פרפקציוניזם – איך הוא מעורר את הכעס / אריאלה מלצר 5.3.18

יש הרבה דברים שמדליקים את הכעס ואת ההתפרצויות שלו ללא שליטה, בעיקר כשלא רואים אותנו, לא מקשיבים לנו, לא מבינים אותנו, לא מתחשבים בנו, מתעלמים מאיתנו, וכשאנחנו מרגישים שאין לנו מקום. במאמר הזה אני רוצה להתמקד בשני גורמים הקשורים זה בזה שמעוררים את הכעס ויכולים להדליק את ההתפרצות ומה ניתן לעשות כדי להימנע מכך.

המשותף לכל הגורמים שמדליקים את הכעס הוא הצורך שלנו להרגיש "בסדר", גם בעיני עצמנו וגם בעיני אחרים. לפעמים, אפילו חשוב לנו יותר שאחרים יחשבו שאנחנו בסדר. זו הסיבה שאנחנו רוצים להרגיש אהובים, חשובים, טובים, מוצלחים, בעלי ערך ומשמעותיים ורצויים. זה מרגיע אותנו, מגביר את חושת הביטחון העצמי שלנו, ונותן לנו שקט פנימי ורוגע.

יש דרכים רבות ומגוונות לספק לעצמנו את תחושת הערך העצמי והחשיבות הרצויים לנו כל כך. במאמר הזה אני מתמקדת בשתי דרכים והתנהגויות משמעותיות שמטרתן לתת לעצמנו תחושה שאנחנו "בסדר", טובים ובעלי ערך וחשיבות, כשהן לכשעצמן חיוביות ביותר אך המחיר שמשלמים רבים על כך, יכול להיות יקר וכבד היות והן גורמות למריבות ולוויכוחים רבים ולהתפרצויות כעס לא מעטות.
שתי הדרכים הללו, הקשורות זה בזה, הן: פרפקציוניזם וריבוי משימות ועומס תפקידים.

הדבר הראשון הוא פרפקציוניזם אשר עפ"י הויקיפדיה "הוא הצורך להיות מושלם או להופיע ככזה."

פרפקציוניזם יכולה להיות תכונה חיובית היות והיא מדרבנת את האנשים להישגים, לשאוף ולהגשים מטרות, משאלות וחלומות שלהם, אך יש בצידה גם חסרונות לא מעטים שיכולים להביא לתוצאות שליליות.
תכונת הפרפקציוניזם מעודדת ומאתגרת את בעלי התכונה הזו להשקיע מאמצים כדי להגיע למצוינות ולהצטיינות ולהצלחה במעשיהם, ולצמוח ולהתפתח ולגדול מכל הבחינות של החיים.
הפרפקציוניזם, שתוצאותיו ההצלחות וההישגים בחייהם, מקדם אותם, נותן להם מעמד, כבוד, יוקרה, מוניטין, ערך והערכה רבה, קידום ואף כסף רב כל עוד הוא גורם להם הנאה ולא פוגע באורח חייהם ובתפקודם היומיומי.

אך מצד שני, הפרפקציוניזם יכול להיות תכונה שלילית וחרף פיפיות ויכולה לפגוע בתפקוד ובחיי היומיום של מי שניחן בתכונה זו, בכל תחומי החיים. השאיפה לשלמות יכולה ליצור אצל האנשים מתח ולחץ רב, חשש מכישלונות ומטעויות וכתוצאה מכך ויתור מראש על משימות שנראות להם גדולות מידיי עליהם ושהם לא יוכלו לבצע אותם בשלמות. בעיניהם אין מקום לפספוס, לשגיאות, לחוסר ידע, לבלבול ולחוסר שלמות. זה בלתי נסבל עבורם. קשה להם לראות טעויות כתכונה אנושית. זה לא נתפס בעיניהם. טעות גם יכולה להיות התנהגות שלא תואמת את דעתם ותפיסתם. מה שלא מתאים לרצונם או לדרך הנכונה שלהם, נתפס כ"לא בסדר" וכדבר לא נכון.
רגשות, לעיתים, נתפסים אצלם כגורם מפריע בדרך להצלחה ולכן, הם לא יתנו להם ביטוי והם יפעלו בדרך רציונלית, הגיונית, מושכלת ומחושבת בלבד.
לכן, הם יבקרו כל מי שלדעתם טועה ויאשימו אותו, שעשה או לא עשה מה שצריך, מי ש"לא בסדר", לדעתם, לא צודק וכיו"ב , מה שיגרור אחריו בדרך כלל קונפליקטים, סכסוכים, וויכוחים, מריבות ופגיעה במרקם היחסים.

הם רואים את המציאות בראיית "שחור –לבן", הכל או לא כלום, צודק – לא צודק, מנצח – מפסיד . קשה להם לקבל גם טעויות של עצמם. הם רואים רק את צדקתם ובו זמנית, את טעותם של אחרים. אין להם סבלנות וסובלנות לטעויות של אחרים ובכלל לדרך האחרת של האחרים שנתפסת אצלם כלא מושלמת, כטעות.

יש להם ציפיות גבוהות, לעיתים, גבוהות מידיי, הן מעצמם והן מאחרים ולכן, הם יכולים להיות ביקורתיים מאד כלפי האחרים ולהאשים את האחרים עד כדי התנשאות, ציניות, זלזול ושיפוטיות או לחילופין, להלקות את עצמם לדעת. קשה להם להכיל את דרכם ורצונותיהם השונים של האחרים ולקבל שהמציאות מורכבת, בעלת גוונים שונים, ושלכל אחד יש את זוויות הראיה הסובייקטיביות שלו ואין צודק או נכון אחד, כפי שהם חושבים.

זו הסיבה שבמערכות יחסים בכלל אך במיוחד במערכות יחסים קרובות יש להם מריבות וויכוחים רבים על מה נכון, מה בסדר, ומה צודק.

ניתן לראות את תכונת הפרפקציוניזם כתכונה שכיחה ואופיינית לאנשים בעלי "פתיל קצר", אנשים כעסנים ועצבניים. הצורך במושלמות נותן להם מענה שהם מוצלחים, מוכשרים, מצטיינים, שווים, צודקים, ובעיקר, "בסדר", דבר שמעלה ומגביר את הביטחון העצמי שלהם. כשהדברים משתבשים להם ולא הולכים להם כפי שציפו, זה מלחיץ אותם, מערער את שלוותם ומעורר בהם אוטומטית כעס פנימי רב והם יחפשו מישהו שלדעתם, אשם בכך שעשה או לא עשה מה שצריך, כדי להפנות אליו את הכעס, גם אם אין באמת אשמים במצב.

לרוב, ניתן לראות איך חשוב להם סדר וניקיון ושהדברים יהיו מאורגנים כפי שהם צריכים ובדרך שלהם אחרת הם כועסים. יש להם ראייה ברורה איך הדברים צריכים להיות כדי להיות מושלמים גם אצל עצמם וגם אצל אחרים, למשל, יכול להפריע להם כשהחדר לא מסודר, דברים מפוזרים ולא מאורגנים, לכלוך, לא עומדים בזמנים שלהם, הזיזו להם את הדברים שלהם מהמקום וכד' וכשזה לא קורה, עולה בהם חרדה פנימית, בדרך כלל לא מודעת והם מתעצבנים בקלות, ולעיתים קרובות, אף מתפרצים בכעס.

הצורך שלהם שהדברים יהיו מושלמים מוביל אותם לצורך בשליטה על אחרים, על סביבתם והמציאות ולכן, הם משתמשים בדרכים כוחניות ושתלטניות למיניהן כדי להשיג אותה, בין אם דרכים פיזיות ובין אם דרכים רגשיות ומניפולציות שונות, על מנת לארגן את המציאות כפי שהם צריכים אותה.

כתוצאה מהצורך שלהם שהדברים יהיו פרפקט והצורך בשליטה, הם לא סומכים על אחרים שיעשו דברים כפי שצריך והם סומכים רק על עצמם מתוך מחשבה שהם עושים את הדברים הכי טוב שאפשר והאחרים לא יעשו טוב כמוהם. קשה להם לקבל את הדרך של האחרים השונה משלהם ולכן הם משאירים אצלם את האחריות, המשימות והתפקידים הרבים, דבר שמעמיס על כתפיהם עול כבד שמכביד עליהם, מה שמקשה עליהם עוד יותר לבצע בהצלחה ובאופן מושלם את כל המשימות שמחכות להם.
זו הסיבה שהם מתאמצים לעשות את כל הדברים בעצמם ולא מאצילים סמכויות על אחרים.
כתוצאה מכך, אין להם מנוחה. הם לא נותנים לעצמם לנוח, להרפות, להירגע ולשחרר ולקבל דברים כמו שהם גם כשהם לא מושלמים
.

היות והם מתאמצים שהכל יהיה מושלם, הם רוצים שאחרים יתאמצו ויעשו בדיוק כמוהם וכשהאחרים לא נוהגים לפי הציפיות שלהם, זה נתפס אצלם, לפעמים, כחוסר הערכה וככפיות טובה, דבר שמדליק בקלות את הכעס שלהם עד להתפרצות כעס ללא שליטה.

בעולמם הפנימי אין מקום לטעויות, לשגיאות, לא לדעת, להתבלבל או להיכשל. אם זה קרה, לתפיסתם, סימן שאתה אשם שלא עשית מספיק או עשית משהו לא נכון.
יש להם תפיסה נוקשה וקפדנית ואין להם חמלה לאחרים על טעויות או על אי ידיעה אך גם לא לעצמם.
הם מאשימים אחרים ומבקרים אותם על טעויותיהם ועל כך שהם "לא בסדר" או שהם מלקים את עצמם על הטעות שלהם, אם הם מודים בה, דבר שקשה להם מאד וקורה לעיתים רחוקות.

הפרפקציוניסטים, למשל, לא ישאירו כלים בכיור וילכו לישון מתוך מחשבה שמחר יום חדש והם יכניסו את הכלים למדיח מחר. הם לא ינוחו ולא ישקטו ולא יוכלו לעשות שום דבר אחר להנאתם עד שהם יסדרו וינקו את הכל כאן ועכשיו ורק אז הם ילכו לישון. רק כשהכל מסודר נקי ובמקום הם נרגעים. כמובן, שזה יכול לעורר מחלוקות רציניות עם בני הזוג שצריכים לעמוד לרשות בן הזוג הפרפקציוניסט וגם הם לפעול באופן דומה ולפעמים, אף בניגוד לרצונם. מיותר לומר, שזה יכול לעורר ויכוחים קשים בין בני הזוג ולהעכיר את היחסים שלהם.
בני הזוג, גם אם הם מאד רוצים ומשתדלים להיענות לצרכי הפרפקציוניזם של בן הזוג, לא יכולים באופן טבעי לעמוד בציפיותיהם הנוקשות מפני שהם שונים במהותם ובדרכיהם.
קשה מאד להשביע את רצונו של הפרפקציוניסט כי תמיד יש משהו לא מושלם שלא משביע את רצונו.
לכן, הם לא יכולים לפעול בדיוק באופן המדויק הנדרש מהם ומן הסתם הם מאכזבים, ומעוררים עליהם את הכעס שעשו או לא עשו משהו כפי שצריך, דבר שלא רק מעורר ויכוח ומריבה ביניהם אלא אם זה דבר קבוע ביחסי בני הזוג הוא עלול ליצור ריחוק רגשי גדול ביניהם ואף ניכור רב.

מחיר נוסף שהפרפקציוניסטים משלמים ומעורר אצלם את הכעס הוא העייפות, הלחץ והמתח המצטברים אצלם. הצורך להיות מושלמים כל הזמן, תחושת האחריות הרבה המוטלת על כתפיהם ומכבידה עליהם, הקושי לסמוך על אחרים ולהאציל עליהם סמכויות והישארותם לבד בביצוע המשימות והתפקידים, הוויכוחים המתישים עם הסובבים, כל אלה גורמים להם לעומס רב, לתחושת כובד ולחץ רב, מתח, אי שקט, עייפות ודריכות רבה שהם קרקע פורייה מאד להתעוררות הכעס אצלם אפילו משטויות ודברים שוליים לא חשובים באמת.

הדבר השני, הינו ריבוי המשימות, המטלות ועומס התפקידים. כבר ראינו בחלק הקודם איך הפרפקציוניזם מייצר מטלות ומשימות מרובות ועומס תפקידים. אורח החיים האינטנסיבי, מירוץ החיים היומיומי והעידן הטכנולוגי, שמשאיר את האנשים מחוברים ומקושרים כל הזמן בכל תחומי החיים, מפעילים לחץ רב על הפרפקציוניסטים. על רקע הלחץ הזה, נראה כי הם עסוקים כל הזמן במרדף אחרי הישגים והצלחות, במילוי משימות ותפקידים רבים, היות והם לא נותנים לאחרים לחלוק איתם בנטל, דבר שהם רואים בו אף סימן להצלחתם, ליכולותיהם הגבוהות ולכישוריהם הרבים ולהיותם מוצלחים יותר מהאחרים.

למרות הסיפוק הרב שהם מרגישים בכל מילוי משימה על הצד הכי מושלם שהם רוצים, העומס עליהם כבד, אין להם שקט פנימי, הציפיות מהם מרובות כי הסביבה כבר הורגלה על ידם שהם כל הזמן עומדים זמינים ונגישים למילוי משימות בכל זמן גם בשעת לחץ, הסביבה והאחרים לא תמיד פועלים כרצונם , דבר שמעורר עליהם את רוגזם וכעסם והם מתעצבנים לעיתים קרובות, על הסובבים אותם ומסתכסכים איתם או לחילופין, שהם מתאפקים עד שהם מוציאים את הכעס על הכי קרובים להם, בביתם, במשפחתם, מול בני הזוג והילדים "שם הם מרשים לעצמם".

לעיתים, ריבוי המשימות נועד באופן לא מודע להוכיח לעצמם שהם מוצלחים ושווים כדי להעלות את ביטחונם העצמי. כל מילוי משימה על הצד הטוב ביותר היא ראיה, הוכחה וקבלה מוחשית להיותם טובים, מוצלחים, חכמים ו"בסדר". ברגע שהם מילאו את המשימה הם בדרך כלל לא נחים ונהנים מההישגים שלהם אלא רצים מיד למשימה הבאה כדי להוכיח שוב ושוב את חשיבותם, תרומתם והיותם בעלי ערך רב, מה שמגביר עוד יותר את הלחץ החיצוני והפנימי. זו הסיבה שהם לא מצליחים לנוח ולהירגע אף פעם והם צריכים כל הזמן לעשות משהו.
יוצא איפוא, שהם כל הזמן במירוץ ובמרדף אינסופי אחרי תחושת הערך והביטחון שלהם, שמתממשת ומקבלת סיפוק רק דרך מושלמות ודרך עשייה מרובה בלתי פוסקת. קשה להם להרגיש את תחושת הערך שלהם כשהם במנוחה על בסיס ההוויה שלהם, והיותם מי שהם ועפ"י המהות הטבעית שלהם אלא רק כשהם בעשייה מתמדת ובמילוי מטרות ומשימות רבות.

למרות שלרוב, הם מרוצים מאד מהעשייה המרובה שלהם שגם מעניקה להם הישגים רבים, הצלחה, מעמד, יוקרה כבוד וכסף, הם משלמים מחירים לא פשוטים בעצם היותם נתונים ללחץ רב, מתח, עייפות, עומס, מועקות, דאגות רבות, לפעמים אף פגיעה בבריאות שלהם ולעיתים קרובות, מתעצבנים בקלות וכועסים על הסובבים אותם ומעכירים את מערכות היחסים שלהם איתם.

למעשה ניתן לראות אצל הכעסנים מעגל סגור- הצורך להיות "בסדר" ולהרגיש ביטחון מעורר את הצורך בפרפקציוניזם, הפרפקציוניזם בא להרגיע את החרדה ולתת את תחושת ה"בסדר" והביטחון. בחיפוש אחר הדרך לעשייה מושלמת גם אצל העצמי וגם אצל האחרים. הדחף לעשות במיידי דברים באופן מושלם ללא תקלות, ללא שיבושים, ללא טעויות, ללא כישלונות ושגיאות מגביר את הלחץ הפנימי שלהם להיות בסדר גם בעיני הסובבים ולכן כל טעות, כל בלבול וכל דבר שלא עולה בקנה אחד עם ציפיותיהם מעורר בהם חרדה שבאה לידי ביטוי בתרעומת ובכעס על האחרים, על כך שהדברים לא מתנהלים כרצונם.
הקושי שלהם להכיל תסכולים, שיבושים ותקלות בנוסף ללחץ הרב והמתח, והעייפות שהם שרויים בהם, ביחד עם העומס וריבוי המשימות והאחריות המוטלים על כתפיהם, גורמים להם לעתים קרובות, להתעצבן ולכעוס כשהם לא מצליחים להשיג את מה שהם רוצים, מה שגורם להם גם לפגוע באחרים באמצעות התפרצויות הכעס. האחרים נפגעים, נעלבים ומתרחקים מהם. עכשיו כועסים עליהם ומאשימים אותם שהם לא בסדר על כך שהם התפרצו בכעס ופגעו באחרים. הם עצמם מרגישים "לא בסדר", אשמים, לא מובנים, לא מוצלחים, מתעוררת בהם חרדה, חשש מלהיעזב ולהיות לבד, להינטש, להיות לא אהובים ולא רצויים וכדי להרגיע את החרדה שלהם ולהחזיר לעצמם את תחושת הביטחון, הם משתמשים בפרפקציוניזם ובמילוי המשימות והתפקידים. העיסוק הבלתי פוסק בעשייה ובפעולות רבות ממסכת את התחושה הלא נעימה שלהם ואת הרגשות הקשים והמכאיבים שהתעוררו בתוכם. הם מנסים להשיג שליטה על המציאות ועל האחרים, וכשזה לא מתאפשר להם, הם כועסים וחוזר חלילה.

אז מה עושים?

ראשית, חשוב להבין שלהיות מושלם זו משימה בלתי אפשרית. זו משאלה פנטזיונית לא מציאותית. הטעויות, אי הידיעה, הבלבול, הספיקות, הכישלונות והשגיאות מסמנות שאנחנו אנושיים ולא רובוטים או מכונות אוטומטיות. אין אדם שלא טועה. המהות הטובה שלנו לא מוגדרת ונמדדת בכמות ההצלחות וההישגים או לחילופין בטעויות ובכישלונות שלנו. אנחנו יכולים להיות טובים ו"בסדר" גם כאשר טעינו או נכשלנו. מותר לטעות ומותר לא לדעת או להתבלבל. זו הדרך האנושית ללמוד מטעויות ולהתפתח. הנוקשות רק מקשה ומגבילה ומעכירה את מערכות היחסים.

שנית, יש לגייס חמלה עצמית גם לטעויות של עצמנו ולקבל אותנו באהבה למרות שטעינו ולהתייחס באותה חמלה גם לטעויות של אחרים ולדרך הלא מושלמת שלהם. החמלה תרגיע את הסערה בפנים, תביא שקט פנימי, תחושת ה"בסדר" תנבע מהכוחות הפנימיים שלכם ולא רק דרך עשייה מרובה, הישגים והצלחות, מה גם שזו הדרך המוצלחת ביותר לשמור על יחסים טובים, מספקים וקרובים עם האחרים.

בשום פנים ואופן לא להלקות את עצמנו על הטעות או הכישלון שלנו, מצד אחד, כי זה התקפה עצמית שמחלישה את הכוחות של עצמנו ולא מאפשרת צמיחה והתפתחות אלא ללמוד את השיעור שלנו מהטעות ומצד שני, בשום אופן לא להעביר ביקורת תמידית כלפי האחרים ולהפסיק את ההאשמות הבלתי פוסקות כלפיהם, על כך שהם טעו, לא יודעים, לא צודקים, לא פעלו נכון, עשו או לא עשו משהו, וכד'.

בנוסף, הורידו מעל כתפיכם את כל הכובד והעומס ששמתם על עצמכם. סמכו גם על האחרים ותנו להם גם אחריות. האצילו סמכויות על אחרים ותנו להם תפקידים שיקלו עליכם. קבלו את הדרך שלהם לבצע את הדברים גם כאשר הם לא מושלמים וגם אם זה נעשה בדרך שונה משלכם.

ולבסוף, לימדו לנוח, להרפות, לשחרר ולזרום עם מה שיש. השמים לא יפלו. עשו דברים שאתם נהנים מהם ולא רק מה שצריך, חובות ומטלות. לימדו ליהנות ממה שיש. הלחץ והמתח יפחתו משמעותית, ותהיו נינוחים יותר, דבר שישמור על הבריאות שלכם, ולא כל דבר יקפיץ ויעורר את הכעס שלכם עד לאובדן שליטה.

זיכרו, מוטב לאבד חלק מהשליטה כדי לא לאבד את כל השליטה.

חינם- לקבלת סדרת הטיפים במתנה "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים" לחצו על הקישור

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *