא מאפיין אותי כאופטימיסטית סדרתית..) אבל עצם הנכונות של א' והרצון שלו לשמור על התא המשפחתי ולא לפרק אותו ולנסוע לאחר יום עבודה ארוך לסדנא שעה נסיעה הלוך ועוד שעה חזור, ריגשה אותי מאוד ותליתי בסדנא הזו אפשר לומר את המשך הדרך.
א' החל בסדנא תהליך מעמיק, לעיתים לא פשוט. הוא מצא דרכים להתמודד עם הכעס והבין כיצד לשלוט בהם. ברגע שהשליטה בכעס הייתה חזקה ומגובשת יותר, הסדנא פתחה צוהר לתחילת תהליך ארוך של שנתיים ארוכות בהם א' ואני בעקבותיו כל הזמן משתנים ומתקדמים למקומות טובים יותר. כמובן, שכמו בכל זוגיות יש רגעי משבר אבל הפתרון והדרך כבר לא בכעס ובעצבים ואפילו גילינו גם את ההומור שעוזר לנו לפעמים לשבור את הקרח. מה שבטוח אין צעקות, אין כעסים ועצבים כמו שהיו בעבר.
אני זוכרת כיצד קינאתי בילדים מהגן שבו אני עובדת (כגננת) שהביאו כל שבוע תמונות וחוויות משפחתיות מאתרים וטיולים ושמחה וחיוך על כולם, וכל כך רציתי שגם לבניי יהיו כאלו חוויות של צחוק וטיולים משפחתיים (מה שלא היה ולא עלה על הפרק בתקופה שבה כל דיון או תכנון הפך לכעס והיה גם סוג של פחד מתגובות לא נשלטות, אז נמנעתי מכך)
והיום אני כותבת לך בדיוק לאחר שהורדתי מהמצלמה תמונות מהטיול המשפחתי האחרון שלנו לאין ספור אתרים עם צחוק וחיוכים ושמחה ורוגע……..
בי אין יותר פחד, ובא' יש יותר פתיחות מחשבה ודרכים להתמודדות.
אז תודה ויישר כוח.
ממליצה בחום!!

האפרוח הצהוב שבנו   (תובנות של משתתף במהלך הסדנא)

 

קשיים רבים בחיינו נגרמים לעיתים ממקור בעייתי אחד, החיבור האישי של האדם לעצמו, לייחודיות שלו  למהות שמאפיינת רק אותו. את הדברים הבאים אני כותב מנקודת מבט של אדם שמתחיל להבין עד כמה הוא היה רחוק מהמהות שלו, אני כותב ממקום של התפתחות, של הבנה ושל שינוי לא פשוט של חלק גדול מתפיסת העולם שלי עד עכשיו.

כילדים גדלנו בעולם נוח שרוב, אם לא כל צרכינו מסופקים, בעצם זהו המצב האידיאלי בו אנו שואפים לחיות כל הזמן. אך בהדרגה ככל שאנו מתבגרים ונחשפים יותר לעולם החיצון, אנו מתעטפים ביותר ויותר שכבות כדי שיגוננו עלינו מהעולם בו אנו חיים והקשיים איתם אנו מתמודדים. מילדים קטנים הדומים לאפרוחים צהובים ורכים אנו הופכים אט אט לתרנגולי קרבות קשוחים המתהדרים בנוצות צבעוניות, כל שלב של התפתחות מביא איתו קשיים ובמקביל אליהם החומות המגוננות עלינו מתעבות ומשנות את אופן ההתמודדות שלנו עם העולם הסובב אותנו.
מניסיוני האישי תמיד שאפתי "לגרום" לכולם טוב, לעזור למי שרק אפשר, מתי שצריך וללא הגבלה, כמובן שדבר זה בא לידי ביטוי ביתר שאת במערכות היחסים הזוגיות בחיי, תמיד אמרו לי בנות הזוג שלי כמה אני נותן מעצמי ולא פעם רמזו שזה יותר מידי, ומבחינתי זו הייתה הדרך היחידה, ככה הגדרתי את עצמי, כאדם שנותן בלי סוף.
במשך השנים שילמתי מחיר כבד בעקבות כך. הפכתי אדם עצבני, רגיש יתר על המידה, לעיתים, ממורמר. האכזבה מבחינתי הייתה חלק בלתי נפרד מהיחסים שלי עם הסובבים אותי ובמיוחד עם בנות זוגי לאורך השנים. תמיד האשמתי את הסביבה, לא הבנתי איך זה שאני נותן כל כך הרבה ולא מקבל את זה חזרה. בסופו של דבר, בעזרת תהליך ארוך ועזרה מאנשים יקרים לי, הבנתי את שורש הבעיה אצלי. הבנתי ששכחתי את המהות שלי, את מי שאני. לאורך כל חיי, נהגתי באופן לא מודע לבטל את רצונותיי, רק כדי שלאנשים סביבי יהיה טוב יותר, כי חשבתי שזו המהות שלי בחיים, לעשות טוב לאהובים עליי.
כמובן שטעיתי. שכחתי במשך השנים את מי שאני, את התכונות הטובות שלי, את היתרונות שלי והכי חשוב את הרצונות האמיתיים שלי. חייתי בתחושה של ויתור, ולא הבנתי שכשאתה מוותר, הנפגע העיקרי זה קודם כל אתה עצמך. הויתור הוא בחירה שלך ולכן, אין לצפות שגם הצד השני יוותר,וכשאתה מוותר בצורה עקבית, אתה ניפגע באותה מידה שוויתרת. הוותרנות הופכת חלק בלתי ניפרד ממך, מאופן הביטוי שלך ומהדרך בה הסביבה תופסת אותך,שמעכשיו היא תמיד מצפה שתוותר. זהו סוג של תיוג, תמיד ידעו שאני אוותר,כי נתפסתי ככזה, הרגלתי את כולם ואת עצמי להיות כזה, וויתרתי לעצמי מראש על המהות שלי.
כאדם בתחילת תהליך של גילוי מחדש של עצמו ושל המהות שלו, אני יכול לספר שההבנה של הבעיה ותחילת היישום של פתרונה, מוריד מהלב משא כבד, משא שבעצם לא היה שלי, אלא של הסביבה,וזהו משא שלקחתי על עצמי "בהתנדבות" תוך כדי ויתור עצמי ועל עצמי. כרגע אני בתהליך בו אני משיל מעלי את הנוצות של תרנגול הקרב הקשוח ומראה לעולם ובמיוחד לעצמי את האפרוח הצהוב שבי.
 צ' ( אפריל 2010)
מכתב לחברים על תובנות מהסדנא (לאחר מפגש הסיום)

תודה על החיזוקים, שבאמת מצליחים להגיע אל ליבי, להרגיע אותי ולשמח אותי – וזו כנראה ההוכחה לכך שהם באים ממקום אמיתי, מהלב.
בעבר לא הייתי מסוגלת להקשיב לדברים טובים שאומרים עלי. הייתי ממש משתיקה אנשים. בקבוצה הייתי חייבת להקשיב ולא ממש יכולתי להעביר את הנושא, להשתיק מישהו או למצוא תירוץ שאני צריכה ללכת. וגם כשאמרו לי דברים טובים – לא האמנתי בהם. אימא שלי תמיד אומרת שזה התבטא כבר בילדות – לא הייתי מביאה ציורים מהגן. הייתי פשוט משמידה אותם שם…
היום בבקר התעוררתי עם המשפטים שכולכם אמרתם לי אתמול, יחד עם הדברים שאריאלה אמרה לי. ראיתי את כולכם מחייכים אליי, מדברים אליי, רוצים להגן עליי. נראה לי שבחיים לא הייתה לי חוויה כל כך משמעותית – ששומרים עלי, שאני מוגנת, שאי אפשר לפגוע בי. ועוד שכל הרוך הזה מגיע אליי מ—-גברים!!! נראה לי שאם הייתי בקבוצת נשים, ההשפעה הייתה הרבה פחות משמעותית. ולמה?
מגיל צעיר הכרתי רק גברים קשוחים, שלא ממש ראו אותי, את רגשותיי ואת צרכיי. אבא שלי היה ממש מפחיד אותי עם הצעקות שלו, התנועות המהירות והלא עדינות שלו, הסטירות מידי פעם, העובדה שמעולם לא נישק אותי, חיבק אותי, איפשר לי לבכות לידו וכו'. הוא היה שומע את הקול "ציפציף" שהיה לי ואומר לי לסתום. בעבר הוא היה אדם עצבני מאוד .
לא פלא שעד לפני כמה שנים הייתי פמיניסטית שעוסקת בזכויות נשים. לא פלא שרוב העבודות שלי בלימודים היו על נשים. תמיד הרגשתי שבתור אישה – אני לא מוגנת וגברים מסוכנים לי. ופתאום – אתם באים ומראים לי ש"החליפה" שאני לובשת כבר ממש לא מתאימה ולא נכונה. רק עכשיו אני מבינה את כל זה!
ורק הבוקר הבנתי איזה חסד ה' עשה איתי ואיך הכול תחת השגחה עד לפרטים הקטנים, כך שנותרתי "בת יחידה" שלכם, בלי שום "אחיות" (יפות, חכמות…) שניתן להשוות אותי אליהן. לזה קוראים חוויה מתקנת!
ורק הבוקר, כששמעתי את הקולות שלכם מאתמול, הבנתי מה הדבר הכי משמעותי שאני צריכה לצאת איתו מהסדנא. זו לא ההבנה שיש לי נשמה טהורה – כי על זה אני עובדת כבר שנים. גם לא הידיעה שאסור לכעוס ולא כדאי וכו', כי גם על זה אני עובדת כבר שנים.
אלא, זו ההבנה שכל הכעסים שלי, הכאב שלי, הטינה שאני שומרת – הכול מגיע מהשוואות שעשיתי. אין משאבים מצומצמים. אם אחותי יפה, זה לא אומר שאני לא. אם השנייה חכמה – זה לא פוסל את החוכמה שלי.
הדימוי שהיה לי עד היום הוא שראיתי את האחיות שלי יפות וזוהרות, מחייכות, חכמות, עם שמלות נקיות ויפות. ואותי – עם בגדים של ענייה, קבצנית כזו.
אבל עכשיו זה יהיה אחרת, אני מקווה – אם מישהו עומד מולי יפה, צדיק, זורח, טוב וכו' – זה לא אומר שאני לא כזו. יש מספיק לכולם ולפי הפידבקים שלכם, כנראה שגם לי יש משהו מכל השפע הזה. איזו התרגשות…
כך גם בעבודה – נעלבתי מהבוס שלא פנה אליי בישיבה כי חשבתי: "עכשיו הוא יעריך את האחרים יותר ממני". כאילו יש עוגה קטנה של הערכה ואין מספיק לכולם. איזה שטות!! אם הוא מעריך אותם, זה לא אומר שהוא לא מעריך אותי! איך הייתי יכולה להיות כזו "קבצנית" של אהבה, הערכה ותמיכה, כשבעצם, אין סיבה שאקבץ נדבות. זה כבר אצלי! זה שלי! אין על מה להילחם! בטח בזבזתי על זה כל כך הרבה אנרגיה. עם התובנות האלו אני אמורה להיות עכשיו אנרג'ייזר.
זכיתי בהרבה דברים בחיים. אין ספק שאחת הזכיות האחרונות שלי היא אתם! אני באמת מרגישה שזכיתי בחברים טובים וחכמים.
איני רוצה לאבד את הקשר המיוחד הזה ונראה לי שאצטרך לחשוב על דרך יצירתית ומתאימה בכדי לשמור עליו.
אוהבת באמת!

א' (פברואר 2010)
אילן (ינואר 2010)

"עדשות מגע שחורות" – (חודש לאחר תום הסדנא)

אריאלה ושלומי, עבר כחודש מאז סיום הסדנה, ולא רק שהשפעתה אינה דועכת אלא יש בי תחושה שהפירות אותם נשאה רק הולכים ומבשילים.

לסדנה הגעתי לאחר חיפוש באינטרנט אחר פתרון לבעיית ההתפרצויות שלי. מאז שאני זוכר את עצמי סבלתי מהתפרצויות שבאו לידי ביטוי באגרסיביות פיזית הכוללת בעיטות בחפצים, הכאה עצמית, דפיקה על שולחנות הטחת חפצים וכד'.רוב שנותיי הנחתי כי אין מה לעשות בנידון. אבי התנהג בצורה דומה ולמרות שבכל מאודי לא רציתי להידמות לו, הודיתי בפני עצמי כי התפוח לא נפל רחוק מהעץ, והאופי הנוח להתלקח הגיע אליי בירושה.
ההתפרצויות לא היו תכופות, בכל אופן לא ההתפרצויות להן היו עדים הסובבים לי. רק כשנה לאחר שהכרתי את אשתי לעתיד היא חזתה בי בועט בעץ ומקלל, כולי עצבני על פקידה בבנק.
עם השנים אשתי כבר למדה להכיר אותי, אבל לא הייתה יכולה לעבור לסדר היום על ההתפרצויות שלי, והנושא הפך לבעייתי מאד בחיי הנישואין שלנו.
הולדת הילדים שלנו רק הוסיפה שמן למדורה.
לפני מספר שנים, כשגיליתי שיש מסגרות המטפלות בבעיה זו חיפשתי פתרון, אך לצערי לא מצאתי.
לסדנה שלכם הגעתי לאחר עוד ריב קשה ביני לבין אשתי, מול הילדים, שהסתיים בהטחת טלפון נייד על רצפת הרכב בו נסענו. שוב, התיישבתי מול האינטרנט והפעם, למזלי, נתקלתי במאמר שלך, אריאלה, ובעקבותיו הגעתי לסדנה.
אני חייב להודות כי למרות שהייתי מוכן לכל אשר יידרש ממני על מנת להצליח, ההבטחה לשינוי נראתה לי טובה מדי מכדי להיות אמיתית. כיצד ניתן לשנות אופי המלווה אותי מילדות?
בכל אופן, על מנת להראות לאשתי (שהייתה סקפטית למדי, יש לציין) שאני עושה מאמצים, נרשמתי לסדנה, בבחינת "אני את שלי עשיתי".

למפגש הראשון לא הגעתי 🙂 פשוט שכחתי. פיזור הדעת הזה היה מאד אופייני לי והיווה את אחד הגורמים העיקריים אצלי לכעסים.
במפגש השני גיליתי את חברי הקבוצה, שהפכו חברים לחיים. אז גיליתי, שלא כולם אופטימיים, חלקם ציניים, חלקם לא לגמרי מאמינים שהם זקוקים לעזרה, אבל כולם פתוחים, שמחים לשתף ולהשתתף במסע. ואיזה מסע זה היה..
במפגש השלישי ראיתי את האור. ולא במובן של האור בקצה המנהרה אלא במובן של עיוור, אשר יום אחד טופחים על כתפו ומגלים לו שהוא אינו עיוור כלל אלא עד היום עצם את עיניו . בעקבות דו שיח עם שניים מחברי הקבוצה הגעתי לתובנה אשר האירה את עיניי. לפתע הבנתי שאני לא "כזה". אינני עצבני מטבעי ואת האופי והדם החם שלי לא קיבלתי בירושה. לפתע הכתה בי ההכרה שעד היום חייתי עם מה שכיניתי מאוחר יותר "עדשות מגע שחורות" אשר גרמו לי לפרש את המציאות בצורה מכעיסה.
מרגע זה לא הייתה דרך חזרה. בשלב הראשון הייתי בכזו אופוריה, שכלום לא הצליח להכעיס אותי. גיליתי שניתן למנוע את התפרצות הר הגעש.
מאוחר יותר למדתי שגם כשהכעס מגיע בכל זאת, הוא אינו חייב להשתלט על כל חלקה טובה, ויש דרכים להתמודד עמו גם מבלי להתפרץ.
במפגשים הבאים מצאתי עצמי מנסה להאיר את עיניי חברי הקבוצה האחרים, אבל גם גיליתי שבכל מפגש אני עדיין מגלה צדדים נוספים וכלים חדשים.
עם הזמן הציניות של החברים פינתה מקומה לרצון להצליח. לא ניתן לתאר את הסיפוק בלחזות בחברי קבוצה שרק לפני מספר מפגשים לא הבינו כיצד ייצא להם משהו מכל הדיבורים האלו, הופכים למורי דרך לשאר חברי הקבוצה.
למרות שהגעתי לסדנה בגלל נושא הכעסים, גיליתי שהפקתי תועלת משמעותית מאד דווקא משיפור יכולות התקשורת שלי, שמהוות חלק בלתי נפרד מהסדנה.
למעשה, מאז שרכשתי את מיומנויות התקשורת אשר הוקנו לי בסדנה, הפסקתי לריב עם אשתי והתחלתי להקשיב תוך הבנה שכל צד רואה את האמת שלו, וכי המטרה בוויכוח היא לא לשכנע כי אני צודק, אלא בראש ובראשונה להבין באמת את הצד השני, ורק לאחר מכן לנסות להבהיר את עצמי.
מיומנויות אלו גרמו לשינויים מפליגים בחיי. מבעל אשר חלקו בבית היה לבצע את המטלות אשר אשתי הטילה עליי, הפכתי לשותף מלא באחריות על הנעשה בביתנו.
האווירה בבית, הדרך בה אשתי מתייחסת אלי, יחסיי עם הילדים (אשר אליהם התייחסתי לעתים כפי ששנאתי שאבי התנהג אליי) עברו מהפך אשר ממנו איהנה עד שארית חיי.

על מנת שלא ייווצר הרושם שהפכתי לקדוש – גם היום אני מתעצבן מדי פעם, וכן, לפעמים אפילו שולט בעצמי פחות ממה שהייתי רוצה. אבל היום בניגוד לעבר, כל אפיזודה כזו מקבלת תשומת לב מלאה וזוכה לניתוח מעמיק. יש לי את הכלים לנתח כיצד הגעתי למצב בו איני רוצה להיות, לסמן ולזכור את הסיטואציה כבעייתית, לשקול ולבחור מהו הכלי הראוי בעזרתו ניתן היה להתמודד עם המצב ולדעת שמכל מקרה כזה אני יוצא מחוזק יותר ומודע יותר. הזרעים נזרעו, את פירות הסדנה הראשונים כבר קטפתי, וכל יום שעובר רק מעצים את ההישג והתועלת לה זכיתי.

בזמנו, כשהגעתי לאתר שלכם, מה ששכנע אותי יותר מכל היו התגובות והמשובים של בוגרי הסדנאות הקודמים. כ"כ קינאתי בהם. היום אני יושב וכותב לכם, מדמיין כיצד מישהו שהיה במצבי קורא את דברי ואולי משתכנע לעשות את הצעד שישנה את חייו, כמוני. לו יקרה כדבר הזה, כי אז ארגיש כי גמלתי טובה תחת טובה.

באהבה רבה,
אילן.

מיקי (דצמבר 2009)

"להקשיב ולהיות קשוב לאחר"

למדתי בסדנא שיש עוד דעות חוץ מזו שלי וכי המשקפיים דרכן אני רואה את העולם הן רק
הזווית שלי. אחרים רואים זאת בשונה ממני, ולרוב מה שנראה לי כ-"צודק" לא נראה כך
לאחרים, ויתכן גם שאני טועה. כך למדתי להקשיב ולהיות קשוב לאחר, ולנסות להבין את
הזווית ממנה הוא רואה את הדברים, ולנסות לקבל את דעתו. למדתי לקבל גישות שונות משלי.

אהבתי בסדנא את הרוח החברית בין המשתתפים. ההקשבה, הפתיחות, הפירגון,
הנכונות להקשיב ולעזור, ללמד וללמוד, לשמוע ולהשמיע. ממש היה כיף להגיע
ולהיפגש עם החבר'ה.
אריאלה ושלומי – נ פ ל א י ם !! מעולם לא נתקלתי באדם עם אבחנה מדויקת
ו "מפלחת" כמו שלהם. ממש רנטגן.

מה שאתה נותן, זה מה שאתה מקבל

הצלחתי להגיע למצב שבו האירועים בתוך הבית הצטמצמו כמעט לאפס. אני הרבה יותר רגוע עם הילדים, מקשיב, משתתף בחוויות שלהם, אני הרבה יותר גמיש וזורם במה שקשור בהתנהלות היומיומית בבית. חיי המשפחה שלי יותר רגועים ולכן, גם יותר טובים. חיי הזוגיות שלי יותר טובים. הבנתי שמה שאתה נותן זה מה שאתה מקבל.

חיכיתי מאד למפגשים בימי שני שהיו בשבילי זמן של לפתוח לדבר בקבוצת אנשים שכולם כמוני, מבינים מה אני ורוב הזמן מהנהן בראשי בהסכמה.
כמה מפתיע שקבוצת אנשים שלא הכירו האחד את השני חווים שותפות גורל.
הסדנא הייתה עבורי תענוג גדול, בעיקר, לנפש.
הדבר שהיה משמעותי והיווה חידוש עבורי הוא שאפשר גם אחרת. באתי לסדנא בחשש מההרכב שלה והסתבר לי שטעיתי.
הדבר החשוב ביותר שלקחתי מהסדנא הוא שכשאני שותק או מתאפק זה לא אומר שאני פראייר וכשאני מפסיד בויכוח זה לא אומר שאני פראייר. זה אומר שיש אינטראקציה בין אנשים ואין מנצח ומפסיד.
אני מאמץ את גישת   ה win-win .
המנחים, שלומי ואריאלה אנשים נהדרים וכל רגע בסדנא שווה את ההשקעה. המנחים נותנים מעצמם זמן, אוזן וסבלנות.
אבי (דצמבר 2009)
יוסי (אוקטובר 2009)

"הלכתי במורד רחוב אחר" – שנתיים לאחר הסדנא

באחת מפגישותינו, לפני כשנתיים, כשהנושא היה השטחים שבהם אני מועד לכעסים, הגעתי לתובנה עמוקה שעבודתי כמורה אינה מתאימה לי, שהבחירה שבחרתי, שהושפעה מתקופת הילדות וההתבגרות היא הבעיה, וכי אני מכניס את עצמי יום יום למצבים שאיני יכול לעמוד בהם.
תובנה זו הפחידה אותי. מה יעשה אדם בן 45, אב לילדים? מאין אביא משכורת? כיצד אוכל לחיות את חיי?
עברתי תהליך קשה וארוך.
בפסח האחרון הודעתי למנהל שאינני חוזר ללמד בשנה הקרובה. יצאתי לחל"ת למרות הפצרות של הנהלה, מורים ותלמידים.
לא הייתה לי עבודה אבל הייתה לי אמונה שכאשר אהיה מוכן זה יגיע.
ויש לזה גם סוף טוב. מצאתי עבודה מספקת, בעמותה צעירה ומאתגרת, בחברת אנשים מפרגנים ואינטליגנטים.
אני מגיע לעבודה בחדווה.
הגעתי לפרק החמישי באוטוביוגרפיה – הלכתי במורד רחוב אחר.
הכעסים פחתו מאוד, בתדירות ובעוצמה. אני לומד גם לקבל את עצמי ולסלוח לעצמי גם על כישלונות.
השינוי הגדול שהחל לפני שנתיים עוד נושא פירות, מסתעף, מתעצם.
אני מרגיש שהאלוהים מנחה אותי בדרך טובה. .
ולסיום – שיר שכתבתי:
במעבר ממה שהיית למה שתהיה
בכביש המוליך מהזיכרונות אל התקוות,
מוצבת אבן דרך,
כל שנה,
להזכיר לנפשנו שיש לעשות חשבון,
לשוב ולאהוב את מי שאנחנו,
למרות כל מה שלא נהיה לעולם,
בזכות אהובינו,
בזכות מי שאנחנו.

מאחל שנה טובה, הצלחה, רוגע, בריאות והתגשמות משאלות,
יוסי.

טומי (יולי 2009)

לראות אור במקומות חשוכים – גיליתי את האיש הטוב שהיה חבוי בי

יש פעמים שבן אדם מביא עצמו לסף ושם הוא פוגש עוד צד מהאישיות שלו שכנראה הייתה חבויה בו ותמיד חיכתה לאיזה קריאה מהמוח שלנו…

שלושה חודשים אחורה, חשבתי, אוקיי, מה יקרה לי אם אני לא תופס את עצמי בידיים ומנסה לגרש את הילד הרע . זה שנכנס בי בלי שום אזהרה, הילד הרע.
חשבתי שמה שאני מביא באישיות שלי גורם לי ובמיוחד לסובבים אותי אי נוחות, עצבים, כעס, שנאה והרשימה הגרועה עוד ארוכה .

שלושה חודשים, פעם בשבוע, 3 שעות אינטנסיביות של עבודה עם המוח ועבודה מאד רגשית וקשה כדי להבין איך לפתור את הבעיה. הייתי בן אדם עצבני וכל דבר עצבן אותי ואז עשיתי משהו או אמרתי משהו לא טוב ואח"כ כבר שום דבר לא עזר. הרע כבר נעשה.

אז למדתי לעצור שנייה…ממש שנייה בכדי לחשוב, בכדי להבין, בכדי להפנים, בכדי להרגיש איך לא ליצור אווירה קשה ומתוחה אם זה בבית, בעיקר, או בכביש או בעבודה או סתם על חבר וכן, לפעמים גם על הילדים.

למדתי להיות מי שאני בלי להעניש את עצמי. למדתי מה לעשות או להגיד ובמיוחד, איך להתנהג.

היום בדיעבד אני יכול להגיד שאם לא הסדנא הזאת הייתי בטח אותו קריזיונר, אותו אחד שתמיד צועק ואף פעם לא מנסה להקשיב ואף פעם לא מקבל שום דבר.

לא להתבלבל, לא הפכתי לשאנטי באנטי, אבל בהחלט נהייתי רגוע יותר ואם יש בי כעס, ואכן, זה לפעמים, בלתי נמנע, למדתי לבטא אותו באופן מתון וברור והרבה הרבה יותר מבין.

אני מרגיש הקלה לעומת הזמן שאני זוכר את עצמי לפני שניתנה לי ההזדמנות להתבונן פנימה לרגש, להבנה, להפנמה. יש בי היום את התודעה הברורה שמה שאני אעשה- תמיד יהיו לזה השלכות. היום אני יכול לשלוט בעצמי, אני יכול עדיין לכעוס אבל בטעם ובטקט.

יכול להיות שבאיזה שהוא מקום היה חבוי בי האיש הזה שידע לתת עצה, לתת נשיקה, ליטוף וכתף. זה מה שאשתי כל כך רצתה. שאני אהיה שם בשבילה. שאני אבין אותה ואנחם אותה, גם אם זה לא היה נראה לי נכון באותו רגע וגם אם היא עשתה משהו שבאמת יכול להרתיח.

אני שמח שאני יכול להגיד שהשתניתי לטובה. אני בהחלט רגוע יותר ומבין הרבה דברים בשלב מוקדם לפני שאני נכנס בקיר.

האמון שנוצר בקבוצה ושלל החוויות האישיות גרמו לי לראות אור במקומות חשוכים. למדתי על עצמי ועל מה שניסיתי להדחיק או לצעוק החוצה. ממש כמו אתר ארכיאולוגי, יש גילוי, עוצרים, בוחנים, חופרים, מנקים, בודקים ואז מסיקים מסקנות לגבי העבר. לבסוף, מתבהרת התמונה הכוללת ומשם הדרך לדעת איפה יש גילויים ואוצרות מאד קצרה. ברור לי מאד שזה תלוי בגודל האתר.

חברים טובים, אריאלה ושלומי, הייתם לצידי, הייתם שם בשבילי ונתתם בי אמון שאני יכול להשתנות ולשנות.
אני חב לכם המון תודה והוקרה.

אוהב את כולכם,
טומי.

צ' (יולי 2009)

הילד הקטן שבתוכי

לפעמים בחיים לא הכול מתוכנן וישנם הרבה דברים שמשתלבים עם חיי היומיום. המודעות לכך באה בהמשך, כך קרה לי עם הסדנא לשליטה בכעסים. הגעתי לסדנא בעקבות המלצה שקיבלתי לטפל בכעס שלי על אבי עקב היחסים הקשים והטעונים איתו וכל מה שעברתי איתו בילדות.

הגעתי למפגש הראשון ממש בספקות אך הבטחתי לעצמי לעבור את כל המפגשים עד הסוף בלי להתייאש אפילו שאני לא יודע לקראת מה אני הולך. כבר במפגש הראשון הקרח נשבר והמתח מהלא ידוע פג. כולם הרגישו יותר נוח.

בהתחלה לא הבנתי מה אני עושה בסדנא שהרי כולם אנשים עצבניים ולא שולטים בכעסיהם ואני בכלל לא עצבני או כועס. לא מצאתי את מקומי שכן אני כאן בגלל בעיות ילדות וצבירה של כעסים פנימיים.

אני אדם שקשה לו לדבר. החלטתי לשתוק כהרגלי ולהמשיך במפגשים כי הרי מה כבר יכול להיות.ואז ממפגש למפגש הבנתי שגם אני מאד כועס אך להבדיל משאר המשתתפים אני לא מוציא החוצה אלא דוחס ודוחס עמוק וגם צובר עומס כבד בכל מהלך חיי. כתוצאה מכך, קשה לי לקחת את המקום שלי, לדרוש, לדעת להגיד 'לא' ולא לפחד מכלום כי אני אדם בזכות עצמי.

השינוי בתפיסתי התרחש במפגש השביעי בנושא שטחי האש שלנו כשנתבקשנו לספר אחד לשני את הדברים שמעוררים בנו כעס. לא ידעתי מה להגיד כי אין לי משהו שמכעיס אותי במיוחד ואני לא מתפרץ אף פעם. לשאלה אז למה אני בסדנא עניתי שאני רוצה לדעת מדוע אנשים כועסים מפני שבילדותי חוויתי כעסים נוראיים מצד אבי ואני בעצם, מהצד של אלה שכל הזמן כועסים עליהם.

ואז ביקשתי לדבר בקבוצה. סיפרתי את סיפור ילדותי, את כל הכאב, הסבל, הפגיעות הקשות והפחד שעברתי אז ושאני עומד מולו גם היום. ההקשבה, התמיכה, החיזוקים וההערכה שקיבלתי מכל החברים בקבוצה ומאריאלה ומשלומי גרמו לי לתחושת הקלה ושחרור. להפתעתי, הרגשתי אופטימי ויצאתי עם תחושה נהדרת למרות הדברים הקשים שהוצאתי.

הבנתי, וזה היה רק תחילתו של תהליך הפנמה, שמי שפוחד באמת ומנהל אותי גם היום הוא הילד הקטן שבתוכי שפוחד מאבא שלו. הבנתי שהיום אין באמת אבא שמאיים עלי כי אני בוגר, קיים עם רצונות ושאיפות משלי ואין לי ממה לחשוש. הבנתי שיש לי זכות לתפוס את מקומי, לדבר, להתבטא ולעמוד על שלי כי אני קיים בזכות עצמי.
מאז הרגשתי מחובר לכל הקבוצה וממש חיכיתי כל השבוע למפגש הבא.

בסדנא הבנתי את הגדולה שבמלאכת ההקשבה והשיקוף. איזו גדולה יש בכך שמשוחחים עם מישהו ומביטים בעיניו ואיך רוכשים את מלוא תשומת ליבו. גם הבנתי שבזמן שיחה לא תמיד צריך להביא מעולמך אלא פשוט להקשיב ולהיות לזמן מה בעולמו של האחר.

אם ננסה כולם לחשוב כמה פעמים בחיים אנו נתקלים במעגל אנשים מעין זה, בו אנו יכולים לדבר ולפתוח את כל הלב בביטחון מלא ללא כל רתיעה, נבין מיד שזהו דבר ייחודי שלא קורה הרבה בחיים אפילו לא עם חברים, שגם איתם אנחנו די מוגבלים.

בסדנא הכול היה פתוח, ישיר והכי אמיתי ואין ספק שזה לא קורה הרבה במהלך החיים. פגשתי כאן אנשים שהם בני אדם, כל אחד ואחד הוא עולם נהדר בפני עצמו ומכל אחד יכולתי לקחת משהו.

ובאשר למנחים, שלומי- אתה איש נפלא בעל שלוות נפש שכל אחד היה רוצה שתהיה לו, יכול להכיל את כולנו ויודע מתי לפנות מקום כשצריך. השלמת לי הרבה מחשבות חסרות.
אריאלה- את אישה שהיא עולם ומלואו, עושה הכול בקלות, טיפה צחוק והרבה רצינות, מתחברת להכול, בעלת ידע עשיר בהבנת נפשו של האדם, מלמדת נפלא ולא רק על שליטה בכעסים אלא בכלל ברזי החיים. יודעת להתייחס לכל אחד ואחד ועוזרת להפריך אמונות מגבילות. השבח וההלל! עלו והצליחו!

לסיום, אומר שהסדנא נפלאה, האנשים כאן אמיצים ונפלאים, המנחים עולמיים.
כל אחד בארצנו, בין אם הוא כועס או לא, צריך לעבור כאן, ליהנות ולהשביח את נפשו.

עודד (מאי 2011)
ראייה חדשה על החיים

אני רגוע יותר, שקול יותר בחיי היומיום, בעיקר בעבודה אבל גם בחיים האישיים ובבית.גיליתי שאפשר "לתפוס" את העצבים ולא לתת להם להתפרץ עד לנקודת פורקן מתאימה כמו חדר כושר, יציאה לריצה וכו'.

להמשך לחץ כאן

רמי (מאי 2011)

אכן העסק עובד..

בסקפטיות רבה הגעתי לסדנא, איני עצבני, איני אלים, לא במילים ולא פיזי.
אדם מהישוב שמנהל את ביתו ועסקו כמו רבים וטובים.(ימים טובים מלאי אור שמש ולעיתים, ימי ענן)
אז למה הצטרפתי לסדנא,? או…
להמשך לחץ כאן

משה (יולי 2009)

היי אריאלה ושלומי, (7 חודשים אחרי תום הסדנא)

אני חוזר אליכם קצת כדי לעדכן אתכם והרבה כדי להודות לכם.
אני חושב, שהייתי צריך את ההשפעה של הזמן והמרחק, כדי להעריך איזו השפעה הייתה
לכם על החיים שלי וכמה מהכלים אני לוקח איתי ולא רק בהקשר של תיעול כעסים.
אז העדכון האחרון הוא שלאחרונה עקב המשבר הכלכלי פוטרתי מעבודתי בחברת היי-טק וכמו, שלימדתם אותי, לקחתי את המכה הזו ותיעלתי אותה למשהו מועיל ועשיתי תפנית בחיי.
החלטתי לעשות הסבה מקצועית ולעשות עם החיים שלי משהו שיתרום לא רק לי אלא גם לאנושות סביבי. אני עושה כרגע הסבה מקצועית ארוכה, קשה ולוקחת שנתיים וחצי, אבל שווה כל רגע.
אני לא יכול לחשוב על כלים יותר מצוינים ועוזרים למקצוע ממה שנתתם לנו בסדנה ובמיוחד
האימאגו. אני, שלא עשיתי 20 שניות בסדנה אימאגו הפכתי להיות הגורו הכיתתי בכל מה
שקשור לעניין ותקשורת בין בני אדם. זה אמנם נחמד לאגו, אבל מה שחשוב הוא המודעות
לכל מה שנתתם לי ואני מניח שעוד לרבים מאיתנו במהלך הסדנה. אני חושב שגם הסדנה וגם
הלימודים שבחרתי, מתעלים אותך באיזשהו מקום לוותר על האגו שלך, בשביל שלמישהו אחר
וגם לך יהיה בסופו של דבר יותר טוב. אני חושב שאין משהו שישווה למתנת הנתינה וחלק
לא מבוטל מזה בזכותכם.
אני חושב שזה חשוב, שכל אחד יעשה את המסע הזה, בין אם יש לו בעיית שליטה בכעסים או לא.
לפי הרגשתי, עשיתי בסדנה דרך, שאנשים עושים בטיפול אישי במשך כמה שנים טובות.

אחד הדברים החזקים יותר, שנתתם לי זו היכולת לא להסכים ועדיין לכבד את הצד השני ואת
הדעה השנייה.
אני מקווה שמייל זה מוצא אתכם בטוב ושעדיין אתם מנסים לתת לאנשים את הפנס ומקווים שילמדו
להשתמש בו במורד הדרך.
אני רוצה שתדעו, שמי שפוגש אתכם, כבר לא נשאר אותו דבר כמו לפני הפגישה אתכם.

שלכם באהבה,
משה.

כל משתתפי הסדנא (מאי 2007)

לאריאלה ושלומי,

רצינו להביע בפניכם את מלוא ההערכה ולשאת מכולנו דברי תודה וברכה.
התקופה האחרונה שעברנו יחד איתכם הייתה אינטנסיבית, מרגשת, נוגעת, מאתגרת. וכל אחד מאיתנו עלה על כמה שבילים חדשים, למד משהו על עצמו- וכמובן, שיש לנו עוד מה ללמוד ולצמוח.

אריאלה ושלומי, קשה להעלות את הכול על הכתב. קצרה היריעה. כל כך הרבה רצון טוב מצידכם לתת לנו כמה שיותר. זכות גדולה נפלה בחלקנו לעבור ביחד איתכם את הסדנא המופלאה והמעניינת הזו.

למדנו מכם המון. תודה שהשקעתם שעות אינספור כשמטרתכם היא אחת לתת ולעזור. הייתם לנו כתף תומכת ואוזן קשובה- לכל אחד ואחד מאיתנו. תמיד עודדתם אותנו, תמכתם, הפכתם ייאוש לתקווה וקושי להזדמנות.
אף פעם לא ויתרתם לנו, הכלתם אותנו גם כשהיינו קשים, מרים וחמוצים והאמונה שלכם בנו עזרה לנו להאמין בעצמנו.

ושוב תודה מקרב לב,
מאחלים לכם סדנאות רבות ומרתקות לא פחות מזו- וכבר מקנאים בקבוצה הבאה,

מכל משתתפי הסדנא.

יגאל

מחוויותיו של משתתף בסדנא לשליטה בכעסים ולתקשורת יעילה "דברים שרציתי לומר בשם עצמי"

לאריאלה ושלומי,
יש דברים שרציתי לומר בשם עצמי ולא בתוך הקול הקבוצתי.

אין כמו מבחן התוצאה. התהליכים והשינויים שאני עברתי בתקופה זו, מכל הבחינות: ההתנהגות, ההרגשה פנימית והחיבור שלי אליה, תובנות חדשות ותפיסה חדשה של תובנות ישנות – היו מדהימים ומעל מעבר לציפיות שלי. ודאי שזה קשור גם אלי, אבל קרדיט לא "מתחלק" – זה לא מפחית מן התרומה העצומה שלכם שאפשרה לי להיות שם.

אז קודם כל תודה ענקית, מלווה בקריאות "וואו" ושריקות התפעלות, והמון אהבה לשניכם.
הרגשתי ולמדתי, תחילה אינטואיטיבית ואחר כך גם בשכל, שכל מה שאני מביא מעצמי משתלם לי פעמיים: לא רק שאני צומח איתו אלא שהוא מלמד אתכם עוד משהו עלי, ואתם משתמשים בידע הזה בתבונה וברגש כדי להעניק לי מה שאני צריך ולהעשיר אותי. והקרדיט שלכם עבור יצירת האמון הזה הוא ענק במיוחד אצלי, שבאתי ממקום בסיסי חשדן.

באשר לתכנים, תמיד ידעתי שיש מה להקשיב ולבדוק, לראות מה מתאים לי ומה לא – תמיד אני ארוויח. אף פעם לא הרגשתי שמה שנאמר לי הוא נוסחה פשטנית שהולבשה עלי בכוח. במקום שאני הייתי צריך לעבוד, השארתם לי את המקום לעבוד, ורק סימנתם כווני עבודה אפשריים.

היה שווה, והרבה יותר משווה, לחכות את כל החודשים הארוכים הללו עד שהסדנה תיפתח…
עבודה באחד על אחד, בעיקר של אריאלה. מקצועית ומאד אפקטיבית. נתת דוגמא חיה לאסרטיביות: מכילה ומלאת אמפטיה, לא נפגעת ולא פוגעת, לא תוקפת, אבל מצד שני לא מוותרת, עוצמתית, מזהה וחודרת למהות, תופסת את השור בקרניים ומנערת אותו. את מצהירה שאת לא לוקחת אחריות על מה שנעשה עם מה שאת נותנת (ואני מאמין לך), אבל את כן עושה את המקסימום לעזור לנו לקחת – ואת מצליחה לחדור התנגדויות חזקות. קשה לי לראות את חלק מהמשתתפים זזים כפי שזזו בלי הדחיפה המדויקת שלך.

כאשר שלומי נכנס לתמונה, הוא היה לא פחות מדויק וחדר בדרכים ה"רכות" יותר שלו.
שימוש בקבוצה כמראה לבודדים. טכניקה מאד אפקטיבית שנוצלה היטב, עם הרבה כבוד למשקפים והדרכת המשוקפים לשמוע ללא תגובתיות, ולעזור להם לקבל. ולא רק המשוקף קיבל – גם מי ששיקף או אפילו רק הקשיב, שכן דרך התובנות על האחר קל היה לפעמים להתחבר לתובנות על עצמנו. גם כאן ההכוונה שלכם הייתה בעלת תרומה קריטית – מתי "תישאר איתו" ומתי "תספר לו מה זה עושה לך".

טכניקת הכרטיסים הייתה מאד מוצלחת. היא גם מעידה על הביטחון העצמי שלכם ביכולתכם להתמודד עם כל תוכן בלתי צפוי שיעלה, בזמן אמת. שלומי נשא בגדול את דגל האמפטיה והחמלה. כשהפנית את תשומת הלב להתקדמות של ר' בלקיחת המקום – אחרי שאריאלה הצביעה על הקושי – רציתי לחבק אותך. בהרבה מקרים היית בבחינת הסנסור של הקבוצה גם כשפרט זה או אחר ניסה לסחוב אותה הצידה או כשהקבוצה לא כל כך ידעה מה היא רוצה.

כל טיפה שנחתה על נושא החמלה הרוותה מקום צמא מאד בתוכי. שניכם הרביתם לעודד את המשתתפים ולהראות להם את החלק המעורר תקווה. אישית, הדבר הכי משמעותי מבחינתי היה הביטחון והאמון שלי בכם. לא מבחינה שכל מה שאתם אומרים אני חייב לקבל – אלא בעיקר שאתם יכולים להכיל הכול, שלא תתמוטטו, שאני יכול להביא את עצמי ולהתנהג כמו שאני ואתם גם תקבלו, גם תתמודדו, ואולי – אם צריך – תגנו עלי מפני תגובת הקבוצה (לא היה באמת צריך – ואתם לא חטאתם במתן שירותים מיותרים). ואת האמון הזה הצדקתם עד הסוף – אף פעם לא הרגשתי מותקף, אף פעם לא הרגשתי שגרמתי למשבר או לקושי שאתם לא יכולים להתמודד איתו, שעשיתי מה שאסור לי לעשות. במובנים האלה הייתם בבחינת תיקון מעולה עבורי. וכמובן שהתמודדתם לא רק איתי, אלא גם עם משתתפים אחרים בקבוצה, כולם שופעי עוצמות למכביר.

ושוב, בהמון תודה – יגאל.

אורן

רשמים מהסדנא לשליטה בכעסים ולתקשורת יעילה. קצת יומרני אין ספק, לתאר, לספר ולסכם סדנא לשליטה בכעסים!

למה בעצם סדנא אמרתי לעצמי, אני בקושי יכול לבטא ולהסביר כעסיי ותסכוליי לעצמי. אז למה שאדבר עליהם בנוכחותם של אנשים שכלל איני מכיר. כך חשבתי כשהוצע לי להגיע לסדנא. להצעה נעניתי מיד, כי מצד אחד הסדנא סקרנה אותי אך מצד שני חלחל בי חשש וספק כבד במה זה יכול להועיל? להפתעתי ולשמחתי הרבה, התבדיתי למן המפגש הראשון.

עוצמת הקשר שנוצרה בין חברי הקבוצה, הפרגון, ההקשבה ובעיקר ההבנה וההשלמה שלעוד אנשים, בשר ודם כמותי, ישנן אותן בעיות והם מתמודדים עם תסכולים וקשיים שמעיבים על כל אחד מאיתנו. אך הסדנא היוותה מפלט, מקום אליו הגעת ממש אתה עצמך, אל תוך המליאה לעיתים לומר דברים כואבים, קשים שלא היית מעז לומר בשום מקום אחר. אין צורך להתנצל על העובדה שהתפרצת או יבקרו, יעירו ויאירו לך, אלא בדיוק להיפך, להיפתח ולהקשיב.

הציפייה וההמתנה השבועית למפגש טעון שבו איני לבד ואף צריך להקשיב לבעיות של האחרים, להביע עליהם דעתי באופן רגיש וכן היוו מבחינתי אבן בוחן ליכולתי להקשיב א. לעצמי ב. לאנשים סביבי. מעולם עד לסדנה, לא הייתה לי הסבלנות להקשיב לבעיותיהם של אחרים, הרי סחבתי על גבי מטען כה כבד שהעמיסו והעמסתי על עצמי שנים, אזי למה שארצה בכלל להקשיב.

הסדנה גרמה לי לשנות התנהגותי, בעיקר כשנתקלים בקשיים מסוגים שונים, לא עוד התכנסות בתוך שבלול ובריחה אליו כשיש בעיה אלא, הבנה כי א. יש בי הכוחות והיכולות ולכן, אני מסוגל להתמודד. ב. חשיבה חיובית העולם לא פועל כנגדי ואף לא האנשים הסובבים אותי. חשיבה שכל העת אפפה אותי בטרם הגעתי לסדנה. להלן מספר דוגמאות:
למדתי בסדנא, מספר כלים להתמודדות בעת מצבים בהם אני מתעצבן על מישהו לא חשוב מי: א. למדתי ויישמתי לא תמיד בהצלחה אך ככל שעובר הזמן, הדברים מתחדדים, אין צורך להגיב מיד על כל אירוע, עדיף תמיד להרחיק תגובה מאירוע. נכון, קשה מאוד לשתוק. הרבה חושבים שהשתיקה באה מתוך חולשה, אך לא היא.

מרחק התגובה מאפשר לחשוב על הדברים ולראותם בפרספקטיבה לחשוב באמת מה עיצבן אותי. איזה חלק לי היה בדברים שהובילו לעצבים ואז לא להגיב מהבטן אלא תגובה עניינית מהראש. הבנתי שכשהדברים נאמרים ונעשים ב"עידנא דה ריתחא" הם דברים מעליבים לא ממוקדים ומחטיאים את המטרה.

כלי נוסף שלמדתי ויישמתי בהצלחה גדולה יותר (תפיסת שטחי האש) היא ההבנה שבחיינו ישנם מקומות ואנשים שעלי לזכור ולהבין כי בנוכחותם אני נעשה עצבני, לחוץ ודרוך יתר על המידה ויש סיכוי סביר מאוד שבמקומות אלו ובקרבת האנשים המסוימים הללו, אתפרץ. עצם ההבנה וההכרה שיש מקומות כאלה ואנשים מסוג זה, גורמים אצלי רגיעה. אני מבין ויודע שאני נכנס למצב רגיש אז אני מרגיע את עצמי וחושב כל העת מחשבות חיוביות, המשפרות ההרגשה ומונעות חיכוכים.

ייתכן ויהיו אלו שיאמרו "אה נו, מה הבעיה? יש פתרונות אינסטנט. "קשה לך אז דבר על זה, שפוך ליבך, טהר אווירה עם חבר קרוב או חברה, לא שווה להתפרץ".

עצם תהליך הלמידה באמצעות צוות מטפלים ערני, יוזם, מלומד ובעיקר מאמין, תומך, מפרגן אמפאטי ו"נשכני" כאחד, מגביר ומעצים איכויות המפגש ומעלה אותו מספר רמות מעלה.
היציאה החוצה אל מחוץ לסדנא לאחר כל מפגש ומפגש, הייתה והינה עד היום גם לאחר סיומה, מן התמודדות עם החיים כבתוך מעבדה, הרגשה וחשיבה על אירועים הנקרים בחיינו ותגובה לאירועים אלו באמצעות שיטות וגישות ובמיוחד באמצעות חשיבה חיובית ואמונה ביכולת האישית ובכוח הטמון בך.

אסכם זאת כמאמר השיר "אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי" אזי אלף פסיכולוגים לא יצליחו להכווין אותי כפי שסדנא זו סייעה לי ועוד ימים יגידו ואין זו קלישאה.

בברכה מקרב לב, אורן.

יוסי (נובמבר 2007)

הגעתי לסדנא בעקבות שבר אישי ומקצועי. התפרצויות הכעס שלי בשנים עברו סגרו בעדי דלת אחרי דלת, ואני חשתי את חיי המקצועיים מגיעים לקיצם. בחיק המשפחה יחסי לאשתי ולבני הפכו בלתי נסבלים, כאשר מרב האשמה הוא באגרסיביות המילולית שלי. עם עצמי חשתי מתוסכל וחוויתי כל העת תחושות של כשלון ופספוס. הרגשתי שתחושות הכעס השכיחות שלי מביאות אותי לאובדן ולמוות.

בסדנא קיבלתי את שמחת החיים בחזרה, ואת הראייה האופטימית עלי ועל התנהגותי. אם בעבר היו מצבים של חדווה נדירים, הרי היום זהו המצב הרגיל שלי. אני אוהב אותי, ולכן אני יכול לאהוב את הזולת.

בסדנא למדתי קודם כל להקשיב. התחלתי להביט לאנשים בעיניים, בזמן שאני מדבר עמם. מייד גיליתי כמה עומק יש בהקשבתי החדשה. למדתי לשתוק ולא לנסות להשתלט על שיחות שאני משתתף בהם. בכך קיבלו דברי משמעות רבה יותר.

אני נוהג מדי פעם לשקף לאנשים את מה ששמעתי מהם. התגובות בדרך כלל נלהבות.
למדתי להכיר את הכעס לפני בואו, להבין את מקורותיו ואת הרגשות הראשוניים שהוא בנוי עליהם. למדתי להתבונן בתוכי אל דמות הכוח שלי, ולשאוב ממנה עידוד וסיוע בעת הצורך. מספר הפעמים שבהן הגעתי להתפרצות ירד דרסטית, והתנהגותי במצבים אלו התמתנה מאוד.
בתחום המקצועי שבו אני עוסק, בהוראה, כל יום עבודה מזמן לי אין ספור אתגרים לסבלנותי, והעובדה שאני עומד ברובם מהווה בשבילי הוכחה להפנמה של כלים שלמדתי, וממלאת אותי סיפוק רב.

אופקים חדשים נפתחים לי כעת בתחום המקצועי, ואני מאמין שיש קשר לסיום הסדנא.
למדתי להביע רגשות בצורה שאינה פוגענית. משפחתי כולה חשה רגיעה גדולה, והאווירה בבית נעימה הרבה יותר, אף שיש לי עוד מה לשפר בזה.
למדתי לחוש ב"טמפרטורה" בין אישית, ואני מתאים את תגובתי אליה.

בעקבות הסדנא הבשילו תהליכים עמוקים מאוד אצלי. התחלתי להעביר בביתי שיעור ביהדות, על פי דרכי המיוחדת, ומגיעים אליו עשרות אנשים בכל מפגש.
יחסי עם אלוהים, שהיו קפואים ורציונאליים בדרך כלל, הפכו מלאי רגש. למדתי להביע גם בפניו את רגשותיי. מצאתי בתפילה כלי לבדוק את עצמי, לחזור אל מוקדי הכוח שלי, לעשות חשבון נפש של הישגי ושל האתגרים שעוד עומדים לפני. בעיקר אני שמח על כך שלמדתי להודות על כל הטוב שהעניק לי הבורא, ושמעניקים לי אוהבי, ידידי וחברי.

אני מלא ברוח יצירתית, ומסתכל על חיי מנקודת מבט אופטימית וצעירה.
כשאני מסתכל על העבר, אני פחות מתוסכל, ופחות כועס על עצמי. אני מנסה להתמלא חמלה על מי שהייתי וללמוד את הלקחים לעתיד. אני מוצא את עצמי סולח למי שחשתי שפגעו בי, וככל שסליחתי מעמיקה, כך אני חש יותר ויותר שחרור ממועקת הכעס.

הדברים שהיו הכי משמעותיים ומשפיעים עבורי בסדנא הם האירועים שבהם חברי לסדנא עמדו בפני התפרצות של כעס (או בתוכה), והדרך שבה המנחים טיפלו במצב זה, תוך פירוקו לגורמיו. השימוש שנעשה בטכניקות שונות: שיקוף, הד, הבעת רגשות, ניתוח הגורמים לכעס וכו', ובעיקר התמוססות הכעס לנגד עיני, היו מאלפים.
האווירה הנעימה והבטוחה, יחד עם עומק וחשיפה בלתי רגילים, השפיעו עלי רבות.
החיוך והתמיכה של המנחים ברגעים שהיו לי קשים מאוד, עזרו לי להתגבר.
היום אני מוחל לעצמי על היותי בלתי מושלם.
הערכתי העצמית התחזקה, ואני מודע למוקדי הכח שלי. היום, לדוגמא, הייתי בריאיון עבודה, ואמרתי לעצמי, שגם אם לא אתקבל אין הדבר פוגע בי באמת, משום שאני חזק ויציב. זה אפשר לי להופיע בביטחון, בכנות ושמחה.

אני מנסה להעביר את מה שלמדתי לאחרים, במשפחה, בבית הספר, ומכירים שונים. אני חושב שהכלים שקיבלתי יעילים לא רק להתמודדות עם כעסים אלא לתקשורת יעילה בכלל.
אני חש קשר עמוק לכל חברי הקבוצה. יש לי תחושה של היכרות רבת שנים עימם, והזדהות עם הקשיים של כל אחד ואחת.
הקבוצה נתנה לי מרחב בטוח. הייתה לי תחושה שיכולתי לומר כל דבר, ללא חשש מפני לעג או ביטול.

המתנות שקיבלתי מכולם סייעו לי להפנים ולגבש תפישת עולם חדשה. בעיקר קיבלתי מהקבוצה תחושה של הערכה, שסייעה לי לחזור ולהאמין בעצמי וביכולותי.

בתחילה היה לי קשה החיבוק בסוף המפגשים, משום שהאישה היחידה שחיבקתי בחיי היא אשתי. אולם החלטתי להתייחס את הקבוצה כמו שאני מתייחס אל רופאי.

אתגעגע מאוד למפגשים הללו, אם כי סיומם מהווה סימן בגרות עבורי.
חשתי בנוח מאוד עמכם, אריאלה ושלומי. כל אחד מהם, בדרכו המיוחדת לו, תרמו לי תרומה אישית רבה.

אין בפי די מילים כדי להביע את תודתי.
אני מאחל לכם שהקדוש ברוך הוא יברך כל אחד מכם בכל טוב ויגמול לכם כמעשיכם הטובים.
אשרי שזכיתי.

שלכם,
יוסי.

לירן (ינואר 2008)

מעשה בסדנא

"…כל פעם אותה התנהגות וכל פעם אני נעלבת מחדש וכל פעם אתה בא ומתנצל וכל פעם רק אני בוכה וכל פעם אתה אומר שזו הפעם האחרונה, ודיי נמאס לי אני לא יכולה יותר. אם לא תשפר את ההתנהגות שלך, אין לנו מה לעשות יותר ביחד…"

כך אמרה, ובפעם הזו להבדיל מפעמים אחרות כבר לא הרגשתי כל כך רגוע ושלו לאחר התפרצות כזו או אחרת שלא הצלחתי לשלוט בה אלא הבנה שמשהו במנגנון הפנימי שלי לא מתפקד כראוי ומצריך טיפול מסוג כלשהו. אגב, תחושת הרוגע הזו שמילאה אותי לאחר ההתפרצות ועמדה בניגוד גמור לתחושות שמילאו אותה היא למעשה סוג של פורקן ואפילו עונג שאנשים חשים לאחר ביטוי של כעס. אף פעם לא הבנתי, למרות היותי רגיל לתחושה, מדוע אשתי שקועה, במה שנראה לי כנצח נצחים, במה שאמרתי, כי אני כבר עברתי הלאה, אני הרגשתי טוב, והיא נותרה לבדה ללקק את הפצעים.

היום אני מבין.

וכך אני מקליד ב-google "סדנא לשליטה בכעסים", מרים טלפון, עונה לי אריאלה, אני מספר והיא אומרת: "הצעד שעשית ראוי להערכה" ולאחר מכן " כן, זה יכול לקחת כמה שנים אבל לבסוף הן קמות והולכות…". חשש גדול החל לקנן בי. מה יקרה אם הסדנא לא תעזור לי? אני הולך במסלול שסופו ידוע מראש ואפילו קיבלתי על כך אישור מבעל המקצוע בכבודו ובעצמו. אולי סדנא בניחוח אקדמי, עם תרשימים, מפלסי כעס, גרפים וסטטיסטיקות זה לא התרופה לבעיה שלי. מה כבר יכול לצאת מ-12 מפגשים בהם יושבת חבורה ושומעת הרצאה משני מנחים באולם הרצאות?? איזה פאן אישי יכול להיות כאן לבעיותיי?

כמה טעיתי.

נזרקנו ישר למים ללא רחמים עם כל המבוכה שבדבר, חבורת גברים ללא שום רקע ומכנה משותף, כך היה נראה לפחות, ולקחנו חלק במה שהיה פעילות למטרת הכרות ויצירת מה שייקרא מאוחר יותר המרחב הבטוח. הייתה אוירה מאוד מתוחה בהתחלה, אבל מהשיחות החלו לעלות מהאנשים דפוסים וחוויות משותפות שהביאו אותם לסדנא.

הסדנא התקיימה בדירה במרכז העיר, לא באולם הרצאות, בסלון. להקת האווזים, כינוי לתפקיד ולמהות של החברים בסדנא בה הם טסים במבנה ונותנים כנף, כתף זה לזה וכך ממשיכים לטוס יחד מבלי שאף אחד יוותר מאחור, יושבים במעגל וביניהם משני צידי החדר, יושבים שני אווזים קצת יותר וותיקים ויותר מנוסים, אריאלה אימא אווזה משדרת הרבה רוך ואמפתיה יחד עם סמכות ואסרטיביות, ושלומי האח האווז הגדול, נושא את נטל אחיו הקטנים, מרגיש מה עובר עליהם ומצליח לבטא זאת במילים כשהם לא מצליחים לעשות כן.

הגרף היחידי שכן היה בסדנא, גרף הכעס לימד אותי איפה אני חי היום ואיפה אני רוצה לחיות מהיום והלאה. מרגע שהחלה הבנתי שאני לא לבד ושאף אחד לא יתעלף מהתחושות שאתאר, וכך כשדיברתי על אירוע כזה או אחר, קיבלתי פרספקטיבה לדברים וחמלה על מעשי במרחב הבטוח, פריבילגיה שלעולם לא הרשתי לעצמי לאחר שפגעתי במישהו.

בתור אחד ש"מתבייש לשתוק" נתתי ביטוי לרגשותיי וקיבלתי כלים לבטא אותם ברגע האמת, לפני ההתפרצות, בעזרתו האדיבה של מילון הרגשות. קיבלתי בסדנא תכנים חדשים שעזרו לי להבין ולנתח גורמים לכעס ומקורות שונים מהם ניזון הכעס כמו מבנה המוח, המודל של אליס ועוד. לקחתי חלק במשימות ויישמתי טכניקות שונות שמטרתן בניית ארגז כלים לשימוש ברגע האמת, כמו זיהוי שטחי האש, בניית דמות הכוח וטכניקת פסק הזמן.

יותר מכל הייתה הסדנא עבורי חווייתית, הן באופן בו נחשפו דפוסי התנהגות בקבוצה שמאפיינים כעס באירועים בהם דנו והן בתובנות כאלה ואחרות שיצאו לאור בעזרתכם, שלומי ואריאלה.

כל מפגש בסדנא נתן לי לבטא את עצמי באופן שלא קורה לרוב ביומיום שלי ובעבודתי בפרט. לקחתי על עצמי להיות קשוב לאחרים, לבעיותיהם והתלבטויותיהם, ולעשות כמיטב יכולתי לעזור להם, או לפחות לתת עצה טובה ומכך התמלאתי בסיפוק רב לעיתים אף יותר מאשר לעסוק בבעיותיי שלי. הרגשתי צורך גם לחלוק הצלחות קטנות גדולות שקרו לי במהלך השבוע על מנת לתת תקווה לחברים אחרים בקבוצה שדרכם עוד לא צלחה. הרגשתי שאני פורח ותחושה זו חיזקה מאוד את דמות הכוח שלי ונתנה לי אנרגיה חיובית להצליח ולהמשיך להשתדל להיות אדם טוב יותר, רגוע יותר.

לעיתים התפקיד עימו זוהיתי ואף זכה לכינוי "רב החובל", היה מעט קשה, במיוחד כשהרגשתי את הציפייה ממך, אריאלה, ציפייה שבאה לידי ביטוי במבט ברגעי השתיקה הרועמת. חלק מהקבוצה התבייש לדבר, או נמנע מלדבר, או לא חווה את הסדנא באופן שבו אני חוויתי אותה וכנראה העדיף להישאר ברקע ולא לקחת חלק פעיל כל הזמן. לעיתים, הרגשתי שאני מתפרץ לדלת פתוחה ושאלתי את עצמי האם באמת זה המקום שלי לומר את הדברים. במיוחד, לאור הסיבה שבגללה הגעתי לסדנא, ואולי להתמקד קצת יותר בעצמי ובריפוי העצמי, עם כל הכבוד, אני לא מתיימר להנחות את הקבוצה.

למרבה הפלא, תחושת הריפוי והסיפוק הגיעו דווקא מלקיחת חלק פעיל בלעזור לחברי הקבוצה להבין את אשר ארע להם ולתת את הפרספקטיבה שלי למה שארע להם בניסיון להקל עליהם ולסייע במציאת פיתרון, דרך. התובנות האישיות שלי לעיתים הגיעו מאוחר יותר כשישבתי וחשבתי מה לקחתי מאותו מפגש. אולי בעזרתם של חברי קבוצה נוספים או אחרים, הייתי יכול להיות ניזון וגם מזין.

איני מצר על כך. התובנה הגדולה ביותר שלי מהסדנא היא שכאשר אני מזין אנשים ומרגיש שדעותיי תורמות להם אני מרגיש שלם ובעל סיפוק רב, ואז גם פחות כועס ויותר רגוע.

יש לי על כך להודות לכם אריאלה ושלומי, שזימנתם לי קרקע חמה ונוחה להרגיש בה טוב וחיוני ולהבין מה גורם לי להרגיש שלם לא פחות ממה שגורם לי להרגיש חסר ולהתפרץ.

כולי תקווה שהשילוב של התובנות הללו יהפוך אותי לאדם טוב יותר שמטפח את סביבתו הרחוקה כקרובה.

שלכם, לירן.

ארז (אוגוסט 2008)

"…חוויתי חוויה מדהימה. הסדנא עברה בצורה מאד מקצועית ויעילה.תודה רבה על הכל. 'המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו'".

ליאת (אוגוסט 2008)

בהתחלה באתי מפוחדת, חסרת ביטחון, עצובה. כבר במפגש הראשון נפתחתי. ראיתי שיש עוד אנשים במצב מצוקה כמוני. הבנתי מה קורה סביבי ומה הסדנא באה לתת. הופתעתי לטובה. לא ציפיתי לעשייה כל כך מקורית, משחררת ועוצמתית. למדתי שיש בי כוח מוחבא והרבה אומץ. המנחים עזרו לי להוציא את זה ממני. נתנו לי רשת ביטחון, לא שפטו אותי. אריאלה שלא ויתרה לי ולימדה אותי לא לכבות את עצמי ולא לוותר לעצמי ועל עצמי ושלומי שהיה סבלני ותמיד אמר דברים מרגיעים ונעימים.

וכך גם הקבוצה, שהייתה נהדרת. לא יכולתי לחשוב על אנשים כל כך מיוחדים, מלאי עומק, נותנים מעצמם ולא רק לוקחים. לא היה אגואיזם בכלל. כל אחד הצטייר בעיני כדמות אמיצה בפני עצמה. המתנות שקיבלתי מהסדנא היו מדהימות והכי חשובה מהן היא שקיבלתי תחושה של ביטחון ואהבה מהקבוצה שפתחה לי דרך חדשה לעתיד.

בתודה והערכה רבה על הכול,

ליאת.

יניב (נובמבר 2008)

הגעתי לסדנא כאדם עצבני, שמתקשה לשלוט בכעסים שלו ומבטא אותם בעיקר כלפי זוגתו בתוקפנות יתר. התקשיתי לקבל את השונה ממני, נטיתי שלא להאמין באנשים, להתרגז ולהתעצבן תכופות – מה שהתבטא לעיתים, בהתקפות חיצוניות ולעיתים, בפרץ כעס שאגרתי בתוכי – אותו מצאתי פורץ החוצה, ללא כל אזהרה, בפעמים אחרות.

חששתי מהמפגש עם אנשים זרים. אינני אדם שקל לו לבטא את עצמו בעל פה, בטח שלא בפני מי שלא פגשתי מעולם. אולם ככל שעבר הזמן, מצאתי אנשים קשובים שבאמת אכפת להם ממה שעובר עליי, עולמות מקבילים ושפה משותפת עם אנשים שלראשונה הבינו אותי לחלוטין, בלי כל ביקורת או הטפה – רק עם רצון לעזור ולתמוך, להראות את הדרך הנכונה.

הכלים שעם הזמן ניתנו לי במהלך הסדנא סייעו לי לבלום את ההתפרצויות או לפחות למתן אותן בתור התחלה.מצאתי את עצמי חושב יותר ומתחשבן יותר עם עצמי מאשר עם הסביבה, מנסה להבין יותר, פחות לכעוס, יותר לתת הזדמנות ובעיקר, לנתב את הכעסים שלי למקומות אחרים, כאלו שנשארו ב"צומת" והתפצלו עד שנעלמו כליל.

הסיפורים והחיים שנגלו לי מחבריי לקבוצה השתלבו לא פעם באלו שלי – כפי שלעיתים, חשתי איך גם אחרים הזדהו עם דבריי והביאו לדיאלוג שסייע לשנינו להגיע למקומות טובים יותר, אל ה"פיתרון" לשמו הגענו הנה.ומעבר לכל אלו ולכלים שסייעו לעצור ולחשוב בצורה שונה – חלחלו אליי מילותיהם של אריאלה ושלומי, הסיפורים והעצות ש"קפצו" להם לא פעם בראשי עת הרגשתי שאני בסכנה – כזו שעוד רגע עלולה לגרום לי שוב לאבד שליטה.

לסיכום, אני לוקח מכאן המון דברים טובים שיעזרו לי בהמשך לחיים טובים ורגועים יותר. בטוח אני שרגעים בהם יעלו כעסים עשויים להמשיך ולהגיע בעתיד, אבל לעומת קודם, אני יודע שעתה אני מוכן להתמודד עימם וכי יש לי את הכלים שיעזרו לי להגיב בצורה מתונה שתעצור אותם, בלי לאבד שליטה.

אז תודה לך אריאלה ותודה לך שלומי ותודה לכל חברי הקבוצה – בלעדיכם וללא התמיכה ( וכן כן, גם החיבוק) לא הייתי מצליח להגיע לעמדה בה היום אני נמצא.

תודה מקרב לב,

יניב.

ש' (נובמבר 2008)

כעס הוא רגש משני.

כ"כ היה לי חשוב להבין את זה (מעולם לא חשבתי על זה קודם) שהרגש המעיק הזה שאני חווה בכל יום, בכל מקום, בכל שעה הוא רק ביטוי למה שבאמת מפריע לי.

באתי כי עמדתי בפני אולטימטום מזוגתי שתחיה. בתחילה קשה היה לי לבלוע את ההכרה העצמית במי שאני – אדם שאפשר להגדירו כאלים. אני עדיין לא מאמין שיכולתי, ויכול, להגיע לביטוי כעסים באופן הזה, לפגוע בכל מי שסביבי ובעיקר, בעצמי. אבל כשאני רואה סצנה דומה בקולנוע או בטלוויזיה – אני מתחלחל ממי שאני, לפעמים.

לאחר שיחת טלפון עם אריאלה ולאחר שקראתי את המאמרים באתר, הבנתי שהאולטימטום הזה יועיל לי ולעתיד שלי, שלא לדבר על משפחתי.

אז באתי בחששות כבדים, עם ספק כבד בתועלת שתצמח מהשתתפות בסדנא, בתחושה ש"זה" לא באמת בשבילי אלא למקרים קשים ואיומים הרבה יותר, ואיך אפשר לשנות אותי אחרי 36 שנה…

לצערי, אני לא יכול לומר שכעס הוא רגש שאינו מוכר לי, אבל אני כן יכול לומר שהתועלת מההשתתפות בסדנא היא מוחשית ומשמעותית, שלמדתי על עצמי ועל איך להתמודד עם עצמי, שהחברים האחרים הם כולם אנשים טובים ואיכותיים ושכולנו, לצערי, מכירים מקרוב את המושג רגשי נחיתות.

מצאתי את עצמי נושם כדי להגיב בשיקול דעת לפרובוקציה, מצאתי את עצמי מאשים רק את עצמי בכל דבר בו רציתי להאשים את שאר העולם, מצאתי את עצמי לוקח פסק זמן ובעיקר – משוחח תוך השקעת כל המאמצים למבט בעיניים והקשבה מלאה.

מצאתי את עצמי מנטרל מצבים שבעבר היו הופכים לסיוט וקולט ומעביר מסרים ביעילות רבה. יש לציין, שברור לי שאני בתחילת דרכי ושעדיין יש בי ספק אבל זה תלוי בי ורק בי וזו תובנה מקשה אך גם מעודדת.

אחד ההבדלים שלנו הגברים מנשים הוא הצורך לשתף. אשתי רוצה לשתף אותי, רוצה שאדע עליה ועל תחושותיה, פחדיה, דאגותיה, שמחותיה, גאוותה.. בי אין את הצורך לשתף אבל תמיד הבנתי את התועלת שצומחת מזה בעיקר, לגברים שחיים בעולם הפנימי שלהם בלי לדעת שלרובנו אותן תחושות, דאגות וכו'.

הסדנא הפגישה אותי פנים מול פנים עם הצורך הזה, גם הצורך שלי לפרוק את אשר על ליבי וגם הצורך (הכמעט מציצני) להשתתף בחייהם של אחרים, ללמוד על עצמי ואף לראות את עצמי דרכם.

מימד השותפות, למרות שקל היה לי לזלזל בו בהתחלה, היה מהחזקים שבדחיפה לשינוי.

לאריאלה ושלומי אני יכול להודות ולהביע את הערכתי הרבה והכנה. היו מצבים בהם הערצתי את יכולתכם לשמור על רוגע ועל המוטיבציה לעשות אותנו טובים יותר בזמן שהמושא עצמו מנסה לברוח מהמציאות, שעזרתם לו להיישיר אליה מבט. החיוביות השופעת מכם, שכ"כ קל לסייג אותה כהכרח שלכם למשך הסדנא התבררה כאותנטית ותרמה לכולנו – כי ידענו שיש על מי לסמוך, העקשות הבלתי מתפשרת, שרק בעזרתה אדם יכול לפגוש את מטרתו.

בתקווה שכולנו נסתכל אחורה בסיפוק וקדימה בגאווה, תודה.

פזית (מאי 2012)

אריאלה היקרה שלום,

מעולם לא נפגשנו פנים אל פנים, אך ראיתי אותך מדברת באתר וגם קראתי את הטיפים שלך באדיקות.
נרשמתי לטיפים בעקבות התעניינות בנושא הייעוץ הזוגי .

אני בהחלט מתחברת לגישה שלך וללקיחת אחריות על המצבים הרגשיים אותם אנו חווים. כך שאת הטיפים שלך ועוד מאמרים שמצאתי ברשת קראתי היטב.
אני בעצמי נשואה 10 שנים, לבן זוג מקסים ואהוב, יש לנו 3 ילדים קטנים ומתוקים, ותמיד יש מה ללמוד ולהקדים תרופה למכה או להתמודד באופן מודע יותר עם שגרת הזוגיות.
אנחנו מתגוררים בחו"ל כך שלמפגשים שאת עורכת אני לא יכולה להגיע, אולי בעתיד בהזדמנות כשאהיה בביקור בארץ.

בכל מקרה, רציתי להודות לך מאוד ולעודד אותך בעבודה המצוינת שאת עושה.
ההשפעה שלך היא חוצת גבולות ויבשות, את בהחלט נוגעת באנשים בדרכך המיוחדת. יישר כוח.
אני בהחלט מתרשמת מהתוכן, הגשת הדברים ומהנתינה שלך.

תודה רבה,
פזית.

משה (מאי 2012)

אני עובר שינוי, לוקח אחריות, ומיישם כלים וטכניקות שלמדתי.

נרשמתי לסדנא קבוצתית ולא לטיפול אישי כי חשבתי שבקבוצה היה לי יותר קל להיטמע בין כולם, הפוקוס לא יהיה רק עלי – סוג של טיפול "לייט".

באתי לסדנא בתחושה של "אני פה בגלל אשתי", "אשתי שלחה אותי". חשבתי לעצמי שאין בי כל בעיה ואין לי כל קשר לאנשים בקבוצה, "אני לא כמוהם", אך המפגשים הראשונים הורידו אותי לקרקע המציאות מהר מאוד.

המפגשים היו נעימים אך נוקבים. אריאלה ושלומי הובילו אותנו במסע בצורה מקצועית ולא מתפשרת, אך באופן נעים ואימהי , לא ויתרו לנו ולא ויתרו עלינו.

העברת המסרים נעשתה בצורה מקצועית, חדה, קולעת ועם זאת בצורה נעימה ונינוחה.

התברכתי בקבוצה נפלאה ומגוונת של גברים ונשים, צעירים יותר וצעירים פחות. הצלחתי לראות בקרב חברי הקבוצה את עצמי וזוגתי בשלבים שונים של חיינו ולהתחבר לכל סיפור ואירוע.

הצלחתי לראות בכל מקרה זוויות שונות שלא הכרתי בעבר.

הדינמיקה בקבוצה הייתה מופלאה, היינו שם אחד עם השני ואחד עבור השני. ניתחנו את עצמנו באומץ רב וניחמנו אחד את השני בחום גדול.

לקבל דברי ביקורת ועצות מאנשי מקצוע זה דבר כמעט ברור ומובן מאליו, אבל כשחברי הקבוצה משקפים לך דברים מתוך זווית הראיה שלהם, נותנים טיפים וביקורת מתוך ניסיונם האישי ואומרים לך את האמת בפנים, זה באמת חודר לבטן עמוק עמוק.

אני עובר שינוי, לוקח אחריות, ומיישם כלים וטכניקות שלמדתי. הדרך ארוכה והמדרון חלקלק, אבל אני אופטימי ומלא אמונה שאצליח.

תודה על הכל,
משה.

חפצי (מאי 2012)

אריאלה יקרה,

כל הטיפים הנפלאים שקיבלתי ממך מאוד תרמו לי- את אישה ממגנטת, כייף להאזין לך ברדיו גם.
שמחה שפגשתי בך.
תודה על כל התובנות,
חפצי.

ברק

"הסדנא היום הייתה מדהימה! הרבה דברים לומדים אם באים עם ראש פתוח ורוצים להצליח. היום באנו כדי לספוג ולהבין ולו במעט את בן/ בת הזוג .
דבר שאני לוקח מהערב הזה הוא להסתכל בעיניים של בת הזוג ולהגיד את הדברים יוצאים מהלב.
העיניים הם חלון של הנפש והנשמה והדבר בא מהמקום האמיתי. קשר העין עוזר מאד לחיבור עם בת הזוג.
החיים זה בית ספר ואנחנו נושאים איתנו מטענים רגשיים שאנחנו צריכים להתמודד איתם כדי להגיע למקומות הכי טובים.
יישר כוח! ועזרו לכמה שיותר אנשים
מודה לכם עם הרבה אהבה", ברק.

איילת

"אין ספק שהחוויה הזוגית הייתה מיוחדת ומעניינת. הנגיעה בנו כבודדים וכזוגות הייתה מוסיפה ופתחה צוהר לחשיבה חדשה. למדתי שצריך לתת לבן הזוג נוכחות מלאה ולהיפגש אחד עם השני בלי הסחות דעת כמו טלביזיה או טלפונים.
התשוקה והרצון להעניק לנו בזמן קצר תורה שלמה הייתה מיוחדת ומעשירה.
אנו יוצאים מכאן עם חומר למחשבה ואין לי ספק שעוד ניפגש".

באהבה, איילת.

מירי

"חוויה מרעננת וכייפית כמו לאחר מקלחת. אני מרגישה שהישרתי מעלי את כל ה"אבק" שהצטבר והחזרנו לעצמנו את הברק והחיות. צריך לא רק לדעת שהאהבה נמצאת אלא גם להרגיש ולבטא אותה".

 

דוד

"היה לי כייף והנאה. הרגשתי את האהבה יוצאת דרך העיניים של אשתי אלי. הרגשתי שאני חודר פנימה אל הלב שלה. הרגשתי שירדו מחסומים שעטפו את הלב שלה. הרגשתי אותה נפתחת אלי. גברים לא צריכים לפחד לבטא רגשות. חשוב מאד שאנחנו הגברים נכיר את עולם האישה.
אני מרגיש שאשתי ואני הגענו לעומקים גדולים יותר וראיתי איך היא מצליחה להתקלף מעוד כמה שכבות ולהיפתח אלי."

 

שלומי

"בהתחלה חששתי מאד. לא הייתי פתוח עם ביטחון לבוא לכאן ולהציג בפני כולם את המערכת הזוגית שלי, לחשוף את הבעיות והקשיים שלי. אך לאחר שהשתחררתי בסופו של דבר וזרמתי, צחקתי ודיברתי הבנתי שנורא חשוב לתת הזדמנות . נורא חשוב להוציא החוצה את הרגשות. נורא חשוב לתת מעצמך למען מטרה קדושה והאמת שזה עוזר. יותר קל אפילו להגיד את הדברים לבת הזוג שלי כשיש מסביבתי עוד אנשים, למרות שעל פניו זה נראה אחרת.
צריך לפעמים לעצור את מרתון החיים כדי ללמוד לתת אחד לשני.
לסיכומו של עניין, החוויה הייתה טובה והצלחנו להוריד את מפלס הדברים שטאטאנו מתחת לשטיח שחצצו בינינו."

תודה, שלומי.

דורית

"החוויה אצלי מתחילה מעצם היציאה מהבית לערב שכולו זוגיות ויחד, התעסקות רק בנו.
היה לי מאד מעניין לשמוע את אריאלה מתארת מצבים שאני מזדהה ומתחברת אליהם ולשמוע את ההסברים לדברים האלה,שאנחנו חווים ולא יודעים איך להתמודד איתם.
עברתי עם בן זוגי תהליך של קרבה ואינטימיות אפילו בהרכב של כמה זוגות.
היו רגעים מאד מרגשים עבורי מבן זוגי ולמרבה הפתעתי התרגשתי גם מהזוגות האחרים.
הייתה אווירה מאד טובה. אני מרגישה שזה רק קצה המזלג וחייבים לעבוד ולעשות עוד דרך ארוכהנ אבל הערב הזה נתן לי אופטימיות, מוטיבציה ורצון לעשות את הדרך הזאת ביחד!"

תודה! דורית

לריסה

"זה מדהים! יצאנו בהרגשה טובה ואם הייתי יודעת את כל הדברים האלה לפני כן, אפשר היה אולי להציל את נישואיי הקודמים. הערב הזה נותן ביטחון בזוגיות ומחזיר אליה את התשוקה".

לריסה

יואב

"זאת הייתה חוויה יוצאת מגדר הרגיל!
נהניתי מאד והתרגשתי מהכאב שבסוף הביא את השמחה והאופטימיות שחזרו אלי.
אני מרגיש שאשתי חזרה אלי והרגישה אותי וכך גם אני.
השילוב בתרגילים בין הצחוק לרצינות היה מצוין! ראיתי איך התרגילים ממחישים לנו שהרגשות והצרכים שלנו זהים אך כל אחד בא ממקום אחר וצריך להבין ולנסות לקבל את זה. אני מרגיש שהיום אני יותר מקבל את העובדה הזאת.
זאת הייתה עבורי חוויה עוצמתית רגשית ושכלית מעולה. אקח זאת לחיים , לי , לאשתי ולמשפחתי.
יצאתי מלא ומסופק וכשאני כזה, אני יכול להעניק לבת הזוג שלי יותר."

תודה, יואב.

דניאלה

"כשקראתי לראשונה על הסדנא לזוגות מיד הרגשתי חיבור מדהים ורצון לחוות את החוויה. ההסבר על הסדנא שיקף את כל מה שהרגשתי, לא יוצאים, לא מבלים, בקושי צוחקים…כן, לעיתים יוצאים לאכול במסעדה, בעיקר בימי הולדת, אך זה מרגיש "אוטומטי" ולא "דייט".
ההגעה לסדנא היא בעיקר הרצון שלנו להתחבר זה לזו מחדש., לגלות את ה"ביחד".
והסדנא לא הכזיבה. קיבלנו בדיוק מה שציפינו לו.
אריאלה, בדרכך המיוחדת, הצלחת ליצור ב- 3 שעות, מה שנראה בלתי אפשרי להשיג בשנה.
מעט מכל דבר, קצת צחוק, קצת השתטות, הסברים על קצה המזלג שמתארים בדיוק אותנו…
הדימויים של הברד והצב הם דימויים שבאופן מפתיע מתארים אותנו בדיוק. אני מתכוונת להשתמש בזה כמודל עבורנו. ההתייחסות אלינו כברד וצב מפחיתה מהעול של תכונות האופי והופכת את היחס כלפי בן הזוג למבין יותר.
הערב הזה החזיר לנו את האינטימיות בינינו, שכבר לא הייתה. הגענו מרוחקים זה מזה ועכשיו אנחנו מלאי קרבה ואהבה.
תודה מקרב לב על ההזדמנות שקיבלנו לחוות אחד את השני מחדש.

דניאלה

יורם

"בזמן קצר קשה לנגוע בהרבה דברים אך התמצית הייתה טובה,ישירה ומדויקת. החוויה הייתה טובה ונעימה"

יורם

רינה

"מפגש עם זוגות מגוונים ושונים. למדתי להסתכל שונה על מצבים אליהם נקלעים בחיי היומיום.
על מה שאעבוד יותר מעכשיו זה על שיחות ישירות ומבט בעיניים ולא לטאטא מתחת לשטיח…לא היה לי אומץ ותעוזה לשים את הבעיות על השולחן ולהתמודד ביחד עם בן זוגי שהוא בעלי כבר 30 שנה. למדתי לחשוב יותר עם השכל והמוח ולא רק עם ה"שריטות" מהעבר, להיות יותר סבלנית וסובלנית לבעל, לילדים ולסביבה".

רינה

רגינה

"למדתי שצריכה להיות שקיפות בין בני הזוג. לא מספיק לדעת שיש אהבה, צריך לבטא אותה ולהרגיש את האהבה."

רגינה.

רוברט

"זו סדנא שמלמדת איך להסתכל על עצמך ולבטא את הדברים לבת הזוג במילים ולא רק בתחושות. בדרך פשוטה קיבלתי ידע ודברים בסיסיים על הכרה של ה"אני העצמי".

תודה, רוברט.

בת שבא (אפריל 2012)

שלום אריאלה,

כמה חשוב מה שאת עושה !
הוקסמתי מתיאורייך את התובנות החברתיות הדרושות.
בתי הבכורה נהגה לקרוא לי "נחום איש גמזו", משום שאותו חכם תלמודי היה נוהג
לומר על כל דבר – "גם זו לטובה", מה שהוביל אותו, כנראה, לחשוב ולהתנהג כלפי עצמו וכלפי אחרים וכלפי המציאות בכלל באור חיובי.
ואני עשיתי, בדרך כלל, כמוהו, אבל מבלי להבין מדוע.
לכן, משקראתי בשקיקה את ה"טיפים" ששלחת, (חיכיתי בכיליון עיניים לכל טיפ שיבוא), אורו עיניי ורחב לבבי.
תודה לך, אריאלה, על המיילים ששלחת לי, ובחינם, בשני התחומים, הן בתחום הזוגיות, שקרוב לליבי והן בתחום השליטה על הכעסים.

תודה, תודה מוקירה אותך, בת שבא.

א' (פברואר 2012)

מעתה תקראו לי מנטרל המוקשים

מעתה תקראו לי "מנטרל המוקשים" – א' מסדנת ההמשך "חיזוק ותחזוק-לחזור אל המהות" משתף בהצלחותיו:
"עבר עליי סוף שבוע עמוס באירועים שכל אחד מהם יכול היה לפוצץ את הסופ"ש, והם נוטרלו ביד אומן אחד אחד בעזרת הכלים שרכשתי. אין לכם מושג איזו התעלות. קבלו:
אשתי התחילה לבשל לאחרונה בסופי שבוע, ויחד עם זה התחלנו רק בחודש האחרון לגבש מסורת של ארוחה משפחתית (עד אז זה היה די ארעי)…"

תודה אריאלה וכולם!

 

אובנת (ינואר 2012)

למדתי להקשיב ולנהל דיאלוג אפקטיבי.

אהבתי בסדנא את הסדר בראש שזה עשה לי.
עכשיו אני יודעת מה זה באמת להקשיב לזולת. למדתי לנשום ולקחת אוויר כי אולי לא שמעו או בכלל לא הבינו אותי. אני חשה היום בתוכי יותר מרגוע ונחת. המחשבות שלי יותר חיוביות, אני מעריכה את עצמי יותר ואני יודעת מה אני שווה.

אובנת.

עמוס (ינואר 2012)

ההקשבה ולהבין את הצד השני שרואה אחרת ממני,

חיי הנישואין שלי אחרי הסדנא מאד רגועים ושלווים. היחס שלי כלפי אחרים אוטומטית הפך לנעים יותר וגם מבחינה מקצועית הסדנא עזרה לי להביע ולבטא את עצמי ואת הכישורים שלי.
אהבתי שכל המשתתפים הם כמעט זהים בבעיות שלהם ואיך לאט לאט כל אחד נפתח ודיבר מהלב. הקשבנו, הפנמנו וידענו לקחת את זה למקום שלנו, גם לטוב וגם לרע.

ש' (ינואר 2012)

למדתי בסדנא לא להגיב מיד, לנשום, להתרחק ולקחת פסק זמן.

למרות שהרבה תכנים לא היו חדשים לי, המיקוד וצורת ההתייחסות היו חדשים.
ההנחיה של אריאלה מקצועית, דינמית, מעניינת,מעוררת, עניינית וממוקדת.

 

אריק (ינואר 2012)

כטובע הושטתי את ידי להצלה וניצלתי!

הסדנא עזרה לי להבין מאין נובעים הכעסים שלי וקבלתי דרכי פעולה והתייחסות ליצירת שליטה עצמית בכעס. התחזקה לי היכולת להיפתח לאנשים ולהראות מעט יותר מהאני הפנימי שלי תוך כדי התגברות על הצורך להגן על עצמי ולהתגונן.הבנתי כי נטרול הפחד וניהול הכעסים שלי יקדמו אותי למקום טוב יותר.

אריק.

איתן (דצמבר 2011)

לאריאלה, שלומי ולכל החברים,

אני רוצה לפתוח במילת תודה לכולם.

אני יכול להעיד על עצמי היום שהצלחתי לגעת ולהגיע לנקודה באמת עמוקה בעצמי.
עד היום הסתתרתי במגנים שבניתי לעצמי. הסיפור של כמה מחברי הקבוצה הצליח לתת לי תמונה בהירה על עצמי וכנראה גם על התחושות של הסובבים אותי.

איתן

טל (ינואר 2012)

אריאלה, שלומי וכל החברים ובני זוגם!

אני רוצה להגיד תודה…
לו ידעתם עד כמה לערב הזה היה ערך מוסף אשר לקחתי והפנמתי לחיי האישיים הייתם שמחים עד מאוד, כל אחד ואחת תרם לי אישית במילה, בעצה, במבט, בחיוך…
בתרגיל הברד והצב טלטלו דברי הצבים את האדמה תחת רגליי – ראיתי דרך העיניים שלכם עד כמה מכוער, מפחיד, מאיים, מסוכן, לא מכובד ולא יאה להיות בתפקיד הברד. שיקוף כזה אף פעם לא היה לי… אף אחד מעולם לא אמר לי איך זה נראה מהצד השני. דבריכם הזכירו לי את העיניים היוקדות בשעת הכעס ואת ההשתלחות נטולת הרסן אשר בקלות פוגעת, מעליבה ומכווצת את סובביי ומגעילה ומצערת אותי לאחר מכן. לא כך רציתי להיראות ובטח ובטח לא להיות עבור יקיריי.

מלכה (ינואר 2012)

שלום אריאלה וברוכה הבאה,

אני מוכרחה לציין שהמאמרים שלך מאד משכנעים ומדברים אל ליבי,
אני חושבת שכולם מתרשמים מאישיותך הכובשת ומהעצות החכמות שהינך מעניקה לנו,
אני מאד משתדלת ליישם את כל עצותיך ולהפנים את כל הדברים החכמים שהינך מעניקה לנו.
אני וחברותי נהנות מאד לקרוא את דברייך וכמובן, משתדלות להפיק ככל שניתן.

המשיכי והצליחי בגדול, בתודה מיוחדת וברכה חמה לך.

שלך, מלכה 

איל (ספטמבר 2011)

לראות את עצמי מבחוץ ולהבין את עצמי מבפנים

פגשתי אנשים הדומים לי בתגובותיהם והרגשתי פחות בודד. אהבתי את הפתיחות , התמיכה ההדדית בין חברי הסדנא ואת הנכונות לתמוך ולעזור מבלי לצפות לתמורה.
בעזרתכם זכיתי לראות שהדבר בידינו… למדתי כי קיימת דרך לשלוט בכעס והשימוש בדרך היא בשליטתי ובבחירתי.
למדתי גם שאין צדק מוחלט והוא תלוי בנקודת ההשקפה ושמשא ומתן עושים עם הזולת ולא עם עצמך.
אריאלה ושלומי- המשיכו במצווה הברוכה שנטלתם על עצמכם.

תודה על הנכונות, התמיכה, ההקשבה והאתגור.

 

אדי (ספטמבר 2011)

למדתי להרגיע את עצמי במצבי כעס

הצלחתי ללמוד איך להרגיע את עצמי במצבי כעס, להיות מודע לרגשות השליליים שמתעוררים בי שבעבר גרמו לי להתפרצויות כעס וכעת למדתי לאבחן אותם ולשלוט בהם ובעצמי.

מה שאהבתי במיוחד בסדנא זה את ההסברים המפורטים על תהליכי הכעס שמתחוללים באדם ע"י המנגנונים שמפעילים אותו וגם את השיקוף של הדברים שמתחוללים בחברי הקבוצה.

מה שקיבלתי בסדנא במיוחד הוא הגברת המודעות שלי למה שמתחולל בתוכי בזמן, הכרת מנגנוני המוח, ההכרה בהעברת השליטה בין הרגש לרציונל, המודעות להגברת התקשורת, ההקשבה האמיתית לאחר וגם הנשימה.

ברצוני לציין את אריאלה ושלומי על ההשקעה והמסירות הכל כך גדולים שהשקיעו במהלך הסדנא ועל רצונם האמיתי להעניק כל מה שביכולתם בכדי לעזור לחברי הקבוצה לחולל שינוי בחייהם.

יונית (ספטמבר 2011)

העולם מחייך אלי עכשיו בחזרה!

גם אני וגם אחרים סביבי מרגישים שאני אדם רגוע ונחמד יותר עכשיו אחרי הסדנא. בכלל, מאז הסדנא, העולם שלי הרבה יותר נעים ומחויך. קל לי לתקשר עם אנשים כי בתוכי אני רגועה. שקט לי בפנים ונעים!
הרבה זמן, ה- ר- ב- ה מאד זמן לא היה לי טוב עם עצמי והסדנא בהחלט שינתה את זה!
אהבתי את עקרון המשאבים המצומצמים! באמת!
היום הבנתי שאם נמצאים אצלי כבר כל המשאבים אז הם לא יכולים פתאום להיגמר או להיות חסרים לי לכן, חיוך הוא היום המשאב הכי פשוט עבורי לחלוק עם הסביבה. והפתעה! זה עובד! כח המשאבים עדיין אצלי ושום דבר לא חסר!
העולם מחייך אלי עכשיו בחזרה! איזו הרגשה נהדרת!…
ממליצה בחום, למי שרק אפשר, לבוא לסדנא.

מחכה לסדנת ההמשך בקוצר רוח!

תודה רבה רבה רבה רבה לכם !

 

ריקי קרני (ספטמבר 2011)
אריאלה שלום,

אני מאוד נהנית ונתרמת מהמסרים שלך ומוצאת המון נקודות השקה לשיטת האימון שלי.
את כותבת בצורה בהירה, מלאת תבונה, השיתופים שלך מלאי חיים והכי חשוב תורמים.

תודה על נדיבותך !

ע. שיראל (יולי 2011)
שלום רב לך אריאלה יקירה,

אני שוב מתמוגגת לקרוא את ההסברים המדהימים שלך באשר לבחירת בן-הזוג, הסיבות לקונפליקטים וכל יתר הדברים שנדמה היה לי שהתשובה להם עלומה ואינה ברת-השבה.

היכולת שלך להבין את רזי הנפש פשוט מדהימה ומרגשת אותי בכל פעם מחדש, יש לי זכות גדולה להיות בין המנויים שמקבלים את הטיפים הנדירים והכל כך מיוחדים שלך.

יישר כוח ענק, ואני מברכת אותך שייכנס ויזרום שפע של דברים טובים אל תוך חייך.

שתהיי עטופה תמיד באהבה מעצמך וממי שחשוב עבורך.

ע. שיראל

אריק שמר(יולי 2011)
אריאלה שלום.

ניסיתי להיכנס לפורום ולא הצלחתי, אז אני פה רוצה להביע את הערכתי על מעשיך בשליחת כל הטיפים והכתבות וממש באת לי מהשמים עם הכתבה של היום בנושא הדימוי העצמי.

אני לא יודע, את בעלת כוחות מיוחדים.
הכתבה באה לי מה זה במקום, ממש הייתי זקוק לגלגל הצלה.
תודה לך על הכל. אין מילים בפי!

בכבוד והערכה,
אריק שמר

מיכל (יולי 2011)
אריאלה היקרה!

אני כותבת לך שוב,
ואני רוצה להגיד לך שממש התחברתי לי לטיפים שלך הם כ"כ מעשיים ונכונים, שאני כל פעם קוראת אותם וזה נותן לי השראה,
אריאלה אין לי מילים, תודה רבה, הטיפים נגמרו , ו… אני אחזור כל פעם לקרא אותם,
שיהיה לך יום מקסים ובהצלחה בכל.

ושוב תודה רבה, מיכל.

דיאנה (יולי 2011)
הי אריאלה,

זה כ"כ נכון כל מה שכתבת. פשוט הגדרת בדיוק את הגורמים לכעס ולזעם שלי.
זה בדיוק אבל בדיוק מה שאני חווה ומרגישה כשאני כועסת על בעלי
תודה, דיאנה

עדן (יוני 2011)

אריאלה יקרה, (בתגובה לטיפ מסדרת הטיפים לשליטה וניהול כעסים)

אני רוצה לומר לך המון תודות על הדברים הכל כך חכמים, והכל כך מועילים שכתבת לנו, כל מילה בסלע. זו דרך כל כך אנושית וסלחנית שמאפשרת לנו גם להתקדם מבחינת ההתפתחות האישית שלנו, וגם להיות יותר סלחניים ופחות ביקורתיים כלפי אחרים, וזה דבר כל כך חשוב, כי אני חושבת שרוב הרגשות שלנו כלפי אחרים מתחילים מיכולת הקבלה שלנו ויכולת החמלה שלנו כלפי עצמנו, זו נקודת המוצא, לכן המלים שלך שוות זהב.

אני מאחלת לך שבת נפלאה ויכולת קבלה עצמית וחמלה עצמית גבוהה

בברכה בתודה ובחיוך אוהב.

הגר (יוני2011)

להסתובב עם גופרית על הראש

"…לפני שהכרתי את אריאלה קיבלתי זאת כגזרה משמיים – אין מה לעשות, ככה זה, עליי לבלוע את הגלולה ולשתוק ולקוות שמישהו יום אחד יתעורר ויגיד לאותו אדם – מה יש לך ממנה?! עזוב אותה!!! מה היא עושה לך שאתה כל הזמן מקניט אותה ועוקץ אותה ומבטל כל דבר שהיא אומרת? רד ממנה!!! ואף אחד לא עשה את העבודה – גם לא אני..
ואני – שנים רציתי להיות בסדר, הטובה.. נאכלת מבפנים לבד – לא מדברת..ושאולי יום אחד ייעשה פה צדק.. שנים של שתיקה.

כשהכרתי את אריאלה למדתי לדבר. בסדנא לניהול ושליטה בכעסים שעברתי אצל אריאלה ושלומי למדתי שיש דרכים נוספות. מתוך הכאב למדתי שאם אין אני לי – מי לי. אני זאת שבוחרת כיצד ייראו הדברים ואין זו גזירה משמיים שעליי לסבול – הבחירה בידיי! .."

איזו נחת רוח.

עדן (מאי 2011)
שלום רב לך אריאלה יקירה,

מאד נהניתי לקרוא את דברייך הכל כך חכמים הנוגעים למקורות הכעס, הסיבות להתפרצויות והאנשים שעלולים להיפגע מההתפרצויות האלה.

אני חושבת שאת מאד צודקת, ואופן ההסתכלות שלך משקף את נסיונך הטפולי הרב עם אנשים במצבים נפשיים שונים, וזה יפה שהישכלת לגבש איזשהו ידע אינטגראטיבי ולחלוק אותו איתנו.

אני חושבת שברגע שמבינים, מה גורם לאנשים לכעוס ולהתפרץ זה יכול לסיע במעט להתמודד עם הרגשות של האנשים שנפגעים כתוצאה מכך.

יישר כוח על פועלך הכל כך מבורך
ואני מאחלת לך שפע של הצלחה שמחה ואהבה בחייך שלך

בברכה ובחיוך רחב, עדן.

 

רמי (מאי 2011)

אכן העסק עובד..

בסקפטיות רבה הגעתי לסדנא, איני עצבני, איני אלים, לא במילים ולא פיזי.
אדם מהישוב שמנהל את ביתו ועסקו כמו רבים וטובים.(ימים טובים מלאי אור שמש ולעיתים, ימי ענן)
אז למה הצטרפתי לסדנא,? או…

 

יהודה (מאי 2011)

דברים בפרופורציה

המקרים שקרו לכל אחד ממשתתפי הסדנא סייעו לי למצוא את הדומה והשונה במקרים בחיי היומיום שלי לתובנות חדשות באשר לסיבות לכעסים ולדרך להתגבר על התפרצויות. למדתי להשתמש ב עקרון 10-90 ובניית הפסקות לרגיעה ולשיחה אחרי שאני ובת זוגי רגועים יותר וקיבלתי הבנה עמוקה שהפרשנות שלי לאירוע ובעיקר, העצמתו הם היסוד הבסיסי לכעס, תוך ניסיון ועבודה שלי להכניס דברים לפרופורציה.

 

גיא (מאי 2011)
למדתי להאמין בעצמי ובכוחי ולא לפחד

למדתי להפנים, לחשוב בטרם מעשה, לדבר עם עצמי ולראות צדדים אחרים משלי.
אהבתי לחלוק עם חבריי לסדנא שבוע אחר שבוע את לימודינו וחוויותינו, ההתנסויות שלנו, להקשיב להם, לקבל את תמיכתם, ללמוד מהערותיהם, לדבר, להיחשף. למדתי לא לפחד. למדתי לראות את עצמי, להאמין בעצמי ובכוחי, להכיר במגבלותיי, למדתי לאתר את הנפילות שלי ולעקוף אותן ולהבין שזוהי רק ההתחלה של שינוי הדורש עבודה יומיומית מתמשכת.
שעתיים בשבוע זה לא מספיק.
אריאלה המדהימה ושלומי היקר, אתם פשוט מעולים!
אין מילים. ממליץ בחום. מחכה בקוצר רוח לסדנת ההמשך.

 

צילה (מאי 2011)
לאריאלה היקרה!

תודה רבה על הכל!!
את לא יודעת כמה הטיפים שלך הגיעו כמו משמיים ממש בתזמון הנכון…
זה היה בול קליעה ועזר מאוד!!!
תודה מכל הלב!
שתזכי להמשיך ולעורר באנשים את האהבה הזוגיות השלווה והסבלנות….
והאמת, את עוזרת בטיפים שלך לעוד הרבה דברים….
אז שוב על הכל תבורכי!!!

באהבה רבה, צילה.

מיכל (מאי 2011)
אריאלה,

תודה רבה רבה,
רציתי להגיד לך שהטיפים שלך ממש ממש מעניינים אותי וחכמים ומתומצתים,
בדיוק מה שצריך לחיים,
אני פשוט נהנית מכל טיפ כל יום,
זה נותן לי השראה.
תודה תודה תודה,
אין עליך

 

הגר (מאי 2011)

אריאלה ושלומי היקרים,
עכשיו, כשהגענו לסיומה של הסדנא, הגיע הזמן לעשות "בדק בית" ולראות מה צף ומה שקע, מה הופנם ומה נלמד ונעלם…
בבואי לעשות מעין חשבון נפש, גיליתי מה רב הידע שצברתי וכמה גדלתי מאז החלה הסדנא…
במהלך הסדנא למדתי להתבונן על עצמי מבחוץ ולבחון את כל המתרחש בקרבי בעיניים מפוכחות, אובייקטיביות, נטולות ייפויי ומסיכה.

יוסי (ינואר 2011)

קם כל בוקר, ואומר לעצמי – הנה יום חדש, כמה טוב.

למדתי לאהוב את עצמי, לסלוח לעצמי, להכיר במגבלות שלי, אין יום שאינני מתמודד עם הכעס, אבל אני כבר לא זוכר מתי התפרצתי.

אני נוהג בכביש אחרת, ומחייך כשאני רואה נהגים כועסים. נותן לכולם לעקוף בשמחה, ועוצר כשרמזור הירוק מהבהב. לא ממהר, ומספיק! יש שלום ביני לבין הרמזורים, שאיתם נלחמתי שנים.

גם המצב במשפחה השתנה.
אני מכיר את הדפוסים הישנים, ונזהר מהם.
כשאני מרגיש את הכעס עולה, עוד לפני הסימנים הפיזיים, אני שואל את עצמי מניין זה בא.

רפי (אוגוסט 2010)
פירות הסדנא מבשילים

מה שאהבתי ביותר בסדנא הוא שהסדנא מתקיימת בקבוצה. בהתחלה זה נראה מפחיד ומלחיץ, כל אחד שואל את עצמו מה יחשבו עליי, האם אני הכי "משוגע" שם אבל מגיעים ומבינים שכולם מגיעים לסדנא ממקום שנמאס להם להיות במצב בו הם נמצאים וכל כך רוצים לשנותו כך שבכלל לא מתעסקים בלשפוט חברים אחרים בקבוצה.

עצם זה שהכל מתרחש בקבוצה, מצאתי את עצמי פתאום מקשיב לאנשים שיודעים בדיוק מה שאני יודע אבל פתאום זה נקלט יותר טוב משום שיש איזשהו רוגע ורצון לקבל ולהכיל ולעשות שינוי.

 

שמוליק (אוגוסט 2010)
להגיע לחוף מבטחים

אריאלה ושלומי שימשו עבורי כמורי שחייה בכך שלכל הדרך הם דאגו שלמרות שהמים עמוקים וסוערים הם לא יתנו לי "לטבוע" וילמדו אותי את הדרך הטובה ביותר לצוף ולהגיע לחוף מבטחים.

הסדנא מבחינתי הייתה מועילה ופורה וזאת  בזכותם ובעיקר, ע"י כך שנתנו לי להבין את הדרך ולא הגישו לי אותה על מגש כסף. כל "הארה" הייתה מלאת רגשות (ודמעות) והרגשתי כאילו בכל מפגש אני מתקדם עוד שלב ועוד שלב לעבר החוף המיוחל…

 

זוהר (אוגוסט 2010)
זה שווה הכל!!

הגעתי לסדנא אחרי אירוע שלא האמנתי שאגיע אליו. הבנתי שאני צריך טיפול על מנת לא להגיע להתפרצויות זעם בלתי נשלטות. הגעתי לסדנא מפני שהבנתי שאני עלול לאבד את משפחתי. אני שמח עכשיו לומר שהמצב עכשיו טוב הרבה יותר לאחר הסדנא והטיפול הפרטני מאשר היה לפני כמה חודשים. בתי שהייתה מאד מרוחקת ממני עקב התנהגותי, לא עוזבת אותי לרגע ודורשת את קרבתי. זה שווה הכול!!

 

דנה (אוגוסט 2014)

אריאלה יקרה,

לא יודעת איך הייתי מצליחה לעבור את התקופה הקשה בלעדייך.
מוקירה כל פגישה ופגישה, שתמיד כל כך חיזקה והאירה את הדברים באור נכון ואמיתי כל כך .

ברור לי שעוד אחזור לפגישות בהמשך כי יש עוד הרבה עבודה.
בינתיים, המון המון תודה לך על הכל !!!
– אין כמוך – כאדם וכמטפלת..

אלה (אוגוסט 2011)

היי אריאלה,
כבר הרבה זמן עבר מאז שסיימתי את הטיפול אצלך וידעתי שאני צריכה לכתוב לך ורציתי לכתוב לך והיום סוף סוף מצאתי את הרגע עם עצמי שאני מרגישה שאני יכולה לכתוב…
התחלתי את הטיפול אצלך לפני 5 וחצי שנים ( לא יאומן איך שהזמן טס), הייתי נשואה כ 8 חודשים ונפרדנו והתנאי לחזרה אליו היה שאנחנו חייבים טיפול ולא…אז באמת התחלנו את הטיפול ביחד ואחרי 10 מפגשים פחות או יותר, בעלי החליט שמספיק ואני החלטתי שאני חייבת להמשיך, לבד.

כשאני מסתכלת אחורה אל המצב הנפשי שהייתי בו, אני פשוט מרגישה כאב כלפי אותה אני שהייתה כל כך אבודה ועצובה והרגשתי לא ראויה לאהבה ולא נאהבת.
את יודעת, תמיד חשבתי שאכתוב לך כשאני במרומי האולימפוס הנפשי, מלאה בתובנות פלא ומאושרת עד הגג….אז זהו שלא!!!
היום אני נשואה כבר 6.5 שנים אמא לשניים, הקטנה שלי בת 7 חודשים ודווקא החלטת שאכתוב מהמקום הזה שאני נמצאת בשלב בחיים שבו, אני נגשת למבחן הסמכה לאחיות, אחרי הסבה, התפטרתי מעבודתי אחרי כמעט 7 שנים, בעלי במילואים והילדים ישנים….
אז למה דווקא מהמקום הזה? כי בנקודת הזמן הזו, אני שלמה….טוב לי עם עצמי.

החיים לא קלים, אבל אני כמו שאני עם הבטן הרופסת אחרי לידה, זוללת גלידה ליד המחשב, ולא איכפת לי!!!
הבנתי שאני מיוחדת, שאני משנה בעולם הזה, שאני טובה לעולם הזה…וגם אני רואה שאם יש משהו שאני רוצה אני הולכת על זה.
עשיתי סטאז' אינטנסיבי 3.5 חודשים אחרי לידה, במחלקה קשה, לא ישנה בלילות קמה, נוסעת, חוזרת, מטפלת בשני ילדים, בעל…ועשיתי את זה….ושרדתי והמשפחה שלי שרדה, הזוגיות שלי ששוב עברה טלטלה מכל העומס הזה, שרדה והשתדרגה…

את יודעת, הכנתי לעצמי פורטפוליו מקצועי שביקשו שנכין עם עשייה מקצועית וכישורים וכו'. היו לי כל כך הרבה דברים טובים לכתוב על עצמי והישגים וכתבתי ללא הפסקה, והתגאיתי בעצמי.
אני חושבת שאין מקריות בחיים האלה והבשלות שהגעתי אליה, היא זו שהביאה אותי לנקודה הזו בזמן הזה.

אז אריאלה, אני רוצה לומר לך תודה, תודה שהיית שם ברגע הזה בחיי שהייתי אבודה והובלת אותי למקום שבו אני נמצאת היום, תודה לך על המשפחה שלי שגורמת לי לאושר יום יומי. אני חושבת שלנצח את תהיי המלאך שלי, אני מתגעגעת אלייך מאוד, ואני מקווה שעוד נפגש הרבה פעמים.

אוהבת אותך.

אלי (אפריל 2011)

תודה לך, אריאלה .

תודה על כל הטיפים שלא יכולתי לנסח אותם יותר טוב .
תודה על חכמת החיים והיכולת לגעת במקומות הנכונים ולהעביר מסר כל כך ברור ואמיתי. צריך כנראה להעביר את המסרים האלה עוד בינקות, בדרך כלשהי, כדי שנלמד לא לעשות טעויות אלא את הדברים הנכונים בחיינו הבוגרים .
זה שווה זהב, לנו ולכל מי שנמצא איתנו .
כמובן שצריך גם לדעת ליישם את הטיפים ולא רק לתלות על המקרר בצד רשימת הקניות השבועיות…
אבל זאת התחלה טובה ומגיע לך חיבוק חם ( בעדינות…) על הכל .
רק שתמשיכי להיות טובה במה שאת עושה. זה מגיע לנו, במלוא המבוכה…
תמשיכי בדרכך המופלאה.

רמי (אפריל 2011)

אריאלה יקרה.

לא חשבתי ולא ציפיתי להנות כך מהפגישות,
ועם כל כך הרבה תובנות,
לא חשבתי שתיצרי אוירה כזאת והתרגשות,
ובטח לא רצון להגיע ולחוות עוד,

חשבתי שאני יודע להקשיב,
ויודע לצאת מכל מצב מעיב,
והיום אני יודע שיש גם צורך בטיפול מונע,
בידע נוסף שיעזור ושהכעס בו לא פוגע,

עוד יש דרך, ידע ותירגול נוסף,
ועוד לא סיימנו לקבל את כל הערך המוסף,
אבל כפסק זמן ולקראת חג החירות,
תודה לך אריאלה על ההדרכה והרעות.

מירב (פברואר 2011)

תודה ענקית שעזרת לי לגלות את עצמי, לראשונה בחיי

אני בסדר גמור!!! זה סתם בשביל לעכל את כל הנוראות שעברתי…
וככה הגעתי אליך… ואת קיבלת אותי עם חיוך ונתת לי את ההרגשה הכי ביתית שיש.. כאילו המקום הוא שלי…
ואז כל יום ראשון, ברבע לשבע בערב, הייתי מגיעה למקום המבטחים שלי, מכינה לי קפה, מעשנת סיגריה ומתיישבת בכורסא הנוחה הלבנה שלי, כאילו היא הונחה שם רק בשבילי, קודם חיוך רחב ואז מתחילים לדבר….
וזה התחיל… גרמת לי להבין דברים, בשיטה שעד היום לא קלטתי אותה, זה היה כאילו הבנתי אותם לבד, אבל החיוך הצדדי שלך בשנייה שתפסתי את הראש מתוך הארה שלי, הסגירה אותך כל פעם מחדש…

הגעתי אליך בתחילת אוגוסט 2010, בדיוק שנה אחרי שארזתי מזוודות ברחתי מהבית היפה בחו"ל ומהבעל, אחרי 9 שנות זוגיות, עם בטן מתנפחת, הריון ראשון, מועקה ענקית בלב ברכיים רועדות מפחד והבטחה לעצמי לעולם לא להסתכל אחורה, לעולם לא לחזור, לא יכו אותי יותר, לא ישפילו אותי יותר ולא יבגדו בי. ואת התינוק, שכל כך רציתי, לא אביא לעולם שכזה, אלה לא החיים שאייחל לילדיי שלי או לכל ילד אחר. אבא מכה, מתעלל, אלים פיזית ומילולית והאימא? חלשה ומושפלת.
כשנכנסתי בדלת שלך הייתי כבר חזקה, אבל רציתי לדבר.. להבין מה עברתי… ולא לדבר על "ההיא" אלא להבין שזו אני.
עוד לפני שהתחלנו ידעתי שאני שונאת אותה, את אותה בחורה של אז, בגלל זה הייתי מדברת עליה כאילו זו לא אני… התחלתי "להבין" את הגרוש שלי, למה הוא התייחס "אליה" בצורה כזאת. ואז התחלנו לדבר עלי, אני ואני ואני ואני.

בהתחלה סיפרתי על מה שעברתי, אלימות, השפלות, מכות, דיכוי, בגידה, גירושים מכוערים.., ואת חפרת וחקרת… אם סיפרתי לך שהוא הרביץ לי כשאני בהריון, רצית לדעת בדיוק מה הוא עשה, כעסתי כל כך ששאלת אותי שאלות כאלה, איך העזת?, זו קצת חוצפה, חטטנות… ואז סיפרתי, בלי לפחד יותר, האמנתי בך, שלא תשתמשי בזה נגדי, שלא תעקמי פרצוף ולא תשאלי שאלות בלי תשובה כמו:"אז למה נשארת?"

וככה למדתי לא להתבייש בזה, הייתי אישה מוכה, נבגדתי ואני גרושה, זה שעברתי את זה, רק חיזק אותי, גרם לי להבין מי אני, גרמת לי להבין שבגיל 30 קיבלתי מתנה, למצוא את עצמי מחדש, ושמחתי על זה… שוב הבנתי לבד, אבל את החיוך הקטנטן שלך קלטתי. ואחרי כמה חודשים של טיפול, כשביקשת להקליט שיחה בינינו ואמרת שלא יראו את פני, החיוך הקטנטן עבר לפנים שלי, "צלמי אותי שיראו אותי, אני מי שאני, עברתי את מה שעברתי ובחיים לא אתבייש בזה", לא עוד..

למדתי להחמיא לעצמי, כל חיי קיבלתי את החוזק שלי מאחרים, אם לא אמרו לי כמה אני יפה ומוכשרת, סימן שאני לא כזו… אם מישהו לא אהב אותי, סוף העולם הגיע.. גרמת לי להבין שאני מי שאני, ואת מה שאני אף בן אדם לא יוכל לומר לי, ועד אז חשבתי שאני מלאת בטחון עצמי, ושוב… תפסתי את הראש והבנתי: הביטחון העצמי שלי נובע מהאחרים, ופתאום גיליתי בטחון עצמי מה הוא.. וכשאני מחייכת לעצמי במראה זה לא בגלל שמישהו אמר לי שעה לפני כמה אני יפה, זה בגלל שאני יפה.

ההפלה שעברתי הייתה הדבר האסור, אסור לדבר עליה, כואב מידי, וכל כך שמחתי שלא דיברנו עליה, אבל ידעתי שזה יגיע, כשקצת התחזקתי הזכרת את הנושא, כאילו במקרה, ואז הגיעו הדמעות, המון דמעות, כל כך שמחתי לבכות על התינוק שאיבדתי, כל כך כאבתי עליו, כל כך כאבתי על עצמי, אבל מהכאב והבכי סוף סוף הבנתי שאני אמיצה, אמיצה לקבל החלטות, כאלו ששמרו עלי בחיים בלי אלימות ובחיים בכלל….

הייתה פגישה אחת שבה הבנתי שבחיי לא אמרתי "לא", חשבתי שככה אהיה בן אדם רע, שחס וחלילה לא אפגע באחר, בעצמי אני אפגע, כל עוד השני מרגיש טוב ומרוצה. והבנתי שהמושג "לא בא לי" זו לא קללה נוראית, דבר שעזר לי להכיר את עצמי, מה אני אוהבת לעשות, מה אני לא אוהבת לעשות, שלהחליט לגבי החיים שלי זה דבר נפלא! הרבה יותר מהנה… הבנתי שאני לא בן אדם רע גם אם לא בא לי.

ואז הגיעו הקריטריונים שלי לגבי הבן זוג המושלם… לקחת דף והתחלת לרשום מה חייב להיות בו, ואני סיפרתי, הוספתי קריטריונים ששכחתי, הרחבתי לגבי קריטריונים קיימים, וכששאלת אותי מה זה בדיוק עבודה טובה, ואם טכנאי זה מספיק בשבילי, נפל האסימון… ושוב חיוך קטנטן… אפילו קצת צחקת עלי…

והגברים בחיי…. כשהייתי בזוגיות הייתי כולי שם, מה שהוא רוצה לעשות, איך שהוא מרגיש, מה שהוא חושב ומחליט, אני צריכה לעזור לו ולטפל בו ונתתי את כולי.. ואז זה נגמר… ולא הבנתי למה.. הרי נתתי הכל… ואז קרה הדבר הכי טוב בחיי: הכרתי את הבן אדם הכי מדהים בעולם, החברה הכי טובה שלי, אשת שיח מדהימה, איתה אוכל לבלות כל שנייה ודקה בחיי, יש לה מגרעות וגם איתן אני משלימה, אני חושבת עליה תמיד, מתחשבת ברגשותיה, עושה רק מה שטוב לה, וחיה למענה, הכרתי את עצמי. ומכאן והלאה הכל משתפר ומשתבח. ובאותה פגישה, כש"הבנתי לבד" כבר חייכת חיוך שלם.. בלי להסתיר אותו, ואני יצאתי עם חזה מתוח ובדרך הביתה כבר ידעתי שאני משנה את החיים שלי…

כמה חיכיתי להגיע אליך, ידעתי שארגיש אחרת כל יום ראשון ב8 בערב, דקה אחרי הפגישה שלנו…
כל פעם באתי אליך אחרת: כועסת, בוכייה, עצובה, שמחה, זורחת, מאושרת… וכל פעם הקשבת, ואני כל כך רציתי לספר, רק אצלך ידעתי שאספר הכל, לא אסתיר כלום ולא אשנה כלום, לא שפטת אותי, הקשבת לי, ותמיד בסוף יצאתי רגועה, כי אמרת משפט, או גרמת לי להגיד משפט ששינה את כל התמונה, וכל פעם יצאתי ולך היה את החיוך הקטן על הפרצוף…

אז אחרי הכל אולי הייתי בסדר גמור כשהגעתי אליך… רק שהיום אני פורחת, מאושרת, שמחה, עצמאית, מחייכת לעולם, מכירה את עצמי ואוהבת את עצמי,לא אוותר על עצמי בשביל כלום ואף אחד…

אריאלה, אם הייתי קוראת את המכתב הזה לפני חצי שנה הייתי אומרת לך שהכל בזכותך.. היום, וזה באמת בזכותך, אני מבינה שאני אחראית לחיי, זה לא קל, לפעמים קשה ומתסכל, אבל הרבה יותר כיף…

תודה על הכל, , תודה על הדמעות שסוף סוף זלגו לי, תודה על ההבנות שהבאת אותי אליהן, תודה שהיית שם תמיד בשבילי, תודה על ההקשבה, תודה על שפתחת לי את העיניים, תודה על האושר שאני מביאה לעצמי כל בוקר, תודה על האני החדשה, תודה שאת מי שאת ותודה ענקית שעזרת לי לגלות את עצמי, לראשונה בחיי.

אני בטח לא הראשונה או האחרונה שתשני את חייה.. אבל עצם העובדה שתמיד זכרת דברים שסיפרתי לך, תמיד התעניינת לגבי התקדמות של דברים, בשבילי הרגיש כאילו אני המטופלת היחידה שלך, כאילו את מחכה לי מיום ראשון שעבר… כמו שאני חיכיתי לך…

אוהבת מלא,
נפגש בשמחות,

מירב (פברואר 2011)

אילן ( ספטמבר 2010)

אריאלה יקרה,

בשנה שעברה השקית וחיזקת את שורשי נשמתי בתמיכתך האיתנה, במילותייך המרוות ובליטופך המרגיע.

בזכות זאת זכיתי להתחיל את השנה החדשה כגבר חזק יותר, היודע כי יש בתוכו את הכוח הפנימי לעמוד מול סופות חולפות כאדם חופשי מפחדיו וכבלי עברו, וכבן זוג הקשוב לצרכיו ולצרכי בת זוגתו.
ואני מודה לך מעמקי נשמתי על זאת.

אני מאחל לך השנה שיהיה בך הכוח, התבונה והאהבה להמתיק את מכאובי כל אלו שיגיעו אל סף דלתך.

תודה.

אילנית (אוגוסט 2010)

לאריאלה היקרה!

כשהכרתי אותך לראשונה הייתי שבר כלי ואת עזרת לי לאסוף את שברי חיי ולאט לאט למדתי להתמודד, להשלים ולקבל.
השנה האחרונה הייתה בעבורי השנה המשמעותית ביותר בחיי.
בשנה הזו הכרתי אותך. את שינית אותי ואת תפיסתי.
בזכותך….התחלתי להתחבר לאני – עצמי, לחלומות ולשאיפות.

לא לוותר לעצמי, לאחרים ולחיים.

מילאתי את חיי בתובנות אין ספור…
בהזדמנות זו…אריאלה יקרה, אני מודה לך על הכל.

אני מאחלת לך שנה טובה, שנת בריאות, כוח וחוזק נפשי.

להוליך ולנתב תועים ותוהים בדרך, כמוני, כי העבודה שלך, היא לא סתם עבודה – היא עבודת קודש לא פשוטה.

מי ייתן ותגשימי את כל משאלות ליבך לטובה
ושתהיה לנו שנה פורייה.

באהבה גדולה

מיה (יולי 2010)

הי אריאלה,
רציתי להגיד לך תודה
לפני שדיברתי איתך הרגשתי שאני שוחה במיץ של הביוב
עכשיו אני יכולה להגיד שהמים נקיים
מי יודע איזה שטויות הייתי עוד עושה
תודה.

סיוון ( מרץ 2010)

מהפך עצום בחיי

לאריאלה היקרה,
בעוד מספר ימים ימלאו שנתיים למסע הארוך אותו התחלנו באפריל 2008, עת הגעתי אלייך לראשונה כמעט ללא אוויר. היה זה חצי שנה לאחר שנפצעתי בתאונת עבודה ועברתי מהפך עצום בחיי- מבחורה תוססת ופעילה לבחורה תלותית, כואבת ומבוהלת.

הגעתי אלייך עם נשימות כבדות, דופק מואץ, שלא הניח לרגע מזה 4 חודשים, סחרחורות, ראיה עכורה, לחץ באוזניים ובעורף, חולשה ועוד תופעות פיזיות רבות וקשות ובעיקר, בתחושה קשה שאינני מבינה מה קורה לי. " מה יש לי?", "למה אני ככה?" ו"מה קורה לי?" היו השאלות ששאלתי את עצמי ואת סובבי בכל התקופה שקדמה לפגישתנו הראשונה. ובאמת ובתמים לא הבנתי מה קורה לי. פחד מוות עצום ליווה את ימיי ואת לילותיי ונפשי לא ידעה מנוחה. מתרוצצת הייתי סביב עצמי, מנסה למצוא פורקן לפחדיי ולמחשבותיי בטקסים מוזרים, אשר נראו בעיניי כבזויים ומטופשים, אך היו הדבר היחידי שהביא להקלה רגעית מפחדיי. ימיי ולילותיי הפכו סיוט עבורי ועבור משפחתי ואט אט הרגשתי כי אני שוקעת ודועכת וכי אין מי שיזקוף את גבי וישקה את עליי וגבעוליי ממעין החיים.

כך החל מסענו. אט-אט התחלת לסדר את מחשבותיי ולהסביר לי כי "לא, לא השתגעת" ולהבהיר לי מה עובר עלי וכיצד הגעתי למצב הזה (כי לא היה לי מושג קלוש שמישהו כבר מצא לתופעות האלה שם – פוסט טראומה ו- ocd).
חשפתי בפנייך את סגור ליבי – מה שהסתרתי מקרוביי על מנת שלא להכאיב להם ומתוך ידיעה שאין באפשרותם לעזור לי. ואת ידעת בסבלנות וברגישות להאיר את הזרקורים על הדברים הנכונים ולהשקות אט –אט את הפרח שקמל.

כברת דרך עברנו ולמדתי ממך המון. כל פגישה נחרטה בליבי ושיננתי את משנתך בידיעה שזו תביא מזור למכאוביי. וכך, במהלך המסע החלו התופעות אט- אט לחלוף, משנות צורה וגוון, מתחפשות לתופעות אחרות, קשות פחות. עברנו במסע ציוני דרך חשובים עבורי ובכל אלה ידעת תמיד לומר את המילים הנכונות, המרגיעות, המקלות. משנתך הייתה ועודנה כנר לרגליי- למדתי ממך המון והדרך עוד ארוכה.
יהיה זה שקר לומר כי כל פחדיי נמוגו. פחדיי וזיכרונותיי עדיין קיימים ומלווים אותי בכל צעד ושעל שהנני עושה (תרתי משמע)- אך כיום אני יודעת לעמוד מול רובם ולהשיב מלחמה. הנני משתמשת במשנתך ובאמרותייך כחיצים הנלחמים בפחדיי.

תודה לך, אריאלה, מקרב לב על ההבנה, ההקשבה, התמיכה והעידוד וכמובן – על ההארה וההעצמה.

בהערכה רבה

משה (יוני 2010)
שלום אריאלה ושלומי, (שנה וחצי לאחר תום הסדנא)

אני מאד נהנה לקרוא את ה- newslwtters שלך. את תמיד מצליחה לחבר אותם לקרקע המציאות ולכתוב מבלי להישמע דידקטית מידי (ותאמיני לי, אני קורא הרבה).
אני חושב שמצאת פה משהו מאד מוצלח, יש פה בהחלט קרקע פוריה. אני מקוה, שכל מה שאת מנסה כרגע לקדם, אכן יתממש וכמו שציינתי, אני תמיד פה בשבילך.

מתי (אפריל 2010)
"מראות אנושיות" (לקראת סוף הסדנא)

במסגרת לימודי למדתי על קבוצות תמיכה והכוח שלהן, אפילו כעת בתור מורה אני מלמד על כך בסוציולוגיה ומביא דוגמאות שונות. אבל כל זה לא הכין אותי לחוויה המדהימה של לקחת חלק בקבוצה כזו. וזה עוד לפני שאני נכנס לייחודיות של הקבוצה שאני זכיתי להיות חבר בה. באופן קבוע בסוף כל פגישה לאורך אחד עשר המפגשים, אני יוצא נדהם מהחוויה העצומה, מהכוח ומהעוצמה שיש לקבוצה שעוברת יחד תהליך משמעותי.

מ' (אפריל 2010)

אין בי יותר פחד – (אשתו של משתתף מספרת לאחר שנתיים וחצי מתום הסדנא)

ברגע שהשליטה בכעס הייתה חזקה ומגובשת יותר הסדנא פתחה צוהר לתחילת תהליך ארוך של שנתיים ארוכות בהם א', ואני בעקבותיו, כל הזמן משתנים ומתקדמים למקומות טובים יותר. כמובן, שכמו בכל זוגיות יש רגעי משבר אבל הפתרון והדרך כבר לא בכעס ובעצבים ואפילו גילינו גם את ההומור שעוזר לנו לפעמים לשבור את הקרח. מה שבטוח, אין צעקות, אין כעסים ועצבים כמו שהיו בעבר.

צ' (אפריל 2010)

האפרוח הצהוב שבנו (תובנות של משתתף במהלך הסדנא)

קשיים רבים בחיינו נגרמים לעיתים ממקור בעייתי אחד, החיבור האישי של האדם לעצמו, לייחודיות שלו למהות שמאפיינת רק אותו. את הדברים הבאים אני כותב מנקודת מבט של אדם שמתחיל להבין עד כמה הוא היה רחוק מהמהות שלו, אני כותב ממקום של התפתחות, של הבנה ושל שינוי לא פשוט של חלק גדול מתפיסת העולם שלי עד עכשיו.

אילן (ינואר 2010)
"עדשות מגע שחורות" – (חודש לאחר תום הסדנא)

אריאלה ושלומי,
עבר כחודש מאז סיום הסדנה, ולא רק שהשפעתה אינה דועכת אלא יש בי תחושה שהפירות אותם נשאה רק הולכים ומבשילים.
לסדנה הגעתי לאחר חיפוש באינטרנט אחר פתרון לבעיית ההתפרצויות שלי. מאז שאני זוכר את עצמי סבלתי מהתפרצויות שבאו לידי ביטוי באגרסיביות פיזית הכוללת בעיטות בחפצים, הכאה עצמית, דפיקה על שולחנות הטחת חפצים וכד'.רוב שנותיי הנחתי כי אין מה לעשות בנידון. אבי התנהג בצורה דומה ולמרות שבכל מאודי לא רציתי להידמות לו, הודיתי בפני עצמי כי התפוח לא נפל רחוק מהעץ, והאופי הנוח להתלקח הגיע אליי בירושה….

גיא (אוגוסט 2014)
אריאלה יקרה,
אני רוצה לאמר לך שיש לך חלק גדול מאוד בכך שאני מחזיק בנישואים טובים חזקים כנים עם שיתוף מלא ואהבה, ללא פחד. עם רצון לראות את השני ולהבין שיש לו צרכים, לראות אותם ולעזור למלא אותם וגם להוציא את הצרכים שלי מהאפילה לאור מלא ללא חשש. 
לא אכחיש ואומר שעדיין לעיתים אמנם לא קרובות אינני משכיל לעבור דרך רחובות אחרים וליפול לבור שעכשיו אני מיטיב לראות אך אינני חושש מכיוון שההתייחסות שלי היא אחרת ומכל נפילה, גם אם היא קוראת לעיתים לא קרובות יוצא דבר טוב.
יש לך חלק חשוב בזוגיות הזאת, אני אישית מאוד אוהב אותך ואת יקרה לי מאוד.
את לימדת אותנו לתקשר, לראות ולהרגיש. לחתור לתקשורת גם אם לא רוצים ולא נח. לימדת אותנו לצאת מאזור הנוחות כדי ליצור רוגע, ועוד המון דברים. 

את יודעת שכשאני נזקקתי לעזרתך, הכתבות באתר שלך וסיפורם של אחרים שהצליחו פתחו אצלי את הדלת לאפשר לעצמי סופסוף להיחשף ולהיפטר מחליפת ההישרדות שהכבידה עליי כל השנים.
לחשוף את סיפורי יהיה נכון ורצוי על מנת שאחרים גם יחשפו ויתירו לעצמם לבוא אלייך ולקבל סיוע ועזרה על מנת שיוכלו ליצור לעצמם דרך חדשה.
היכולת להתמודד מקבלת חידוד בסדנאות וכמובן שבא לידי ביטוי בחיי היומיום.
גם רויטל הנהדרת וגם אני מחבקים אותך חזק עם המון אהבה, את עושה עבודת קודש.
סופשבוע שקט, חמים ונעים

עמיחי (אוגוסט 2011)
הלוחשת לסוסים

נתתי לה הכול ובכל זאת אני עומד לאבד אותה .
היא לא מתקרבת אלי. לא חיבוק, לא פרגון ולא יחסים אינטימיים .
אני דורש טיפול זוגי אמרתי. ככה אי אפשר להמשיך .

רציתי שמישהו יסביר לה כמה אני טוב אליה .
לי זה היה כל כך ברור. זו כפיות טובה מצידה, אמרתי לעצמי בכל הזדמנות .
היא לא מכירה בטוב שיש לה. פרנסה בשפע, בעל שלא מגביל, משקיע כמה שהוא יכול.
זו היא – הבעיה !
לי יש רק בעיה קטנה. לא משהו משמעותי. אולי אפילו זניח. יש לי התקפי כעס מידי פעם. עצבני .
אז מה ? אז יש לי פגם קטן, שיקבלו אותי כמו שאני, הרי יש בי גם המון טוב, לא?
תגידי לה כבר, אמרתי לעצמי כשישבנו מול המטפלת הזוגית.
אבל היא כבר הראתה לי.
היא הצביעה על האוויר ביני ובין אשתי.
אתם רואה את המקום הזה ? כל היחסים שלכם קורים בתוך הרווח הזה, בתוך חלל האוויר שבינך ובין כל אדם שעומד מולך.
לא הבנתי. יש פה רק אוויר, מה היא רוצה ממני ? מיששתי את הראש בניסיון להבין והיד שלי נגעה בכיפה שעל ראשי. נזכרתי, הרי אני לא חייב לראות משהו כדי לדעת שהוא שם .
אז מה בכל זאת יש שם, חשבתי לעצמי ? ופתאום ראיתי ….
כל המילים המכוערות, הקללות, הפרצוף המפלצתי שיש לנו כשאנחנו זועמים, הכל צף שם בתוך הרווח הזה שביני לבינה. אוי ואבוי לי, אמרתי לעצמי, אם המרחב הזה בינינו זוכר את כל מה שאמרתי ….
אז איך אתה בדיוק מצפה שאשתך תתקרב אלייך היא אמרה ?
הלכנו הביתה. כאבה לי הבטן נורא. כאילו שקיבלתי אגרוף .
בשלושה ימים שאחרי, כל מה שהצלחתי לראות בעיני רוחי היה הרווח הזה ביני לבין אשתי .
דמיינתי אותו כמו נחל שאני ואשתי עומדים משני קצותיו .
והנחל, מה אומר לכם, הצטברה בו זוהמה של שנים. עיסה של רפש, בוצית ומזוהמת. איך מישהו מאיתנו יכול לעבור לגדה של השני ? חשבתי .
באמת, למה שהיא תתקרב אלי ? למה שמישהו ירצה להתקרב ? הרי הרווח הזה נמצא בינינו לבין כל אחד. הילדים שלנו, אנשים שאנחנו עובדים איתם, משפחה ואפילו סתם כאלה שאנחנו לא מכירים,
וכשאנחנו מזהמים אותו במילים קשות, עלבונות, צעקות אנחנו מונעים כל אפשרות עתידית לחצות את הנחל לגדה של מי שעומד מולנו והוא לשלנו. זה כבר לא חשוב כמה טוב עשינו לו, הזיהום הזה הוא בלתי עביר – בהגדרה ! והוא יהיה שם לדרעון עולם.
עכשיו הבנתי למה סבא שלי תמיד אמר שמילה חזקה יותר ממכה. לא שהשנייה משאירה זיכרון מלבב אבל העוצמה של המילים היא לא משהו שאפשר להבין בראש. עד שהלב שלך לא מבין את העוצמה שלהן, לא תבין אף פעם מהי תקשורת בין אנשים. ואני, הלב שלי הבין רק כשעמדתי לאבד את כל עולמי. את אשתי וילדיי .
אז החלטתי , שעל הגדה שלי אני מכריז ריבונות ולוקח עליה אחריות. מהגדה שלי בנחל לא ייזרק לכלוך יותר!
זה קל להגיד, אבל איך עושים את זה ? הרי שנים שאני כועס. אני כבר לא יודע מה "מדליק" אותי (ככה הכועסים קוראים למשהו שמעצבן אותם –"מדליק" ).
וכשאני כועס …. משתחררות מילים …..
אז יצאתי לחקור. ישבתי בלילות עם עצמי וחשבתי שעות .
אני לא שולט בזה, אמרתי לעצמי, כשקופץ לי הפיוז אני לא עוצר . כזה אני .
אז זהו , שזה לא אני . לפחות לא כל האני שלי ובטח לא זה שאני רוצה שיחליט מה אעשה ואיך אתנהג .
הבנתי שהרגשות שלי הם הכוחות שמושכים אותי. לצורך העניין נקרא להם סוסים .
הסוסים האלה חיים לנו בנשמה וכל סוס כזה הוא כוח פנימי שדוחף אותי קדימה או עוצר אותי מלעשות .
ויש גם את הרוכב – זה הקול של האדם שבי, הוא זה שצריך, במצב נורמאלי לפחות , להחליט מתי ואיך יוביל אחד הסוסים את עגלת חיי. בשכל, בשיקול דעת ומתוך ניתוח של המצב הנתון .
רק מה, גם לסוסים שלנו יש קול, גם הם מדברים ולפעמים זה מבלבל וקולם לפעמים חזק מקול הרוכב. במיוחד אצל העצבני. בגלל זה גם אני התחלתי עם התובנה שאומרת -"אני כזה וזהו" . לא פעם שמעתי בראש את הקול הבא – "מי הוא בכלל שידבר אליך ככה " או "אל תישאר חייב, תתפוצץ עליו ". היום אני מבין שזה לא קולו של האדם שבי .
זה קולו של סוס חזק ודומיננטי – כעס.
מתי כעס הפך אצלי לסוס חזק ומוביל אני כבר לא זוכר .
מה גרם לו לגדול ולהיות סוס כזה מפלצתי אני לא יודע .
ואולי זה כבר לא חשוב ?אני יודע שהוא שם בפנים ויש לו קול חזק אצלי. אצלי הוא ראש הוועד של הסוסים. אני לא מצליח  לשלוט בו והוא מאיים לכבוש את כל כולי. הוא כבר לוקח את ההובלה על העגלה לבד.
כשהוא בוער לי בפנים, הרוכב שלי – קול השכל וההיגיון, קופץ מהעגלה. אני מצליח לשמוע רק את קולו של כעס. בגלל זה אומרים חכמינו ש"הכועס, חוכמתו מסתלקת ממנו ". נו בטח, ניסיתם פעם לעמוד מול סוס כועס ?
אבל כל זה בניוטרל, בינתיים זו סערה פנימית. אף אחד עוד לא הרגיש בזה .ואז ….משתלב לו ההילוך בפנים (זה הרגע ש"עף הפיוז" ) וכעס יוצא החוצה מהגוף, ללא שליטה וללא בקרה .
זה הרגע שבו אני מאחל לכל העצבניים שמישהו יעמיד לידם מראה. השוק שבלראות את עצמך כל כך מכוער, בשידור חי ….. כל כך מבייש.
טוב נו, אז אני מתבייש מאיך שאני נראה כשכעס לוקח פיקוד, אבל כמו שמישהו אמר פעם – "הבושה אוכלת אותי אבל הפחד הורג אותי ". כשכעס בועט בפנים, יש פחד נוראי שתיכף נתפרק אם לא נפרוק. לפרוק מיד ועכשיו. בלי סינון, בלי בקרה, לגלגל את כעס לזה שעומד מולנו .
לו רק יכולתי לעכב את כעס כמו שכולם מייעצים, כמה שניות עד שאתעשת …. אני לא מצליח לחשוב על כלום כשהוא תוקף.
נסכם. למדתי שלושה דברים – האחד – שכעס הוא רק כוח אחד בנשמה ולא כל האני שלי, כלומר שיש ברירה אחרת. שתיים – כעס משאיר אחריו חורבן נוראי כשהוא יוצא בצורה הטהורה שלו ללא סינון עד כדי כך שלפעמים יישארו משקעים שלא תוכל לתקן. והשלישי – איך אני נראה כשכעס יוצא החוצה ומשתולל – פשוט בושה .
האם זה מספיק כדי להתמודד עם כעס ?
אני גיליתי שכן. איך? אז ככה –
שב עם עצמך ונסה לשחזר תמונות חורבן שכעס השאיר כשהוא השתולל. נסה לעמוד על גודל הנזק שהוא השאיר ומה המחיר ששילמת. אחר כך, נסה לשחזר את פרצופך כשאתה זועם. תבדוק אם המראה הזה נעים לך, ככה אתה רוצה להישאר בזיכרון של אנשים? לדוגמא – בזיכרון של ילדך?
זה חשוב שיהיו לך תמונות מוכנות מראש, כי בזמן שכעס ירצה להשתולל, לא יהיה לך מספיק זמן לייצר אותן.
עכשיו – תן לכעס לחיות. הוא חלק ממך ואין שום טעם לנסות להעלים אותו. במיוחד לאור העובדה ששנים אתה מטפח אותו ונותן לו לגדול! אחרי שהשלמת עם קיומו והבנת שעימות חזיתי איתו לא ייתן כלום, פשוט כי הוא חזק ממך, כל מה שאתה צריך כדי להכניע אותו הן כמה שניות של איפוק, בהן הרוכב שלך יתעשת ויגבש דרך אנושית יותר להביע החוצה את מה שהוא מרגיש.
את היתרון הזה יתנו לך שני הכלים הנוספים – ברגע שכעס משתולל בפנים, תעלה בעיני רוחך את תמונות החורבן שהוא מייצר, ואת תמונות עצמך בזמן שכעס משתולל בחוץ. אל תחשוב על מה מעצבן אותך כרגע .
שתי התמונות האלה של הכיעור והחורבן הן מספיק חזקות כדי להשיג לך כמה שניות של איפוק. ואז, יקרה דבר נפלא – מתוך האיפוק , יצאו לך מילים מחושבות שיגידו מה אתה באמת מרגיש לגבי מה שקורה לך כרגע .
כשאני עשיתי את זה פעם ראשונה , פתאום שמעתי את עצמי אומר – "פגעת בי מאוד. זה כואב לי " .
יו , איזה משפט לפלפי. איך קרה ?  בלי קללות, בלי לפצוע בחזרה, אמרתי את מה שאני מרגיש .ואז…..היא התייחסה אלי . היא שמעה אותי. היא כבר לא הייתה עסוקה בלהציל את עצמה מסוס פרוע שפתאום התנפל עליה .
אני בטוח שיש לי עוד הרבה עבודה, אבל אחרי שנים של סבל מצאתי את מי שהסכימה לעמוד מול כעס ולהכניע אותו. ה"לוחשת לסוסים" הפרטית שלי .
עכשיו אשתי בהריון. אני מאמין שזה התאפשר בגלל שהנחל בינינו כבר לא מזדהם !
גלית ( אוקטובר 2012)
אריאלה יקרה,

אני כותבת לך את הדברים בשמחה.
מה שאהבתי ביותר בסדנת ערב החוויה הזוגית הוא את הקלילות והזרימה המשותפת, את צורת ההנחיה והמנחים! וכמובן את הדיאלוגים הזוגיים!
מה שלמדתי בערב הזה הוא שיש עם מי לעבוד, להקשיב יותר, למדנו כיצד אנו ולמה בחרנו בבן הזוג, ולהתייחס למרחב הזוגי שלנו בכבוד .
שיתוף הפעולה בין אריאלה שהיא מאוד אנרגטית עם שלומי השקול ומתון, טובה. אהבתי את הדוגמאות וההמחשה מחיי היום יום.

נשמח להמשך!!
תודה רבה
פזית (אוקטובר 2012)

אריאלה היקרה

מה שלומך?
שמחתי מאוד לפגוש אותך! אני מוצאת שאת אישה עם שמחת חיים, חכמה, מצחיקה ומעבירה מסר ותוכן בצורה מרתקת. כשאת מדברת מקשיבים לכל מילה. אז תודה על מי שאת! ויישר כוח.
לערב החוויה הזוגית באתי כדי ללמוד, לעבוד על הזוגיות ולהבין את עצמי קצת יותר טוב. אני מרגישה שנתת כלים טובים שניתן ליישם אותם ביומיום: המרחב הזוגי, להביט בעיניים, לשקף.
ההסבר על המוח והסיבה התת מודעת לבחירת בן/בת הזוג היו מאוד מעניינים. הרגשתי שההסבר היה יכול להיות קצת יותר ״מדעי״ והייתי שמחה אם אפשר לקרוא על זה יותר.
הערב נוהל יפה, הרגשתי נוח בפורמט שבנית: נוכחות זוגות נוספים ועם זאת עבודה מאוד פרטית ואישית. התרגילים היו טובים והדגימו את המסר.
אני מנסה לחשוב מה היה חסר לי במפגש? ובמה את יכולה לשפר…!? ואני לא מצליחה למצוא משהו … המפגש בעיקר השאיר טעם של עוד.

כשיצאנו מהמפגש הרגשתי הקלה. הרגשתי שאני מבינה קצת יותר טוב את הפגיעויות שלי כמו גם את אלו של בעלי.
אני שמחה מאוד שהגענו לערב הזוגי, זה עשה הרבה טוב. גם בעלי ה״קשוח״ הודה שזה היה ערב מעניין וחשוב לנו..

תודה רבה,
את אישה מרתקת.
להתראות ושבוע טוב,
פזית.
ר' (ינואר 2010)
הבעל – " זכיתי מחדש "- חוויות מהמסע הזוגי המשותף באמצעות האימגו והטיפול הזוגי

הזוגיות שלנו הייתה מחולקת להרבה חלקים, מין פאזל שכזה שבו כל חלק וחלק הונח בדיוק על הצד הכי לא מתאים לחלק שלידו. את הפאזל הזה דחסו למסגרת שלא הייתה יכולה להכיל אפילו לא חצי מהחלקים. ואז ממקום של ילד בעשייה המוגבלת ובמחשבה השטחית, אתה מתחיל להזיז חלק וחלק ולחפש לו את החלק שמתאים לצידו ואז עוד חלק ועוד חלק…וכאן מתחיל המסע.

איפה הייתי?
מה שלמדתי בעיקר, זה שחייתי את המחשבה מהעבר ואת המחשבה על העתיד, את הנחת ההנחות והציפייה שיקרה משהו, שהיא תגיד, שהיא תעשה כי מגיע לי.
ופתאום אני נמצא שם מולה, שומע ומקשיב לכל מילה ומגלה כמה טעיתי כשחשבתי, כמה בזבזתי זמן על מחשבה מהעבר או על העתיד ופספסתי את הרגע.
לא הייתה בי אופטימיות, אפילו הייתה לי מחשבה סופית לגבי היחסים. זכיתי מחדש!
ולא רק בה, אלא בתפיסה אחרת שרוקמת מרחב זוגי אמיתי, כן, אוהב, מכבד ובעיקר כזה שנותן ביטחון אחד לשני.
למדתי על עצמי שביני לבינה יש גם מרחב של זוגיות שאותו מקדשים בהקשבה, ביושר, בכנות, ובאהבה. למדתי שלאהוב ולרצות זה לא מספיק – צריך גם לעשות.

היום אני מרגיש יותר "נקי" ויותר בטוח שקצת "יתלכלך" אז יהיה מקום קבוע שבו ננקה שוב.
יש לי בת זוג מדהימה ובפעם הראשונה אני יכול להסתכל לה בעיניים, להגיד לה את זה ולהתמוגג על הרגע.
יש בי גבר מפונק ולעיתים, עצלן שצריך לפעמים לבעוט מהכסא או מהציפייה שזה יקרה ופשוט ליזום ולעשות.
יש לי אישה יפה,חתיכה, מושכת סקסית ונושכת שפתאום מחדש נזכרתי כמה כייף לעשות איתה אהבה.
לפני שלושה חודשים נכנסנו לייעוץ כזוג זרים, מרוחקים, כואבים ופגועים ויצאנו עם המון עבודה קשה למסע אין סופי של עשייה שמחייבת אותנו על מנת לשמור על המרחב הזוגי.
לפני שלוש שנים כשקיבלתי החלטה שהיא תהיה זוגתי, היה קל לערער לי את הבחירה. הפרטים השתנו, ההרכב המשפחתי גדל ופתאום הכול נראה שונה – האם החלטתי נכון?
לפני שלושה חודשים, בחרתי בה להיות זוגתי, לא משנה מה ישתנה, לא משנה מה יקרה, אני בחרתי ולקחתי אחריות על הבחירה – ואני בוחר כל פעם מחדש!

כשהייתי מלא בעצמי לא היה שם מקום בשבילה. היום התפנה לי המון מקום של ציפיות, חששות, הנחת הנחות וחזיונות, ובמקום העצום שנוצר אני מכיל אותה, את המרחב הזוגי שבינינו שמורכב מיושר, ביטחון והמון המון אהבה!
אני אוהב היום אותה אבל עוד יותר אוהב אותנו בזוגיות החדשה.
מוקדש לך אהובתי.
ע' (ינואר 2010)
אישה "ואני חלמתי אחרת, אבל לא ידעתי שאפשר. ואז בא האימאגו" – חוויות בני זוג  מהטיפול הזוגי

" המרחב הזוגי "-  אילו מישהו היה אומר לי את צמד המילים הללו עד לפני שלושה חודשים, יש סיכוי רב שהייתי צוחקת או זורקת איזו הערה צינית בתגובה. אבל שלושה חודשים עברו מאז. שלושה חודשים שמפרידים בין עולמות, שלושה חודשים שמפרידים בין צפיפות למרחב, בין הכרח לבחירה, בין תהום לפסגה, בין חול לקודש. שלושה חודשים ואימאגו.

זוגות זוגות נכנסים לתיבה ומוצאים עצמם אומללים, כבולים בחבלי השגרה, שקועים בתקשורת הזויה שלא נותר ממנה אלא תיאומים, ציוויים וריבים סתומים על שום דבר. גם אני הייתי שם באמצע המבול. שואלת אינספור פעמים, מתלבטת אם שווה, מתבוננת מהצד ומבינה – ככה לא טוב! ראיתי את הויתורים, ראיתי את חיי הולכים ומרקיבים לנגד עיני, ראיתי איך בקלות אפשר לברוח וכמה אנרגיות ניתן להוציא על לא לתקשר אחד עם השני.

ואני חלמתי אחרת, אבל לא ידעתי שאפשר.
ואז בא אימאגו.

ופתאום – אני שוב ילדה, מחפשת לי בית, מחפשת חום וקרבה והקשבה. צמאה למבט השואב הזה, המבין, כמהה לחום, למילים, להכלה. זה לא אני שהשתניתי, זה החיים שמלמדים אותנו לרדוף, להשיג, לנצח, להיות חזקים, אבל לא מלמדים דבר על הפלא הזה, שהוא הוא " המרחב הזוגי".

כל מקום עבודה שמכבד את עצמו יערוך לעובדיו סדנאות, הכשרות, פיתוח מיומנויות, משובים, הפקת לקחים ומה לא. אבל לבית המשפחה נכנסים שני ילדים, שסומכים על המזל, וברוב המקרים, לא ידעו אף פעם כמה טוב יכול להיות כאן.

בשלושה חודשים למדתי על קשר מה שלא למדתי כל חיי. למדתי להקשיב בדרך שמעולם לא ידעתי על קיומה, בדרך שאיפשרה לי בפעם הראשונה בחיי, באמת להיות עם בן זוגי, להיות בעולמו, להבין את עולמו, וכשהוא אצלי- השמיים פוערים את פיהם וקרן אור זורחת מעל ראשי וחודרת אל הסרעפת. למדתי לכבד את המילה "לטפח" ולהבין שהאנרגיה מוגבלת, שהשקעת אנרגיה היא בחירה ושאנרגיה מושקעת מצמיחה עולם ומלואו.

למדתי שיש מרחב זוגי – נגעתי בו, הרגשתי אותו, ראיתי אותו במו חושיי. וכשהוא חם ומאפשר, אפשר להתגבר על כל הפערים שבדרך. ופתאום כבר לא צפוף כאן.פתאום הנוכחות שלו עצמה מאפשרת לי מרחב.
ובמרחב הזה- פגשתי אותו. האיש אותו בחרתי. שלום אהובי. איפה היית כל כך הרבה זמן? איפה הייתי כל כך הרבה זמן שלא ראיתי אותך, שלא ראיתי אותנו, שלא ראיתי?ובמרחב הזה – פגשתי אותי. שלום ילדה. איפה התחבאת כל הזמן הזה? בתוך איזו פוזה? הרגישות, הגעגוע למה שמעולם לא היה לי וחלמתי כל חיי, החיבור האנושי שהוא מהות חיינו, היכולת להכיל, הצורך העז מכל שסוף סוף, סוף סוף יראו אותי. שלום לך ילדה.

ולראשונה בחיי, אני פה. ולראשונה בחיי, רואים אותי. אתה רואה אותי. ואני רואה שאתה רואה אותי. כאן. במרחב שלנו. במרחב הבטוח שלנו. וכאן, במרחב הבטוח שלנו התחיל הריפוי. בזכותך. התחיל החלום להתגשם.
ועכשיו, רק עכשיו, אני מוכנה למסע. אני מוכנה למסע הזה שלנו. למסע הזה ששזור בשלנו, הוא מסע החיים.
וכאן, במרחב המופלא הזה תגדל ילדתנו, ותזכה לאוויר נקי, זך וטהור ותזכה לרסיסים קטנים, זוהרים, של מרחב בטוח, חם אוהב וקדוש – הוא הבית שלה, הבית שלנו, יהיה ממוקם באשר יהיה.
וכאן במרחב הזה, אהובי, נגדל וניגדל בעצמנו, ונחייה, ונאהב, ונטפח. ונפגוש את כל הדברים הקטנים בחיים, שעושים, כמו עכשיו, להתרגש. וכאן, אהובי, תהיה לי משפחה. המשפחה שלי. המשפחה שלנו.

 

"לא האירועים הם אלו שגורמים לנו להרגשה רעה אלא הפרוש שאנו נותנים לאירועים אלו" (אפיקטטוס)

להורדת המצגת לחץ כאן

מ' (נובמבר 2008)

עברתי תהליך של התבגרות/התפכחות

עברתי תהליך של התבגרות/התפכחות שבו מבן אדם עם פיוז קצר שהתפרץ בקלות אני היום הרבה יותר שקול, רגוע ונינוח. הגעתי למצב של מודעות עצמית שמאפשרת לי הרבה יותר מבעבר לבחון את הסיטואציה ולשקול רווח והפסד ותוצאות אפשריות של ההתפרצות לפני שהיא מתרחשת. התחלתי ללמוד אצלי זיהוי של שטחי אש, צדדים חזקים באישיותי וסימנים לעצבנות שמאפשרים לי לנסות להתמודד עם כעסים בצורה שונה מזו שבה הייתי נוקט לפני הסדנא.

הרגש הראשון שחשתי עם חברי הקבוצה הוא הזדהות. העובדה שבהרבה מקרים יכולתי למצוא מצד אחד, הקבלות למצבים שעברתי בעצמי ומצד שני, הסתכלות אחרת על מצבים שונים אפשרה לי להזדהות עם חברי הקבוצה, להבין שהתפרצות קיימת גם אצל אחרים ואני לא לבד בסירה הזאת וכתוצאה מכך, אמון ופתיחות להשתתפות פעילה בסדנא על מנת להשיג תוצאות חיוביות.

בנוסף לכך, החברות והדאגה שנוצרה בין חברי הקבוצה הייתה מרכיב חשוב בהצלחת הסדנא.

ע' ( ינואר 2010)
האשה – "ואני חלמתי אחרת, אבל לא ידעתי שאפשר. ואז בא האימאגו" – חוויות מהטיפול הזוגי

" המרחב הזוגי "- אילו מישהו היה אומר לי את צמד המילים הללו עד לפני שלושה חודשים, יש סיכוי רב שהייתי צוחקת או זורקת איזו הערה צינית בתגובה.
אבל שלושה חודשים עברו מאז. שלושה חודשים שמפרידים בין עולמות, שלושה חודשים שמפרידים בין צפיפות למרחב, בין הכרח לבחירה, בין תהום לפסגה, בין חול לקודש. שלושה חודשים ואימאגו.

להמשך לחץ כאן

אריאלה מלצר- מכון רעות