תגיד לי שאתה אוהב אותי – איך להתמודד עם תסכול בזוגיות/ שלומי כהן ואריאלה מלצר 25.10.2012

"בן הזוג שלי לא עונה על הצרכים הרגשיים שלי –  הוא לא אומר לי שהוא אוהב אותי , הקרבה שלנו מרגישה טכנית, בעיקר יחסי המין, גומרים הולכים. אין אצלנו מחוות רומנטיות. זה מאוד מתסכל אותי וגורם לי להתרחק". תסכול זה חוזר על עצמו אצל חלק גדול מהזוגות שמגיעים אלינו לטיפול זוגי.

תסכול מסוג זה יכול לעורר חוסר אונים רב היות ואחד מבני הזוג צמא ליחס קרוב ורגשי ואילו הצד השני לא מצליח לענות לו על הצורך וכאילו מונע ממנו את החוויה הרגשית לה הוא או היא זקוקים.

אז מה עושים? איך מתמודדים עם התסכול. ניתן להתבונן בנושא דרך שלוש זוויות:
הזווית הראשונה היא הפרשנות שאנחנו נותנים להתנהגות של בן הזוג – כאשר בן הזוג לא מעניק לך את המחווה הרגשית, מה שאת מספרת לעצמך בראש הוא… "לא איכפת לו ממני, הוא לא באמת אוהב אותי, הוא לא רואה אותי ואף  משתמש בי רק לצרכיו שלו" (דוגמא – יחסי מין). כאשר אנו מסתכלים על המציאות דרך פרשנות זו אני יכול לתאר לעצמי שהרגשות שיעלו הם ייאוש, חוסר תקווה, חוסר אונים וכמובן תחושה של כעס וריחוק כלפי בן הזוג. מנקודה זו הדרך להתדרדרות ביחסים קצרה. בן הזוג הופך מאוהב לאויב, מתפתח מאבק כוחות וממקום של מאבק לא תיפתח הדלת למחוות רגשיות.

במצבים אלה חשוב מאוד לגייס את החמלה ולהסתכל על התנהגות בן הזוג כקושי שיש לו, כיכולת שהוא צריך לפתח מחדש ולהחזיר לעצמו. הסתכלות מהזווית הזו תאפשר לנו להרגיש הרבה יותר בטוחים, שהרי האופן שבו בן הזוג מתנהג כיום נובע מעולמו הפנימי כמענה לצרכיו ולא בהכרח הוא לא נגדנו.

חשוב לציין, שבן הזוג שמתקשה להביע את רגשותיו, נולד עם היכולת הזו והיא חלק מהמהות שלו. באיזה שהוא שלב במסע החיים שלו הוא למד שיותר בטוח עבורו לסגור את חדר הרגשות שלו על מנת לא להיפגע ולהישאר בטוח. במקרה הזה יתכן והמסר שבן הזוג קיבל כילד הוא, שלהביע רגשות זו חולשה ואין מקום לאנשים חלשים אצלנו בבית, בטח לא לגברים. ואז בכל פעם שעלה אצלו בכי או תחושה קשה אחרת הוא למד להסתיר אותה עד שניתק מגע, לכאורה, עם החלק הרגשי, כמו גם עם הביטוי שלו, ולמד לעבוד יותר עם החלק השכלי או החלק של הפעולות והעשייה. כיום הוא צריך להחזיר לעצמו יכולת רגשית זו. בד"כ בן זוג שמתקשה להביע רגשות יבחר באופן לא מודע בת זוג שמומחית לעניין, עם יכולת להכניס את השפה הרגשית למרחב היחסים.

זווית שנייה היא לא רק התבוננות מעמיקה בצרכים של בני הזוג אלא במיוחד לבטא אותם ואת הרגשות הנלווים אליהם – חשוב לפרוט את הצורך הרגשי שמתעורר בתוכנו ולהבין מתוך הקשבה מלאה ומעמיקה מה אנחנו באמת צריכים ומבקשים. לפרוט את הצורך הלכה למעשה, מה אנחנו מצפים. נכון, אני מבין ומכיר את הצפייה שבן הזוג יבין לבד ופשוט יביע את מה שהוא מרגיש. יחד עם  זאת, ציפייה זו היא אחד הגורמים לאכזבה שמגיעה מיד לאחר מכן , כאשר בן הזוג לא מספק את הסחורה.

לכולנו  יש איזה שהוא חלום שבן הזוג שלנו ידע מה שאנחנו רוצים וצריכים עוד לפני שנגיד לו מפורשות. חלום זה קשור לתקופה בה היינו פעוטות ואמא או אבא ידעו בדרך כלל לענות על הצרכים שלנו בלי שנדבר יותר מדי. בכי קל הספיק וכבר ההורה יודע אם צריך להחליף חיתול, לתת אוכל, להשכיב לישון או לקבוע תור אצל הרופא. אולם לא כך הדבר במציאות שלנו כבוגרים וככל שנקדים להבין זאת יקל לנו ונתמודד עם פחות תסכולים, חוסר אונים אכזבה וכעסים מיותרים.
לכן, חשוב מאוד שהציפייה שלנו תהיה בהירה וברורה קודם כל לעצמנו. מה אני באמת צריך או צריכה. את הצורך אפשר לבחון רק כאשר נותנים לזה זמן והקשבה אמיתית תוך השתהות בתוך הצורך. לעיתים התבוננות מסוג זה דורשת סיוע של איש מקצוע שיעזור להבין את מקורות הצורך ואיך ניתן לענות על צורך זה.

השלב הבא הוא להתבונן בצרכים של בן הזוג, מה הוא צריך. הרעיון הוא להקשיב מכל הלב לצרכים השונים של בן הזוג, לגלות סקרנות ובמקביל לנטרל את הביקורת, השיפוטיות וההאשמות שהתעוררו בנו במהלך ההקשבה לבן הזוג. עצם נתינת המקום לבן הזוג וההקשבה ההדדית מייצרת תחושת בטחון וקירבה במרחב היחסים.

והזוית השלישית היא הקושי לקבל את מה שאנו הכי זקוקים לו 
–  גם כשאנחנו מנסים להיות ברורים ואומרים מה אנחנו מצפים, לעיתים אנחנו מבקשים דברים שאנחנו  באופן פחות מודע, לא יודעים איך לקבל. כך שגם כאשר המחווה הרגשית מגיעה אלינו, אנחנו באופן מתוחכם לא מאפשרים לה להיכנס, לענות על הצורך ולהזין אותנו.

אחת הדרכים לבלום את כניסתה של המחווה הרגשית היא לתת לה פרשנות שמדללת לנו את החוויה ומשאירה אותנו רעבים להתייחסות רגשית. לדוגמא "גם כאשר בן הזוג עובר ומלטף ואומר מילה טובה, אני שואלת את עצמי מה הוא צריך ממני עכשיו, מה האינטרס שלו, אולי הוא מפצה אותי על משהו שעשה קודם..או אולי הוא רוצה עכשיו יחסי מין…".עם פרשנות שכזו אני משאיר את עצמי רעב כי לא הצלחתי לעכל ולהכניס את החוויה הרגשית פנימה ולהזין את עצמי. כמו כן, גם בן הזוג מקבל מסר מבלבל היות ומה שהוא חווה מהצד השני זה חשדנות, ריחוק ואולי אפילו שהוא לא בסדר. כל זה לאחר שהוא נתן את מה שמתבקש ממנו, מחווה רגשית, שמבחינתו היא לא משימה קלה. יתירה מזאת, לאחר מסר כזה, יתכן ולא יהיה לו כבר חשק להעניק שוב מחווה כזו או בכלל.

חשוב לפרגן גם על מחווה קטנה שמגיעה מבן הזוג. גם אם יש סיכוי שהיא מגיעה ממקום של אינטרס או פיצוי, זאת על מנת לחזק את הדפוס וההתנהגות ולעזור לבן הזוג להחזיר לעצמו את יכולת הבעת הרגשות שאבדה לו בדרך. כמו כן, חשוב לספר לבן הזוג מה התרחש אצלי כאשר הוא העניק לי את המחווה הרגשית הזו. שיתוף זה יאפשר לבן הזוג לראות ולהבין את עוצמת ההשפעה של חשיפת הרגשות שלו ואת חשיבותה ויעודד אותו להמשיך במתן המחוות הללו.

לעיתים, יש קושי להתבונן בחלקים הפחות מודעים היות ואנו בטוחים שאנחנו רואים את כל התמונה. בנקודה זו חשוב לגלות אומץ ולהתבונן היכן אנו חוסמים את מה שאנחנו כל כך רוצים . ניתן להיעזר באנשים מהסביבה הקרובה, הם הרבה פעמים רואים זוויות שעבורנו הן נסתרות.

התבוננות דרך שלושת הזוויות הללו מאפשרת לנו להחזיר את השליטה לעצמנו ולהתמודד עם חוסר האונים שמתעורר בנו כאשר הצורך שלנו לא מקבל מענה. התמודדות נכונה עם התסכול יכולה להוות מנוף לצמיחה אישית וזוגית.  

לקבלת סדרת הטיפים במתנה לחידוש האהבה בזוגיות לחצו על הקישור.

תגובות פייסבוק

תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *