מעשה בסדנא לשליטה בכעסים- העוגן הפנימי שלי / אריאלה מלצר

אבי (שם בדוי), גבר נשוי כבן 40, העובד בחברת הייטק, הגיע לסדנא לשליטה בכעסים במסגרת מכון רעות, אמביוולנטי וחשדן מאד, עם ציפיות מאד נמוכות מתוצאות הסדנא. הוא הגיע, כמו רבים אחרים, בעקבות לחץ כבד של אשתו אך גם בגלל שהרגיש כי הוא מאבד את השליטה על חייו. התפרצויות הכעס והזעם שלו, שכללו אגרסיביות מילולית, ביקורת, האשמות, צעקות, נוקשות, שתלטנות ולעיתים, אף התנשאות תוך העלבת האחר ערערו והעכירו את יחסיו עם הסביבה, הקשו עליו מאד בעבודה וגרמו לו למריבות וויכוחים רבים אך בעיקר, פגעו ביחסיו עם אשתו.
אבי לא האמין שהסדנא תוכל לעזור לו לעשות שינוי. הוא ישב יותר ממחצית המפגשים קפוא, סגור ומוגן. דיבורו רציונאלי, לא מפגין רגשות. היה עסוק להראות למשתתפים ולמנחים את השכלתו הרחבה ובקיאותו בתחומים רבים. התווכח הרבה עם המשתתפים והמנחים לעיתים, אף תוך זלזול ולעג באחרים . יחד עם זאת, ניסה בדרכו לסייע לחבריו להתמודד עם הקשיים שעלו בסדנא.

גם אורי ( שם בדוי), כבן 36, נשוי ואב לילדים, עובד בכיר בחברה ציבורית, הביע ספק רב אם הסדנא תוכל לעזור לו כשתיאר את מצבו הקשה כשהגיע לסדנא : "הגעתי לסדנא בעקבות שבר אישי ומקצועי. התפרצויות הכעס שלי בשנים עברו סגרו בעדי דלת אחרי דלת, ואני חשתי את חיי המקצועיים מגיעים לקיצם. בחיק המשפחה יחסי לאשתי ולבני הפכו בלתי נסבלים, כאשר מרב האשמה הוא באגרסיביות המילולית שלי. עם עצמי חשתי מתוסכל וחוויתי כל העת תחושות של כשלון ופספוס. הרגשתי שתחושות הכעס השכיחות שלי מביאות אותי לאובדן ולמוות…". "מה יקרה אם הסדנא לא תעזור לי? אולי סדנא בניחוח אקדמי, עם תרשימים, מפלסי כעס, גרפים וסטטיסטיקות זה לא התרופה לבעיה שלי. מה כבר יכול לצאת מ-12 מפגשים בהם יושבת חבורה ושומעת הרצאה משני מנחים באולם הרצאות?? – כמה טעיתי."

אמיר (שם בדוי), כבן 37, נשוי ועובד בעולם התקשורת והפרסום, התקשה אף הוא להאמין בתחילה שהסדנא יכולה להיות לו מנוף לשינוי משמעותי בחייו ואף ביטא חשש, מבוכה, בושה וחוסר אמון ביכולתה של חבורת אנשים זרים לסייע לו: "הגעתי לסדנא כאדם עצבני, שמתקשה לשלוט בכעסים שלו ומבטא אותם בעיקר כלפי זוגתו בתוקפנות יתר. התקשיתי לקבל את השונה ממני, נטיתי שלא להאמין באנשים, להתרגז ולהתעצבן תכופות – מה שהתבטא לעיתים, בהתקפות חיצוניות ולעיתים, בפרץ כעס שאגרתי בתוכי – אותו מצאתי פורץ החוצה, ללא כל אזהרה, בפעמים אחרות.
חששתי מהמפגש עם אנשים זרים. אינני אדם שקל לו לבטא את עצמו בעל פה, בטח שלא בפני מי שלא פגשתי מעולם. אולם ככל שעבר הזמן, מצאתי אנשים קשובים שבאמת אכפת להם ממה שעובר עליי, עולמות מקבילים ושפה משותפת עם אנשים שלראשונה הבינו אותי לחלוטין, בלי כל ביקורת או הטפה – רק עם רצון לעזור ולתמוך, להראות את הדרך הנכונה."

אבי, אמיר ואורי הינם דוגמא לתהליך המשמעותי שעוברים רוב משתתפי הסדנא, גברים ונשים כאחד, ולרחשי ליבם החל מהחשדנות, האמביוולנציה, הספק וחוסר האמון שהם חווים בהתחלה ועד לשינוי המהותי שמתרחש בחייהם. כמו רבים אחרים, הם רואים את השתתפותם בסדנא לשליטה בכעסים במסגרת מכון רעות לטיפול במשפחה, בזוג ובפרט (כגורם המשמעותי שתרם לשינוי שחל בהם).

לדברי אבי, הוא מסוגל כיום להקשיב לאחרים, לשאת תסכולים, לשמוח ולאהוב את עצמו ואת הקרובים לו. הערכתו העצמית גבוהה יותר ויחסיו המקצועיים והמשפחתיים השתפרו בצורה משמעותית. אך בולט במיוחד השינוי שעשה אבי בחייו המקצועיים לאחר שעשה הסבה דווקא לאחד ממקצועות הטיפול. "לפי הרגשתי," הוא אמר, "עשיתי בסדנה דרך, שאנשים עושים בטיפול אישי במשך כמה שנים טובות.. ..אחד הדברים החזקים יותר, שנתתם לי זו היכולת לא להסכים ועדיין לכבד את הצד השני ואת הדעה השנייה. .."

עם תום הסדנא תיאר אורי את השינויים שחלו בו:
"בסדנא קיבלתי את שמחת החיים בחזרה, ואת הראייה האופטימית על עצמי ועל התנהגותי. אם בעבר היו מצבים של חדווה נדירים, הרי היום זהו המצב הרגיל שלי. אני אוהב את עצמי, ולכן אני יכול לאהוב את הזולת… בסדנא למדתי קודם כל להקשיב. התחלתי להביט לאנשים בעיניים, בזמן שאני מדבר עמם. גיליתי כמה עומק יש בהקשבתי החדשה. למדתי לשתוק ולא לנסות להשתלט על שיחות שאני משתתף בהן. בכך קיבלו דברי משמעות רבה יותר….למדתי להכיר את הכעס לפני בואו, להבין את מקורותיו ואת הרגשות הראשוניים שהוא בנוי עליהם… למדתי להתבונן בתוכי אל דמות הכוח שלי, ולשאוב ממנה עידוד וסיוע בעת הצורך. מספר הפעמים שבהן הגעתי להתפרצות ירד דרסטית, והתנהגותי במצבים אלו התמתנה מאוד…. למדתי להביע רגשות בצורה שאינה פוגענית. משפחתי כולה חשה רגיעה גדולה.. אף שיש לי עוד מה לשפר….בעקבות הסדנא הבשילו אצלי תהליכים מאוד עמוקים ".

ולאחר שנתיים מתום הסדנא טרח אורי לעדכן כי.: ..הכעסים שלי פחתו מאוד, הן בתדירותם והן בעוצמתם. אני לומד גם לקבל את עצמי ולסלוח לעצמי גם על הכישלונות שלי. ….הגעתי לפרק החמישי באוטוביוגרפיה – הלכתי במורד רחוב אחר.( "אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים" מתוך ספר המתים הטיבטי) ..השינוי הגדול שהחל אצלי לפני שנתיים עוד נושא פירות, מסתעף, מתעצם."

בדומה לאבי, אמיר ואורי, סובלים גברים ונשים רבים מהתפרצויות כעס או היעדר יכולות לבטא כעס אשר פוגעים בהערכתם העצמית, תפקודם המקצועי ויחסיהם הבין אישיים.

אין צורך להישאר במצב קשה זה ההולך ומחריף עם הזמן. חבל להרוס בינתיים את היחסים עם כולם ובעיקר עם הקרובים ביותר, האישה, הבעל והילדים. ניתן למצוא את הדרך החדשה לחיים מאוזנים ושקטים באמצעות הסדנאות לשליטה בכעסים ולתקשורת יעילה הניתנות במסגרת המכון.

כאמור, כעס הוא רגש טבעי, אנושי ולגיטימי: כולנו נולדים עם תוקפנות אך דרך מגעינו עם המשפחה, הסביבה והנורמות החברתיות אנו לומדים לעדן אותה. כעס אינו רגש ראשוני אלא רגש משני אשר ניזון מרגשות אחרים ובלתי נסבלים כקנאה, בושה, חוסר אונים, תחושת דחייה, נחיתות, עלבון וכד'. כאשר איננו מצליחים לזהות מה אנחנו מרגישים או כשקשה לנו מאוד לשאת רגשות אלו, אנו משחררים אותם באמצעות הכעס. למעשה, כעס מתעורר בדרך כלל כאשר איננו מקבלים מענה לצרכינו ונוצר אצלנו חסך וכאב אשר מעוררים חרדה שחלקנו מסוגלים להכיל וחלקנו לא מסוגלים לשאת.

במצב של חוסר יכולת לשאת את הכאב והכעס בתוכנו ישנם אלו שפונים לאחד משני קצוות קיצוניים: או לכיוון של שחרור האנרגיה שהתעצמה באופן של התפרצות בלתי נשלטת או דחיסה של הכעס פנימה והימנעות מביטוי שלו.
חשוב להבין שלמרות שאנו מתבוננים על שני קצוות מנוגדים התנהגותית, התפרצויות זעם חסרות שליטה אל מול היעדר ביטוי של כעס, למעשה, הם ביטויים שונים של אותו הקושי ומקורם מאותו מקום פנימי של כאב. בחירת דרך הביטוי מבין השתיים מושפעת בבגרות מהתנסויות העבר ומהמודלים הראשוניים בילדות אותם חווה הילד כדרכים לוויסות ולביטוי רגשות בכלל ובכעס בפרט.

אנשים אשר נוטים להתפרצויות כעס בלתי נשלטות חווים בדרך כלל פגיעה משמעותית במערכות היחסים הקרובות והמשמעותיות ביותר שלהם. פעמים רבות יש מנגנון פנימי שמאפשר להגביל את ההתפרצויות מחוץ לבית אך הופך את הסביבה הקרובה למקום לגיטימי, כביכול, לשחרור מכלול המתחים והתסכולים ותופס אותה כמובן מאליו.
במקביל, ההתפרצויות מעוררות גם אשמה, בושה ופגיעה בדימוי העצמי. אנשים הנוטים להתפרצויות זעם הם פעמים רבות אנשים שלמדו שאסור להם לבטא כאב או חולשה ולכן רגשות מכאיבים (קנאה, דחייה וכד') יתבטאו דווקא בכעס.
מולם נמצאים אנשים אשר כמעט ואינם מבטאים רגשות כעס ותסכול. פעמים רבות מדובר באנשים אשר למדו בילדותם כי הבעת כעס מביאה לתוצאות שליליות כדחייה ואובדן האהבה, ולכן הם חווים פחד עצום מהכעס של אחרים ושלהם עצמם. הנטייה לדחוק פנימה את כל הכעסים עשויה להתבטא בהתנהגות מרצה ולא אסרטיבית, דימוי עצמי נמוך, מועקה, חרדה, דיכאון ובעיות פסיכוסומטיות (כאבי ראש, בטן, בעיות עור וכד' אשר מקורן בגורם נפשי ולא פיסי).
הדגש בסדנא הוא על התהליך החוויתי ולא רק על ההבנה הרציונלית שעוזרת פעמים רבות להתגונן מהעולם הרגשי. רבים מגיעים לסדנא עם תפיסה שהמפגש יהיה כמו שיעור של מורה ותלמיד, עם גרפים, נוסחאות ולמידה טכנית של כלים חדשים. היות שכך, חלק מהמשתתפים מגלה בתחילה אכזבה ותסכול רבים אך בהדרגה עם התפתחות הסדנא הם מגלים כי הכלי העיקרי שעוזר להם בדרך לשינוי הוא התהליך שהם עוברים במהלך הסדנא תוך האינטראקציה שנוצרת בינם לבין עצמם ובינם לבין המנחים.

אחת המטרות הראשונות והמשמעותיות בסדנא היא יצירת מרחב בטוח, בהתאם לשיטת האימגו שפותחה ע"י ד"ר הארוויל הנדריקס בתחילה עבור טיפול זוגי. לדברי אורי, "הקבוצה נתנה לי מרחב בטוח. הייתה לי תחושה שיכולתי לומר כל דבר, ללא חשש מפני לעג או ביטול. המתנות שקיבלתי מכולם סייעו לי להפנים ולגבש תפיסת עולם חדשה. בעיקר קיבלתי מהקבוצה תחושה של הערכה, שסייעה לי לחזור ולהאמין בעצמי וביכולותי."

הביטחון שנוצר במרחב היחסים הקבוצתי מאפשר למשתתפי הסדנא לבטא את כל החלקים האישיותיים שלהם, גם את אלה הפחות יפים שהם כל כך עסוקים בדרך כלל להסתיר מעיני האחרים. המרחב הבטוח מאפשר למשתתפים לספר על האירועים הקשים שנוגעים לכעס, על החולשה ועל הבושה. החשיפה העצמית, אשר מעוררת דווקא תגובות של אהדה והבנה ולא של לגלוג ודחייה, מחזקת את הדימוי העצמי ואת הביטחון ומאפשרת לשמוע ולקבל זוויות ראייה חדשות על מצבים שונים.

גדי(שם בדוי): ביטא זאת היטב " הדבר הכי משמעותי מבחינתי היה הביטחון והאמון שלי בכם. לא מבחינה שכל מה שאתם אומרים אני חייב לקבל – אלא בעיקר שאתם יכולים להכיל הכול, שלא תתמוטטו, שאני יכול להביא את עצמי ולהתנהג כמו שאני ואתם גם תקבלו, גם תתמודדו…אף פעם לא הרגשתי מותקף, אף פעם לא הרגשתי שגרמתי למשבר או לקושי שלא יכולים להתמודד איתו, שעשיתי מה שאסור לי לעשות. במובנים האלה הייתם בבחינת תיקון מעולה עבורי."

מעבר להיבט החוויתי של הסדנא, יש גם היבט תיאורטי שכולל למידה על מהות הכעס ועל השפעת המוח על ההתנהגות התגובתית. המשתתפים לומדים לפתח מיומנויות של זיהוי החלקים מעולמם הפנימי הדוחפים אותם להתנהגות האוטומטית התגובתית ואת והסימנים הפיסיולוגיים והאחרים הקודמים להתפרצות. הם לומדים להבחין בין הכעס לבין רגשות אחרים המתעוררים בהם ולבטא אותם ישירות ובגלוי. למשל, לזהות מתי מדובר בחוסר אונים או עלבון לבין הכעס הבא בעקבותיהם.

זאת ועוד, נלמדות בסדנא טכניקות שונות ודרכי ביטוי חלופיות לניהול ותיעול הכעסים שימנעו הן את ההתפרצות והן את הדחיסה וההימנעות, שתי התנהגויות הפוגעות לא רק באחרים אלא גם בעצמי. בנוסף, נלמדות טכניקות ומיומנויות של יצירת דיאלוג בקשר ותקשורת בין אישית יעילה וטובה יותר.

כמו כן, מושם דגש על לקיחת אחריות על ההתנהגות האישית ועל העולם הרגשי הפנימי. זהו דבר שמאד קשה למשתתפים לקבל ולוותר על ה'פריבילגיה' להיות צודקים ולהאשים את האחרים והסביבה. קשה להם לעכל שאין דבר כזה "היא עצבנה אותי" אלא "אני התעצבנתי", אין "הוא העליב אותי"- אלא "אני נעלבתי", אין "היא פגעה בי" – אלא " אני נפגעתי" וכיו"ב.

גיא (שם בדוי), 39, גרוש ואב לילדים, עובד בחברת הייטק, תיאר את תהליך השינוי שלו "עברתי תהליך של התבגרות/התפכחות שבו מבן אדם עם פיוז קצר שהתפרץ בקלות אני היום הרבה יותר שקול, רגוע ונינוח. הגעתי למצב של מודעות עצמית שמאפשרת לי הרבה יותר מבעבר לבחון את הסיטואציה ולשקול רווח והפסד ותוצאות אפשריות של ההתפרצות לפני שהיא מתרחשת. התחלתי ללמוד אצלי זיהוי של שטחי אש, צדדים חזקים באישיותי וסימנים לעצבנות שמאפשרים לי לנסות להתמודד עם כעסים בצורה שונה מזו שבה הייתי נוקט לפני הסדנא."

לבחירה במסגרת הקבוצתית יש משמעות מאוד גדולה. אנשים שנוטים להתפרצויות כעס חשים הרבה פעמים שהם חיים חיים כפולים של הסתרה וזיוף כלפי חוץ. בסדנא החוויה שכולם דומים ומבינים בדיוק על מה מדברים יוצרת תחושת שותפות. הם מבינים שאי אפשר יהיה לעזור להם אם הם לא יחשפו את עולמם הפנימי ולכן, הם מגלים כי אין יותר צורך להסתתר מאחורי מסיכות ותחפושות. הם נותנים לעצמם רשות להיות אמיתיים ולבטא את עצמם כולל העצב, הפחד, הקושי, החולשות, חוסר האונים, חוסר הביטחון והקנאה. לעיתים, לראשונה בחייהם, הם נותנים לעצמם רשות לבטא רגשות בכלל ורגשות קשים בפרט תוך קבלת עידוד, הערכה, תמיכה. החיזוקים הרבים שהם מקבלים מאפשרים להם לראות ולקבל פרשנויות שונות משלהם ודרכים אחרות להתמודדות עם קשייהם וכאבם. הסרת ה"תחפושת" המגוננת וחשיפה של הצדדים התוקפניים בפני הקבוצה מביאה מצד אחד לחשש מפני פגיעה עקב החשיפה אך בעיקר, להקלה גדולה לאור התמיכה והחיזוקים שהם מקבלים.

הקבוצה מעבירה מסר של הערכת האומץ והמוטיבציה והנחישות להשתנות ושל קבלה למרות גילויים של צדדים פחות יפים ונעימים. חווית שותפות הגורל הדומה מסירה את תחושת הבדידות ויוצרת חוויה של "ביחד" ואחווה המעניקה כוח וביטחון, תחושת שחרור ובעיקר, הסרת תחושת הזיוף של ה"אני" וחופש להיות מי שאני, אמיתי ואותנטי. הם מתחברים לכוחותיהם האמיתיים, לעוגן הפנימי שלהם היוצר אצלם תחושת ערך, חוזק ומגביר את ביטחונם העצמי.
החשיפה ההדדית של סיטואציות הקשורות בכעס מאפשרת לחברי הקבוצה גם לשמש מראה אחד לשני. כלומר, להתבונן מהצד כיצד הם נראים בשעת התפרצות כעס ולזהות בעצמם זוויות ראייה ואלטרנטיבות חלופיות. יואב (שם בדוי) – "..דרך התובנות על האחר קל היה לפעמים להתחבר לתובנות על עצמנו…" ושי (שם בדוי)תיאר כי "..מימד השותפות, למרות שקל היה לי לזלזל בו בהתחלה, היה מהחזקים שבדחיפה לשינוי."

בנוסף לכך, העובדה שהקבוצות הטרוגניות ומורכבות מגברים ונשים, צעירים ומבוגרים ומ"מתפרצים" ומ"דוחסים" מאפשרת להם חיבור מודע לחלקים רגשיים אשר, לעיתים קרובות, הם לא מודעים לקושי הרב שיש להם לבוא איתם במגע בגלוי ובאופן מודע. הצעירים יכולים לראות את המבוגרים כמייצגי הוריהם וגם ההיפך ולהבין ללא המטענים הרגשיים הרגילים העולים אצלם אוטומטית דברים שלא יכלו לראותם קודם לכן.

כמו כן, גברים ונשים הנוטים להתפרצויות כעס וזעם יכולים לשמוע את הכאב הנגרם בגלל התפרצויות מסוג זה, כפי שהוא עולה מהמשתתפים בעוד שאת כאבם של בני זוגם הם לא מסוגלים לשמוע. אנשים המתקשים לבטא כעס מצליחים להבין באמצעות המשתתפים המבטאים כוחנות ושתלטנות ומפחידים אותם מאד כי מקורו של הכעס הוא בחולשה וכאב רב ולאו דווקא מהתנהגות הנובעת מכוח וחוזק. הם מבינים כי האחריות לשינוי היא שלהם ועליהם להתמודד עם הפחד שלהם עצמם מלבטא את מחשבותיהם, רגשותיהם ורצונותיהם שמא הם יפגעו באחרים ויהרסו את היחסים עמם.
למעשה, הקבוצה מחצינה דיאלוג פנימי המתקיים פעמים רבות באופן סמוי בנפשם של המשתתפים, מבלי שיעזו לבטא אותו בגלוי.

מעבר לכך, עצם ההשתתפות בקבוצה מחזקת מיומנויות של אמפתיה, פתיחות, נתינה, שיתוף והקשבה לאחר. וכמו שאמר רני- "…למרבה הפלא, תחושת הריפוי והסיפוק שלי הגיעו דווקא מלקיחת חלק פעיל בלעזור לחברי הקבוצה להבין את אשר ארע להם ולתת את הפרספקטיבה שלי למה שארע להם בניסיון להקל עליהם ולסייע במציאת פיתרון, דרך. בעזרתם של חברי קבוצה נוספים או אחרים, הייתי יכול להיות ניזון וגם מזין. התובנה הגדולה ביותר שלי מהסדנא היא שכאשר אני מזין אנשים ומרגיש שדעותיי תורמות להם אני מרגיש שלם ובעל סיפוק רב, ואז גם פחות כועס ויותר רגוע." מיומנויות אלו באות לידי ביטוי בקשריהם הבין אישיים, המשפחתיים, החברתיים, בעבודה ועוד ומשפרות אותם.

לסיום, עם תום המסע המשותף בסדנא יוצאים המשתתפים לדרך חדשה. כמו אמיר, אבי, אורי, שי, גיא יואב ורני יוצאים המשתתפים מהסדנא עם תחושה של ביטחון ושל שליטה עצמית, אשר מאפשרת להם להתנסות בחוויות שלא יכלו לשאת קודם לכן, כמו חשיפת רגשות וחולשה, שיתוף אנשים אחרים בכאב וכד'. מתפתחת גמישות ויכולת לחשיבה פחות נוקשה ודיכוטומית, אשר מגדילה את היכולת להתמודד עם רגשות קשים ותסכולים באופן מאוזן ואסרטיבי אך לא חסר שליטה. מתגלה ומתחזק העוגן הפנימי של כל אחד מהמשתתפים המגביר את תחושת החוזק והערך העצמי שלהם. העלייה בתחושת המשמעות והדימוי העצמי מאפשרת להם לבטא את עצמם בחופשיות ובפתיחות מבלי שייאלצו להסתתר מאחורי "תחפושות", איסורים וחומות למיניהן, וע"י כך יש הקלה, שחרור ורוגע וכתוצאה מכך, נמנעות הפגיעות בעצמי ובאחרים. התהליך אינו פשוט וקל ואף מפגיש עם חלקים מעוררי כאב, אך זו היא ההתמודדות האמיתית, שכן, אין גדילה ללא כאב, שבסופו של דבר מביאה לשינוי המיוחל.

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *