פנויים ופנויות – מה חוסם אותם בדרך לזוגיות המיוחלת ( חלק א ) / אריאלה מלצר

זה מתחיל בפנטזיה על האביר על הסוס הלבן, החתיך, האולטימטיבי, החכם, המוצלח והרגיש שיראה מי היא באמת ויציל אותה מבדידותה או הפנטזיה על האישה החמה, העוטפת, המבינה, המצודדת, הסקסית והמעניינת שתעניק לו התרגשות וביטחון. זה ממשיך בחלום שהיא תשב בבית ותקרא ספר ופתאום הטלפון יצלצל ומעבר לקו יאמר לה האביר שהוא כבר הרבה זמן מחפש את מספר הטלפון שלה והוא רוצה שייפגשו. זה עוד ממשיך בפחד שמא תעשה רושם לא טוב כי היא רזה או שמנה, או כי היא לא מספיק חכמה או לא מספיק סקסית. ואז זה מסתיים בכעס ובאכזבה שהעניינים לא התנהלו כמו בחלום.

פנויים ופנויות (פו"פ) רבים, גברים ונשים כאחד, חכמים, מוכשרים ונאים למראה, בעלי מקצוע ומשרות מכובדות, המצליחים בעבודתם, חיים ללא בן זוג חרף רצונם העז וכמיהתם לזוגיות משמעותית וקבועה .

מדוע הם אינם מצליחים למצוא לעצמם בן זוג מתאים? מה חוסם אותם בדרך לזוגיות הסיבות לכך יכולות להיות שונות ומגוונות כגון, פחד ממחויבות, מיומנויות חברתיות ותקשורת בינאישית לקויות, אמונות, מיתוסים ותפיסות חשיבתיות שונות,קשיים רגשיים ותפקידים במשפחת המוצא, דפוסי התנהגות הגנתיים, ועוד. רוב הסיבות נעוצות בקשר הראשוני של האדם עם הדמויות ההוריות שלו, התנסויותיו וחוויותיו של האדם בילדותו והשפעותיהם על עולמו הפנימי, על מחשבותיו, רגשותיו, צרכיו והשלכותיהם על התנהגותו בבגרותו בקשר עם הזולת בכלל ועם בן/ת זוג בפרט. רבים מהפו"פ עוברים, לעיתים, תהליך של חיפוש בלתי נלאה אחר בן הזוג שיעניק להם אהבה, ביטחון, חום, הנאה, סיפוק , עניין ועוד. במפגשים עימם ניתן לראות את מגוון הציפיות והפחדים שהופכים את המפגש עם בן הזוג למשימה כל כך מתסכלת ומכאיבה ולפעמים, בלתי אפשרית. לחלק מהפו"פ יש יכולת ליצור קשר ראשוני אך הם מתקשים לעבור לשלב האינטימיות והקירבה הדרוש להעמקת הקשר ולביסוסו עד להשגת מחויבות לזוגיות ונישואין.

ככל שגיל הפו"פ עולה, ובמיוחד לאחר גירושין והתנסות במערכות יחסים זוגיות כושלות וכואבות, יש יותר קושי בכניסה למעגל היכרויות של בני זוג מתאימים, הן בגלל איבוד מיומנויות חברתיות ויצירת קשר והן מפאת שגרת היומיום בה נפגשים עם אותו מעגל חברתי, אותם האנשים בעבודה, חברים, בני משפחה ואחרים המצמצמת את האפשרויות להכיר אנשים חדשים ובני זוג פוטנציאלים. בהתחלה ישנה אופטימיות, סקרנות וציפייה לעתיד וורוד, אך לאט ובהדרגה ככל שהקשרים הזוגיים אינם עולים יפה וגורמים לאכזבה, פגיעה ותסכול רב, מפח נפש ושברון לב, כך מתחילה להתגנב לליבם יותר ויותר תחושת חוסר אמון, חשש מפגיעה ומדחייה והכאב הכרוך בכך. הפרידות החוזרות ונשנות יוצרות אצלם הגנות מפני שברון הלב וכאב מפרידה נוספת ומגבירות את תחושות הכישלון, חוסר הביטחון, חוסר הערך, הבדידות, העצב ואף, הייאוש. תהליך זה יוצר, לעיתים, מעגל סגור של ציפייה ותקווה, התנסויות מאכזבות ומתסכלות, איבוד כיוון, הגברת חוסר הביטחון, כישלון וחוזר חלילה עד אפילו לשלב של ייאוש, הסתגרות וויתור על חיפוש בן הזוג המיוחל.

כדי להבין חלק מהקשיים של הפו"פ במציאת בן זוג יש להבין תחילה איך נעשית בחירת בן הזוג. מחקרים מצאו כי בחירת בן הזוג נעשית על רקע דמיון באורח החיים, כגון, השכלה, נורמות חברתיות ותרבותיות, מעמד, מצב כלכלי, ארץ מוצא, דת, תחומי עניין משותפים, ערכים, אמונות ומנהגים, תכונות אופי ועוד ובנוסף, כאשר מתרחשת עוררות גופנית ורגשית מסיבה כלשהי. כמו כן, בחירת בן הזוג מבוססת על המודלים המוקדמים של יחסי אהבה אותם חווה האדם בילדות, אותם הוא מפנים בתוכו. הפנמות אלו של החוויות וההתנסויות של יחסי האהבה שהילד קיבל מהוריו ויחסי האהבה או חוסר האהבה שהיו בין ההורים עצמם, המיוצגות כדימויים של אהבה בעולמו הפנימי, משפיעות על האדם, באופן לא מודע, במי הוא יתאהב או האם יהיה לו פחד מפני מחויבות.

ילדים להורים גרושים שהתגרשו בדרך כואבת ומכוערת או להורים שהיו להם יחסים קונפליקטואליים שאופיינו במריבות רבות ומאבקי כוח קשים ופוגעים האחד בשני יפתחו גישה שלילית לנישואין וחרדה שמא יקרה להם דבר דומה ולפיכך, הם נמנעים ממחויבות זוגית ומנישואין.עפ"י גישת האימגו, אותה פיתח ד"ר הנדריקס, בחירת בן הזוג, הינה בלתי מודעת ובן הזוג נבחר ע"י הלא מודע עפ"י דימוי(IMAGE )המוטבע במוחנו המבוסס על הורינו או על אלה שגידלו אותנו, על החיובי ועל השלילי שבהם, מתוך משאלה לא מודעת לרפא את פצעי ילדותנו. ברגע שהמוח קולט בן זוג התואם את התמונה שבמוחנו הוא מתחיל להפריש הורמון (פניל אתיל אמין), היוצר את ה'קליק' ההתחלתי של ההתאהבות, שמטרתה ליצור את החיבור הזוגי, המשרה תחושה נפלאה של משיכה, התרגשות, סינוור, התלהבות ורצון להיות ביחד כל הזמן. ההתאהבות הרומנטית היא, למעשה, פנטזיה ילדותית לפיה, יש ציפייה לא ריאלית שבן הזוג יספק את מלוא הצרכים הפיזיים והרגשיים. זו, בעצם, בחירה של הילד הפצוע שבתוכנו שבוחר את תואם הוריו כדי לקבל ביטחון ואהבה. כל צורך שלא סופק בילדות יצר פצע וכאב ובעקבותיו נוצר דפוס הגנה, חליפת ההישרדות, שמגיעה איתנו לבגרות ולזוגיות.

זו הסיבה שרבים בוחרים בני זוג דומים במהותם שוב ושוב ומוצאים את עצמם בדיוק באותו מקום שהיו בו בכל הקשרים הזוגיים שלהם.מן הסתם, כמו הורינו, בן הזוג פוצע אותנו שוב באותם מקומות כמו בילדותנו ואז מופעלת אותה חליפת הגנה והישרדות שהיא בדרך כלל תקיפה או בריחה, הפוגעת בבן הזוג ואז מופעלים גם דפוסי ההגנה שלו. כך נוצרים מריבה וסכסוך. מתחת לכל מריבה או תסכול מהקשר יש כאב וצורך שלא סופק, הקשור לפצעי ילדותנו. כל אחד מנסה להגן על עצמו ולשנות ולהתאים את בן הזוג לצרכים והציפיות שלו.

הפו"פ מתחילים לחוש את הכאב המוכר מהילדות ובאופן לא מודע רואים בבן הזוג את ההורה המכאיב ופועלים בהתנהגות הגנתית של בריחה או תקיפה הפוגעת בבן הזוג ויורד הביטחון בתוך הקשר. היחסים מתערערים ומגיעים לסיומם במוקדם או מאוחר ואז מחפשים הפו"פ את מימוש הפנטזיה לריפוי הפצע במקום אחר בציפייה שבן הזוג הבא יהיה שונה. כך הם עוברים מבן זוג לבן זוג ובסופו של דבר, מוצאים את עצמם שוב ושוב באותו מקום בדיוק. זאת ועוד, במהותנו אנחנו שואפים לחיות כאנשים שלמים עם מלוא הפוטנציאל והחיות שלנו. בילדותנו למדנו שכדי לקבל אהבה וביטחון עלינו להתנהג כפי שמצפים מאיתנו ולכן, דיכאנו חלק מהחלקים שבתוכנו שנחשבו "לא בסדר". הלא מודע שלנו שכר את בן הזוג שיש לו את אותם חלקים שהחבאנו, כתהליך ריפוי כדי להחזיר לנו את עצמנו בשלמות.

לכן, לא רואים רק דמיון בין בני זוג אלא ניתן לראות כיצד זוגות רבים הינם הפכים משלימים זה לזה ולכל אחד מבני הזוג יש את החלקים החסרים אצל השני וע"י כך נוצרים ניגודים היוצרים ביחד סוג של שלמות, אך היא שלמות מזויפת. רק בתוך מרחב הקשר הזוגי, הבטוח והמכיל יש לאדם את האפשרות לתת ביטוי שלם למהות הטבעית שלו במלואה. תהליך זה קורה באמצעות מאבק הכוח המתרחש כאשר בן הזוג מצפה שניתן ביטוי לכל החלקים החסרים והמוחבאים בתוכנו, אותם חלקים שלמדנו בילדותנו שהם אסורים, לא רצויים ו"לא בסדר" ולכן זה כואב. למשל, בן זוג מסודר ומאורגן יצפה שבן זוגו הבלגניסט יהיה מסודר כמוהו וההיפך או בת זוג המתבטאת באופן רגשי תרצה ביטויים רגשיים ושיחות נפש עם בן זוגה הרציונאלי והמעשי.

מי לא מכיר את הויכוחים האינסופיים בנושאים אלה? הבעיה היא שכשבני הזוג אינם מודעים לכך שמקורות הסכסוך והכאב נובעים מפצעי הילדות ומהצורך להחזיר להם את החלקים האבודים בתוכם, הם מפרשים זאת כחוסר אהבה או חוסר התאמה ולכן, בשלב זה אצל הפו"פ הקשר עלול להסתיים.

לפיכך, כדי למנוע זאת, על הפו"פ להגביר מודעות עצמית, להבין כיצד מתפתח הקשר הזוגי, ללמוד על עצמם עם אלו פצעי ילדות הם מגיעים לבגרות ולזוגיות, ללמוד כיצד להיות נוכח בקשר הזוגי ולשנות התנהגויות הגנתיות החוסמות אותם מלפתח קשר זוגי משמעותי וקבוע. ועל בסיס הצעתו וגישתו של ד"ר הנדריקס בספרו "לשמור על האהבה הזאת" מתנהלת הסדנא "הנתיב לאהבה מודעת – לקראת זוגיות" ( בהנחיית הכותבת ) ומסייעת לפו"פ בתהליך יצירת השינויים הרצויים לקראת מסע הזוגיות והנישואין.

סיבה נוספת לקשיים של פו"פ ביצירת קשר זוגי קבוע ומשמעותי הינו התפקיד שהאדם קיבל עוד בילדותו, באופן לא מודע, במשפחת המוצא שלו (כפי שיתואר בדוגמא של איילת ) והוא אינו מרגיש חופש פנימי להשתחרר ממנו או שבני משפחתו אינם משחררים אותו לבנות חיים עצמאיים ומשפחה משל עצמו.

כך למשל, איילת (שם בדוי) כבת 34, רווקה, נאה, מנהלת חנות מצליחה, הינה דוגמא אופיינית הממחישה שילוב של כמה קשיים המונעים ממנה את יצירת הזוגיות המיוחלת. איילת בת צעירה להורים החיים בקונפליקט זוגי ממושך עוד מילדותה הייתה עדה למריבות ולריחוק שביניהם. יחסיהם המעורערים השרו עליה מתח וחרדה רבה מפני גירושיהם האפשריים שריחפו כל הזמן באוויר והיא מצאה את עצמה, עד לא מזמן, מעורבת ביחסיהם, מתווכת ומפשרת ביניהם כדי למנוע חיכוכים ביניהם ואת "סכנת" הגירושין ופירוק המסגרת המשפחתית. היא, למעשה, הייתה הדבק ביניהם. הוריה ובעיקר, אמה הדומיננטית, הכניסו אותה למערכת היחסים שלהם על מנת להפחית את המתח ביניהם ובכך נמנעו מלהתמודד באופן ישיר עם הקונפליקט של יחסיהם הזוגיים. הם גילו מעורבות מוגזמת בחייה, פתרו במקומה את בעיותיה, לא אפשרו לה לקבל החלטות בעצמה ולמעשה, ראו בה ילדה קטנה הזקוקה לטיפול וליווי צמוד.

מצד אחד, היה לה מאוד נוח, גם בבגרותה, שדואגים לה, נותנים לה תשומת לב מרובה, חשיבות גדולה ומטפלים בכל מחסורה אך מצד שני, המסר הסמוי שהועבר אליה מתחת לפני השטח הוא שהיא קטנה, חסרת יכולת ואין לה כוחות להתמודד בעצמה עם הבעיות והקשיים של החיים במציאות, דבר שיצר אצלה חוסר ביטחון וחרדה גבוהה. תפיסתה העצמית שקיבלה חיזוק מהוריה, של ילדה המתקשה לקחת אחריות על חייה, הזקוקה להגנה וטיפול גרמה להוריה להיות עוד יותר עסוקים בה ובחייה. דבר זה סייע להם להימנע מלפגוש את הקונפליקט שלהם ולאמה לבטא את הצורך שלה בשליטה אך יחד עם זאת, מנע ממנה לפתח את יכולותיה ובטחונה העצמי.

הפסיביות בתחומים רבים ויחסי התלות ההדדיים שהיא פיתחה עם הוריה מנעו ממנה לפתח זהות עצמית מובחנת ואינדיבידואלית משל עצמה כבוגר עצמאי המגלה את עולמו הייחודי, רצונותיו וצרכיו תוך לקיחת אחריות על חייו. למרות שאיילת מתגוררת בנפרד מהוריה ולמרות יכולותיה הגבוהות הבאות, למשל, לידי ביטוי בניהול חנות וצוות עובדים, היא עדיין נותנת להוריה להיות מעורבים בחייה, כמו לדוגמא, לבקש מאביה להסיעה למקומות שונים, לנהל שיחות יומיומיות עם אמה בהן הן מדווחות זו לזו על פעולותיהן ומעשיהן, כל צעד שלה מלווה בייעוץ וקבלת החלטות משותפת, לתת לאביה לטפל ברכישת רכבה הראשון, ליידע אותם לאן נוסעת ומתי חוזרת ועוד.

איילת הפנימה מודל זוגיות קונפליקטואלי ומכאיב בו אחד מבני הזוג הינו דומיננטי ומשליט את רצונו על בן זוגו ו"בולע" אותו ואילו השני הינו פסיבי, מרצה, שקט ומופנם אשר "נבלע" ע"י בן זוגו ומתקשה למצוא את מקומו בתוך מרחב הזוגיות והמשפחה. קשר קרוב נחווה אצלה כמאיים, מסוכן, מפחיד ומכאיב ולכן, מצאה דרכים לא מודעות כדי להגן על עצמה מפני הכאב הצפוי בזוגיות. מודל זה בא לידי ביטוי ביחסים הזוגיים שהיו לאיילת בעבר. בכל קשריה עם בני זוגה מצאה איילת את עצמה בתפקיד ה"בולעת" או ה"נבלעת". בשני המצבים הרגישה לבד והתקשתה ליצור אינטימיות וקירבה כשהסיבה העיקרית להתנהגויותיה אלו הייתה עולם פנימי לא בטוח וצורך חזק שמישהו יתפוס עליה חסות, ידאג לכל מחסורה ויעניק לה אהבה וביטחון שחסר בתוכה כמו שהעניקו לה הוריה.

בחלק מהקשרים הייתה נצמדת לבן זוגה, חוששת מלהיות לבד, כל התרחקות של בן זוגה לעיסוקיו הנפרדים היו מתפרשים על ידה כדחייה ועזיבה דבר שגרם אצלה לעלייה ברמת החרדה וכתוצאה מכך, היא הגבירה את ניסיונות ההיצמדות לבן זוגה. דפוסי התנהגות אלו גרמו לבן זוגה להרגיש חנוק ונשלט ע"י ציפיותיה הבלתי אפשריות ממנו והוא ניסה ככל יכולתו להתרחק ממנה, מה שהביא לעליה נוספת בחרדה והחשש מפני נטישה והישארות לבד וכך נוצר מעגל סגור. עולם פנימי חרד, מעורער ולא בטוח, חוסר בשלות, תלות רגשית, חששות, דיכאון, תסכול, הגברת ההתנהגות הרודפת והנצמדת, תלונות, כעסים, מריבות, בכי, האשמות, התרחקות בן הזוג עד לסיום הקשר הזוגי.

במערכות היחסים האחרות מצאה איילת את עצמה במקום ההפוך בו הרגישה נשלטת ע"י בן זוגה, מוותרת על רצונותיה וצרכיה ע"מ למצוא חן בעיניו ומניעת נטישה על ידו, ניסתה לרצות אותו עד שאיבדה את עצמה בתוך המרחב הזוגי וגם במקרים אלו נעזבה לבסוף. האכזבות הרבות ושברון הלב שהיו מנת חלקה גרמו לה להיסגר ולהימנע מלהכיר גברים חדשים. הפגיעות החוזרות והצורך החזק בשליטה על עולמה הרגשי חסמו אותה מלאפשר לעצמה ליצור קשר זוגי קבוע ומספק מתוך החשש להיפגע שוב. במשך הזמן התקצרו תקופות הקשרים הזוגיים עד שנמנעה לחלוטין מקשר רגשי ואפשרה לעצמה רק קשרים לא מחייבים. למרות כמיהתה העזה של איילת בחיים משותפים עם בן זוג ובהקמת משפחה נמנעת איילת מכניסה אמיתית לקשר זוגי, מוצאת פגמים לרוב בכל מועמד פוטנציאלי, שומרת על מרחק רגשי ואף דוחה באמתלות שונות ניסיונות חיזור אפשריים.

עד שאיילת לא תצא מתפקיד הילדה האחראית על שימור הנישואין של הוריה ולא תצא לדרכה העצמאית והנפרדת כאדם בוגר, תוך הצבת גבולות ברורים בינה לבין הוריה, היא תתקשה לפתח יחסים זוגיים בעלי משמעות ומחויבות הדדית. כמו כן, עליה לעבור תהליך של למידה עצמית ובניית אמון בכוחותיה, דבר שיוביל אותה לפתח זהות עצמית בוגרת ובשלה, המסוגלת לקחת אחריות על חייה ועל תסכוליה, מבלי שתפנה לעזרת הוריה או לחילופין לבן זוגה, שיפתרו לה את קשייה בעולמה החיצוני והפנימי. תהליך זה יאפשר לה גמישות ויכולת הסתגלות גבוהה יותר בתוך מרחב היחסים הזוגי ויוכלו להיווצר יחסים שוויוניים עם בן זוגה.

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *