צ’ (יולי 2009)

הילד הקטן שבתוכי

לפעמים בחיים לא הכול מתוכנן וישנם הרבה דברים שמשתלבים עם חיי היומיום. המודעות לכך באה בהמשך, כך קרה לי עם הסדנא לשליטה בכעסים. הגעתי לסדנא בעקבות המלצה שקיבלתי לטפל בכעס שלי על אבי עקב היחסים הקשים והטעונים איתו וכל מה שעברתי איתו בילדות.

הגעתי למפגש הראשון ממש בספקות אך הבטחתי לעצמי לעבור את כל המפגשים עד הסוף בלי להתייאש אפילו שאני לא יודע לקראת מה אני הולך. כבר במפגש הראשון הקרח נשבר והמתח מהלא ידוע פג. כולם הרגישו יותר נוח.

בהתחלה לא הבנתי מה אני עושה בסדנא שהרי כולם אנשים עצבניים ולא שולטים בכעסיהם ואני בכלל לא עצבני או כועס. לא מצאתי את מקומי שכן אני כאן בגלל בעיות ילדות וצבירה של כעסים פנימיים.

אני אדם שקשה לו לדבר. החלטתי לשתוק כהרגלי ולהמשיך במפגשים כי הרי מה כבר יכול להיות.ואז ממפגש למפגש הבנתי שגם אני מאד כועס אך להבדיל משאר המשתתפים אני לא מוציא החוצה אלא דוחס ודוחס עמוק וגם צובר עומס כבד בכל מהלך חיי. כתוצאה מכך, קשה לי לקחת את המקום שלי, לדרוש, לדעת להגיד ‘לא’ ולא לפחד מכלום כי אני אדם בזכות עצמי.

השינוי בתפיסתי התרחש במפגש השביעי בנושא שטחי האש שלנו כשנתבקשנו לספר אחד לשני את הדברים שמעוררים בנו כעס. לא ידעתי מה להגיד כי אין לי משהו שמכעיס אותי במיוחד ואני לא מתפרץ אף פעם. לשאלה אז למה אני בסדנא עניתי שאני רוצה לדעת מדוע אנשים כועסים מפני שבילדותי חוויתי כעסים נוראיים מצד אבי ואני בעצם, מהצד של אלה שכל הזמן כועסים עליהם.

ואז ביקשתי לדבר בקבוצה. סיפרתי את סיפור ילדותי, את כל הכאב, הסבל, הפגיעות הקשות והפחד שעברתי אז ושאני עומד מולו גם היום. ההקשבה, התמיכה, החיזוקים וההערכה שקיבלתי מכל החברים בקבוצה ומאריאלה ומשלומי גרמו לי לתחושת הקלה ושחרור. להפתעתי, הרגשתי אופטימי ויצאתי עם תחושה נהדרת למרות הדברים הקשים שהוצאתי.

הבנתי, וזה היה רק תחילתו של תהליך הפנמה, שמי שפוחד באמת ומנהל אותי גם היום הוא הילד הקטן שבתוכי שפוחד מאבא שלו. הבנתי שהיום אין באמת אבא שמאיים עלי כי אני בוגר, קיים עם רצונות ושאיפות משלי ואין לי ממה לחשוש. הבנתי שיש לי זכות לתפוס את מקומי, לדבר, להתבטא ולעמוד על שלי כי אני קיים בזכות עצמי.
מאז הרגשתי מחובר לכל הקבוצה וממש חיכיתי כל השבוע למפגש הבא.

בסדנא הבנתי את הגדולה שבמלאכת ההקשבה והשיקוף. איזו גדולה יש בכך שמשוחחים עם מישהו ומביטים בעיניו ואיך רוכשים את מלוא תשומת ליבו. גם הבנתי שבזמן שיחה לא תמיד צריך להביא מעולמך אלא פשוט להקשיב ולהיות לזמן מה בעולמו של האחר.

אם ננסה כולם לחשוב כמה פעמים בחיים אנו נתקלים במעגל אנשים מעין זה, בו אנו יכולים לדבר ולפתוח את כל הלב בביטחון מלא ללא כל רתיעה, נבין מיד שזהו דבר ייחודי שלא קורה הרבה בחיים אפילו לא עם חברים, שגם איתם אנחנו די מוגבלים.

בסדנא הכול היה פתוח, ישיר והכי אמיתי ואין ספק שזה לא קורה הרבה במהלך החיים. פגשתי כאן אנשים שהם בני אדם, כל אחד ואחד הוא עולם נהדר בפני עצמו ומכל אחד יכולתי לקחת משהו.

ובאשר למנחים, שלומי- אתה איש נפלא בעל שלוות נפש שכל אחד היה רוצה שתהיה לו, יכול להכיל את כולנו ויודע מתי לפנות מקום כשצריך. השלמת לי הרבה מחשבות חסרות.
אריאלה- את אישה שהיא עולם ומלואו, עושה הכול בקלות, טיפה צחוק והרבה רצינות, מתחברת להכול, בעלת ידע עשיר בהבנת נפשו של האדם, מלמדת נפלא ולא רק על שליטה בכעסים אלא בכלל ברזי החיים. יודעת להתייחס לכל אחד ואחד ועוזרת להפריך אמונות מגבילות. השבח וההלל! עלו והצליחו!

לסיום, אומר שהסדנא נפלאה, האנשים כאן אמיצים ונפלאים, המנחים עולמיים.
כל אחד בארצנו, בין אם הוא כועס או לא, צריך לעבור כאן, ליהנות ולהשביח את נפשו.

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *