מ' (אפריל 2010)

אין בי יותר פחד – (אשתו של משתתף מספרת לאחר שנתיים וחצי מתום הסדנא)

אני אשתו של א' שהיה בסדנא לשליטה בכעסים ורציתי לספר לך עליי, על הצד השני ועל השינוי ומכך בעצם להודות על הסדנא :
א' ואני מכירים כבר שנים רבות, אהבה ראשונה, צעירים עם הרבה חלומות שרובם אפשר לומר מתגשמים להם (בית עם גינה, שני ילדים מקסימים, עבודה טובה )- אבל הדרך לא תמיד קלה.
הקושי העיקרי במערכת היחסים היו פרצי הכעס הבלתי נשלטים והקשיים שחוויתי עימו. מאחר וזו הייתה אהבה ראשונה ולא ממש הכרתי אחרת ומאחר ואהבתי אליו כה גדולה – למרות הצלקות שנגרמו לא פעם מהטחת מילים, מדציבלים גבוהים והשפלות, העדפתי לשאת זאת בשקט בתוכי והעיקר שנהיה יחד.
ברגע שהרגשתי שהחוויה השלילית אותה אני נושאת הופכת להיות לנטל וקושי גם על כתפיו של בני הבכור שהיה קטן (ועדיין קטן בעצם) ויש עוד תינוק בבית שגדל לתוך המציאות הזו, הבנתי שזה לא יכול להימשך ככה. מאחר וכבר לא היינו זוג אלא כבר משפחה, היה קשה מאד לחשוב על פירוק אם כי אולי התחושה הייתה שאין ברירה ושקשה יותר ומזיק יותר לכולם יהיה להמשיך ככה.
פתאום מאותו השקט (והיום בדיעבד אני מבינה שזה היה פחד) שאפיין אותי קמה ה'אימא לביאה' ופתאום אישה קצת יותר עוצמתית ואמרתי כי זהו!! . נכנסנו לאינטרנט ומצאנו את הסדנא שלך, ואני זוכרת את הרגע שבו חשבנו שזו התחלת הפתרון, אם כי הייתי קצת סקפטית (מה שלא מאפיין אותי כאופטימיסטית סדרתית..) אבל עצם הנכונות של א' והרצון שלו לשמור על התא המשפחתי ולא לפרק אותו ולנסוע לאחר יום עבודה ארוך לסדנא שעה נסיעה הלוך ועוד שעה חזור, ריגשה אותי מאוד ותליתי בסדנא הזו אפשר לומר את המשך הדרך.
א' החל בסדנא תהליך מעמיק, לעיתים לא פשוט. הוא מצא דרכים להתמודד עם הכעס והבין כיצד לשלוט בהם. ברגע שהשליטה בכעס הייתה חזקה ומגובשת יותר, הסדנא פתחה צוהר לתחילת תהליך ארוך של שנתיים ארוכות בהם א' ואני בעקבותיו כל הזמן משתנים ומתקדמים למקומות טובים יותר. כמובן, שכמו בכל זוגיות יש רגעי משבר אבל הפתרון והדרך כבר לא בכעס ובעצבים ואפילו גילינו גם את ההומור שעוזר לנו לפעמים לשבור את הקרח. מה שבטוח אין צעקות, אין כעסים ועצבים כמו שהיו בעבר.
אני זוכרת כיצד קינאתי בילדים מהגן שבו אני עובדת (כגננת) שהביאו כל שבוע תמונות וחוויות משפחתיות מאתרים וטיולים ושמחה וחיוך על כולם, וכל כך רציתי שגם לבניי יהיו כאלו חוויות של צחוק וטיולים משפחתיים (מה שלא היה ולא עלה על הפרק בתקופה שבה כל דיון או תכנון הפך לכעס והיה גם סוג של פחד מתגובות לא נשלטות, אז נמנעתי מכך)
והיום אני כותבת לך בדיוק לאחר שהורדתי מהמצלמה תמונות מהטיול המשפחתי האחרון שלנו לאין ספור אתרים עם צחוק וחיוכים ושמחה ורוגע……..
בי אין יותר פחד, ובא' יש יותר פתיחות מחשבה ודרכים להתמודדות.
אז תודה ויישר כוח.
ממליצה בחום!!

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *