"נשים קטנות" – המכורות לאהבה בלתי אפשרית / אריאלה מלצר

"נמאס לי מההתרפסות של עצמי..", "אני מרגישה קטנה ותלותית כשאני איתו..לא יכולה בלעדיו.." כך מספרת טלי(שם בדוי), כבת 36, גרושה, אישה נאה ומצודדת למדיי, מוכשרת וחכמה, עובדת במקצוע חופשי, אם לבת מתבגרת. טלי מנהלת רומן כ- 5 שנים עם גבר נשוי, המבוגר ממנה בשנים רבות, שהודיע לה מראש כי הוא אינו מתכוון לפרק את נישואיו. טלי מרגישה במלכוד לפיו, היא נפגעת וסובלת מהקשר הזוגי יותר משהיא נהנית ממנו אך עם זאת, חרף העובדה שהיא מבינה כי עליה לסיים את הקשר, אין לה עדיין את הכוחות הנפשיים לצאת ממנו.

בתחילת הקשר ובמהלכו התרשמה טלי עמוקות מהקסם של בן זוגה, מחיזוריו ומהפינוקים הרבים שהרעיף עליה. היותו איש עסקים, בעל עוצמה וכוח רב, מקושר היטב במקומות הנכונים, מבוסס כלכלית ובעל נכסים רבים יצרה לה פתחים חדשים לעולם שלא הכירה, נתנה לה גב ותמיכה, הן רגשית והן כלכלית. " הייתי ילדה טובה ותמימה והוא פקח את עיניי לעולם"" כך אמרה והיא הוקסמה מהאיש שפתח לה את השערים לעולם הרחב, להתפתחות מקצועית, כלכלית ולחוויות ואפשרויות חדשות בחיים. היא התאהבה בו עד עמקי נשמתה ולאט לאט פיתחה בו תלות כלכלית ורגשית עד כדי כך שלא העזה לעשות שום מהלך בחייה בלעדי הליווי וההנחיות שלו. בחברתו היא מרגישה מיוחדת, משמעותית, חשובה, מושכת, מוגנת ובטוחה. במהלך הקשר היא גילתה כי בן זוגה מנהל קשרים נוספים עם ידידות נוספות, עליהן ידעה כי הן היו המאהבות שלו בעבר וכי הוא שומר איתן על קשר ועוזר להן בהתאם לצורך.

טלי קיוותה כי אהבתו אליה תגרום לו להתגרש ולהינשא לה. עם הזמן חשה קנאה צורבת בכל פעם שהוא יצר קשר עם ידידותיו מן העבר, אך גם בכל פעם שהוא מבלה עם אשתו בזמן שהיא מחכה לו לבדה במיוחד, בשבתות וחגים שמהווים עבורה סיוט. היא החלה מתחקרת אותו על פעילויותיו השונות, על מעשיו, מתלוננת, מאשימה אותו ובוכה, דבר שמעיק על בן זוגה, מרגיז אותו וגורם לו להאשים אותה שהיא אינה יודעת להעריך את מאמציו להיות עימה ואת כל מה שהוא עושה למענה ולאיים עליה בפרידה. כתוצאה מכך, מפגשיהם שהיו פעם מפגשי אוהבים ומקור להנאה והתרגשות הפכו למריבות ולויכוחים בלתי פוסקים. שניהם החלו לדבר על הצורך בפרידה אך בכל פעם שהנושא עולה טלי חשה פחד ובהלה עד כדי אימה מפני הפרידה האפשרית והיא עושה הכול כדי להמשיך את הקשר, "אני מתחננת על נפשי", "אני מוכנה לספוג כמעט כל דבר ובלבד שלא אהיה בלעדיו". "את לא מבינה" היא אומרת לי "כל החיים שלי סובבים סביבו 24 שעות ביממה".

למרות מאמציו של בן זוגה להשביע את רצונה ככל האפשר טלי מגבירה מפעם לפעם את דרישותיה ממנו אשר מעמידות אותו בפני קשיים רבים לבצע אותן, דבר המאלץ אותו לשקר לה על מנת למנוע חיכוכים ומריבות ביניהם.

טלי מקבלת הכרה לקיומה וחווה את עצמה כחשובה, אהובה, משמעותית ומיוחדת רק כשתביעותיה ממנו נענות מצדו וכשהוא אינו יכול לעמוד בציפיותיה המוגברות היא חווה את עצמה לא קיימת דבר שגורם לה כאב וסבל רב. בהתנהגותה היא אינה רק שוללת את החופש של בן זוגה לנהוג בהתאם לצרכיו אלא בעיקר את שלה ע"י כך שהפכה את קיומה ובטחונה כתלויים במעשיו ובהתנהגותו. בטחונה העצמי נמדד בחווייתה הפנימית עפ"י התנהגויותיו השונות של בן זוגה ולא כמהות קבועה ויציבה של ישותה ואישיותה כבן אדם נפרד. כל מריבה או העלאת אפשרות הפרידה ובמיוחד הפיוס שבא אחריהן מעלים את עוצמת המשמעות העצמית שלה, את היותה אהובה ורצויה, מרגיעה את החרדה הפנימית שלה ומעלה את בטחונה העצמי באופן זמני עד לפעם הבאה. בדרך זו נוצר מלכוד ומעגל סגור של סימביוזה ותלות הדדית בין בני הזוג שטלי מתקשה מאוד לפרוץ אותו.

טלי חשה את עצמה חסרת אונים, מתוסכלת, חלשה, פגועה, קטנה, מפוחדת ואבודה בלעדיו אך בעיקר ללא כל חופש בחירה ושליטה על חייה. "אני מוכרחה להיפרד ממנו ולבנות לי חיים משל עצמי" היא חוזרת ומשננת לעצמה תוך שהיא יודעת שאין היא מסוגלת עדיין לעמוד מאחורי הצהרותיה. היא יודעת כי היא איבדה את עצמה בתוך הקשר הבלתי אפשרי הזה ולא אוהבת את מה שנעשה ממנה. לדבריה, הסבל והכאב שהיא חווה כעת בתוך הקשר כבר אינו שווה את רגעי הנחת שלה ממנו אך יחד עם זאת, היא מתקשה לעשות את הצעד המשמעותי, הכול כך קשה עבורה, להיפרד ממנו ולנסות להחזיר לה את עצמה ואת מושכות חייה כאדם בוגר, עצמאי בעל כוחות וחופש בחירה והחלטה. לאחרונה, החלה טלי, במקביל לקשר הקיים, להרשות לעצמה לצאת עם גברים אחרים אך לדבריה, שום גבר אינו מושך אותה כמו מאהבה וברור שטלי לא תמצא עניין באף גבר אחר כל עוד היא לא מסיימת את הקשר הנוכחי ונפרדת ממנו רגשית. היא עדיין אינה בשלה להיפרד מהמקום הנוח, המוגן והבטוח שמספק לה אהובה למען מציאות חיים של זוגיות חדשה בה תצטרך להתמודד עם עצמה כאדם עצמאי ומובחן ועם קשיי המורכבות של המציאות האמיתית בחיים.

דוגמא נוספת היא תמר( שם בדוי) האומרת "מפחיד אותי להיפרד ולהיות לבד.." תמר, כבת 43, אם לשתי בנות, אישה נבונה, נעימה ומאירת פנים, אינה עובדת כיום. בשנה האחרונה עבדה במשרה חלקית. רוב השנים לא עבדה והקדישה את עצמה לטיפול בבנותיה. חיה מזה כ- 18 שנים ללא נישואין עם בן זוג אשר הקשר עימו מבוסס מתחילתו, בעיקר, על שותפות הורית וניהול הבית ולא על מערכת יחסים זוגית. לדבריה, הוא אינו מעריך אותה, מבקר ומוכיח אותה ללא הרף על מעשיה, מונע ממנה גישה לכספים המשותפים, קובע את ההחלטות בבית ונמנע מלהימצא איתה בקרבה ואינטימיות ואף אינו מקיים עימה יחסי מין מתוך טענה של אידיאולוגיה רוחנית. בני הזוג ישנים זמן רב בחדרים נפרדים ומנהלים חיים מקבילים נפרדים כשרוב מפגשיהם הם משפחתיים וקשורים לארגון הבית בלבד. רוב עולמה של תמר סובב סביב בנותיה והטיפול בהן, משקיעה בהן רבות וכל הזהות והמשמעות של חייה מבוססות על האימהות הטובה שלה. בן זוגה משקיע את רוב זמנו בעבודתו, בארגון הרוחני אליו הוא משתייך ובעיסוקי המשפחה.

כל שיחותיהם של בני הזוג נסבות סביב המטלות שיש לעשות, והאם תמר מבצעת אותן לשביעות רצונו. יחד עם זאת, למרות תחושותיה הקשות במערכת היחסים עם בן זוגה, המסגרת המשפחתית שכה הייתה חסרה לה בילדותה מעניקה לה תחושות שייכות, ביטחון ויציבות והפחד לאבד את זה מעורר בה אימה עד כדי שיתוק.

תמר חוותה בילדותה אובדנים שגרמו לה טלטלות וחוויות קשות. עקב כך היא נאלצה לעבור מקום מגורים לעיר אחרת, בי"ס אחר, חברים חדשים וכד'. לא היה מי שיתייחס לקשיים של תמר הילדה עם כל העצב, הכאב והאבל שלה דבר שאילץ אותה להסתיר את רגשותיה ולבסוף, להתכחש אליהם. היא נאלצה ללמוד לשרוד בכל מציאות, קשה ככל שתהיה, והדרך שהיא מצאה היא לרצות ולספק את האחרים כדי שיאהבו אותה ולא יעזבו אותה. דרך הגנה נוספת שהיא סיגלה לעצמה היא להסתפק במועט ולהכחיש כל כאב או עצב שחשה ובמקום זה לחייך כל הזמן אל העולם ולסובבים אותה ולשמוח מכל דבר קטן. בדרך זו היא חיה בפיצול פנימי בתוכה לפיו חלק מהעולם הרגשי בתוכה חי ופעיל אך חבוי ומנותק ממנה, ולכן, קשה לה לבטא כעס, תסכול, קושי או צער ואילו החלק האחר שלה בא לידי ביטוי חיצוני ביחסים שלה עם הסובבים אותה שם היא נראית, לכאורה, אישה מאושרת, שמחה ומסופקת. המסכה שהיא בנתה לעצמה לאורך שנים, כהגנה שסייעה לה לשרוד, נראתה לה כל כך אמיתית עד שהיא כבר לא ידעה מי היא באמת, מה הן יכולותיה, כוחותיה וכישוריה והביטחון שלה נשען בעיקר על התייחסותם של אחרים כלפיה והצורך שלה באהבה מאחרים. פיצול זה גרם לתמר לחיות לאורך שנים בזיוף עם עצמה אלא שבעת האחרונה הוא אינו נותן לה מנוח ואינו מאפשר לה יותר להתעלם מהכאב של חייה במיוחד שבנותיה גדלות ואינן זקוקות לה כבעבר.

יתירה מזאת, היות ותמר גדלה בחברת נשים שנעזבו בדרך זו או אחרת ע"י גברים, היא חווה את הגברים כנוטשים ותופסת את הנישואין רק כשלב לפני גירושין. מכאן ניתן להבין את בחירתה הלא מודעת של תמר בבן זוגה שמלכתחילה הציע לה להקים משפחה ללא זוגיות ובכך היא לא "הסתכנה" בנטישה נוספת של אדם קרוב שהייתה פוגעת בה שוב וגורמת לה סבל וכאב רב.

כתוצאה מההתנסויות בילדותה נמנע מתמר לפתח מיומנויות התמודדות ויכולות אישיות ועקב כך גם הערכה עצמית טובה. יחד עם זאת, תחושות הנטישה והבדידות שלה לימדו אותה לשרוד בעולם ע"י הימנעות והכחשת כאביה. לכן, מצד אחד, היא חווה חוסר אונים, פחד, חוסר ביטחון וחולשה ומנותקת מיכולותיה האובייקטיביות לחיים עצמאיים, דבר המעצים את תלותה בבן זוגה ומצד שני, מגלה פוטנציאל רב וכישורים רבים שאינם ממומשים במציאות כאדם בוגר ועצמאי. פיצול זה, כששני חלקים אלה חיים בתוכה ללא קשר או חיבור ביניהם מאפשר לה להמשיך ולהכחיש את המציאות הכואבת של יחסיה עם בן זוגה, בה היא חיה כיום ולמעשה, מונע ממנה לצאת מהמלכוד בו היא נמצאת וליצור לעצמה מציאות חיים מתאימה ומספקת יותר .

טלי ותמר הן דוגמא לנשים רבות, לרוב, אינטליגנטיות, מוכשרות ועצמאיות, חלקן מתפקדות היטב מחוץ לזוגיות, מצליחות במקצוען, יפות ומושכות הנשאבות לתוך קשר זוגי, בו הן מאבדות את תחושת הערך העצמי שלהן, את האמון בכוחותיהן הנפשיים ומפתחות בבן זוגן תלות רגשית גבוהה, ואף פיזית וחומרית, עד כדי איבוד העצמיות שלהן כאדם נפרד ועצמאי. הן מרגישות לכודות בתוך קשר מייאש, פוגע ומכאיב ללא יכולת להיפרד מבן זוגן. הן מרגישות חסרות ביטחון, קטנות וחלשות ואף לעיתים, מושפלות. הן חוות את עצמן כילדות קטנות שהולכות לאיבוד בעולם המציאותי ללא בן זוגן, אותו הן תופסות כדמות הסמכותית והדומיננטית, בעלת הכוח שתטפל בהן ותגן עליהן מפני פגעי החיים.

נשים לא מעטות נמצאות בקשר עם בן זוג אשר גורם להן להקריב את עצמן בתוך יחסים בלתי אפשריים ואפילו, לעיתים קרובות, הרסניים בעיקר, מבחינה נפשית, עבורן.

נשים אלו דוגמת טלי המנהלת רומן עם גבר נשוי, כמו גם נשים הסובלות מהתעללות נפשית ו/או פיזית מצד בני זוגן, וגם אלו, כמו תמר, הנמצאות בזוגיות פוגעת ומתסכלת, חוות הרבה סבל וכאב בתוך הקשר ומתקשות לסיים אותו ולהיפרד למרות שמערכת היחסים כבר גורמת להן הרבה צער, עוגמת נפש ומצוקה. הן מבטלות את עצמן ומוחקות את צרכיהן במערכת היחסים. מצב הרוח שלהן משתנה בהתאם להתנהגותו של בן הזוג, והן, לפעמים, אינן מעזות לפעול באופן עצמאי ללא אישורו או בניגוד לרצונו. הן חוששות שמא הוא יעזוב אותן, הן פיזית ממשית והן רגשית, כמו גם מפחדות מפני הכעס שלו, תגובותיו המאשימות, המבקרות והמזלזלות.

אישה כזו מתנהגת, לעיתים, כמכורה לבן זוגה ולקשר הזוגי. היא מרגישה מצד אחד, משיכה עזה וכוח חזק ממנה המפעיל אותה, לעיתים, להתנהג באופן אובססיבי ובלתי נשלט כגון, התפרצויות של כעס, האשמות, בכי או צעקות ומצד שני, ההתעסקות הכפייתית הזו גורמת לה סבל וכאב רב. היא מעסיקה את עצמה במחשבות רבות על הקשר, על המריבות והוויכוחים הרבים ביניהם, תגובותיו והתייחסותו אליה, מחשבותיו ורגשותיו כלפיה. היא נעלבת ונפגעת רבות מכל התנהגות שלו המתעלמת מצרכיה ונותנת לפחדים שלה לנהל את חייה ולהשפיע על כל מהלך יומה ופעילויותיה.

טלי אינה מכירה בערך עצמה, לא מאמינה בכוחותיה, מרגישה לא בטוחה בעצמה ונראה, לכאורה, שהפקידה את בטחונה אצל בן זוגה. נשים כמו טלי ותמר אינן סומכות על עצמן. כל תחושות הביטחון העצמי, הערך, המשמעות, ההערכה והדימוי העצמי מופקדים אצל בן זוגן. בן הזוג מייצג בתוך עולמן פנטזיה ילדותית של ביטחון והגנה, טיפול ודאגה, חוכמה, סיפוק והנאה. עוד הוא מייצג בעולמן את החלקים שבחווייתן חסרים בתוכן והוא משלים להן את החסר כדי להרגיש בטוחות ומוגנות. בחוויה הפנימית שלהן, לעיתים, הלא מודעת, להיות בלעדיו, זה ללכת לאיבוד, להישאר בתוך ריק, חלל, חסר גדול כאילו הוא לוקח איתו את החלקים האלה איתו ומשאיר אותן בתוך ריק שחור, דבר שמעלה את רמת החרדה שלהן וגורם להן לעשות הכל על מנת שלא יעזוב ובדרך זו פוחתת החרדה .

ה”לבד" נתפס אצל אישה כזו כחוויה של חידלון, מוות, הליכה לאיבוד. לתחושתה, לעיתים קרובות, בניגוד למציאות האובייקטיבית, אין היא מסוגלת לדאוג בעצמה לכל סיפוק צרכיה כראוי והיא זקוקה לבן זוגה, לזולת, האחר, שיספק את כל מחסורה וצרכיה הבסיסיים ביותר. עמוק בתוכה היא חווה את עצמה כילדה קטנה וחלשה הזקוקה לטיפול, הגנה ודאגה של מישהו חזק ממנה, חכם ומוכשר. החרדה עולה בכל פעם שיש סימן, ולו הקלוש ביותר, של נפרדות או רצון להיפרד ממנה כי היא אינה רואה את עצמה כאחראית על חייה, כבעלת כוח, יכולת וכישורים משל עצמה, היכולה לדאוג לעצמה.

נשים אלו מרגישות אמביוולנטיות גדולה כלפי בן זוגן, לעיתים אף תחושות אהבה ושנאה בו זמנית כלפיו. הן מתקשות לקחת אחריות על חייהן ועל הבחירות שלהן. אחריות שפרושה לקחת את המושכות של חייהן בידיהן ולהתמודד בכוחות עצמן עם הקשיים שבמציאות על כל הקושי הכרוך בכך. הן מגלות נזקקות גדולה ומתקשות לקחת בעלות על החסרים שבתוכן ולמצוא את הדרך למלא חסרים אלה בעצמן תוך סיפוק צרכיהן והעלאת ביטחונן העצמי.

לרוב, על אף יכולותיהן האובייקטיביות הגבוהות, הן לא מאמינות שיש בכוחן לעמוד בעצמן מול מציאות החיים והן זקוקות שמישהו ימלא עבורן את החסר. לעיתים, באופן רציונאלי, הן מכירות בכישוריהן הרבים אך עמוק בתוכן הן מנותקות רגשית מידיעה זו. הן אינן חוות את עצמן כאדם בשל ובוגר העומד על רגליו כאדם עצמאי, נפרד היודע שיש ביכולתו לדאוג לעצמו. חסרה להן הידיעה הפנימית שהן מסוגלות להתמודד עם קשיים, בעיות, תסכולים והפחדים שלהן בכוחות עצמן ולהעניק לעצמן את הביטחון לו הן כה זקוקות. כך הן מעצימות בעצמן את התלות הפיזית והרגשית שלהן בבן זוגן, ומאבדות את ביטחונן העצמי ואת השליטה על חייהן. הן מפוחדות, מוותרות על רצונותיהן וצרכיהן ומשלמות על כך מחיר כבד.

ככל שהאישה מוותרת על ה"אני" העצמי שלה כך קשה לה יותר להיפרד מבן זוגה ולהאמין שהיא מסוגלת לחיות בלעדיו. הפחדים העמוקים שמא היא לא תשרוד כלכלית או תחיה בבדידות נוראה או לא תסתדר בלעדיו בעולם מנחים את מהלכיה וחוסמים אותה מלראות עתיד חיובי עבורה, את כוחותיה העומדים לרשותה ואת הדרכים האפשריות העומדות בפניה.

נשים אלו, מן הסתם, יתקשו, לרוב, לצאת לבדן מהמלכוד בו הן נמצאות והן זקוקות לעזרה, רצוי אף עזרה מקצועית, שתסייע להן להכיר את עצמן כאדם שלם, כולל הכוחות, הפחדים והחולשות שלהן ומקורותיהם, לקחת אחריות על מציאות חייהן, בחירותיהן ורגשותיהן ולהעלות את הדימוי והביטחון העצמי שלהן. עליהן לעבור דרך בה יוכלו להתחבר ולהאמין בכוחותיהן הנפשיים ובכישוריהן וליצור מובחנות וגבולות בינן לבין הזולת כאדם נפרד, בוגר ועצמאי בעל עולם מלא וייחודי. רק כך הן יוכלו להחזיר להן את עצמן, להגשים את עצמן ולממש את הפוטנציאל הטמון בהן וע"י כך יוכלו ליצור לעצמן מציאות חדשה ומספקת בה יהיה להן חופש בחירה, עצמאות ויחסים שוויוניים ומהנים עם הזולת בכלל ועם בני זוגן, בפרט.

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *