התעללות רגשית בזוגיות והשפעותיה / אריאלה מלצר / 15.01.2012

מדלן (שם בדוי), אישה נאה ונבונה, בעלת עסק עצמאי מבוסס, כבת 45, נשואה כ-  25 שנים לבעלה, אותו הכירה עוד בהיותה נערה ואם ל- 4 ילדים, תיארה מסכת של חיים משותפים רוויים בהתפרצויות של כעס ועצבים, בהם הרגישה שהיא כאדם לא קיימת, מחוקה ורק רצונותיו של הבעל הם שהיו במרכז וכולם, כולל הילדים, היו צריכים לעמוד לרשותו ולספק את צרכיו ומאווייו. עפ"י תיאורה, בעלה הוא זה שקובע לה איך ייראה סדר יומה, מבקר ללא הרף את התנהגותה, כועס ומתפרץ עליה כשרוצה לצאת עם חברות או אפילו לאירועים משפחתיים.

עידית (שם בדוי), כבת 40, עוסקת במקצוע חופשי, נשואה כ-17 שנים ואם ל- 3 ילדים, מתארת מסכת של התעללות רגשית מתמשכת ביחסו של בעלה כלפיה. לפי תיאורה, הוא בלתי צפוי ועל כל דבר הוא יכול להתפרץ בכעס תוך שהוא צועק עליה, מקלל, מעליב ומשפיל אותה באמירות חוזרות כגון "את משוגעת וצריכה אשפוז". הוא זורק ושובר חפצים, משחית רהיטים בבית, במיוחד כשהוא יודע כמה היא רגישה לנושא. התנהגותו החמירה בשנים האחרונות והוא פוגע בה ומכאיב לה ללא מעצורים  ולאחרונה, לדבריה, התנהגותו אף קיבלה אופי מפחיד ומאיים ביותר. גם בנה הבכור החל כבר מתייחס אליה באופן דומה, מקלל אותה ובועט בה תוך כדי גיבוי ועידוד הבעל לעשות כך.

עידית ומדלן הן דוגמא לנשים הסובלות במשך שנים מהתעללות נפשית ורגשית מצד בעליהן. לכאורה, כלפי חוץ, המשפחה מתפקדת כרגיל, ולעיתים קרובות, אף אחד אינו יודע את אשר מתחולל בתוכה בין כתלי הבית. הן משתדלות לתפקד היטב בכל תחומי חייהן, מסתירות מאחרים את כאבן ומצוקתן ואף אחד אינו יודע באמת את אשר מתחולל בנפשן.

"אני לא גבר מכה", "הוא מעולם לא נגע בי, חס וחלילה", "אף פעם לא הרמתי עליה יד", ועוד ועוד אמירות שכיחות המבטאות טעות רווחת בקרב רבים, גברים ונשים כאחד, לפיה אלימות היא רק פיזית, מכות, דחיפות, סטירות וכד'. העובדה כי אלימות פיזית פוגעת באחר, איננה מוסרית, אסורה ומהווה עבירה על החוק כבר ידועה בברור לרבים לעומת ההתעללות הרגשית שיכולה להיות שנויה במחלוקת ותלויה בערכיו ובתפיסתו האישית של האדם.

יחד עם זאת, לא ברור עדיין לכולם כי אלימות איננה מכות בלבדאלימות כלפי בן זוג או הילדים יכולה לבוא לידי ביטוי בהתעללות רגשית קשה שיכולה להתמשך במשך שנים רבות הפוגעת בנפשו של האדם. התעללות רגשית היא אגרוף לנשמהאלימות רגשית נתפסת אצל רבים אך ורק כאלימות מילולית, כלומר, הדברים שנאמרים כגון, קללות, צעקות, עלבונות וכד'.

ההתעללות הרגשית יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות, במילים פוגעות ומעליבות או במסרים שעוברים באמצעות לשון הגוף, למשל, תנועת יד מבטלת ומזלזלת, הבעת פנים, מבט מקפיא ועוד.

להתעללות הרגשית, נפשית יש פנים רבות והיא באה לידי ביטוי באופנים שונים, כגון, הפעלת סנקציות רגשיות, איומים והפחדות, ביקורתיות יתר, האשמות ללא הרף, שיפוטיות, רכושנות, קנאה מוגזמת, לעג והשפלות והפחתת הערך, הסתת הילדים, יצירת תלות רגשית ופיזית מוחלטת ועוד.

התנהגויות אלו נועדו להשיג שליטה על האחר ובמיוחד על נפשו, תפיסתו את עצמו, להחליש ולהקטין אותו, ולהפחית את הדימוי והערך העצמי שלו עד כדי כך שלילת ההוויה העצמית שלו והחופש שלו להיות מי שהוא, ערעור ביטחונו העצמי והאמונה בכוחותיו וביכולותיו, דבר שיכול לגרום לו להרגיש חסר אונים ולא שווה.

יש להדגיש, כי אין להסיק מסקנות על פי התנהגות אחת בלבד חד פעמית היות וישנן התנהגויות הנמצאות גם במערכות יחסים זוגיות תקינות אלא רק אם קיים בקשר הזוגי דפוס המתמשך על רצף של זמן של כמה התנהגויות כוחניות ושתלטניות החוזרות על עצמן בעקביות, הנותנות תמונה רחבה יותר.

לעיתים, כאשר לא מוצב גבול ברור שעוצר את הפגיעה הנפשית, ההתנהגויות מתעצמות ומחריפות עם הזמן, התדירות בין האירועים גדלה וקיימת גם אפשרות של הגעה לאלימות פיזית.

חלק גדול מהאנשים אינו מודע כלל או מעדיף להתכחש להגדרה הרחבה יותר של אלימות רגשית הכוללת התנהגויות נרחבות יותר הפוגעות בזולת ובעיקר, בנפשו. ניתן לפגוע מאד באחר גם מבלי לגעת בו כלל.

התעללות רגשית יכולה להופיע, הן מצד נשים והן מצד גברים כאחד, אם כי התופעה רווחת יותר בקרב גברים כלפי נשים ולכן, לשם נוחות הכתיבה הדברים יוצגו בלשון זכר, למרות שהדברים נכונים לגבי שני המינים.

יש לשלול אותה מכל וכל, הן כלפי נשים והן כלפי גברים, היות ולאף אחד אין זכות לכפות בכוח את רצונו על האחר, לפגוע ולהשפיל אותו ולשלול ממנו את החופש האישי שלו, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית.

בתחום ההתעללות הרגשית הדברים יותר סמויים, יש יותר מצבים ושטחים אפורים בהם כל אחד מבני הזוג יכול לראות ולתאר אחרת את הדברים מנקודת ראותו. לכן, לעיתים, קשה מאד לשני הצדדים, הן הפוגע והן הנפגע, להכיר בעובדת ההתעללות ולהודות בקיומה. האחד יציג את הדברים כהתנהגות המאפיינת מריבה רגילה בין בני זוג ויטשטש את ההתנהגויות הכוחניות והשתלטניות שלו ואילו השני, יציג את הדברים כפגיעה רגשית מתמשכת ובלתי נסבלת. הדבר נובע מתפיסה שונה של בני הזוג את ההתנהגויות הללו, משמעותן והשלכותיהן, לפיה אותה התנהגות נחשבת ונתפסת בעיני הקורבן כאלימות ופגיעה רגשית ואילו בעיני התוקף, היא נחשבת התנהגות רגילה של ביטוי כעס.

 לדוגמא, בעל שכינה את אשתו בכל הזדמנות "סתומה", "אין לך שכל" ודרש ממנה בשעת ויכוח "תשתקי", "תסתמי" לא ראה בזה אלימות רגשית כלל והיות ולטענתו, "זו המציאות" והוא "רק" תיאר את המצב.

במשך שנים רבות היה בעלה של מדלן מתנהל בחופשיות בכספים שהרוויחה, בזבז כספים רבים וסיבך אותה בחובות. מדלן חוששת לפעול כרצונה ללא אישור בעלה שמא הוא יכעס עליה. בתיאורה היא מציגה את פנייתה אליו כשיתוף או כהתייעצות אך בבירור יותר מעמיק היא מודה כי היא רוצה את אישורו לפעולותיה מתוך פחד לפעול באופן עצמאי שמא הוא יתפרץ עליה בזעם כשהתפרצויותיו הן, לעיתים קרובות, בנוכחות הילדים או אחרים.

לעיתים, הוא אף מתנגד שתלך לאירועים משפחתיים חשובים היות ובעלי השמחה אינם מוצאים חן בעיניו או שהוא כועס עליהם. כך שאם הוא אינו הולך הוא דורש ממנה שגם היא לא תלך כי "אני החלטתי שאת לא הולכת". מניסיונה מן העבר כשבכל זאת הלכה הוא היה מעורר מהומות, מקלל, צועק, מאיים ומפחיד עד שהיא וויתרה והפסיקה לעשות דברים שעוררו את התנגדותו. לדבריה, "כל צעד שאני עושה אני חושבת פעמיים", "הוא לא נותן לי את החופש שלי", "כאילו הוא אילף אותי".

אם יש לה כנסים או ימי עיון במסגרת עבודתה שכרוכה בהם היעדרות מן הבית, הוא מצפה שלא תיסע. הוא מערים עליה קשיים רבים ודורש ממנה שתארגן את כל הסידורים הדרושים בטיפול בבית ובילדים בזמן היעדרותה בטענה שזה תפקידה, כשהוא מצידו אינו נרתם כלל לעזרה והכול במטרה למנוע את יציאתה.

מדלן לא מעזה לעשות דברים שגורמים לה הנאה, מחוץ לתפקידיה המוגדרים, כגון, פגישה עם חברות או בני משפחה, יציאה לחוגים או פעילות גופנית בחדר כושר והיא נעה בין עבודתה לבית ולטיפול בילדים בלבד. כתוצאה מכך, קשריה החברתיים דלים ושטחיים, היא מרגישה בודדה, דבר שמגביר את התלות שלה בבעלה.

אלימות רגשית, לרוב, מתרחשת בתוך המשפחה, בין קרובים כמו בין בני זוג או בין הורים לילדים. היא תהליך מתמשך ועקבי לאורך זמן, לפיו אדם אחד מנסה לכפות על אדם אחר את המעשים וההתנהגות הרצויים בהתאם לרצונו ולצרכיו, להשתלט על עולמו הפנימי של השני, לכוון את מחשבותיו, רצונותיו ורגשותיו, לשלול את החופש והבחירה שלו כאדם ייחודי, נפרד ואינדיבידואלי, לקבוע איך תיראה תפיסת עולמו, אמונותיו ואפילו לשנות את אופיו האישי ותכונותיו.

למעשה, אלימות רגשית היא ניסיון של אדם להשתלט על נפשו של מישהו אחר ולשנות אותו כרצונו ובהתאם לצרכיו.

לעיתים קרובות, האלימות הרגשית מתרחשת ללא כל פגיעה פיזית באחר אך השפעתה הרסנית אף יותר. אלימות רגשית אינה משאירה סימנים כמו אלימות פיזית אך היא הורסת ומפוררת את נפשו של האדם.

הפגיעה העיקרית היא בדימוי והערך העצמי של האישה, פגיעה בביטחונה העצמי, באמון של עצמה בכוחותיה ובכישוריה. היא סופגת האשמות וביקורת קבועה על מעשיה ופעולותיה, התנהגותה, מחשבותיה ורצונותיה תוך התעלמות מוחלטת ולפעמים, תוך קהות רגשית שלא לדבר על אטימות רגשית לכאב ולמצוקה שהיא חווה עד להשתלטות כמעט מוחלטת על נפשה. למעשה, הפגיעה המרכזית היא בביטול ושלילת הרגשות והצרכים שלה, המהות והקיום שלה כבן אדם נפרד ואינדיבידואלי ואי מתן כבוד, הכרה וערך למי שהיא.

לעיתים קרובות, נראה כי נשים אלו חוו כבר בילדותן פגיעה קשה בערך ובדימוי העצמי שלהן, "הייתי השפחה של הבית", אמרה מדלן, אחרת ציינה שהייתה "המשרתת של כולם והייתי צריכה לדאוג לאחיי הקטנים", "מעולם לא לקחו בחשבון את מה שאני רוצה".

חלקן גדלו בתוך הזנחה רגשית לפיה לא היו קשובים להן, והן לא קיבלו מענה לצרכים הרגשיים שלהן. הן חונכו להיות קשובות לצרכים של אחרים ולספקם תוך כדי כך שהתעלמו לחלוטין מהצרכים הנפשיים שלהן ומרגשותיהן.
ישנן אלו שלא רק שהתעלמו מהרגשות שלהן וממה שהן היו זקוקות בשלבי ההתפתחות שלהן אלא אף התעלמו מיכולותיהן וכישוריהן ולא ביטאו הערכה כלפיהן, ראו כמובן מאליו את מעשיהן ותרומתן למשפחה ולבית ואולי אף הטיחו בהן ביקורת רבה, נוקבת וקשה.  רקע כזה היווה קרקע פורייה לבחירה שלהן בבן זוגן ולכן, זה נראה להן טבעי שזה מתרחש גם במערכת הזוגית שלהן.

זו הסיבה שהן, לעיתים קרובות, לא מודעות לעובדה שהן נמצאות בתוך מערכת זוגית אלימה ולוקח להן זמן רב עד שמגיע הרגע שבו הן לא מסוגלות יותר לשאת ולסבול את המצב והן מתחילות לנקוט בצעדים משמעותיים.

הביקורת הקבועה והמתמדת החוזרת ונשנית שוב ושוב, הנשמעת בעיני רוחה גם מבלי שהיא כבר נאמרת בגלוי, מחלחלת אט אט בתוך נפשה של האישה עד כדי כך שהיא מתחילה בהדרגה לאבד את בטחונה העצמי ומאמינה שהביקורת המופנית כלפיה אכן מוצדקת.

היא לוקחת על עצמה את האשמה, והיא חווה את עצמה כאדם חלש, חסר ערך, חסר אונים, ללא יכולות וכוחות, מפוחד ותלותי. תחושות נוספות שהיא יכולה לחוות הן כאב רב ומצוקה, בדידות, עצב, בושה, ייאוש ואף, דיכאון.

לעיתים קרובות, היא איננה מודעת לעובדה שהיא מוכה רגשית. היא לא מכירה בעובדה שהיא למעשה נתונה למתקפה רגשית קשה, קבועה ומתמשכת. היא רק מרגישה אותה.

במצב כזה, במיוחד שההתעללות הינה רגשית אותה ניתן יותר להסוות ולהסתיר, האישה כבר מאבדת את שיקול הדעת ההגיוני שלה, את שיפוט המציאות שלה ופועלת מתוך פחד ותלות עפ"י תפיסתו של בעלה, רצונותיו וחשיבתו, ללא כל יכולת לראות מה היא רוצה ולתת מקום גם לעצמה, לרצונותיה ולצרכיה. במשך הזמן היא מאבדת את הקשר בין התוצאות הקשות לבין הסיבות שגרמו לכך ואף לוקחת על עצמה את האשמה והאחריות על המצב.

סיבות אלו מונעות מהאישה את היכולת לצאת מהמלכוד בו היא נמצאת ולקבל החלטה רצינית וברורה להציב גבול חד משמעי שהיא איננה מוכנה יותר לקבל ולספוג התנהגויות אלו עד כדי פרידה מבן הזוג הפוגעני.

לדוגמא, כשרותי (שם בדוי) פנתה אלי טלפונית, לאחר שכלו כל הקיצין מצידה ולא יכלה לשאת יותר את המצב, כמו נשים רבות אחרות, לברר על טיפול או השתתפות בסדנא לשליטה וניהול כעסים עבור בעלה היא בקשה ממני, מה שהיא לא יכלה לעשות בעצמה, שאצלצל אליו ואציע לו את הטיפול בעקבות בקשתה. היא אפילו לא ראתה את הצורך החשוב להציב לו את הגבול בעצמה מתוך פחד וחשש מתגובתו. רק לאחר שהסבתי את תשומת ליבה לכך, היא יכלה לגייס מתוכה את הכוח והאומץ לומר לו בעצמה את מה שרצתה לומר לו שאם הוא לא ילך לטיפול והתנהגותו הפוגעת לא תיפסק, היא תיפרד ממנו.

קושי נוסף של נשים אלו, המונע מהן לצאת מהמעגל הסגור, הוא הפיצול שהן עושות בתוכן. פיצול זה הוא בין רגשות האהבה שהן חשות לבן זוגן, האחריות ועיתים, האשמה שהן לוקחות על עצמן, התלות הרגשית והפיזית, הכמיהה לחום, תשומת לב ולהערכה שהנשים חשות בזמנים של הרגיעה לבין המצוקה, הכאב, ההשפלה, העלבון והפגיעה, הכעס ואף השנאה שהן חשות כלפיו כתוצאה מאירועי ההתעללות הרגשית.

לכאורה, ניתן היה לחשוב שמדובר בנשים חלשות, פסיביות שלא מתפקדות, אך למעשהנשים אלו יכולות להיות נשים משכילות ומוכשרות מאד, בעלות כוחות והישגים רבים במקום עבודתן, עם קריירה מפוארת ומשמשות בתפקידים בכירים בעלי כוח והשפעה רבים.

לעיתים, הן עמוד התווך שעליו עומדת המשפחה כולה וכל נטל הבית והטיפול בילדים רובץ על כתפיהן בנוסף לעבודתן. הן יכולות להיות דעתניות, ביצועיסטיות ממדרגה ראשונה, עצמאיות וחזקות מאד במקום עבודתן או בכלל בתפקודן מחוץ לבית, אך רק מול בן זוגן הן מפגינות חולשה רבה, חוסר אונים, תלות גדולה וקושי רב בהצבת גבולות.

רבות הפעמים, שנשים אלו יודעות בשכלן שהן מוכשרות, חזקות ומוצלחות אך בתוך תוכן, הן מרגישות חלשות, חסרות ביטחון ומנותקות מכל הכוחות הנפשיים והחוזקות שלהן עד שהן הופכות עם הזמן לחסרות אונים ופסיביות.

התעללות נפשית איננה גזירת גורל! 
אין שום סיבה שבעולם לחיות תחת הפחדות וטרור נפשי ולתת לנשמה לספוג את כל הרעל הזה. אם זה קשה לבד לאזור אומץ וכוח לשנות את המצב ולצאת מהמלכוד, יש להיעזר בסביבה התומכת ו/או להסתייע באיש מקצוע מתאים ומיומן, שיעזור לנשים אלו וגם לגברים הנמצאים במצב זה, לעשות את החיבור לעצמי שלהם ולכוחותיהם הנפשיים ולחזק אותם מתוך מטרה לקבל את ההחלטה המתאימה והנכונה ביותר עבורם וללוות אותם בדרך ליישומה במציאות. זה לא קל אבל אפשרי בהחלט!

לקבלת סדרת הטיפים כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים, לחצו על הקישור

מיהו הגבר האלים ומה מאפיין אותו / אריאלה מלצר / 08.03.2011

"רק עכשיו אני מבין כמה פגעתי באשתי" אמר יגאל (שם בדוי) בשיחת הטלפון כשפנה אלי לראשונה. יגאל, כבן 44, נשוי ואב ל- 3 ילדים, מהנדס במקצועו ועובד כעצמאי בעל חברה, פנה אלי לטיפול לאחר שאשתו נפרדה ממנו חודשיים לפני כן והחלה בהליכי גירושין. "אני מוכן לעשות הכול כדי להחזיר אותה" אמר לי בשיחת הטלפון. "עשיתי הרבה טעויות ואני מוכן לטפל בבעיות שלי. אני רוצה טיפול זוגי אבל אשתי לא מוכנה לבוא לטיפול. היא לא מוכנה לשמוע על זה בכלל."

שיחה כזו היא אופיינית להרבה גברים אלימים שעומדים בפני שוקת שבורה, כשלפני כן הם לא היו מוכנים לשמוע בכלל על טיפול. "את צריכה ללכת לטיפול, אצלך משהו לא בסדר. אם תשתני, הכול יהיה בסדר". כך הם אמרו, לרוב, לבנות זוגם.

גברים אלימים מגיעים לרוב לטיפול רק כאשר מופעל עליהם לחץ כלשהו שיש בו מבחינתם הפסד גדול יותר ואיום ממשי על אובדן גדול יותר מאשר האיום שיש עבורם להיות בטיפול.

יגאל הוא דוגמא לגברים רבים שמגיעים לטיפול עקב התנהגותם האלימה רק לאחר שבת זוגם נקטה כלפיהם בצעד דרמטי של אולטימאטום או עזיבה ממשית. רק לאחר שהם עומדים בפני מציאות חדשה, שהם לא מכירים אותה והם אינם יכולים יותר לשלוט בה כרצונם, בה הזוגיות שלהם עומדת להתפרק יחד עם כל המסגרת המשפחתית והמחיר שהם עומדים לשלם נעשה כבד מידיי, אז הם מוכנים להגיע לטיפול. במצב זה הטיפול כבר נראה להם כמחיר קל יותר מאשר המחיר להיעזב, להישאר לבד ולאבד את הזוגיות והמסגרת המשפחתית שלהם.

יתירה מזאת, גם אם כבר הגבר האלים פונה ומוכן לטיפול זוגי, מעיד הדבר שהוא עדיין מתקשה לקחת אחריות על עצמו ועל התנהגותו היות והוא עדיין לא פונה כדי לטפל בבעיית ההתנהגות האלימה שלו מתוך הכרה שיש לו בעיה ועליו לעבור בעצמו תהליך של שינוי, בלי שום קשר לאף אחד, אלא הוא רואה עדיין את האחריות לבעיה מתחלקת בינו לבין אשתו ושעליהם לעבוד ביחד כדי לשנות את המצב.

משמע הדבר שבין הדברים הוא עדיין רואה אותה גם כאשמה במצב וכגורמת לו להתנהג באלימות. לא פעם שמעתי את המשפט "היא גרמה לי לעשות…". בשלב זה עדיין הגבר האלים אינו מוכן להכיר בעובדה שאף אחד לא יכול לגרום לו לפעול בצורה כלשהי אם הוא אינו רוצה בכך, גם אם אשתו עצבנה אותו.

מניסיוני הרב אני רואה שלרוב, טיפול זוגי אינו מתאים ולא יצליח בשני מצבים: האחד, כאשר יש אלימות פיזית ונפשית פעילה בין בני הזוג והמצב השני, כאשר הגבר אינו מכיר בבעיה שלו ועדיין אינו מגלה מוטיבציה כלשהי לשינוי עצמי ומאשים את אשתו ו/או אחרים במצב.

הקושי של הגבר האלים להגיע לטיפול נובע מתוך הצורך שלו בשליטה מלאה במצב והקושי שלו להיות בעמדת החלש והזקוק לעזרה. לעומת זאת, בתהליך הטיפולי הוא אמור לשחרר שליטה ולאפשר למטפל לעזור לו תוך כדי שהמטפל הוא שנמצא בעמדת השליטה בסיטואציה כבעל הסמכות מתוקף תפקידו, מקצועיותו וניסיונו.

יש להדגיש כי האחריות הבלעדית במאה אחוז על ההתנהגות האלימה היא של האדם שפעל באלימות כי רק הוא אחראי על המילים שיוצאות מפיו, על ידיו ועל רגליו שנוקטות באלימות.

יגאל היה מוכן לעשות הכול כדי להציל את נישואיו ולהחזיר אליו את אשתו. הוא החל בטיפול אישי בעצמו אצל מטפל מהצוות ואח"כ אף השתלב בסדנא לשליטה וניהול כעסים. רק לאחר תקופה של טיפול אישי ולאחר שאשתו, שהייתה כבר בעיצומו של טיפול משל עצמה, שוכנעה ברצינותו ובכנות מאמציו וראתה את השינוי שחל בו, היא ניעותה לתת לו הזדמנות והם החלו במקביל גם בטיפול זוגי אצל מטפל זוגי אחר מהצוות.

בשלב זה כבר ניתן היה לאשתו לדבר בחופשיות, ללא חשש מתגובתו של יגאל, על ההתנהגויות האלימות שלו כלפיה במהלך כל שנות נישואיהם. עפ"י תיאוריהם, יגאל נקט כלפיה באלימות שכללה צעקות, קללות, איומים, הפחדות, השפלות, האשמות וביקורת ללא הרף, הגבלות ועונשים עד כדי אלימות פיזית כמו סטירות, דחיפות, ואפילו אירוע אחד שבו ניסה לחנוק אותה.

אלימות במשפחה הינה תופעה חברתית כאובה מאוד בחיי החברה הישראלית ונמצאת בכל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל דת, מוצא, השכלה, תפקיד או מעמד סוציואקונומי.הגבר האלים יכול להיות כל אחד, השכן, הקולגה בעבודה, הבוס, החבר, הדוד, הפרופסור באוניברסיטה ואפילו השוטר, האמון על החוק. אלימות היא לא רק עבירה מוסרית, היא עבירה על החוק ונחשבת כיום לעבירה פלילית חמורה.

האלימות מפוררת והורסת את המשפחה כולה. אלימות איננה רק מכות והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות, לא פחות הרסניות ולפעמים אף יותר, כמו אלימות נפשית, מילולית, מינית וכלכלית.

אלימות הינה התנהגות שבה אדם משתמש בכוח (פיזי או רגשי) על מנת לכפות את רצונו על זולתו בניגוד לרצונו.

אחד ממקורות הכוח שגברים אלימים שואבים ממנו במשך דורות הוא המסרים החברתיים שהועברו בתרבויות ובדתות השונות. הם אשר עיצבו את דפוסי החיברות וזהותם של גברים ונשים, מעמדם ותפקידיהם במשפחה. הציפיות החברתיות מגברים ונשים, עוד בילדותם, שליוו את האנושות בתקופותיה השונות, יצרו דפוסי התנהגות אשר הקנו לגברים כוח, שליטה ומעמד היררכי גבוה יותר בחברה.

הגברים האלימים פועלים מתוך רמת חרדה גבוהה, הנובעת מהתנסויותיהם וחוויות חייהם מן העבר, לעיתים קרובות, אף חוו אלימות במשפחתם, המביאה אותם לצורך עז בשליטה מוחלטת על זולתם.

אצל רבים מהגברים האלימים הנוהגים לכפות את רצונם על האחרים ובת זוגם במיוחד, ניתן לראות כי בילדותם הם חוו פגיעה או התפרקות של המסגרת המשפחתית שהקנתה להם ביטחון, אם מתוך חוסר תפקוד הורי כלפיהם, אם בגלל גירושין כואבים של ההורים ואם בגלל מוות של אחד ההורים.

החשש מפני אובדן נוסף או נטישה והתפרקות התא המשפחתי היא אחת מהסיבות לרמת החרדה הגבוהה אצל הגברים האלימים והצורך הכמעט נואש שלהם לשמור בכל מחיר על המסגרת הזוגית והמשפחתית, כפי שהם היו רוצים אותה. הם יעשו כל אשר ביכולתם להוריד את רמת החרדה שלהם ולהעניק לעצמם תחושת ביטחון ע"י השגת רצונם, סיפוק צרכיהם וציפיותיהם, גם אם הם צריכים לכפות את רצונם בכוח על הזולת.
לעיתים קרובות, תפיסת הזהות העצמית שלהם אינה נפרדת מזולתם וכוללת בתוכה גם את זהות האישה, כך שמתפתחת תלות רגשית הדדית (סימביוזה) בין בני הזוג אשר גורמת להם להתנהל כזהות אחת מורחבת במקום להיות בני אדם נפרדים וייחודיים, עצמאיים ואינדיבידואליים. כל מה שאינו תואם את חשיבתם ורצונם של הגברים האלימים נתפס על ידם כמאיים על תחושת הביטחון שלהם ומערער את הדימוי העצמי שלהם ואת הערכתם העצמית.

לכן, יש להם נטייה לבטל דעות ורצונות אחרים או מנוגדים משלהם, לזלזל בהם או להפחית מערכם. יש להם קושי רב להכיל תסכולים ולהרגיע את עצמם. הם מגלים קנאה מוגזמת ורכושנות כלפי בנות זוגם. בדרך כלל חשיבתם נוקשה, דרכי התמודדותם לא מגוונות ואינן יעילות ותגובותיהם מהירות, או כפי שרבים מכנים "פתיל קצר", מתוך הצורך להגן על עצמם מפני דברים הנחווים בעולמם הרגשי כמסוכנים, אשר הם, לעיתים קרובות, לא מודעים.
הם מתקשים לזהות את רגשותיהם ולבטא אותם באופן ישיר וגלוי וקושי רב עוד יותר, לבטא רגשות שנתפסים על ידם כשליליים כגון, חולשה, פחד, כאב, עלבון, קנאה, דחייה, בושה ועוד.הרגש הבולט בעולמם הרגשי הוא הכעס שבאמצעותו הם מבטאים את הרגשות המוסווים תחתיו.
 
המיומנויות החברתיות של הגבר האלים הינן מועטות, כמו גם מיומנויות התקשורת הבינאישית שלו. לפיכך, הוא חש לרוב, בדידות והוא מצפה שבת זוגו תספק את כל צרכיו, הן הפיזיים והן הרגשיים. הוא מפתח בה תלות גבוהה וכתוצאה מכך, אינו יכול להכיל כל התנהגות נפרדת ועצמאית משלה, שכן, אז הוא חווה חרדה מפני נטישה, דחייה וערעור הביטחון, תחושות הגורמות לו להגיב בכוח על מנת להחזיר לו את הביטחון וסיפוק צרכיו.

 מכאן, ניתן להבין שגבר אלים מתנהג באלימות כאשר הוא חש מאוים, חלש וחסר אונים. גבר אלים מכה מתוך חולשה ותחושת חוסר מוצא ולא מחוזק נפשי, כפי שבת זוגו תופסת אותו בטעות. תחושת הכוח והעוצמה שיש לו הינה תחושה מזויפת והיא קיימת רק כאשר האחרים מרצים אותו ונענים לציפיותיו. בתוך עולמו הרגשי כלוא ילד קטן מפוחד וכואב, אשר מגיב לעולם בתגובות הגנתיות כדי לשרוד ואשר אינו יודע דרכים אחרות להתמודד עם פחדיו ותסכוליו.

אחת הדרכים שלו להתמודד עם חולשותיו היא להשליך את החלקים הבלתי נסבלים שבתוכו על האחר או על בת זוגו ולכן, הוא יאשים אותה בכל הטעויות, הבעיות והקשיים שעומדים בפניהם, יבקר אותה וישפוט אותה ללא הרף.

גברים אלימים, לרוב, מכחישים את התנהגותם האלימה, אינם לוקחים אחריות עליה או מפחיתים מערכה ומצדיקים אותה, על פי תפיסתם, בהתנהגות השגויה והפוגעת של זולתם ובעיקר, של בת זוגם. הקושי לקחת אחריות על רגשותיהם, התנהגותם ועל תוצאותיה נובע מחוסר יכולתם להודות בחולשותיהם ופחדיהם, דבר שהוא בלתי נסבל עבורם, מהכחשת רגשותיהם הבאה למנוע מעצמם כאב רב שאינם יכולים להכילו וזו הסיבה שגברים אלימים אינם פונים מיוזמתם לטיפול אלא אם כן יש עליהם גורם לחץ.

הגבר האלים מתקשה לראות את הזולת כשוויוני, מתקשה לראות את המציאות כמורכבת מגוונים שונים, לקבל ולכבד את השונות של האחר וההבדלים בין בני האדם. זווית  הראייה שלו את העולם היא קיצונית, דיכוטומית, בשחור לבן, העולם נתפס כמאיים ומסוכן, הוא שיפוטי, רואה טוב או רע, בסדר או לא בסדר, נכון ולא נכון, מותר או אסור, צודק או לא צודק.

הוא אינו יכול לשאת בתוכו רגשות קשים, לזהות אותם או להודות בהם כגון, קנאה, בושה, דחייה, פחד, תוקפנות, וכד' ולכן, הוא משליך אותם על הזולת. בדרך זו הוא נמנע מלהיפגש עם רגשות אלו. כשהוא רואה את רגשותיו אלה שהשליך על בת הזוג מתעוררת החרדה שבאה לידי ביטוי בביקורת רבה, כעס, האשמות ושיפוטיות רבה.

הוא מתקשה לראות את בת זוגו כיישות נפרדת ועצמאית, כאישה עם רצונות, רגשות וצרכים משלה. לעיתים, שונים ואף מנוגדים משלו. הוא חושב במונחים של "מוכרח", "צריך", "בלתי נסבל", "חייב ", הוא צריך להיות צודק בכל דבר, חשיבתו נוקשה ואין הוא רואה אופציות נוספות. תגובותיו מהירות ואוטומטיות והוא רואה רק פרוש נכון אחד לדברים והוא הפרוש שלו. הוא מתקשה להכיל תסכולים, צריך שהדברים יתנהלו על פי הציפיות שלו וחייב מענה מיידי לסיפוק צרכיו ודחפיו.

דפוסי ההתנהגות של שליטה וכוחנות של הגבר האלים באים לידי ביטוי גם בהפחתת הערך של האישה על מנת לשמר אותה כחלשה ולתת לעצמו תחושת כוח, כמו גם בזלזול, בהשפלה, בעלבונות ושימוש בילדים והסתתם נגדה. כמו כן, מונע ממנה מגע ישיר עם כסף וחשבונות בנק, דורש ממנה דיווח ואישור על הוצאות כספיות, עוקב אחר מעשיה במהלך היום ומצפה שתהיה זמינה בהתאם לצורך שלו, כולל מענה לטלפונים.

פעמים רבות, הגבר האלים מגלה חשדות רבים וקנאה מוגזמת לגבי מעשיה של אשתו שמא היא מנהלת רומן מאחורי גבו. לפיכך, הוא יכול לבוא אליה בטענות על לבוש חשוף מידיי, לטענתו, או על כל איחור שלה ועל כל זמן שהוא לא ידע איפה היא נמצאת. לעיתים, הוא יכול למנוע ממנה לצאת לעבודה בכל מיני תואנות שונות ואף לבודד אותה מקשריה החברתיים והמשפחתיים.

לעיתים מזומנות, קיימים איומים סמויים או גלויים בעזיבה, ממשית או רגשית ובגירושין, ניתן לראות יצירת פחד אצל בת הזוג מכל התנהלות נפרדת ועצמאית שלה והאשמתה  שהיא "אישה לא טובה", אימא לא טובה" וכד'. ההתנהגות הכוחנית המבטאת תוקפנות יכולה לבוא לידי ביטוי על כל הרצף ההתנהגותי עד כדי אלימות פיזית ונפשית.

הגבר האלים שואף לצבור כוח ולהביס את  בת זוגו כי בחוויה הפנימית שלו אם הוא לא יהיה בצד של המנצח והשולט אזי הוא יאלץ להיות בצד המפסיד והנשלט. בתוך עולמו הרגשי להיות נשלט זה להיבלע, להיהרס, כמו לחדול מלהתקיים. הצורך בהישרדות ומלחמת קיום תמידית המתרחשת בעולמו הפנימי, בדרך כלל באופן לא מודע, דוחפת אותו לפעול ברמה הגנתית ותגובתית, כשבת זוגו נתפסת בעיניו כמאיימת ומסוכנת ואז הוא מפעיל עליה את מלוא כוחו כדי לשלוט בגורם המסוכן לו.

הוא למד כי רק באמצעות הכוח הוא יכול להשיג דברים. זה בא לידי ביטוי גם במצבים בהם הקונפליקטים הינם פשוטים ורק מייצגים הבדלים ושונות בין בני הזוג העולים במציאות היומיומית של חייהם.

לאור כל המאפיינים שתוארו כאן, נקודת המוצא בטיפול בגבר האלים היא ביצירת קשר איתו ממקום אמפטי והתחברות לכאב שלו, תוך מתן כבוד והערכה בשילוב עם סמכות מקצועית וטיפולית על גבולות ברורים של המרחב הטיפולי.

מטרות הטיפול והסדנא הן שביטחונו העצמי של הגבר האלים יגבר, הדימוי העצמי שלו יעלה והוא ירגיש בתוך עולמו הפנימי חוזק נפשי אמיתי וערך עצמי גבוה יותר, המבוסס על החיבור שלו ליכולותיו וכוחותיו הנפשיים. "תחנת הכוח" הפנימית שלו, כפי שאני מכנה את הכוחות הנפשיים, תעניק לו כוח ויכולת טובה יותר להכיל תסכולים, לווסת לחצים וחרדה ולהתמודד בהצלחה וביעילות עם השונות של האחרים וההבדלים ברצונות, בצרכים והמחשבות שלהם.

הטיפול והסדנא מסייעים ללמוד כלים וטכניקות שונות של התמודדות, דרכי הרפיה שונות, וביטוי אסרטיבי של כעסים ובמיוחד של הרגשות השונים הקשים המזינים אותו.
כמו כן, הגבר לומד לזהות את החלקים המחשבתיים והרגשיים בעולמו הפנימי הדוחפים אותו להתנהגות האלימה הלא רצויה ולמצוא דרכים חלופיות תואמות יותר את המציאות האובייקטיבית מבלי לפרש אותה רק עפ"י המציאות הפנימית הסובייקטיבית שלו. 
נלמדות דרכי חשיבה שונות המסייעות לגבר האלים להמיר את מחשבותיו השליליות ואמונותיו המגבילות למחשבות חיוביות ואופטימיות.

כמו כן, הטיפול ובמיוחד, הסדנא הנעשית בקבוצה, באים במטרה לסייע לגבר האלים לפתח מיומנויות חברתיות ומיומנויות תקשורת בין אישית, לקבל את הזולת כשונה, לא טוב או רע יותר, בעל עולם ייחודי ונפרד משלו, להבין ולקבל אותו על כל מגוון הרגשות, המחשבות והצרכים האחרים שלו ללא שיפוטיות או ביקורת. נלמדות דרכים לניהול משא ומתן, וניהול יעיל של קונפליקטים.

לסיום, המחירים שהגבר האלים וכל בני משפחתו משלמים, כמו וגם כל הסובבים אותו, הינם משמעותיים וכבדי משקל ואין שום סיבה שבעולם לחיות כך, לפגוע בעצמי ובכל האנשים היקרים ללב. חשוב לדעת שיש מה לעשות וניתן לשנות את ההתנהגות האלימה לדרך חיים שונה, רגועה ואסרטיבית ולחיות חיים שקטים וביחסים בטוחים, מלאי סיפוק, 
שמחה והנאה.
לקבלת סדרת הטיפים לשליטה וניהול כעסים, יש ללחוץ על הקישור.

אריאלה מלצר הינה פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מנהלת מכון רעותברחובות, מומחית בטיפול בבעיות שליטה וניהול כעסים. מרצה, מדריכה ומנחת סדנאות.
טל': 08-9470691

נורות אדומות המנבאות זוגיות אלימה / אריאלה מלצר

תופעת האלימות במשפחה הינה תופעה חברתית מוכרת ונפוצה בעולם ובחברה הישראלית. בישראל מתמודדים עם התופעה בכמה מישורים עיקריים: האחד, במישור החוקתי- משפטי, השני, באמצעות המשטרה ואכיפת החוק והשלישי, במישור הטיפולי והמניעתי. התמודדות זו באה במטרה להפסיק ולמגר את תופעת האלימות במשפחה וכן, להעלות את מודעות הציבור לקיומה, למאפייניה ולדרכי ההתמודדות היעילה עימה. ישנם דפוסי התנהגות בין בני זוג אשר צפים ועולים כבר בשלב ההיכרות והחיזור אשר מהווים נורות אזהרה מפני זוגיות אלימה. ככל שמקדימים לראות אותם ומיטיבים לפרשם כנורות אדומות, כך ניתן למנוע בעתיד כאב וסבל רב כתוצאה מחיים בתוך מעגל אלימות, שקשה אח"כ לצאת מהם. נשים רבות הנמצאות כבר במעגל האלימות מתארות כי היה להן נוח מסיבות שונות להתעלם מסימני האזהרה בתקופת ההיכרות וחשבו לתומן שהן אשמות ואם הן ישתנו, הכול יהיה בסדר.

יש להקדים ולומר, כי אלימות כלפי בן/בת זוג (או בני משפחה אחרים) היא עבירה על החוק, אינה מוסרית ופוגעת בזולת וביחסים עימו. התנהגות תוקפנית ואלימה יכולה להיות הן מנשים והן מגברים כאחד, אם כי התופעה הרווחת יותר היא אלימות גברים כלפי נשים ולכן, לשם נוחות הכתיבה הדברים יוצגו בלשון זכר למרות שהדברים נכונים לגבי שני המינים. יש לשלול אותה מכל וכל, הן כלפי נשים והן כלפי גברים, היות ולאף אחד אין זכות לכפות בכוח את רצונו על האחר ולשלול ממנו את החופש האישי שלו, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית.

יש להדגיש, כי אין להסיק מסקנות על פי התנהגות אחת בלבד היות וישנן התנהגויות הנמצאות גם במערכות יחסים זוגיות תקינות אלא רק אם מתקיימות בקשר הזוגי מספר התנהגויות החוזרות על עצמן בעקביות, הנותנות תמונה רחבה יותר, המעידה על פוטנציאל למערכת זוגית אלימה. לעיתים, תמרורי האזהרה הללו ירמזו על מערכת יחסים עתידית קשה לא פחות המאופיינת באלימות נפשית "בלבד".

קנאה מוגזמת – אם בן/בת הזוג מגלה קנאה מוגזמת. בתחילת היחסים ובמהלך החיזור, לעיתים קרובות, הקנאה מתפרשת בטעות כאהבה גדולה ותשומת לב כגון, "הוא רוצה אותי רק שלו", " הוא אוהב אותי כל כך שהוא לא מוכן אפילו שאני אהיה בקשר ידידותי עם גברים אחרים", " מרוב אהבה אלי הוא לא מוכן אפילו שגברים יסתכלו עלי" וכו' וכו'. קנאה היא דבר אנושי וטבעי ומאוד מחמיא אלא אם כן היא באה לידי ביטוי באופן מוגזם וקיצוני. לא סתם אומרים על האהבה שהיא עיוורת כי קנאה כזו ואפילו היא מוגזמת מעניקה בתחילת הקשר תחושה נפלאה של חשיבות רבה ומשמעות. אם בן/בת הזוג אינו מוכן שתשוחחי עם גברים אחרים בטלפון, אינו יכול לסבול את קשרייך החבריים עם הגברים מעברך ומבקש שתנתקי את היחסים עימם. אינו יכול אפילו לסבול שגברים אחרים מסתכלים עליך ומצדיק את מעשיו וכעסו עליך בשם הקנאה והאהבה אליך ועוד.

רכושנות – אם הוא קובע ומחליט עבורך, מדבר בשמך, מחליט מה תעשי, מה תלבשי "זה חשוף מידי", האם את מאופרת ומטופחת מידי לטעמו, דורש את אישורו לפעולות ומעשים שלך ומציג זאת כזוגיות נכונה וטובה אך בעצם משליט וכופה את רצונו עליך. אם את נכנעת, לרוב, לרצונותיו, חוששת ונמנעת מלעשות דברים שמא תכעיסי אותו או תפגעי בו. אם את מרגישה שאת מבטלת את רצונותיך, מוותרת על צרכיך ואין לך חופש לנהוג כרצונך.

בידוד – אם הוא מנסה לבודד אותך מחבריך וממשפחתך. אם הוא מציג את חברותיך, בני משפחתך ואחרים באור שלילי, לפיו הם מנסים להסית אותך נגדו ולפגוע ביחסים שלכם. "כשאת חוזרת מאימא שלך/אחותך את כבר לא חוזרת אותו דבר, הם לא אוהבים אותי והם משפיעים עלייך לרעה שתעזבי אותי,.. אני לא אוהב שאת הולכת אליהם.."
אם הוא לא רואה בעין יפה את בילוייך עם חבריך וחברותיך או בני משפחתך הנעשים בלעדיו, כגון, בילוי משותף בבית קפה, ימי הולדת וכד' ומוצגים כחוסר נאמנות , שאת אוהבת אותם יותר מאשר אותו או שהזמן איתם בא על חשבונו ואת "משאירה אותו לבד ומזניחה אותו ", " אם את אוהבת אותי, את צריכה להיות איתי".

זלזול וחוסר הערכה –אם הוא מעליב, משפיל, לועג ומזלזל בך ובמעשיך באמצעות מילים, התנהגויות ותנועות שונות ופוגע בך בנוכחות אנשים אחרים. קוטע את דבריך באמצע, עושה סימנים המבטאים שאת מדברת שטויות, לא נותן לך לדבר וכד'.

ביקורת רבה והאשמות – אם הוא מבקר ומאשים אותך על כל דבר שאינו מסתדר לו או רואה אותך אשמה בבעיות שיש ביחסים ביניכם או בבעיותיו. אם את מוצאת את עצמך מסבירה, מתנצלת ומתגוננת מפני הביקורת ההרסנית שלו לעיתים תכופות. אם את מרגישה כתוצאה מהביקורת התכופה אשמה, "לא בסדר", לא שווה, חסרת ערך וחלשה.

חשדנות רבה – חושד בך לעיתים קרובות, שמא את בוגדת בו. אם כל איחור שלך מהעבודה, מהלימודים או כל מקום אחר גורם לו לסצינת קנאה, או מעורר בו התפרצות זעם וכעס אם הוא מנסה להשיגך בטלפון ואת לא זמינה, אם הוא לא יודע מה את עושה והיכן את ועוד.

פתיל קצר- אם הוא מתרגז ומתפרץ לעיתים קרובות.

מצבי רוח- אם יש לו מצבי רוח קיצוניים המשתנים במהירות.
זוגיות פירושו להיות אחד- אם הוא מצפה שאת תראי את שניכם כאחד ולא כשני אנשים שונים ונפרדים.
אם הוא מנסה למנוע ממך לצאת לעבודה או ללימודים. אם כבר חיים ביחד והוא משכנע אותך מתוך תואנות שונות, כדאיות וטובת הזוגיות שתעבירי לו את המשכורת והוא ינהל את הכספים המשותפים כי הוא יודע ומבין טוב יותר בניהול כספים. אם את צריכה לבקש ממנו כסף או אישור על הוצאה כספית כלשהי.

קללות- אם הוא מקלל אותך. אם הוא משליך והורס חפצים.

אלימות פיזית- אם הוא מכה אותך, דוחף, סוטר, וכד' ואחר כך מצטער ומבקש סליחה. אם לא עוצרים את המכה הראשונה תגיע המכה השנייה והשלישית ועוד. בהתחלה תדירות האירועים האלימים נמוכה אך ככל שעובר הזמן התקופות בין האירועים האלימים מתקצרות עד שלבסוף גם נעלמת החרטה והצער ובקשת הסליחה.

כפיית יחסי מין- אם הוא דורש יחסי מין או מעשים כלשהם בניגוד לרצונך.

פחד- אם את מפחדת מתגובותיו.

איומים -אם הוא מאיים עלייך באופן מילולי ולא מילולי בעזיבה או בעונש כלשהו. אם הוא מאיים שהוא יפגע בעצמו אם תעזבי אותו.

התנהגות אובססיבית וכפייתית- אם הוא חוזר בכפייתיות על מעשים כגון, כשלא מצליח להשיגך בטלפון מצלצל ללא הרף שוב ושוב, משאיר הודעות רבות, שואל פעמים רבות במשך היום היכן את ומה מעשייך, מצפה לדיווח קבוע, דורש סדר וניקיון מוגזמים, מסדר חפצים בצורה אחת ושיטתית וכל שינוי בארגונם מפריע לו, עורך מעקב אחר צעדיך, אחר שיחות הטלפון או הדוא"ל שלך ועוד.

אם הוא מבטיח שרק אם תשתני, הוא ישתנה והכול יהיה בסדר ביניכם כי הוא החכם, המבין, החזק ואצלו ההיגיון.
הפחתת ערך והכחשה – מפחית מערך האירועים ומהפגיעה שלך, מכחיש את האירועים וסיבותיהם ומאשים אותך שאת גרמת לו להתנהג כך. אף אחד לא יכול לגרום לאחר להתנהג באופן שהוא לא מסכים לכך. כל אחד אחראי באופן בלעדי על עצמו ועל התנהגותו.

לסיום, אם את/ה רואה כי ביחסים שלך עם בן/בת זוגך מופיעות מספר התנהגויות שתוארו לעיל, כדאי לערוך חשבון נפש ולבדוק מחדש האם היחסים האלה מתאימים עבורך ולשקול יציאה מהקשר הזוגי או לחילופין ללכת לטיפול זוגי על מנת ליצור שינוי ביחסים.

ילדים שותקים מפחד- ילדים החשופים לאלימות בין הוריהם / אריאלה מלצר

עידו ילד יפה, לבוש בבגדים נקיים, מסודרים, מסורק, משחק ומשתולל. הוא נראה ככל הילדים אך מבט קרוב יותר יגלה עצב רב בעיניו, אי שקט ובושה. קשה לדעת מה מתרחש בביתו. בבית של עידו שומעים הרבה צעקות, קללות, מריבות ואיומים. לא פעם, אבא של עידו דוחף את אימא לחדר, סוגר את הדלת ומרביץ לה, לא ממש ברור למה.

אימא של עידו חושבת שהוא לא יודע בגלל שהוא לא רואה. כשעידו רואה שאבא כועס הוא כבר יודע שמשהו לא טוב עלול לקרות והוא אומר לאימא שתפנק את אבא כדי שהוא לא יכעס. הוא לא מבין מה קורה בין אימא לאבא, ולמה אבא מרביץ לאימא. עידו לא אוהב לשמוע את הצעקות והמריבות; הן מפחידות אותו והוא בורח לחדרו ומסתגר שם. אבל, זה לא ממש עוזר כי הוא עדיין מצליח לשמוע את הצעקות, את קולות החבטה והבכי של אימא. כשעידו חושב שהמצב ממש חמור, הוא מסתתר מתחת למיטה ושומע בווקמן את המוזיקה שהוא הכי אוהב. רק ככה הוא מצליח להתנתק ממה שקורה בבית. אחרי שהוא חושב שעבר המון זמן הוא יוצא מחדרו וניגש לאימא.

פעם, הוא ניסה לשאול את אימא מה קרה לה ביד, מה זה הסימן הכחול הזה? אימא אמרה לו שהיא נפלה, אבל עידו לא ממש האמין לה. אחרי מספר שבועות, שוב ראה את הסימן על היד ושאל אותה מה זה? אבל היא שתקה והתחילה לבכות. מאז, הוא לא שואל יותר את אימא. הוא רואה ושומע את כל מה שקורה בבית ושותק; אפילו לחבר הכי טוב שלו הוא לא סיפר מה קורה אצלו בבית, כי הוא מתבייש.

לעידו אין כמעט חברים בכיתה והם לא באים לשחק אצלו בבית כי הוא מפחד שהם יגלו את "הסוד שלו" מה קורה אצלו בבית. הצעקות, המריבות, המכות והחרדות חודרות לכל פינה בחייו ומלוות אותו לכל מקום שהוא הולך. הן משתקות אותו. כל הזמן זה בתוכו והוא מתקשה להתרכז בביה"ס, בהכנת שיעורי בית ואפילו במשחקים עם חברים.

הסיפור הזה אולי נשמע לא אמיתי, אבל הוא קורה בהרבה בתים בישראל. ילדים כמו עידו הם ילדים שעדים לאלימות במשפחתם ואין להם את מי לשתף בסודם. הם מפחדים שאם יספרו על האלימות בביתם המצב רק יחמיר ולכן, הם בוחרים לשתוק ולהפנים את סודם. הסוד הזה מכרסם אותם מבפנים ומעכב אותם בהתפתחותם. הם לבד עם בעייתם. הם מפחדים שמא יפגעו במשפחה שלהם ולכן, הם שותקים, דבר שמקשה מאוד על איתורם ולהושיט להם יד. אין עליהם סימנים פיזיים, כפי שניתן, לעיתים, למצוא אצל ילדים מוכים, למרות שישנם ילדים עדים לאלימות שגם מופנית נגדם אלימות ישירה. המכות הן נפשיות וחורטות צלקות בנשמתם.

אנו יודעים, שילדים שחיים בבתים עם אלימות סובלים לרוב מקשיים חברתיים, חשיבתיים, מתקשים בריכוז ויש להם קשיים רגשיים והתנהגותיים. קשיים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בירידה בלימודים, קשיי קשב וריכוז, התפרצויות כעס, התנהגות אלימה, הפרעות בלימודים, קושי לבטא רגשות, מחלות פסיכוסומטיות, בידוד חברתי, פאסיביות ומופנמות. בדרך כלל, ילדים אלו חשים בלבול, בושה, אשמה, פחד והם בעלי דימוי עצמי נמוך ולא מאמינים בכוחותיהם. יש לברר בזהירות ובאמפטיה האם מקור הקשיים הללו הוא האלימות להם הם נחשפים בביתם, כדי לסייע לילדים אלו ולמשפחתם להפסיק את האלימות בחייהם.

ילדים אלו זקוקים לעזרה, בחשיפת הסוד ובהשתחררות ממנו כדי להפנות את האנרגיה שלהם, שמושקעת בהסתרת הבעיה, למשימות ההתפתחותיות שלהם. ילדים אלו מצפים שהאלימות בביתם תיפסק אך הם תלויים בהוריהם ומרגישים חסרי אונים מול המציאות של חייהם. הם זקוקים למקום בטוח ומכיל שיוכלו לדבר על האלימות והפחדים שלהם. הם צריכים עזרה כיצד להתמודד עם רגשותיהם, להרגיש שהם אינם אשמים במצב ולחזק את ביטחונם ואמונם בעצמם ובאחרים. אולם, למרבה הצער, עד שאחד ההורים לא מחליט לחשוף את האלימות בבית ולהגן על ילדיו, הם לא מגיעים לטיפול. אף ישנם מצבים לפיהם, ילדים אלו מקבלים מסרים גלויים או סמויים מהוריהם שישמרו על קשר השתיקה המשפחתי ומשאירים אותם לבד בסבל שלהם, חסרי אונים ובמצב רגשי בלתי נסבל. הם זקוקים לאישור ההורים בחשיפת הסוד ולתמיכתם בטיפול.

לעיתים קורה שהסבל של אחד הילדים הוא כה גדול עד כדי כך שהוא אינו יכול לשאת אותו יותר, אין לו תקווה שהוריו ישנו את המצב ביוזמתם והוא לוקח אחריות על אימו הקורבן ומדרבן אותה להגיע לטיפול על מנת להביא את הקץ לסבלם.

בשנים האחרונות הצטבר ידע רב לגבי התופעה של ילדים החשופים לאלימות בין הוריהם ודרכי הטיפול בהם. ישנם אנשי מקצוע אשר התמחו בטיפול בילדים אלו בדרכי טיפול שונות ומגוונות, הן באופן פרטני והן קבוצתי, אותם ניתן למצוא בעיקר, במרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה שבמסגרת משרד הרווחה והרשויות המקומיות.

מלב של גבר אלים (לשעבר)- לאחר טיפול קבוצתי בשליטה בכעסים / אריאלה מלצר

"תמיד הייתי צריך להיות בשליטה. פעם לא יכולתי להודות שגם אני חלש וכואב". כך אומר דני (שם בדוי) שעבר טיפול והשתתף בקבוצת גברים לשליטה בכעסים. "אני היום לא אותו בן אדם, השתניתי. אני לא מזהה את עצמי". בעקבות תהליך ארוך ולא פשוט, הסכים דני לחשוף חלק מהחוויות, התחושות, הקשיים אך גם את ההצלחה והשינויים הכרוכים במסע שעבר בדרך אל עצמו מגבר פוגע ומכה לאדם המתמודד עם החלקים הפגועים והמוכים שבנפשו. זאת, במטרה להראות לגברים אחרים המתנהגים באלימות שיש מוצא ואפשר לחיות אחרת. דני גבר נאה ונבון, כבן 44, נשוי 22 שנים, אב לילדים, עובד 20 שנים כמנהל עבודה.

"התנהגתי כמו ילד בבית מבלי להתחשב באישה ובילדים. לא הייתי מעורב רגשית במה שקורה סביבי. חשבתי שכל עוד אני מביא פרנסה זה התפקיד שאני צריך לעשות וזהו. אי אפשר היה להתווכח איתי. כך ראיתי בבית, אצל הורי. אבא היה המפרנס, הוא היה המילה האחרונה. התפקיד של אימא היה טיפול בילדים, בישולים, בבית וזה מה שהשפיע עלי. אני ראיתי את עצמי מבין שנינו החכם והמבין יותר. כתוצאה מכך, הרבה דברים שאשתי אמרה או רצתה לא היו מקובלים עלי ואז נוצרו וויכוחים ואח"כ אלימות מילולית,קללות והשפלות, צעקות,דחיפות ומכות. האלימות הקשה הייתה בעבר לפני יותר מ-15 שנים. הייתי מעיף סטירה, תופס בשערות ודברים כאלה. גם לילדים נתתי פה ושם סטירה אך רק לשם חינוכם ולא פגעתי בהם יותר מכך".

דני הוא דוגמא לגברים רבים המתנהגים באלימות, על כל סוגיה, כלפי בנות זוגן. התנהגות אלימה היא התנהגות נרכשת ונלמדת כמודל חיקוי של דמויות הוריות סמכותיות מהילדות וגם נובעת מתהליכי החיברות לתפקידי הגבר והאישה ויחסי המעמד והכוח בין המינים בחברה. יתירה מזאת, רמת חרדה גבוהה בעולמם הפנימי של הגברים האלימים, הנובעת מחוויות חייהם מן העבר, מביאה אותם לצורך עז בשליטה מוחלטת על זולתם והם יעשו כל אשר ביכולתם להוריד את רמת החרדה ולהעניק לעצמם תחושת ביטחון ע"י השגת רצונם, סיפוק צורכיהם וציפיותיהם, גם אם הם צריכים לכפות את רצונם בכוח על הזולת.

לעיתים קרובות, תפיסת הזהות העצמית שלהם אינה נפרדת מזולתם וכוללת בתוכה גם את זהות האישה, כך שמתפתחת תלות רגשית הדדית (סימביוזה) בין בני הזוג אשר גורמת להם להתנהל כזהות אחת מורחבת במקום להיות בני אדם נפרדים וייחודיים,עצמאיים ואינדיבידואליים. כל מה שאינו תואם את חשיבתם ורצונם של הגברים האלימים נתפס על ידם כמאיים על תחושת הביטחון שלהם ומערער את הדימוי העצמי שלהם ואת הערכתם העצמית. לכן, יש להם נטייה לבטל דיעות ורצונות אחרים או מנוגדים משלהם, לזלזל בהם או להפחית מערכם. יש להם קושי רב להכיל תסכולים ולהרגיע את עצמם. הם מגלים קנאה מוגזמת ורכושנות כלפי בנות זוגם. בדרך כלל חשיבתם נוקשה, דרכי התמודדותם לא מגוונות ואינן יעילות ותגובותיהם מהירות, או כפי שרבים מכנים "פתיל קצר", מתוך הצורך להגן על עצמם מפני דברים הנחווים בעולמם הרגשי כמסוכנים, אשר הם, לעיתים קרובות, לא מודעים. הם מתקשים לזהות את רגשותיהם ולבטא אותם באופן ישיר וגלוי וקושי רב עוד יותר, לבטא רגשות שנתפסים על ידם כשליליים כגון, חולשה, פחד, כאב, עלבון, קנאה, דחייה, בושה ועוד. הרגש הבולט בעולמם הרגשי הוא הכעס שבאמצעותו הם מבטאים את הרגשות המוסווים תחתיו.

המיומנויות החברתיות של הגבר האלים הינן מועטות , כמו גם מיומנויות התקשורת הבינאישית שלו. לפיכך, הוא חש לרוב, בדידות והוא מצפה שבת זוגו תספק את כל צרכיו, הן הפיזיים והן הרגשיים. הוא מפתח בה תלות גבוהה וכתוצאה מכך, אינו יכול להכיל כל התנהגות נפרדת ועצמאית משלה, שכן, אז הוא חווה חרדה מפני נטישה, דחייה וערעור הביטחון, תחושות הגורמות לו להגיב בכוח על מנת להחזיר לו את הביטחון וסיפוק צרכיו.
מכאן, ניתן להבין שגבר אלים מתנהג באלימות כאשר הוא חש מאוים, חלש וחסר אונים. גבר אלים מכה מתוך חולשה ותחושת חוסר מוצא ולא מחוזק נפשי, כפי שבת זוגו תופסת אותו. תחושת הכוח והעוצמה שיש לו הינה תחושה מזויפת והיא קיימת רק כאשר האחרים מרצים אותו ונענים לציפיותיו. בתוך עולמו הרגשי כלוא ילד קטן מפוחד וכואב, אשר מגיב לעולם בתגובות הגנתיות כדי לשרוד ואשר אינו יודע דרכים אחרות להתמודד עם פחדיו ותסכוליו. אחת הדרכים שלו להתמודד עם חולשותיו היא להשליך את החלקים הבלתי נסבלים בתוכו על האחר או על בת זוגו ולכן, הוא יאשים אותה בכל הטעויות ,הבעיות והקשיים שעומדים בפניהם, יבקר אותה וישפוט אותה ללא הרף.

גברים אלימים, לרוב, מכחישים את התנהגותם האלימה, אינם לוקחים אחריות עליה או מפחיתים מערכה ומצדיקים אותה, על פי תפיסתם, בהתנהגות השגויה והפוגעת של זולתם ובעיקר, של בת זוגם. הקושי לקחת אחריות על רגשותיהם, התנהגותם ועל תוצאותיה נובע מחוסר יכולתם להודות בחולשותיהם ופחדיהם, דבר שהוא בלתי נסבל עבורם, מהכחשת רגשותיהם הבאה למנוע מעצמם כאב רב שאינם יכולים להכילו וזו הסיבה שגברים אלימים אינם פונים מיוזמתם לטיפול אלא אם כן יש עליהם גורם לחץ.

השינוי אצל דני התרחש לאחר שאשתו הגישה נגדו תלונה במשטרה. בשלב זה, דני עוד לא הבין שיש לו בעיה וכעס על אשתו שפגעה בו, לתחושתו. בתחנת המשטרה הציעו לו לפנות לקבל עזרה. גם קצינת המבחן שהופנה אליה ע"י בית המשפט הציעה לו לעבור טיפול בשליטה בכעסים. כל מה שהוא רצה זה להיחלץ מכתב האישום בבית משפט. "בסופו של דבר הסתבר לי שאי אפשר לשחק אותה ויש לי עניין עם אנשי מקצוע שיודעים את העסק וקוראים עניין. לאט לאט הבנתי שאולי כדאי שאעזור לעצמי באמת ולא רק להסתפק בסגירת התיק במשטרה, כי הבנתי שאני מאבד את האישה והילדים. אחרת זה לחיות בשקר. הבנתי שהבעיה היא שלי ולא של האישה ואני חייב להשתנות. היום יותר קשה לי, כי פעם לא התחשבתי בשום דבר ולא באף אחד ולא היה אכפת לי מה אחרים חושבים או מרגישים. היום זה לא כך. אחרי טיפול ממושך, אני מרגיש שנולדתי מחדש כמו ילד, צעד צעד, אבל אני יודע שזו הדרך הנכונה".

לאחר מספר פגישות פרטניות השתלב דני בקבוצת הגברים הבסיסית לשליטה בכעסים. קבוצה מובנית שנמשכה 17מפגשים שבועיים וכללה 12 משתתפים, המבוססת בעיקר על הגישה הקוגניטיבית התנהגותית, בה נלמדות דרכים חלופיות להתנהגות אלימה וטכניקות לשליטה בכעסים. מטרת הקבוצה להפסיק את ההתנהגות האלימה על כל צורותיה, לעזור למשתתפים לזהות את המקורות הפנימיים הדוחפים אותם להתפרצות האלימה, הן במישור החשיבתי, המחשבות הרציונליות והלא רציונליות, מיתוסים, מנהגים, חוקים וכד' והן במישור הרגשי, בו הם לומדים לזהות ולבטא את רגשותיהם על כל גווניהם השונים. בנוסף, המשתתפים לומדים את הסימנים הפיסיולוגיים שמתרחשים בגופם בתהליך התפתחות הכעס בתוכם על מנת שיוכלו לעצור אותו בזמן ולמנוע התפרצות. המשתתפים מנהלים דיאלוג ביניהם, תוך למידה הדדית משותפת זה מזה, תוך שיפור מיומנויות התקשורת שלהם וניהול משא ומתן ופתרון קונפליקטים בדרך יעילה. כמו בכל תהליך שינוי, ככל שהמשתתפים לוקחים אחריות על התנהגותם האלימה, מגלים מוטיבציה לשינוי וחושפים בכנות מעולמם הפנימי ואת מציאות חייהם, כך הם מצליחים יותר להשיג את השינוי הרצוי להם ולהפנים אותו כדרך חיים ולא רק כשינוי טכני וחיצוני.

"בתחילת הקבוצה עוד שיחקתי אותה, כמה שאני חזק. היום אני יודע שזו מסיכה, אי אפשר לשקר, ההתנהגות, הטון שאתה מדבר, אתה לא יכול לשקר לעצמך. לא הרגשתי טוב עם עצמי, ידעתי שאני לא אמיתי. הבעיה שכשהורדתי את המסיכה הרגשתי עצוב. העצב שלי שגרמתי נזק ליקרים לי. זה כואב לי.
לא היה מגיע לאשתי מה שעשיתי לה. קודם לא הייתי מודע לזה, רציתי אז שלא יהיה לה טוב. היום, אני גם מבין שאני אומנם אחראי על האלימות שיצאה ממני אבל לא עשיתי את זה כי אני אדם רע אלא בגלל מה שעברתי בחיי. אני בעצמי לא קיבלתי תשומת לב מהמשפחה בה גדלתי. גדלתי במשפחה מרובת ילדים, פרימיטיבית. התחתנתי בגיל צעיר ולא הייתה לי מודעות לתת תשומת לב, התעניינות, לא ידענו מה זה יחסים של דאגה הדדית. השתמשתי בכוח ושליטה כדי להרגיש טוב עם עצמי. למזלי, יש לי אישה חזקה שיכלה לספוג ועל זה אני מעריך אותה. אני רוצה לפצות אותה על הדברים האלו. היום אני יותר פתוח, מסתכל, מבין הבעות פנים ופותח בשיחה. לפעמים מצליח ולפעמים לא. גם עם האחרים

לאחר סיום קבוצה זו המשיך דני לשלב הבא של הקבוצה הפתוחה, בה הנושאים והתכנים עלו ממשתתפי הקבוצה תוך ביסוס התכנים שעלו בקבוצה הראשונה. המוקד בקבוצה זו הוא לא רק בתוכן אלא בעיקר בתהליך הקבוצתי, ביחסים בין משתתפי הקבוצה ובינם לבין המנחים, בתקשורת ביניהם והעלאת החשיבה החיובית על עצמם ועל אחרים, בהגמשת החשיבה וההסתכלות שלהם על המציאות, במציאת הכוח הפנימי והעלאת הדימוי העצמי שלהם, ביכולת שלהם לשאת את השונות ביניהם ויחד עם זאת, לתת כבוד והערכה אחד לשני, בלמידת מיומנויות תקשורת יעילות, בניהול משא ומתן ופתרון הקונפליקטים שעלו בתוכם בדרכים לא אלימות. מה שעזר לו, לדבריו, לעבור את השינוי הוא הכוח שיש בקבוצה, השותפות והחברות גם מחוץ לפעילות הקבוצה, התמיכה והכנות , הביטחון והאינטימיות שנוצרו והנכונות לעזור זה לזה. המשתתפים היוו מראה זה לזה ודבריהם ייצגו קול קבוצתי, כשכל אחד יכול היה למצוא את עצמו או חלקים ממנו אצל האחרים ובאמצעותם ללמוד על עצמו תוך קבלה, מתן תמיכה ואמפטיה."לאט לאט כל אחד התחיל לדבר על הבעיה שלו, שהיא בעצם גם הבעיה של כולם".

בגלל הבעיה המשותפת יכלו בהדרגה להסיר את המסכות ופחות להשקיע אנרגיה בהסתרת העולם הפנימי שלהם. הם יכלו להזדהות אחד עם השני או לראות את עצמם או חלקים מעצמם שהם אינם אוהבים או מתכחשים להם. "אתה מבין שככה זה לא יכול להמשך ואתה צריך לפתור את הבעיה, שאפשר ללמוד מכל אחד, זה עוזר. אחד ששייך לקבוצה ואני כמו כולם, ואיתי היו גברים שההתנהגות שלהם לא מצאה חן בעיני. אם אני נראה כמו שהם, אני חייב להשתנות. ראיתי את טון הדיבור, הזלזול וההתפרצויות, שמעתי מכל אחד כמה הוא צודק בבית והוא בסדר ואחרים לא בסדר. ראיתי שהם מציגים את הבעיה שלי. כשזה בא מאנשים אחרים, הבנתי שאני לא בסדר, זיהיתי אותם. ככה אני לא רוצה להיות ולהיראות יותר". בשנים האחרונות, מרגיש דני כי הוא השתנה והתבגר מבחינה נפשית. "אני יותר סבלני, אני מזהה את הסימנים איפה שזה יכול להיגמר רע, אני בורח מהסיטואציות האלה. אני משתדל לא להיכנס לויכוחים מיותרים. היום אני יכול לראות שגם אחרים צודקים בלי להרגיש שירד הערך והכבוד שלי וכתוצאה מכך, אין לי בעיה לומר "אתה צודק". לפני הטיפול חשבתי שזו חולשה. היום אני רוצה לתת הרגשה לשני שהבנתי אותו. אני יותר מקשיב לאנשים. היום אני מבין שאפשר תמיד ללמוד, אפשר להתפשר, לא להתפרץ. כל יום בשבילי זה הזדמנות לגדילה. עדיין כל יום זה מלחמה, לא להסתבך. עדיין יש בפנים דברים שאני לא מצליח להפטר מהם וזה מציק לי. פעם לא עשיתי חשבון, היום אני פוחד מזה וגם מהחוק, כי זה מרתיע. אני רוצה לחיות בשלווה ובשקט נפשי. למדתי שויכוח לשם ויכוח, כדי להרגיש חזק, לא מוביל אותי לשום מקום". "פעם, כשישבתי עם החבר'ה, הרגשתי שלשלוט באישה זה להיות גבר. הרגשתי יותר חזק. אני לא יכול יותר לשבת עם אנשים שמתייחסים לאישה בכוח ובזלזול. היום אני מבין שזה הפוך לגמרי. בתוך תוכי הרגשתי כאב ופחד אבל בלי להבין את עצמי, עשיתי הכול על מנת להסתיר שלא יראו כדי לא להיפגע. יש בי רצון לתת, לעזור ולפצות בעיקר, את אשתי וילדי, על הזמנים שפגעתי בהם וזה מביא לי עצב. אין לי את שמחת החיים של פעם. פעם עשיתי מה שאני רוצה בלי להתחשב באף אחד וזו הייתה טעות, אני יודע את זה. היום אני סולד מזה אבל מתגעגע לפעמים. בגלל שלא ראיתי בעבר שיש בי גם תוקפנות, פחד, חולשה, כאב, חששות, לא יכולתי לתפוס פעם שגם אני, לפעמים, חלש. תמיד הייתי צריך להיות בשליטה. זה הביא אותי להתפרצויות כי כל הזמן הייתי דרוך. היום יש לי גם רגעים של נחת ואני מעריך את זה. עדיין מפחיד לי להגיד "אני עכשיו חלש". אני עדיין רוצה להיות בשליטה כל הזמן. בכל זאת, אני כבר לא חושב " מה אני פראייר?", "מה אני שפוט שלה?". כיום אני הולך עם הלב. ביום ההולדת שלה קניתי לה מתנה ופרחים והלכתי אליה לעבודה בהפתעה. אף פעם לא עשיתי כזה דבר, זה לא היה מקובל אצלי. התביישתי לעשות דברים כאלה. חשבתי שזה מוריד מהכבוד. קניתי לה טבעת נישואין חדשה. הפתעתי אפילו את עצמי. השינוי שעשיתי עזר לי ליצור עם אשתי יחסים חדשים של חברות וקירבה ובינינו לבין הילדים וזה מילא את שנינו בשימחה."

דני ממליץ לגברים אחרים במצבו להגיע לטיפול מתוך ניסיונו על מנת שיוכלו גם הם לצאת ממעגל האלימות בחייהם ולראות את החיים בדרך בוגרת יותר. "היום אני רואה בטיפול זכות גדולה. הקבוצה עזרה לי לקחת אחריות על עצמי, ולא להאשים אחרים במה שקורה לי. יש לי שליטה על עצמי ועל החיים שלי ורק עכשיו אני מרגיש את הכוח האמיתי שבתוכי. השתנתה לי תפיסת החיים, זווית הראייה. באתי לעבוד עם עצמי ועל עצמי ולא לשנות אחרים כפי שרציתי בעבר. היום אני רואה את ההתנהגות הקודמת שלי כהתנהגות של ילד. כל יום זה מלחמה פנימית. הקבוצה תמכה בי ועזרה לי לראות ולשנות דברים בתוכי". נוצרה קרבה של אמון וביטחון בקבוצה והוסרו עקב כך מחסומים פנימיים שגרמו לפתיחות וישירות בין המשתתפים. נוצרו אף קשרים חברתיים מחוץ לקבוצה שבאו לידי ביטוי בפעילות חברתית משותפת אך גם בעזרה ותמיכה ברגעים קשים במהלך היומיום.

סיפורו האישי של דני ממחיש כי, למרות הקושי, ניתן לשנות התנהגות אלימה כאשר יש מוטיבציה לשינוי ולקיחת אחריות עצמית על התנהגות זו. השינוי יכול להתרחש בתוך מרחב טיפולי בו יש ביטחון, הכלה וקבלה. אין שום סיבה שבעולם להמשיך לסבול ולפגוע באחרים. אין שום טעם להישאר לבד בבעיה. יש מה לעשות! ניתן ורצוי להיעזר באנשי המקצוע המתאימים ובסדנאות לשליטה בכעסים המתקיימות בשירותים המקצועיים השונים, הן הציבוריים והן הפרטיים, כגון, המרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה או אחרים.

הוא היה קורא לי טיפשה – סיפורה של אישה מוכה שיצאה ממעגל האלימות / אריאלה מלצר

רבים חושבים כי אישה מוכה היא אישה שמקבלת מכות. אישה מוכה היא גם אישה הסובלת מטרור נפשי, השפלות, לעג, זלזול ועלבונות. מיטל (שם בדוי) היא דוגמא לכך. אישה צעירה כבת 30, גרושה כשנה ואם לילד בן 4. עובדת וותיקה בחברה גדולה. מיטל היא אישה נאה, נעימה ואינטליגנטית מאוד, הסכימה לפתוח את סגור ליבה ולתאר את הסבל הרב שהיה מנת חלקה מאז שהכירה את בעלה ועד לתהליך יציאתה ממעגל האלימות שבחייה, כדי להראות לנשים רבות במצבה שיש אור בקצה המנהרה ויש אפשרות לצאת מהחיים האלימים לחיים חדשים.

כשהכירה את בעלה היא הייתה כבת 19, נערה חסרת הערכה עצמית שתמיד רצתה להיות מה שחשבה שהיא לא. להיות כמו אחרים. המשפט הראשון שאמרה בהכרות הראשונה עימה היה "אני בחורה מעופפת וחסרת ביטחון". זו הייתה התפיסה שלה את עצמה. מעולם לא אהבה את עצמה ומעולם לא הסתפקה במי שהיא. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא מתביישת ו"לא נעים לי". מתביישת לומר את דעתה שמא יחשבו עליה שהיא טיפשה. מתביישת להשתתף באירועים, תמיד מנסה לרצות את כולם, להיות "בסדר", להיות מתוקה, לא לריב עם אף אחד. ואז נכנס בעלה לתמונה, חסון, חזק, בעל נוכחות דומיננטית והופעה מרשימה, מפגין ביטחון עצמי, החלטיות ושאפתן. "נמשכתי אליו ולתכונותיו החזקות. נמשכתי לכל מה שאני לא!!" הלכתי אחריו לכל מקום וקיבלתי כל החלטה שהחליט". הוא החליט היכן יגורו, מה יקנו לבית ומתי, הוא תמיד דאג לצד הכלכלי, לחשבונות, להוצאות כי היה ברור לשניהם שרק הוא מבין ויודע יותר טוב מה רצוי ונכון לעשות לקידומה של המשפחה. הוא אפילו החליט עבורה מה היא תלבש לעבודה ובעצם כמעט ולא עשתה שום דבר ללא הסכמתו. והיא…היא הסכימה להחלטותיו, גם כשלא מצא חן בעיניה.

וכך עם השנים, בגלל שהיא אפשרה לו, המצב הלך והחמיר. הוא השתלט עליה יותר ויותר, הוא לא העריך אותה כלל, השפיל אותה וזלזל בה. היא סבלה מאוד, "הוא היה קורא לי טיפשה. ליד החברים היה אומר שאני מדברת שטויות ועושה עם היד תנועה שפרושה "אל תקשיבו לה, היא מדברת שטויות. הוא היה מצביע עם אצבעו על המוח שלי, נוגע ואומר שאין לי שם כלום, ריק. הרגשתי השפלה עצומה". היו ביניהם וויכוחים ומריבות אין סוף, אך בסוף תמיד עשתה מה שהוא אמר, בעיקר בענייני כסף. לעצמו היה קונה כל מה שהוא רצה ולה הוא היה מכתיב מה לקנות או צועק ומתעצבן כשקנתה משהו שלדעתה היה בזול עד שהיה אוחז בה הפחד. הוא תמיד היה מתרברב באוזני המשפחה והחברים על הישגיהם שהגיעו רק בזכותו. " אני פחדתי ממנו. פחדתי מהצעקות ומהעצבים שלו עלי. תמיד הרגשתי שאני לא בסדר, שאני חייבת להשתנות, שמגיע לי היחס הזה, שאני לא שווה כי אני טיפשה".

היא עבדה קשה, לא פחות ואולי אף יותר ממנו כי היא טיפלה גם בבנם שנולד בינתיים. היא דאגה לבית למרות שתמיד היו לו טענות שהיא לא מנקה טוב ושהיא מלוכלכת ומבולגנת והוא, לעומתה, מתאמץ ועובד קשה לפרנסתם ולקידומם. "הוא נהיה קמצן נוראי וחישב ממש כל אגורה" עד כדי כך שלמרות שהיה להם אוטו, הוא סידר לה הרבה פעמים טרמפ לעבודה כדי לחסוך בדלק. הוא היה מסתכל על הקילומטרז' ובודק אם היא נסעה יותר ממה שצריך. תמיד התלונן שהיא קונה יותר ממה שנחוץ. הוא נהג לצרוח עליה בפראות והמכה לא הייתה רחוקה, לעיתים, גם ליד הילד. "אני זוכרת" היא מספרת " את הפעם שחזרנו מטיול בצפון והוא סרב לעצור בדרך לקנות לי ולילד משהו לאכול כי עוד מעט נהיה בבית". היא "זכתה" לקבל ממנו כינויים כגון,"סמרטוט", "יבשה", "כפוית טובה", "מטומטמת", "חסרת מוח" וכד'. היא חשה מושפלת וחייתה בתחושת זלזול ולעג יומיומית ושל שליטה מוחלטת שלו בה. גם בנוכחות משפחתה, משפחתו וחברים. עד שלא יכלה יותר והציעה ללכת לייעוץ נישואין.

הוא הסכים רק כדי שהיא תראה שהיא לא בסדר והטיפול יעזור לה להשתנות. לאחר מספר פגישות הוא החליט שהוא לא ממשיך והיא העזה להמשיך לבדה את הטיפול. כשהיא מסתכלת לאחור היא נזכרת שהיא הגיעה לטיפול כאדם מפוחד, חסר ביטחון, חסר הערכה עצמית, מבולבלת, פגיעה וכל כך חלשה…"הטיפול חיזק אותי נפשית. הייתי מגיעה לפגישה שבר כלי ויוצאת עם אנרגיות חיוביות לעוד שבוע. התחלתי להבין דברים, גם אם היה לי קשה בהתחלה לקבלם. הבנתי שהוא נותן לי אגרוף בנשמה כל הזמן. הבנתי שגם אם אני לא מקבלת מכות פיזיות אני אישה מוכה, שאין לו שום זכות שבעולם להתנהג אלי כך ולהכתיב לי מי להיות וכיצד לחיות. לאט ובהדרגה התחזקתי. התחלתי לדרוש יחס הוגן, כבוד, הערכה ועם זאת, התחלתי לחשוב על גירושין למרות הפחד שאני לא אסתדר בלעדיו שהרי הוא דאג לי כל הזמן. הטיפול נתן לי אומץ, כוחות מחודשים והכי חשוב, אמונה בעצמי. התחלתי להאמין שאני מסוגלת לשרוד שם בחוץ גם בלעדיו."

ברגע שהיא קיבלה החלטה להתגרש היא גייסה את כל כוחותיה ואת תמיכת משפחתה והחל התהליך. היא מתארת שנה שלמה של סיוט, איומים, השפלות, התלבטויות קשות, בכי רב, מצבי רוח עולים ויורדים, חוסר אונים , "אבל למדתי להתמודד להאמין בעצמי ובכוחותי בעזרת המטפלת שתמיד הייתה שם בשבילי. למרות שנשברתי פעמים רבות, אינני זוכרת חרטה על החלטתי ולו לרגע, הרגשתי חזקה ואמיצה למרות הפחד הבלתי פוסק. פחד ממנו, מהלא נודע, מההתמודדות לבד והרי לקחתי על עצמי אחריות עצומה, על חיי ועל חיי בני". הוא "הבטיח" לה שהיא לא תסתדר בלעדיו, שהיא "תגמור שם בחוץ ותחזור אליו על ארבע". הוא הוכיח לה שוב ושוב שהיא קיבלה את ההחלטה הנכונה עבורה. בצורה מתוכננת ומחושבת מראש, עם גיבוי של אנשי המקצוע המתאימים ובליווי צמוד ותומך של משפחתה היא עזבה את הבית. "יום העזיבה היה קשה במיוחד ומלא בבכי אבל בהתבוננות לאחור אני מתמלאת גאווה על האומץ שלי באותו יום עצוב".

היא שכרה בית קטן, סידרה אותו לטעמה בחפצים שמשפחתה וחבריה תרמו לה וחשה, לראשונה בחייה, תחושת חופש ועצמאות אדירה. "פתאום אני מנהלת לבדי חשבון בנק ומצליחה לחיות עם מה שיש, עם מכונית ומוסך, משלמת שכר דירה, חשבונות ועוד הרבה דברים. אני ובני צוחקים הרבה, מתחבקים, משחקים ונהנים הרבה ביחד. ו..כן, אני קצת אוהבת את עצמי ולפעמים, גם מעריכה את עצמי."

היא התקרבה יותר לחבריה הוותיקים ואף רכשה לה גם חברים חדשים. היא גילתה שאוהבים אותה, מעריכים אותה ושאכפת לאחרים ממנה. היא גם גילתה את משפחתה מחדש, משפחה אוהבת ותומכת שהייתה לצידה לאורך כל הדרך ויחסיהם זכו לקרבה חדשה. "היום, הסיוט הולך ומתרחק ממני, לפעמים, עדיין קשה אך אני יכולה לומר בגאווה כי אני מתמודדת, מנסה להפיק לקחים מנסיוני ומנסיונם של אחרים ומחוויותי בעבר ובהווה. היום אני יודעת היטב מה אני רוצה לעצמי בעתיד, איזה זוגיות אני רוצה לעצמי, שיהיו בה הבנה והערכה, חברות ופתיחות, אהבה, נתינה וכבוד הדדיים וביטחון. עצם הידיעה והסוף לבלבול נותנים לי כוח גם כשקשה ,לפעמים, כי אני הרי חזקה וגם מיוחדת."

סיפורה של מיטל ממחיש כי למרות הקשיים שבדרך, אין לקבל את האלימות, כולל אלימות נפשית, כגזירת גורל, אלא ניתן לצאת ממעגל האלימות עם העזרה המתאימה. אפשר וכדאי לחיות אחרת!

נשים מוכות – למה הן נשארות במעגל האלימות / אריאלה מלצר

אורנה (שם בדוי), כבת 43, מזכירת מנכ"ל במפעל גדול, נשואה 22 שנים ואם ל-3 ילדים, סובלת שנים רבות מאלימות פיזית, נפשית ומילולית מצד בעלה. אורנה חיה בפחד מתמיד, כל צעד שלה מחושב והיא נזהרת שלא להרגיז את בעלה שמא הוא יתפרץ ויכה אותה. יעל (שם בדוי), בשנות העשרים המאוחרות לחייה, פיזיותרפיסטית בבית חולים, נשואה 6 שנים ואם ל-2 ילדים. כל שנות נישואיהם סובלת יעל מהשפלות קשות מצד בעלה, ביקורת קשה על כל מעשיה וצעדיה וכשמשהו אינו לשביעות רצונו הוא מושך בשערותיה, סוטר לה, צועק, מקלל אותה ומאיים עליה שיתגרש ממנה וישאיר אותה בלא כלום, ללא הרכוש וללא הילדים.

אורנה ויעל הן דוגמא לנשים רבות הסובלות מאלימות מתמשכת מבני זוגן ומתקשות לצאת ממעגל החיים האלימים, בו הן נמצאות. אלימות במשפחה הינה תופעה חברתית כאובה מאוד בחיי החברה הישראלית ונמצאת בכל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל דת, מוצא, השכלה, תפקיד או מעמד סוציואקונומי. האלימות מפוררת והורסת את המשפחה כולה. אלימות איננה רק מכות והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות, לא פחות הרסניות ולפעמים אף יותר, כמו אלימות מינית, נפשית, מילולית וכלכלית. אלימות הינה התנהגות שבה אדם משתמש בכוח (פיזי או רגשי) על מנת לכפות את רצונו על זולתו בניגוד לרצונו.

נשים אלו חיות באווירת פחד וטרור, מתקשות לתפקד כראוי בחיי היומיום שלהן, חשות בדידות, אשמה, חרדה, בושה, בלבול, חוסר אונים רב ועוד. חוסר אונים זה הוא נלמד ונובע מתחושת חוסר הערך העצמי, מאיבוד האמונה בכוחותיהן הנפשיים, מהעצמת כוחו של בן זוגן האלים, מרגשות מעורבים של אהבה ושנאה גם יחד ומחוסר ידע על האפשרויות של היציאה ממעגל האלימות ודרכי ההתמודדות היעילות להפסקת האלימות כלפיהן.

אז מה משאיר אותן בתוך האלימות? קיימים לכך כמה הסברים מרכזיים: ראשית, פחד ממשי מפני המוות- ההחלטה להישאר נובעת מהפחד העצום עד כדי אימה שכשהן ינקטו צעד כלשהו המצביע על עזיבה, הן מעלות את הסיכון שלהן להיפגע. פעמים רבות, שמעו נשים אלו איומים מבן זוגן כי אם הן תלכנה להתלונן במשטרה או יוציאו צו או יעזבו את הבית הוא ירצח אותן, יפגע בהן, יתאבד, ייקח להן את הילדים ועוד. איומים אלו באים להפחיד את האישה על מנת שלא תעז לשנות את המצב בבית. פחד זה משתק את האישה מלפנות לעזרה כדי להפסיק את האלימות כלפיה. הגבר האלים שמרגיש בתוך תוכו חלש, תלוי, פגיע וחסר ערך אינו יכול לסבול את העובדה שייעזב על ידי אשתו ולכן, יעשה הכול, כולל שימוש בכוח פיזי על מנת להשאיר את אשתו בשליטתו. אומנם, הסיכון עולה כאשר האישה עושה סימני פרידה או עזיבה כלשהם ולפיכך, היציאה ממערכת יחסים אלימה צריכה להיות מתוכננת ומחושבת תוך נקיטת צעדים המבטיחים את בטחון האישה והגנתה ובסיוע אנשי המקצוע המתאימים.

סיבה נוספת להישארותן של נשים במעגל האלימות היא תחושות האהבה והשנאה המעורבות זו בזו בעולמן הפנימי כלפי בן זוגן. בשלבים של האלימות כלפיה, האישה המוכה פוחדת, חרדה, כועסת ואף שונאת את בעלה, אך כאשר מגיע שלב הרגיעה והחרטה של הבעל, בו הוא מבקש סליחה ומצטער על מעשיו, היא שוכחת את התנהגותו הפוגעת של הבעל, רואה את צערו והצורך שלו בה, דבר שמחזיר לה את התקווה שהמצב ישתנה הפעם ואת המשמעות והחשיבות שלה לגבי עצמה. כל פעם שתהליך זה מתרחש, היא מגבירה את התלות שלה בו ואת המשמעות שלה בהתאם להתנהגות הבעל. בשלב "ירח הדבש" רואה האישה את החיוב שבבעלה ו"שוכחת" ומכחישה את התנהגותו השלילית. בכך היא מונעת מעצמה את הפסקת האלימות ואף מחזקת את דפוס ההתנהגות האלימה של בעלה בכך שהוא משיג את מבוקשו ממנה.

לעיתים קרובות, היא רואה בעצמה אשמה ומנסה לרצות אותו ומכחישה שהיא כועסת עליו. לקיחת האחריות והאשמתה העצמית נותנת לה אשליה של שליטה וכוח, שאם היא תשנה את התנהגותה היא תמנע את האלימות כלפיה. בכך שהיא לוקחת אחריות על התנהגותו האלימה של בן זוגה היא משנה את תחושתה הפנימית מלהיות קורבן ללא שליטה לתפקיד בעל הכוח והשליטה וזה מאפשר לה לשרוד בתוך מערכת יחסים כזו. אך, למרבה הצער, זו רק אשליה.
אם אין מה שיפסיק את מעגל האלימות הזה, תהליך זה חוזר על עצמו בתדירות גבוהה יותר, השלבים מתקצרים יותר, העוצמה גוברת ואף נעלמים שלבי החרטה ו"ירח הדבש". כשהאישה חיה במצב תמידי של פחד ומועקה, הבלגה, וויתורים, לחץ ודריכות מתמדת, השפלה ופגיעות חוזרות ונשנות, ניתן לראות לבסוף את התפוררותה של נפש האישה. ככל שעובר הזמן, האישה מרגישה שיכולתה לשלוט בחייה הולכת ופוחתת, היא מרגישה שהיא בדרך ללא מוצא ומעמדה כקורבן הולך ומעמיק. נוצרת תחושה כללית של חוסר אונים להתמודד עם המצב.

בנוסף לכך, נשים רבות חונכו להעדפת טובת הילדים, הבעל ושלמות המשפחה על פני טובת עצמן. האישה נתפסת כאחראית במידה רבה לאיכות חיי המשפחה והיא חשופה, לעיתים, לביקורת משפחתית וחברתית נוקבת. שנים חונכו הנשים להיות רגישות, מבינות, תומכות ודואגות, מוותרות ומתפשרות. זו הסיבה שנשים רבות רואות את עצמן כאחראיות על האלימות כלפיהן, מאשימות את עצמן, רואות את עצמן ככישלון ומתביישות להוציא את הסוד החוצה.
ככל שמופנות כלפיה יותר ויותר ביקורות והאשמות כך היא חשה בדידות גדולה וגוברת תחושתה העצמית ככישלון, כלא שווה וכלא מאמינה בכוחותיה וביכולותיה. היא חשה תלות מוחלטת בבעלה, שבאמצעותו היא חווה את המשמעות והערך העצמי שלה ובדרך כלל משמעות שלילית ונמוכה כשהיא שומעת שוב ושוב ממנו "את לא שווה שום דבר", "את אפס", "את מכוערת", "מי ייקח אותך?" ועוד.

תלות זו ממלכדת אותה בתוך החיים עם בן הזוג האלים במיוחד, שמעורבות גם תחושות של אהבה, רחמים וחמלה כלפיו. יוצא איפוא, שדווקא בזמן שהאישה מבודדת וזקוקה לתמיכה רגשית ולחום ,לאחר אירוע אלים כלפיה, האדם היחיד שמספק לה זאת הוא האדם שפגע בה.

סיבה נוספת וחשובה לא פחות היא התלות הכלכלית. לעיתים קרובות, האישה הסובלת מאלימות בן זוגה אינה מורשית לצאת לעבודה בתואנות שונות או אינה רשאית להשתמש בחופשיות בהכנסות המשפחה ללא אישור הבעל או אינה שותפה לחשבון הבנק גם כאשר היא עובדת. תלות זו מגבירה את חששותיה לחיות לבד תוך החשש שלא תצליח לעמוד על רגליה באופן עצמאי. כמו כן, היא חוששת שבצעדים שתנקוט נגדו היא תפגע בעבודת הבעל ובפרנסתו ובכך תיפגע יכולתם לעמוד בהוצאות המשפחה.

נשים הסובלות מאלימות בחייהן צריכות לדעת כי הן אינן אשמות באלימות של בן זוגן כלפיהן. הוא אחראי באופן בלעדי על התנהגותו. אף אחת לא ראויה שיפגעו בה, ואין לאף אחד זכות לעשות כך, לא חוקית ולא מוסרית. נשים מוכות יכולות לשנות את חייהן ולהפסיק את האלימות כלפיהן. יש מה לעשות! אל להן להישאר לבד! ישנם אנשי מקצוע שיכולים לעזור להן לצאת ממעגל האלימות של חייהן כמו, המרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה במסגרת משרד הרווחה הנמצאים ברשויות המקומיות השונות, תנועות הנשים השונות כמו ויצ"ו, נעמ"ת ,ל"א ועוד.