“לא האירועים הם אלו שגורמים לנו להרגשה רעה אלא הפרוש שאנו נותנים לאירועים אלו” (אפיקטטוס)

להורדת המצגת לחץ כאן

מ’ (נובמבר 2008)

עברתי תהליך של התבגרות/התפכחות

עברתי תהליך של התבגרות/התפכחות שבו מבן אדם עם פיוז קצר שהתפרץ בקלות אני היום הרבה יותר שקול, רגוע ונינוח. הגעתי למצב של מודעות עצמית שמאפשרת לי הרבה יותר מבעבר לבחון את הסיטואציה ולשקול רווח והפסד ותוצאות אפשריות של ההתפרצות לפני שהיא מתרחשת. התחלתי ללמוד אצלי זיהוי של שטחי אש, צדדים חזקים באישיותי וסימנים לעצבנות שמאפשרים לי לנסות להתמודד עם כעסים בצורה שונה מזו שבה הייתי נוקט לפני הסדנא.

הרגש הראשון שחשתי עם חברי הקבוצה הוא הזדהות. העובדה שבהרבה מקרים יכולתי למצוא מצד אחד, הקבלות למצבים שעברתי בעצמי ומצד שני, הסתכלות אחרת על מצבים שונים אפשרה לי להזדהות עם חברי הקבוצה, להבין שהתפרצות קיימת גם אצל אחרים ואני לא לבד בסירה הזאת וכתוצאה מכך, אמון ופתיחות להשתתפות פעילה בסדנא על מנת להשיג תוצאות חיוביות.

בנוסף לכך, החברות והדאגה שנוצרה בין חברי הקבוצה הייתה מרכיב חשוב בהצלחת הסדנא.

ע’ ( ינואר 2010)
האשה – “ואני חלמתי אחרת, אבל לא ידעתי שאפשר. ואז בא האימאגו” – חוויות מהטיפול הזוגי

” המרחב הזוגי “- אילו מישהו היה אומר לי את צמד המילים הללו עד לפני שלושה חודשים, יש סיכוי רב שהייתי צוחקת או זורקת איזו הערה צינית בתגובה.
אבל שלושה חודשים עברו מאז. שלושה חודשים שמפרידים בין עולמות, שלושה חודשים שמפרידים בין צפיפות למרחב, בין הכרח לבחירה, בין תהום לפסגה, בין חול לקודש. שלושה חודשים ואימאגו.

להמשך לחץ כאן