“עדשות מגע שחורות” – להאמין בעצמך, כוחה של קבוצה/ מדברי משתתף בסדנא לשליטה בכעסים

עדשות שחורות כוחה של קבוצה

חוסר הערכה ואמונה בעצמי

“בפגישה האחרונה למדתי שיעור בצניעות.
באתי לפגישה מלא ביטחון עצמי – במהלך השבוע הקודם הצלחתי לנסח את מה שעבד בשבילי בתקופה האחרונה לצורת כלי – צעדים מפורשים לעשייה שנתנו לי תוצאות מצויינות.
הרגשתי מואר והייתי משוכנע שלא נותר לי אלא להאיר על אחרים על מנת לגרום להם להבין את מה שאני כבר מבין.
ציפיתי בקוצר רוח למפגש איתך – האיש שמחפש “תכל’ס” והייתי משוכנע שהסבר בהיר ייעשה את העבודה. הרי אין סיבה שמישהו אינטליגנטי לא יבין הסבר שעבר אינספור ליטושים.
צניעות, כבר אמרתי?

לאחר ששמעתי על קצה המזלג על קורות חייך, אני מרגיש ששנינו אחים לאותה סירה שוקעת. אני יצאתי ממנה ואני לא מתכוון להשאיר אותך בה לבד כדי לטבוע.

גם לי היה אבא אלים – מגיל הגן מכות, השפלות (במיוחד פומביות), פחד תמידי, התעללויות ושיטות חינוך אכזריות היו מנת חלקי עד שברחתי מהבית בכיתה י’ ועברתי לאימי (שהתגרשה ממנו כשהייתי בגן ונשארתי בחזקתו). גם אני נשבעתי שלא אהיה כזה. אני מזמין אותך לדו קרב סיפורים ואני בטוח שידי לא תצא על התחתונה.. אולי יום אחד נשב באיזה פאב ונערוך תחרות סיפורים – זה שיש לו סיפורים מסמרי שיער יותר שותה חינם !
גם אני אלים כלפי חפצים, לא כלפי אנשים, ובמיוחד כשאני ביני לבין עצמי – נותן אגרופים לקירות, מכה על שולחנות (בשולחן שעליו אני כותב כרגע יש חור שנגרם ממכת אגרוף שלי בו), בועט, דופק על ההגה של האוטו, מכה את עצמי (אגרופים לראש, צביטות), שובר חלונות סדרתי (כבר בילדות שברתי בבעיטה חלון ויטרינה עבה בבית כשהפסדתי במשחק מונופול. אבא שלי מעולם לא תיקן אותו..), מטיח חפצים כשאני מתעצבן – בריב שהביא אותי לסדנא הטחתי טלפון בעוצמה על רצפת האוטו במהלך ריב עם אשתי, מול הילדים. שנה לפני כן עשיתי את אותו הדבר עם GPS שהטעה אותנו והבעיר את חמתי להשחית. טיול שהפך לסיוט.

וגם אני הייתי משוכנע שהעצבים שלי באו בירושה ואין מה לעשות. גם לי היה ברור מהו המקור להתנהגות שלי, למרות שלא הבנתי איך זה יכול להיות שאני מתנהג בדומה למי שנשבעתי שלא אהיה כמוהו. וגם לי היה ברור שכל פסיכולוג שנה א’ יסביר לי את הברור מאליו – שהמקור הוא הילדות שלי. לאאה וואלה – בוא תספר לי משהו שאני לא יודע.

כששמעתי אותך אומר “אני יודע למה אני כזה, גם אבא שלי היה כזה” הקרקע נשמטה תחת רגליי. פתאום קלטתי שההבנה אליה הגעתי, השינוי שאני עברתי, שהוא המפתח, הבסיס ונקודת המוצא לדרך החדשה אינו מובן מאליו.
למעשה, ניסיתי ללמד אותך כלי אשר יכול לשמש אותך רק לאחר שתגלה את האמת הבסיסית – זו שמהווה בסיס לשינוי.

ומהי אמת זו?

נכון, שנינו קיבלנו “ירושה”. עד לפני כשבועיים חשבתי שאני “כזה” כי ירשתי את הגנים של אבי, את הדם החם שלו, את האופי שלו, את חמת הזעם שלו, את הקלות שבה הוא התלקח, את הנוחות שלו להתעצבן…
לפני שבועיים, במהלך המפגש תוך שיחה עם יוסי ואורית נפקחו עייני לאמת. פתאום הבנתי שעד היום הייתי במטריקס והרגע בלעתי את הגלולה שהוציאה אותי מהמציאות המדומה שבה חייתי ופקחה את עיניי למציאות האמיתית.
פתאום הבנתי שהירושה האמיתית שקיבלתי היא עדשות מגע שחורות. עדשות שדרכן המציאות נראית שחורה ומעצבנת, ללא שאהיה מודע לקיומן. העדשות הונחו על עיניי בגיל כ”כ צעיר, והתרגלתי לנוכחותן כל כך הרבה שנים עד שהייתי בטוח שהמציאות אותה אני רואה דרכן היא המציאות האמיתית, והסיבה לכך שהסובבים אותי אינם מגיבים כמוני לאותה מציאות ובאותם סיטואציות היא כי אני “כזה”.

מהרגע שנחשפתי לאמת בסיסית זו – לא הייתה כבר דרך חזרה. באותה שנייה הסרתי את העדשות מעיניי, את אותן עדשות מנטליות ארורות, ופקחתי אותן לראשונה למציאות מפוכחת וצלולה.
פתאום הבנתי שזה לא “אני” – אין לי גנים מיוחדים, הדם שלי הוא כמו של כולם, אין לי אופי עצבני – אני כמו כולם, כמו כל האנשים הרגועים שמסתכלים עליי כמו על מטורף כשאני מאבד שליטה. סהר, אין לך מושג איזה “רגיל” הרגשתי מאז..רגיל ומאושר..
מרגע שהסרתי את העדשות מעיניי, נותרתי אני, אני האמיתי, אני הטוב, אדון לעצמי, אחראי למעשיי וחופשי להתנהל במציאות שלפניי כרצוני. ברצותי, אטול משקפיים ורודות ואתבונן במציאות בצורה חיובית. ברצותי, אדמיין כי לכל סיטואציה אליה אקלע יש סוף טוב, סוף רגוע, ואנווט דרכי כדי להגיע אליו. ברצותי, אתייחס בשיוויון נפש לאירועים שעד זה לא מכבר הבעירו את חמתי.

מהרגע שאתה מבין שזה לא “אתה”, יצאת מהסירה השוקעת.
מכאן, בכל אשר תפנה תגלה שללא העדשות, זו כבר לא חכמה להישאר רגוע. זו כבר לא חכמה להישאר בשליטה. היי, רוב האנשים שסביבנו עושים זאת ללא מאמצים מיוחדים..

למרות שניסיתי ככל יכולתי לשכנע אותך כי זוהי המציאות, שיעור הצניעות שעברתי הבהיר לי שזה לא תלוי בי. אתה הוא זה שצריך להגיע להכרה באמת,
ואני הוא ההוכחה לכך שזו האמת.
מאז השינוי לא רק שלא איבדתי את שלוותי מול אירועים שפעם היו מרתיחים אותי, אלא אף הגעתי למצב שבו אני מקדם את פניהם בברכה בזכות ההנאה שנגרמת לי לאחר שאני צולח אותם ברוגע. אין לך מושג כמה פעמים אמרתי לעצמי “אני לא מאמין שפעם זה עיצבן אותי”.

אני מקווה שלא ירחק היום שבו לא רק שתצא מהסירה, אלא גם תוכל לעזור לאחרים ולהאיר את דרכם.”

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *