מדוע זוגות ממהרים היום להתגרש מבעבר / אריאלה מלצר

רבים מהזוגות הנישאים מאהבה חולמים על אהבת נצח ומתכננים את עתידם המשותף למשך חיים שלמים.
רבים מהם לא העלו על דעתם שהם ימצאו את עצמם על מדרגות הרבנות בתוך הסטטיסטיקה של כ- 30% מהזוגות
המסיימים נישואיהם בגירושין. נראה שהיד קלה היום יותר על הגירושין מבעבר.

היום בעידן המודרני בחברה המערבית יש יותר לגיטימציה וחשיבות להתמקד בעצמי, באושר הפנימי האישי מאשר במחויבות למסגרת המשפחתית או בצרכים של הקבוצה והמסגרת החברתית. היום האנשים מחפשים את ההגשמה העצמית והמימוש העצמי, הסיפוק ומיצוי הפוטנציאל האישי. יש יותר רשות ומקום לשאיפות, הכמיהות והמשאלות האישיות ולסיפוק רגשי. במאות ה-19,18,17,16 היו נישאים לפי הסכמים, עפ"י מעמד חברתי וכלכלי ואת האהבה והתשוקות היו מספקים באמצעות מאהבים ופילגשים. היום האהבה היא שיוצרת את ההתקשרות הזוגית. פעם היו מקריבים את האושר והצרכים האינדיבידואליים למען הילדים, הזוגיות, המסגרת המשפחתית. היו דואגים לשמה הטוב של המשפחה המורחבת כולה כי גירושין נתפסו ככתם, כפגם וכבעיה והשתדלו להימנע מהם כדי לא לפגוע במשפחה. היום כשמרגישים אכזבה, חוסר סיפוק ולא מרגישים מאושרים בזוגיות, יוצאים לחפש את האהבה והאושר במקום אחר.

כמו כן, בעבר הייתה סטיגמה לגבי גירושין, שמשהו לא בסדר באדם המתגרש, במיוחד לגבי נשים גרושות שנתפסו ע"י החברה כלא מכובדות, נחותות, פגומות וזולות שיתקשו להינשא שנית ולמצוא זוגיות שנחשבת טובה דבר שהיה פוגע בשמה הטוב של האישה ובמשפחה כולה. עד היום אנחנו עדים לכך בחברות המסורתיות והשמרניות.

בנוסף, כתוצאה מהמהפכה הפמיניסטית נשים יוצאות לעבודה ומשתתפות בנטל הפרנסה, מפתחות קריירה מקצועית ויש להן יותר עצמאות כלכלית ששיחררה אותן מהתלות בבעליהן אשר מנעה מהן, לעיתים קרובות, לבצע את רצונן לסיים את נישואיהן ולהתגרש.

שאיפותיה של האישה היום להתקדם מבחינה מקצועית ולהגיע להישגים מעבר לתפקידיה המסורתיים בעבר כאימא, כרעיה וכעקרת בית, הביאו לכך שהיתוספו לה מטלות ותפקידים המוטלים על כתפיה. כאשר היא חשה כי בן זוגה אינו עונה לה על צרכיה הרגשיים והפיזיים, מאכזב ומתסכל אותה, היא חשה שממילא כל האחריות מוטלת עליה ובן הזוג מהווה עליה בעיקר נטל ומעמסה מיותרת, יותר קל לה לקבל החלטה להשתחרר מהנישואין המתסכלים על רקע עצמאותה הכלכלית ועל רקע השינויים החברתיים הרואים בנישואין אפשרות למימוש עצמי והשגת אהבה וסיפוק.

זאת ועוד, היום החשיפה לפיתויים היא גדולה יותר, העולם נעשה כפר גלובלי פרוץ ללא גבולות – התקשורת הכתובה, האלקטרונית, האינטרנט, הצ'טים, הטכנולוגיה המפותחת, היציאה לעבודה, תרבות הפנאי, הספורט ועוד, כל אלה הם פתחים החושפים את האדם לפיתויים רבים. זאת במיוחד, אם זה בא על רקע החסכים והתסכולים מהזוגיות ולכן, קל יותר להתפתות לפיתויים ולגירויים שמסביב. פתחים אלה מהווים פתחי מילוט מהקונפליקטים הזוגיים ומחוסר המענה לצרכים בנישואין ואנרגיה רבה מתחילה להיות מושקעת מחוץ לנישואין, דבר שיוצר ריחוק ואף ניכור בין בני הזוג.

אחד המשברים הקשים ביותר שיכולים לעבור על בני הזוג אשר יכול להביא להרס הנישואין ולגירושין הוא בגידה של אחד מבני הזוג. בגידה היא הפרת אמון קשה ביותר בין בני הזוג ועלולה לנפץ את הזוגיות במיוחד כאשר קיים חוסר סיפוק רב ביחסים הזוגיים. תחושות כעס, נקמנות, קנאה, השפלה, נטישה, דחייה, בושה ועוד חוברות יחד לקושי עצום להמשיך ולהישאר יחד. רבים מהזוגות פונים לדרך הקלה של הגירושין, כל אחד מבני הזוג מאשים את השני בכישלון הנישואין, במקום להבין כי הבגידה באה בעצם לבטא את הכאב, התסכול וחוסר הסיפוק במערכת היחסים הזוגית ולהתאמץ להתמודד עם הקשיים ולנסות לפתור את הבעיות שהביאו מלכתחילה לבגידה.

הפנטזיה הילדותית, איתה רבים עומדים מתחת לחופה, שבן הזוג יספק את כל הצרכים ויעניק ביטחון, ריגושים והנאה מתנפצת נוכח המציאות לפיה נכנסים לשגרה יומיומית של תפקוד ומילוי משימות ותפקידים ארגוניים, עבודה, ילדים, מטלות, עבודות בית ועוד. כל יום דומה למשנהו ואין כוח וחשק להתאמץ ולספק לבן הזוג את צרכיו הרגשיים והפיזיים. היחסים נתפסים כמובנים מאליהם, יש עייפות וריקנות רגשית, שחיקה, אין יותר עניין משותף, אין התרגשות, לא מבלים ביחד, אין הנאות משותפות, אין התחדשות וצמיחה משותפות, הביטחון בקשר יורד, האכזבה והתסכול גוברים והמריבות והוויכוחים נעשים תכופים. בני הזוג מתרחקים זה מזה, חשים בדידות ומרגישים חוסר אונים וחוסר מוצא.

כמו כן, עפ"י גישת האימגו אותה פיתח ד"ר הנדריקס , המעבר ההכרחי והבלתי נמנע של התפתחות הקשר הזוגי משלב ההתאהבות הרומנטית לשלב מאבק הכוח, כחלק מתהליך הריפוי ההדדי הלא מודע, הינו בלתי מובן, קשה ומתסכל ומתפרש אצל רבים כחוסר אהבה. בשלב זה, של מאבק הכוח, כשלא מבינים שהסכסוכים הזוגיים, ואפילו השטותיים ביותר, מקורם בפצעי הילדות ובמשאלה הלא מודעת לרפא אותם ( ראה מאמר נוסף של הכותבת על גישת האימאגו והטיפול הזוגי- "לאן נעלמה האהבה" ), רבים מתחילים לחשוב שטעו בבחירת בן הזוג ומחשבות פרידה וגירושין עולות בראשם.

יתירה מזאת, לאור תוחלת החיים הארוכה יותר כיום ובגלל שהכול נראה כפתוח ואפשרי, אנשים באמצע החיים עושים חשבון נפש ורוצים להספיק מה שלא הספיקו להשיג עד כה בחייהם, נותנים לעצמם הזדמנות שנייה ויוצאים מהנישואין כדי למצוא את הסיפוק והאושר שהם חולמים עליו.

ריבוי המשימות והתפקידים המוטלים על בני הזוג היום והשאיפה להישגיות והצלחות מהירות, המתח והלחץ המאפיינים את התקופה יחד עם הקלות בפירוק הנישואין מדרבנים אותם למצוא פתרונות קלים יותר מחוץ לנישואין במקום להשקיע מאמצים וכוחות נפשיים בהתמודדות עם הקשיים והבעיות העולות ביחסים הזוגיים.

אך למרבה הצער, נראה כי הגירושין, לעיתים קרובות, אינם הפתרון לתחלואי הנפש ולהשגת האושר המיוחל. מחקרים מראים כי כ- 60% מאלו שנישאו שנית מתגרשים שוב בדיוק מאותן הסיבות שהניעו אותם להתגרש בפעם הראשונה. לא כדאי למהר להתגרש, כי עפ"י גישת האימגו, בחירת בן הזוג לא נעשתה במקרה. מה שרבים מאיתנו אינם יודעים הוא שהכאב והסכסוך שבנישואין הם לא תוצר של חוסר אהבה, אלא תוצאה של חוסר הבנה לגבי התהליך ומהות הקשר הזוגי. כדאי להתאמץ ולהבין את מניעי בחירת בן הזוג הנובעת מפצעי הילדות, לקחת אחריות על התרומה האישית בכישלון הנישואין תוך התבוננות ולמידה עצמית ולבדוק במשותף כיצד לשנות ולשקם את חיי הנישואין, כי לא מן הנמנע שכשהם יתחתנו שוב, גם אם זה יראה להם שונה הפעם, הם עלולים למצוא את עצמם בדיוק באותו מקום.

התסכול והסכסוך הזוגי הינם באופן פרדוכסלי מתנה כפולה לבני הזוג המוכנים להשקיע ולהתאמץ למען שיפור הקשר ביניהם כי הם מצביעים על פצעי הילדות ונותנים הזדמנות נכונה ללמוד להבין את בן הזוג, צרכיו ומקורותיהם בילדות ולתת לו את המענה והריפוי הדרושים לו ומצד שני, בו זמנית, זו הזדמנות של צמיחה והתפתחות אישית. לעיתים, יש קושי להתמודד עם הקשיים לבד ולכן, כדאי להיעזר במטפל זוגי שיסייע לזוג להחזיר את הביטחון והסיפוק למרחב היחסים הזוגי אשר יחזירו את האנרגיה ותשוקת החיים לבני הזוג.

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *