הפחד ממחויבות לקשר זוגי ולנישואין אצל פנויים ופנויות / אריאלה מלצר / 03.04.2011

מיכאל (שם בדוי), כבן 31, רווק, מתכנת מחשבים, נמצא בקשר זוגי למעלה משנה וחצי. במהלך כל הקשר עד היום, מתאר מיכאל, כי יש לו ספקות לגבי הקשר והאם בת זוגו מתאימה לו. "אני מפחד מהמחויבות, קשה לי לקבל החלטה, אולי יש משהו יותר טוב בשבילי, זה מפריע לי להיות ולחוות את הקשר, קשה לי להחליט, מפחד לעשות טעות, לעשות החלטה שלא אוכל לחזור ממנה או שאצטער עליה.." דברים אלו ואחרים נשמעים מפי מיכאל במשך כל הטיפול.

יחד עם זאת, כשנשאלת השאלה, מדוע אתה עוד נשאר בקשר, עונה מיכאל כי הוא אוהב את בת זוגו, טוב לו והוא נהנה איתה. הוא חושש שאם הוא ייפרד ממנה, הוא לא ימצא מישהי  טובה כמוה והוא יישאר לבד. כתוצאה מהאמביוולנטיות הזו מיכאל יושב על הגדר. מצד אחד, הוא מתנדנד כל הזמן בין המחשבה שאולי הוא צריך להיפרד מבת זוגו כי הוא לא מספיק נמשך אליה, מתנהג אליה בקור ובריחוק ואז הוא אינו מתמסר לקשר במלואו לבין הקושי שלו להיפרד ממנה כי היא מקבלת אותו איך שהוא, מגלה כלפיו אהבה וחום ואולי הוא יעשה טעות כשהוא יעזוב אותה והוא יישאר לבד.

מיכאל הוא דוגמא לפנויים ופנויות רבים שמצד אחד כמהים לקשר עם קרבה ואינטימיות אך מצד שני, נתקלים במחסומים שמונעים מהם להיכנס למחויבות לקשר זוגי ולמסד אותו באופן קבוע.

אחד הפחדים, שמונעים ממיכאל ומפנויים רבים כמותו, לקבל החלטה ולהתמסר לקשר מבוסס על המודל הזוגי של הוריו, כפי שהוא ראה בביתו. עפ"י תיאורו, נישואיהם של הוריו אינם טובים וכל השנים אופציית הגירושין ריחפה עליהם. מיכאל מפחד להיכנס לנישואין לא טובים וכל דבר שקורה עם בת זוגו, ריב, ויכוח, מעשה שהיא עושה שמזכיר לו את נישואי הוריו – מפחיד ומרתיע אותו מאד. הוא מרגיש תקוע ורוצה למצוא את הכוח בתוכו לקבל את ההחלטה המתאימה ביותר עבורו, לכאן ולכאן.

מניסיונו, הוא כבר חווה שת הספקות הללו בעבר בקשרים זוגיים קודמים ולעומת זאת, כשפעם אחת הרגיש שלם בתוך הקשר הזוגי, בת הזוג נטשה אותו בפתאומיות ובהפתעה ללא כל הסבר. מיכאל חושש שזהו דפוס חוזר אצלו שיש למצוא לו פיתרון אחרת הוא לא יוכל להתמסד, להתחתן ולבנות לעצמו משפחה כפי שהוא רוצה.

אפשר להבין את קשייו של מיכאל גם באמצעות הקשר הטיפולי שהוא יוצר. מיכאל, איש נבון מאד, מתאר את הדברים בקצרה, ללא הרבה רגשות, תיאורים כלליים ואוניברסאליים. הוא רציונאלי, מרוחק, מוגן ושמור, לא נכנס לפרטים, משאיר הרבה דברים מעורפלים ויש הרגשה שגם בטיפול הוא לא נותן להתקרב אליו. מיכאל מתאר את עצמו כאדם סגור שאינו משתף אף אחד ברגשותיו, אדם ביקורתי מאד, שתקן ומופנם. יש לו חברים, איתם הוא מבלה אך מסתדר טוב יותר עם בנות המין הנשי.

כדי לאפשר לזוגיות להגיע למצב של קרבה ואינטימיות, יש צורך בשחרור השליטה, לאפשר ל"אני" של האדם להיות במלואו על כל היתרונות והחסרונות שלו, להיחשף, להראות חולשה ופגיעות, ולבטא רגשות על כל המגוון שלהם. מי שחווה כאב ופגיעה בתוך קשר קרוב, במיוחד, ביחסיו עם הוריו בילדותו, למד כי קשר קרוב, שאמור לספק ביטחון והגנה, יכול גם לפגוע ולהכאיב וכתוצאה מכך הוא למד להגן על עצמו בדרכים שונות.  אחת הדרכים, לעיתים, לא מודעות, להימנע מכאב ומהפגיעה הצפויה היא להיות בתוך הקשר הזוגי אך בו זמנית גם לשמור מרחק רגשי שלא יפגע.

מיכאל תיאר כי יחסיו עם אביו מעולם לא היו טובים. אביו מתואר על ידו כאדם נוקשה, עצבני, רוטן, ביקורתי מאד ואף אלים כלפי אשתו וילדיו. מיכאל ספג ממנו את נחת זרועו והרבה ביקורת, אביו מעולם לא גילה כלפיו הערכה והוא מאד פחד ממנו כילד. אמו מתוארת כאישה חולה, חלשה וכנועה, חסרת אונים, למודת סבל, קיבלה את אביו כמו שהוא, והתקשתה להגן עליו מפני אביו. הרגיש אליה קרבה וצורך להגן עליה.

לא משנה מה הוא עשה או אמר, הוא ספג דחייה מאביו, ביקורת קשה, צעקות, קללות והתפרצויות דבר שגרם לו לאבד את הביטחון בעצמו והערך העצמי שלו. בתוך תוכו הוא מרגיש לא שווה וחסר ערך. באופן פרדוכסלי ככל שבת זוגו אוהבת אותו יותר ומקבלת אותו איך שהוא, כך הוא נעשה ביקורתי יותר כלפיה והיא נתפסת בעיניו כפגומה ולא ראויה על כך שהיא בחרה בו כבן זוג ואוהבת אדם לא שווה כמוהו, מה שהופך אותה בעיניו גם כלא שווה וראויה.

היא נתפסת בעיניו כבת זוג לא ראויה גם על כך שהיא שלא מציבה לו גבולות ולא מבקרת אותו על התנהגותו המנוכרת והמרוחקת. למעשה, הוא מצפה שהיא תדחה ותבקר אותו כמו אביו. אותו יתירה מזאת, יחסה הדואג, החם והאוהב אליו, למרות הביקורת שלו כלפיה ויחסו הקר והמרוחק, נחווה אצלו כיחס אימהי ולא כבת זוג שאפשר להימשך אליה כגבר.

התנהגות זו של בת זוגו נראית בעיניו כחולשה ומזכירה לו את אמו כשבמקביל הוא חווה את עצמו כגבר פוגע ורע כמו אביו . לנגד עיניו הוא רואה כיצד הוא משחזר את נישואי הוריו גם בזוגיות שלו ולכן, אין פלא שהוא נמנע מלהתחייב לקשר הזוגי. נישואין כאלה נראים בעיניו כפוגעניים ומכאיבים וככאלה שלא ניתן בכלל לצאת מהם ולכן, הוא מפחד לעשות את הצעד שהוא רואה בו כטעות שיש להימנע ממנה בכל מחיר.

למעשה, כדי להימנע מפגיעה ומכאב צפוי של דחייה וביקורת של בת זוגו ובכלל עם אחרים, "נעל" מיכאל את עצמו רגשית וכך הוא נשאר מרוחק ומוגן, לכאורה. ההתלבטויות והספקות משרתות אותו באופן לא מודע כי הן משמרות את המרחק הרגשי מפני "סכנת" האינטימיות והקרבה והכאב הצפוי המוכר לו כל כך מקשר קרוב.

פנויים ופנויות – מה חוסם אותם בדרך לזוגיות המיוחלת (חלק ג') / אריאלה מלצר

תפיסה שכיחה אצל רבים מהפו"פ, בדרך כלל לא מודעת, היא שקשר בכלל וקשר זוגי בפרט טומן בחובו פוטנציאל גדול לפגיעה, איום על האני וכאב רב ועל כן, יש להימנע ממנו. תפיסה זו מקורה במודל הזוגיות אותו הפנימו בילדותם וכן, מהתנסויות החיים שחוו מן העבר. כתוצאה מכך, תגבר החרדה בכל פעם שתעלה אפשרות להיכרות עם בן זוג והם ימנעו ככל שיוכלו מיצירת קשר זוגי וממחויבות זוגית בדרכים שונות ומגוונות.

ציפיות לא ריאליות, חוסר בשלות רגשית וחוסר מודעות עצמית יכולים לגרום לפנוי/ה לתפיסות סטריאוטיפיות נוקשות, להגדרה מצומצמת ביותר של בן הזוג המיועד, דבר שגורם לבררנות יתר ולשלילתם של בני זוג רבים שאינם עומדים בקריטריונים הנוקשים וע"י כך לצמצום או סגירת האפשרויות להכיר בני זוג.

ציפייה לא ריאלית נוספת הרווחת בקרב רבים היא שבן הזוג ימלא אחר כל הצרכים ויענה על כל הציפיות ממנו באופן טוטאלי, כמו הציפייה של הילד מהוריו. כאשר בן הזוג אינו עומד בציפייה זו, הם מתאכזבים, מפרקים את הקשר עוד בתחילתו וממשיכים לבא בתור מתוך פנטזיה שימצאו את בן הזוג המושלם האולטימטיבי. פנטזיה ילדותית זו טבעה שתתנפץ כי זו משימה שבן הזוג אינו יכול לעמוד בה ומשום שזוגיות היא קשר בין שני אנשים בוגרים בשלים, עצמאיים ואחראים על עצמם, על עולמם הרגשי ועל סיפוק צרכיהם הבונים במשותף קשר זוגי, המאפשר יצירת אינטימיות וקרבה וצמיחה אישית וזוגית.

חלקם יחששו כל כך מפני האכזבה, הדחייה, הכאב והפגיעה כתוצאה מסיום קשר, נטישה ומפרידה עד שהם ימנעו כלל מלהיכנס למחויבות זוגית. הם יהיו פסיביים, יסתגרו בתוך עולמם ולא ינסו כלל להכיר בני זוג או לא ייעתרו לבני משפחתם או חבריהם להכיר להם מישהו.

חלקם אף ישללו מראש מועמדים פוטנציאלים בכל מיני תואנות ואמתלות, כגון, "הוא לא עושה לי את זה", או מפאת מקצועם – " הוא לא משכיל מספיק לטעמי, אני צריכה מישהו יציב ומסודר כמו מהנדס, עו"ד, רופא וכד'" או מצבם המשפחתי – "אני לא רוצה גרושה עם ילדים, היא לא דף חלק, אני לא רוצה לגדל ילדים של אחרים" או הופעתם החיצונית – "הוא נמוך מידי", "קרח", "שמן", "היא לא חתיכה" וכד' או מוצאם – "ההורים שלי יעשו לי בעיות" ועוד.

היות וקשה להם להתמודד עם חרדותיהם הפנימיות, עם חוסר הביטחון שלהם ועם הקושי בהתמודדות עם שאיפותיהם וצרכיהם הלא מסופקים, הם אינם רוצים לפגוש בתוכם את החלקים החלשים, הפגיעים והבלתי נסבלים עבורם המעוררים אצלם חרדה וכאב. לכן, הם מתקשים לקחת אחריות על עצמם והם מפנים את ציפיותיהם הלא ריאליות כלפי בן הזוג שייתן מענה לתחושות החסר וחוסר הביטחון, ויעניק להם את מה שהם לא יכולים להעניק לעצמם, מסגרת בטוחה ויציבה, מעמד חברתי מכובד ורמת חיים גבוהה.

מיתוסים, ערכים ואמונות גם הם יכולים למנוע מהפו"פ קשר זוגי. למשל, תמר(שם בדוי), כבת 38, ממוצא ספרדי, עובדת בכירה בהיי טק, גדלה בבית בו אמה חינכה אותה ואת אחיה שהם כספרדים נחותים יותר מהאשכנזים ואם היא רוצה לחיות חיים טובים רצוי שתתחתן עם אשכנזי. תמר, שאמה אף מתחה עליה ביקורת רבה ולא ביטאה כלפיה הערכה על מה שעשתה, על כישוריה ויכולותיה הפנימה שהיא לא מספיק שווה ובעלת ערך ולא ראתה את עצמה ראויה לבן זוג על רמה. לפיכך, לא אפשרה לעצמה לפתח קשרים עם בני זוג בעלי ערך בעיניה כי הייתה בטוחה שהיא לא ראויה להם ושהיא תיעזב בסוף משהם יגלו שהיא לא ברמתם. מצד שני, אלה שנחשבו פחותים בעיניה, לא נמשכה אליהם, לא העריכה אותם מספיק ולא רצתה בהם כי מצאה בהם פגמים לרוב. גם להם לא נתנה אפשרות לפתח עימה את היחסים ועקב כך, השאירה את עצמה קרחת מכאן ומכאן, שבויה במלכוד של הערכה עצמית שלילית ונמוכה, דעות קדומות, סטריאוטיפים ומיתוסים שמנעו ממנה לאפשר לעצמה להיות בקשר בלי לבדוק ולמדוד את עצמה בהשוואה לבני זוגה ולחשוש כל הזמן מהעזיבה הצפויה.

לאור כל אלה, בסופו של דבר, נשארים פנויים/ות אלה בבדידותם למרות כמיהתם לשותפות זוגית, לקרבה ולאינטימיות מחבקת ומכילה.

דוגמא נוספת לקשיים השונים של הפנויים והפנויות שתוארו לעיל ביצירת זוגיות קבועה ובטוחה היא אורי (שם בדוי) כבן ה- 29, סטודנט לתואר שני. אורי פנה במצוקתו לעזרה מאחר ולא חווה מעולם מערכת יחסים זוגית.
אורי בחור גבוה, נאה למדי ומרשים, נבון מאוד, בעל לב רחב ונדיב, לומד ועובד, עדיין מתגורר עם הוריו. לאורי מעגל חברים עוד מתקופת התיכון, איתם מבלה בסופ"ש ומספר ידידות מהלימודים אשר בחברתן מרגיש בטוח. במהלך השבוע עסוק לרוב בלימודיו וכמעט שאינו מבלה בשעות הפנאי. אורי מרגיש מסוגר, מופנם, מהוסס וחסר ביטחון ביצירת קשרים חדשים. מתלונן כי אינו יודע כיצד ליצור קשר וכי הוא חסר מיומנויות חברתיות ותקשורתיות, חושש מדחייה, טוען כי כדי שיהיה לו אומץ ליזום יצירת קשר הוא זקוק לסביבה בטוחה ומקבלת, דבר שמשאיר אותו בבדידותו, כי אף אחד לא יכול לארגן לו מראש סביבה כזו מכילה ואף אחד לא יכול להבטיח לו שלא יפגע. הוא אינו מוכן לקחת את הסיכון שהוא עלול להיתקל בסירוב וכתוצאה מכך, יגרם לו כאב והוא יצטרך לשאת את תחושות הפגיעה, הכישלון, התסכול, האכזבה והדחייה. בגיל שנתיים עבר אורי עם משפחתו להתגורר בחו"ל ובהיותו כבן 7 חזרו לארץ. אורי התקשה להשתלב חברתית במסגרת החינוך החדשה וכבר אז נטה להיות מופנם, ביישן ושקט. רק בתקופת התיכון פיתח קשרי חברות אותם שמר עד היום. חש נוח ובטוח במעגל החברתי המוכר ונמנע ליצור חברויות חדשות ובמיוחד נמנע מלנסות להכיר בנות זוג מתוך חשש רב מפני דחייה.

כך נוצר מעגל סגור לפיו היה לאורי נוח ובטוח בתוך עולמו אם כי חש לעיתים קרובות חסר ביטחון, בדידות, לא מושך ולא מוצלח. תחת חסותם העוטפת של הוריו, לא הצליח אורי לעבור כהלכה את שלבי ההתפתחות של גיל ההתבגרות לפיהם היה עליו לפתח את זהותו העצמית האינדיבידואלית והמינית, והתכרבל בתוך המקום הנוח של הילד שהוריו דואגים לו ולכל מחסורו. בדרך זו אורי נותר כילד לא בשל רגשית ואפילו מפונק המתקשה לקחת אחריות על חייו, לא יוזם ולא מגלה עצמאות. במקום זאת ציפה בפסיביות שתגיע בת זוג שתגרום לו לעניין, לריגושים ולסיפוק. ככל שחלף הזמן התקשה אורי עוד יותר לצאת מקליפתו המוגנת וחששו גבר עוד יותר מדחייה, מה שגרם לו להפסיק כמעט לחלוטין את הניסיונות להכיר בנות זוג. אורי התקשה לצאת מהחששות שלו, מהדימוי העצמי השלילי שלו ומתפיסתו העצמית ככישלון גברי ומהפסיביות וההסתגרות המוגנת שלו שכבר היה ברור כי הוא אינו יודע להתחיל עם בחורה. כאבו גדל עוד יותר לא רק בגלל שלא היו לו כלל מערכות יחסים זוגיות אלא כשחבריו התחילו להינשא מסביבו כשהוא עוד לא חווה כלל אף לא קשר זוגי אחד. זה מה שדחף אותו להגיע לטיפול ולהתחיל לעבור תהליך משמעותי של התבוננות פנימית ומודעות עצמית ולעשות שינוי רציני בחייו.

אורי לא רואה את עצמו אחראי על התנהגותו ותחושותיו ומצפה לחוש תחילה ביטחון שיבוא מהזולת כדי שהוא יוכל להיפתח ולהשתחרר מהעכבות ומהמחסומים שלו. כמו כן, הוא מונע מעצמו יצירת מצבים בהם יכול להיפגש עם אנשים חדשים, לא רואה שום עיסוק או פעילות ש"תפיל אותי מהכיסא " כדי שיתחיל לעסוק בו וכך, הוא משאיר עצמו בשגרת יומיום ריקה ואף משעממת, ומן הסתם, ברור שלמרות יתרונותיו הרבים ומראהו הנאה והמרשים, נשים לא תגלינה בו כל עניין או רצון להכירו. אורי מצפה שבת זוג תמלא את כל עולמו בעניין וריגושים וביטחון מבלי שלוקח אחריות על חייו ועולמו. כל עולמו כיום מצטמצם ללימודים, בית ולעיתים, בילוי בחברת החברים בסופ"ש. אורי חווה את עולמו הריק אך הוא מייחס אותו לחוסר בת זוג בחייו. הוא לא שם לב כי הוא עצמו מרגיש משועמם כי הוא לא מגלה עניין בתחומים, פעילויות ועיסוקים שונים בתחום התרבות, תחביב, ספורט, פנאי ועוד. הוא מרגיש שעולמו ריק ועצוב ויחד עם זאת מגלה פסיביות וחוסר מוטיבציה ויוזמה למלא את עולמו בעניין וריגוש.

למרות האינטליגנציה הגבוהה שלו, חוש ההומור שלו, טוב הלב, יכולת הנתינה, הרגישות, האכפתיות ותכונות רבות אחרות נוספות שלו, עולמו נעשה מצומצם, שטוח וריק מה שגורם לו להרגיש בדידות, ריקנות, כאב, כישלון וחוסר ביטחון. רגשות אלה מביאים אותו להתכנסות והסתגרות נוספת בתוך עצמו ועולמו, דבר המגביר את תחושת הכישלון, הכאב והייאוש שעולים כתוצאה מחוסר יכולתו ליצור לעצמו זוגיות ונוצר מעגל סגור ומלכוד המהווה מחסום ואינו מאפשר לבנות זוג פוטנציאליות להתקרב אליו ולראות בו בן זוג אפשרי. אורי יצטרך ללמוד ראשית לחיות בזוגיות עם עצמו, להכיר את עולמו, למלא אותו בתוכן משמעותי, מעניין ומספק ולקחת אחריות אישית על סיפוק צרכיו הפיזיים והרגשיים. כתוצאה מכך, עולמו יתמלא בתכנים משמעותיים, יעלה הדימוי העצמי שלו והאמון שלו בעצמו, הוא ירגיש עניין וסיפוק, מה שיעניק לו כוח וחוזק. ממקום של תחושת קיום, ביטחון, ערך ומשמעות וזהות עצמית ובעזרת ליווי ולימוד של מיומנויות חברתיות ותקשורת בינאישית יש אפשרות וסיכוי טוב שאורי יוכל ללמוד ליצור לעצמו קשרים חברתיים בכלל וקשרים זוגיים בפרט.

לסיום, פנויים ופנויות רבים חווים כאב ותסכול רב בחייהם עקב היותם יחידים ללא זוגיות קבועה ומשמעותית. חלקם תולה את האשמה במציאות, בבני זוגם הלא מתאימים או בחוסר המזל ונמנעים מהתבוננות עצמית שתעזור להם לראות את המחסומים בתוך עצמם הגורמים להם לדפוסי התנהגות המונעים מהם את מימוש החלום לזוגיות ואהבה. לעומתם, חלקם האחר מוכן לפגוש את החלקים מעוררי הכאב והחרדה שבעולמם הפנימי, אם בכוחות עצמם ואם ע"י עזרה מקצועית, פרטנית או בסדנא קבוצתית ולהתמודד עימם בדרך יעילה יותר שתיצור את השינוי הרצוי והמיוחל. העלאת המודעות העצמית, הבנת הקשר הזוגי והתפתחותו ושינוי דפוסי ההתנהגות ההגנתיים הוא תהליך הכרחי וחשוב בדרך לקראת בנית זוגיות קבועה, מהנה ובטוחה.

פנויים ופנויות – מה חוסם אותם בדרך לזוגיות המיוחלת (חלק ב') / אריאלה מלצר

ציפיות לא ריאליות, חוסר מודעות עצמית, פסיביות, פחד ממחויבות, חשש מדחייה ומכאב, מיתוסים, ערכים ואמונות, תפיסות סטריאוטיפיות נוקשות, דימוי עצמי נמוך, קשיים במיומנויות חברתיות ובתקשורת בינאישית, בררנות יתר, חוסר בשלות רגשית ותפיסת בן הזוג 'כספק צרכים' הם חלק מהסיבות הקשורות למבנה אישיותם ולהתפתחות הזהות העצמית של הפו"פ המונעים מהם להגיע לזוגיות המיוחלת. לא רק יחסיהם והקשרים שלהם עם המשפחה והסביבה הם שישפיעו על מציאת בן הזוג המתאים אלא גם כל התהליכים, המודעים יותר והמודעים פחות, המתרחשים בעולמם הפנימי של הפו"פ.

לפעמים, אפשר לשמוע איך הפו"פ מתלוננים כי בני המין השני הם חסרי תקנה ובעייתיים או "כל הטובים כבר נשואים" או "אין לי מזל" או "למה לי זה תמיד קורה?" שאלות אלו מצביעות על זווית הראיה של פו"פ אלו שכן, הם תולים את הקושי במציאת בן זוג

קבוע בנסיבות חיצוניות ופוטרים עצמם מאחריות אישית על חייהם. הם לא מפנים מבט פנימה על מנת להעלות את המודעות העצמית שלהם ולהבין האם הבעיה טמונה בהם ומשם צריך לבוא השינוי. היות ולרוב, הם מאשימים בבעייתם את חוסר המזל, את בני המין השני שלא ניתן לסמוך עליהם או את הפגמים בהופעתם החיצונית, הם לא חושבים שהם צריכים לבדוק בתוכם איפה החסמים הפנימיים שלהם המונעים מהם ליצור זוגיות מספקת וקבועה ולהתחיל לעשות שינוי בדפוסי ההתנהגות שלהם עם כל הקושי והכאב הכרוכים בכך.

דימוי עצמי נמוך, חוסר הערכה עצמית , תחושות ריקנות וחוסר ערך ומשמעות יכולים לגרום לפנויים/ות לייאוש ולחוסר אמון ביכולתם למצוא בן זוג אוהב שירצה בהם כפי שהם. לעיתים קרובות, ניתן לראות כי למרות כישוריהם הרבים ויכולותיהם הגבוהות, פו"פ רבים אינם מקבלים את עצמם כמו שהם או תולים את קשייהם במציאת בן זוג בסיבות חיצוניות שאינן קשורות אליהם ולמהותם הפנימית. רבים מהם חשים שאין להם שום דבר להציע, שעולמם ריק או פגום, שהם אינם חכמים, לא מושכים או לא מצליחים דיים. חוויה עצמית זו גורמת להם לחוש חוסר ביטחון, מתח, לחץ, חששות, עצב, דיכאון והם מקרינים כלפי חוץ סגירות, וחוסר שמחה וחיות. בדרך זו הם משדרים "אל תתקרבו אלי" ועקב כך, בני זוג פוטנציאלים אינם מעזים להתקרב אליהם והם נותרים בבדידותם, מה שמעצים את חוסר הביטחון שלהם ואת חוויתם כלא שווים. הם אינם מאמינים שיכול להיות מישהו שיאהב את מי שהם והקושי שלהם לקבל ולאהוב את עצמם, על יתרונותיהם ועל חסרונותיהם, אותו הם אינם מסוגלים להכיל בתוכם, מושלך על בני זוגם.

כתוצאה מכך, הם בטוחים שברגע שבן זוגם יגלה מי הם באמת הוא ידחה ויעזוב אותם. לכן, הם מסתכלים על התנהגותו ותגובותיו של בן זוגם דרך זכוכית מגדלת ומפרשים כל דבר שלא מספק את צרכיהם ולא עונה על ציפיותיהם כחוסר אהבה וחוששים מהעזיבה הצפויה. במצבים אלו הם בודקים שוב ושוב אם בן זוגם אוהב אותם, נצמדים אליו, מבטאים את חששם מפני הדחייה והנטישה, מתלוננים, מאשימים, כועסים ומבקרים את בן זוגם. התנהגויות אלו מעיקות ומכבידות על בן הזוג, החש ששוללים את מרחב החופש שלו וגורמות לו לתחושת חנק ואיבוד שליטה. כתוצאה מכך מתפתחים סכסוכים, מריבות וויכוחים רבים בין בני הזוג ויכוחים המעכירים יותר ויותר את היחסים הזוגיים וכמו נבואה שמגשימה את עצמה, בן הזוג רוצה להתרחק עד שהקשר, לבסוף, מגיע לסיומו. יתירה מזאת, בן זוג המגלה בהם עניין נתפס בעצמו כלא שווה וחסר ערך שכן, אם הוא אוהב אותם הרי שכנראה יש בו משהו פגום אם הוא מסוגל לאהוב 'לא שווים' כמוהם ואז הם דוחים אותו.

לעיתים, אצל חלק מהפו"פ מחויבות זוגית נתפסת בעולמם הפנימי כחוויה המאיימת על ביטול העצמי והחופש הפנימי שלהם להיות מי שהם ולנהל את חייהם בחופשיות ללא מגבלות הכובלות אותם. תחושת הסכנה מפני המחויבות הזוגית ומהנישואין שתשלול את החופש שלהם, מחד, ומשאלתם לקשר זוגי חם, מקבל ובטוח מאידך, גורמת להם לבחור בן זוג בלתי מושג, כגון בן זוג נשוי, המונע מהם את "סכנת" המחויבות הכובלת והמגבילה מבחינתם ויחד עם זאת, מקנה להם אשליה של זוגיות, סיפוק והנאה.

רבים מהפו"פ יודעים כי למרות האהבה והמשיכה העזה שהם חשים אל בן הזוג, ברומנים הנמשכים תקופות ממושכות עם השקעה רגשית רבה, הם גם חשים הרבה תסכול, פגיעה, בדידות וכאב כאשר הם רואים כי בן זוגם הנשוי עסוק ומבלה עם משפחתו, במקום להיות איתם. הם מוצאים את עצמם בעדיפות שנייה ומבלים שעות רבות בבדידותם בעיקר, בסופ"ש, שבתות וחגים, תוך שהם מוותרים על בילויים, חברים, וכד'. הם שומרים אמונים לבני זוגם תוך כדי הימנעות מיצירת אפשרות להכיר בני זוג פנויים מתאימים אשר איתם יוכלו לממש קשר זוגי באופן מלא וגלוי. עתיד הקשר נראה מעורפל, התקוות והציפיות שבן הזוג יעזוב את משפחתו למענם, מתנפצות שוב ושוב נוכח העובדות במציאות, הקשר סובל ממריבות וויכוחים רבים, מפרידות חוזרות ונשנות, ונראה כי הם חשים חסרי אונים, ממולכדים ברגשותיהם ופחדיהם והיחסים נראים להם ללא מוצא אפשרי. כלומר, כל דרך שיבחרו בה תגרום להם סבל נפשי רב.

יניב ( שם בדוי), רווק ,31, עצמאי בעסק משפחתי – הינו דוגמא לרווקים/ות אשר מנהלים רומן עם בני זוג נשואים לתקופה ממושכת וע"י כך מונעים מעצמם להגיע לנישואין או למיסוד קשר זוגי גלוי ומשוחרר, בו יש שותפות מלאה ומחויבות הדדית. הם בדרך כלל מתקשים לצאת מהקשר המתנהל, לרוב, במחתרת ובמעטה סודיות רבה, אשר גם אם הוא מסב להם אושר והנאה לפרקים, רוב חייהם מתנהלים בסתר, בזיוף ובשקרים, שבסופו של דבר מעיק עליהם, מתסכל ומבלבל אותם וגורם להם תחושה של חיים מזויפים.

יניב מנהל רומן עם אישה נשואה כבר תקופה ארוכה ומקווה כי בת זוגו תעזוב את בעלה ותקים עמו משפחה חדשה. הוא מביע חוסר רצון להביא ילדים לעולם מתוך החשש כי ילדים יגבילו את חייו והוא יאבד את החופש והשליטה שלו על חייו. ניתן היה להבין את רצונו זה ולכבדו לולא הסתירה ברצונותיו על פיהם הוא מוכן לבנות שותפות זוגית והורית עם בת זוגו ולגדל ביחד את ילדיה, למרות המגבלות הכרוכות בכך וחרף העובדה שהוא אינו אביהם הביולוגי, מה שיהפוך את המשפחה החדשה והיחסים בה ליותר מורכבים. הוא מעדיף לחוות הורות באמצעות בת זוגו, כשהוא צופה בה מן הצד וכל האחריות על הטעויות, הכישלונות והקשיים יהיו נחלתה הבלעדית. הפחד של יניב מהמחויבות והחרדה הלא מודעת מאיבוד השליטה על חייו בזוגיות ובהורות גורמת לו להיאחז ברומן מחוץ לנישואין, המאפשר לו לחיות בקשר זוגי ולהרגיש סיפוק, חוזק וביטחון ובו בזמן לא לגעת בקונפליקטים הפנימיים שלו ובקשיים המעוררים אצלו כאב וחרדה. יניב מוכן לחוות הורות דרך בת זוגו באופן עקיף תוך שהוא פטור מאחריות על ההורות וע"י כך הוא מאפשר לעצמו לא להיפגש עם חלקים כואבים, מתסכלים ומפחידים.

נראה כי באמצעות זוגיות לא מושגת ולא ממומשת במלואה יניב חי את חייו דרך אחרים, נותן לעצמו לחיות ליד החיים ולא חווה אותם ישירות דרכו על כל החוויות שיש בהם תוך הימנעות ממפגש עם האכזבות, התסכולים, הרגשות הקשים והכאבים שיש במציאות החיים היומיומית. למעשה, לכל אחד מבני הזוג יש קושי גדול באינטימיות ובקירבה ולכן בדרך זו נשמר המרחק בין בני הזוג של קירבה ומרחק בו זמנית. הם מבלים, נהנים וחוזרים כל אחד לביתו ולחייו הנפרדים. באופן זה יניב מרגיש משוחרר וחופשי לעשות כרצונו בחייו, הוא חי לבדו בביתו, מנהל סדר יום עפ"י צרכיו ולכן בחירת בת זוג לא מושגת מאפשרת לו בו זמנית להרגיש חופשי ומשוחרר, חזק, גברי, מושך ובטוח וגם להימנע ממגע עם פחדיו וחולשותיו ע"י כך שהוא משליך על בת זוגו את כל קשייו ופחדיו מאינטימיות וקירבה. במקום להתמודד עם עצמו, חששותיו ופחדיו, חוסר ביטחונו, הצורך שלו בשליטה ולקחת אחריות על חייו הוא עסוק בחולשותיה, בפחדיה ובחוסר בטחונה להתגרש מבעלה ולפרק את המסגרת המשפחתית שלה. כל האחריות על חייו ואיך הם יראו תלויים עפ"י תפיסתו במעשיה של בת זוגו והאם היא תבחר בו או במשפחתה. לו מאיזושהי סיבה היה מופסק הריקוד הרגיל שלהם בו הוא מסביר, מטיף, מחנך ומוכיח את בת זוגו על חולשתה ופחדיה מגירושין ופירוק נישואיה במטרה להינשא לו ואילו היא מקשיבה בהכנעה ובשקט תוך שהיא מנסה לרצות אותו ולפייסו, יש להניח שכל הריגוש והסערה שביחסיהם האסורים היו נעלמים והקשר היה מאבד מייחודו ואולי אף מסתיים.

רבים מבין הפו"פ מאבדים כך זמן יקר ומתעוררים, לפעמים, מאוחר כאשר הם נמצאים כבר בגיל מבוגר ומרגישים החמצה, שהחיים עברו על ידם או שהשעון הביולוגי מתקתק ומאלץ אותם להגיע להחלטה לגבי חייהם ועתידם.

פנויים ופנויות – מה חוסם אותם בדרך לזוגיות המיוחלת ( חלק א ) / אריאלה מלצר

זה מתחיל בפנטזיה על האביר על הסוס הלבן, החתיך, האולטימטיבי, החכם, המוצלח והרגיש שיראה מי היא באמת ויציל אותה מבדידותה או הפנטזיה על האישה החמה, העוטפת, המבינה, המצודדת, הסקסית והמעניינת שתעניק לו התרגשות וביטחון. זה ממשיך בחלום שהיא תשב בבית ותקרא ספר ופתאום הטלפון יצלצל ומעבר לקו יאמר לה האביר שהוא כבר הרבה זמן מחפש את מספר הטלפון שלה והוא רוצה שייפגשו. זה עוד ממשיך בפחד שמא תעשה רושם לא טוב כי היא רזה או שמנה, או כי היא לא מספיק חכמה או לא מספיק סקסית. ואז זה מסתיים בכעס ובאכזבה שהעניינים לא התנהלו כמו בחלום.

פנויים ופנויות (פו"פ) רבים, גברים ונשים כאחד, חכמים, מוכשרים ונאים למראה, בעלי מקצוע ומשרות מכובדות, המצליחים בעבודתם, חיים ללא בן זוג חרף רצונם העז וכמיהתם לזוגיות משמעותית וקבועה .

מדוע הם אינם מצליחים למצוא לעצמם בן זוג מתאים? מה חוסם אותם בדרך לזוגיות הסיבות לכך יכולות להיות שונות ומגוונות כגון, פחד ממחויבות, מיומנויות חברתיות ותקשורת בינאישית לקויות, אמונות, מיתוסים ותפיסות חשיבתיות שונות,קשיים רגשיים ותפקידים במשפחת המוצא, דפוסי התנהגות הגנתיים, ועוד. רוב הסיבות נעוצות בקשר הראשוני של האדם עם הדמויות ההוריות שלו, התנסויותיו וחוויותיו של האדם בילדותו והשפעותיהם על עולמו הפנימי, על מחשבותיו, רגשותיו, צרכיו והשלכותיהם על התנהגותו בבגרותו בקשר עם הזולת בכלל ועם בן/ת זוג בפרט. רבים מהפו"פ עוברים, לעיתים, תהליך של חיפוש בלתי נלאה אחר בן הזוג שיעניק להם אהבה, ביטחון, חום, הנאה, סיפוק , עניין ועוד. במפגשים עימם ניתן לראות את מגוון הציפיות והפחדים שהופכים את המפגש עם בן הזוג למשימה כל כך מתסכלת ומכאיבה ולפעמים, בלתי אפשרית. לחלק מהפו"פ יש יכולת ליצור קשר ראשוני אך הם מתקשים לעבור לשלב האינטימיות והקירבה הדרוש להעמקת הקשר ולביסוסו עד להשגת מחויבות לזוגיות ונישואין.

ככל שגיל הפו"פ עולה, ובמיוחד לאחר גירושין והתנסות במערכות יחסים זוגיות כושלות וכואבות, יש יותר קושי בכניסה למעגל היכרויות של בני זוג מתאימים, הן בגלל איבוד מיומנויות חברתיות ויצירת קשר והן מפאת שגרת היומיום בה נפגשים עם אותו מעגל חברתי, אותם האנשים בעבודה, חברים, בני משפחה ואחרים המצמצמת את האפשרויות להכיר אנשים חדשים ובני זוג פוטנציאלים. בהתחלה ישנה אופטימיות, סקרנות וציפייה לעתיד וורוד, אך לאט ובהדרגה ככל שהקשרים הזוגיים אינם עולים יפה וגורמים לאכזבה, פגיעה ותסכול רב, מפח נפש ושברון לב, כך מתחילה להתגנב לליבם יותר ויותר תחושת חוסר אמון, חשש מפגיעה ומדחייה והכאב הכרוך בכך. הפרידות החוזרות ונשנות יוצרות אצלם הגנות מפני שברון הלב וכאב מפרידה נוספת ומגבירות את תחושות הכישלון, חוסר הביטחון, חוסר הערך, הבדידות, העצב ואף, הייאוש. תהליך זה יוצר, לעיתים, מעגל סגור של ציפייה ותקווה, התנסויות מאכזבות ומתסכלות, איבוד כיוון, הגברת חוסר הביטחון, כישלון וחוזר חלילה עד אפילו לשלב של ייאוש, הסתגרות וויתור על חיפוש בן הזוג המיוחל.

כדי להבין חלק מהקשיים של הפו"פ במציאת בן זוג יש להבין תחילה איך נעשית בחירת בן הזוג. מחקרים מצאו כי בחירת בן הזוג נעשית על רקע דמיון באורח החיים, כגון, השכלה, נורמות חברתיות ותרבותיות, מעמד, מצב כלכלי, ארץ מוצא, דת, תחומי עניין משותפים, ערכים, אמונות ומנהגים, תכונות אופי ועוד ובנוסף, כאשר מתרחשת עוררות גופנית ורגשית מסיבה כלשהי. כמו כן, בחירת בן הזוג מבוססת על המודלים המוקדמים של יחסי אהבה אותם חווה האדם בילדות, אותם הוא מפנים בתוכו. הפנמות אלו של החוויות וההתנסויות של יחסי האהבה שהילד קיבל מהוריו ויחסי האהבה או חוסר האהבה שהיו בין ההורים עצמם, המיוצגות כדימויים של אהבה בעולמו הפנימי, משפיעות על האדם, באופן לא מודע, במי הוא יתאהב או האם יהיה לו פחד מפני מחויבות.

ילדים להורים גרושים שהתגרשו בדרך כואבת ומכוערת או להורים שהיו להם יחסים קונפליקטואליים שאופיינו במריבות רבות ומאבקי כוח קשים ופוגעים האחד בשני יפתחו גישה שלילית לנישואין וחרדה שמא יקרה להם דבר דומה ולפיכך, הם נמנעים ממחויבות זוגית ומנישואין.עפ"י גישת האימגו, אותה פיתח ד"ר הנדריקס, בחירת בן הזוג, הינה בלתי מודעת ובן הזוג נבחר ע"י הלא מודע עפ"י דימוי(IMAGE )המוטבע במוחנו המבוסס על הורינו או על אלה שגידלו אותנו, על החיובי ועל השלילי שבהם, מתוך משאלה לא מודעת לרפא את פצעי ילדותנו. ברגע שהמוח קולט בן זוג התואם את התמונה שבמוחנו הוא מתחיל להפריש הורמון (פניל אתיל אמין), היוצר את ה'קליק' ההתחלתי של ההתאהבות, שמטרתה ליצור את החיבור הזוגי, המשרה תחושה נפלאה של משיכה, התרגשות, סינוור, התלהבות ורצון להיות ביחד כל הזמן. ההתאהבות הרומנטית היא, למעשה, פנטזיה ילדותית לפיה, יש ציפייה לא ריאלית שבן הזוג יספק את מלוא הצרכים הפיזיים והרגשיים. זו, בעצם, בחירה של הילד הפצוע שבתוכנו שבוחר את תואם הוריו כדי לקבל ביטחון ואהבה. כל צורך שלא סופק בילדות יצר פצע וכאב ובעקבותיו נוצר דפוס הגנה, חליפת ההישרדות, שמגיעה איתנו לבגרות ולזוגיות.

זו הסיבה שרבים בוחרים בני זוג דומים במהותם שוב ושוב ומוצאים את עצמם בדיוק באותו מקום שהיו בו בכל הקשרים הזוגיים שלהם.מן הסתם, כמו הורינו, בן הזוג פוצע אותנו שוב באותם מקומות כמו בילדותנו ואז מופעלת אותה חליפת הגנה והישרדות שהיא בדרך כלל תקיפה או בריחה, הפוגעת בבן הזוג ואז מופעלים גם דפוסי ההגנה שלו. כך נוצרים מריבה וסכסוך. מתחת לכל מריבה או תסכול מהקשר יש כאב וצורך שלא סופק, הקשור לפצעי ילדותנו. כל אחד מנסה להגן על עצמו ולשנות ולהתאים את בן הזוג לצרכים והציפיות שלו.

הפו"פ מתחילים לחוש את הכאב המוכר מהילדות ובאופן לא מודע רואים בבן הזוג את ההורה המכאיב ופועלים בהתנהגות הגנתית של בריחה או תקיפה הפוגעת בבן הזוג ויורד הביטחון בתוך הקשר. היחסים מתערערים ומגיעים לסיומם במוקדם או מאוחר ואז מחפשים הפו"פ את מימוש הפנטזיה לריפוי הפצע במקום אחר בציפייה שבן הזוג הבא יהיה שונה. כך הם עוברים מבן זוג לבן זוג ובסופו של דבר, מוצאים את עצמם שוב ושוב באותו מקום בדיוק. זאת ועוד, במהותנו אנחנו שואפים לחיות כאנשים שלמים עם מלוא הפוטנציאל והחיות שלנו. בילדותנו למדנו שכדי לקבל אהבה וביטחון עלינו להתנהג כפי שמצפים מאיתנו ולכן, דיכאנו חלק מהחלקים שבתוכנו שנחשבו "לא בסדר". הלא מודע שלנו שכר את בן הזוג שיש לו את אותם חלקים שהחבאנו, כתהליך ריפוי כדי להחזיר לנו את עצמנו בשלמות.

לכן, לא רואים רק דמיון בין בני זוג אלא ניתן לראות כיצד זוגות רבים הינם הפכים משלימים זה לזה ולכל אחד מבני הזוג יש את החלקים החסרים אצל השני וע"י כך נוצרים ניגודים היוצרים ביחד סוג של שלמות, אך היא שלמות מזויפת. רק בתוך מרחב הקשר הזוגי, הבטוח והמכיל יש לאדם את האפשרות לתת ביטוי שלם למהות הטבעית שלו במלואה. תהליך זה קורה באמצעות מאבק הכוח המתרחש כאשר בן הזוג מצפה שניתן ביטוי לכל החלקים החסרים והמוחבאים בתוכנו, אותם חלקים שלמדנו בילדותנו שהם אסורים, לא רצויים ו"לא בסדר" ולכן זה כואב. למשל, בן זוג מסודר ומאורגן יצפה שבן זוגו הבלגניסט יהיה מסודר כמוהו וההיפך או בת זוג המתבטאת באופן רגשי תרצה ביטויים רגשיים ושיחות נפש עם בן זוגה הרציונאלי והמעשי.

מי לא מכיר את הויכוחים האינסופיים בנושאים אלה? הבעיה היא שכשבני הזוג אינם מודעים לכך שמקורות הסכסוך והכאב נובעים מפצעי הילדות ומהצורך להחזיר להם את החלקים האבודים בתוכם, הם מפרשים זאת כחוסר אהבה או חוסר התאמה ולכן, בשלב זה אצל הפו"פ הקשר עלול להסתיים.

לפיכך, כדי למנוע זאת, על הפו"פ להגביר מודעות עצמית, להבין כיצד מתפתח הקשר הזוגי, ללמוד על עצמם עם אלו פצעי ילדות הם מגיעים לבגרות ולזוגיות, ללמוד כיצד להיות נוכח בקשר הזוגי ולשנות התנהגויות הגנתיות החוסמות אותם מלפתח קשר זוגי משמעותי וקבוע. ועל בסיס הצעתו וגישתו של ד"ר הנדריקס בספרו "לשמור על האהבה הזאת" מתנהלת הסדנא "הנתיב לאהבה מודעת – לקראת זוגיות" ( בהנחיית הכותבת ) ומסייעת לפו"פ בתהליך יצירת השינויים הרצויים לקראת מסע הזוגיות והנישואין.

סיבה נוספת לקשיים של פו"פ ביצירת קשר זוגי קבוע ומשמעותי הינו התפקיד שהאדם קיבל עוד בילדותו, באופן לא מודע, במשפחת המוצא שלו (כפי שיתואר בדוגמא של איילת ) והוא אינו מרגיש חופש פנימי להשתחרר ממנו או שבני משפחתו אינם משחררים אותו לבנות חיים עצמאיים ומשפחה משל עצמו.

כך למשל, איילת (שם בדוי) כבת 34, רווקה, נאה, מנהלת חנות מצליחה, הינה דוגמא אופיינית הממחישה שילוב של כמה קשיים המונעים ממנה את יצירת הזוגיות המיוחלת. איילת בת צעירה להורים החיים בקונפליקט זוגי ממושך עוד מילדותה הייתה עדה למריבות ולריחוק שביניהם. יחסיהם המעורערים השרו עליה מתח וחרדה רבה מפני גירושיהם האפשריים שריחפו כל הזמן באוויר והיא מצאה את עצמה, עד לא מזמן, מעורבת ביחסיהם, מתווכת ומפשרת ביניהם כדי למנוע חיכוכים ביניהם ואת "סכנת" הגירושין ופירוק המסגרת המשפחתית. היא, למעשה, הייתה הדבק ביניהם. הוריה ובעיקר, אמה הדומיננטית, הכניסו אותה למערכת היחסים שלהם על מנת להפחית את המתח ביניהם ובכך נמנעו מלהתמודד באופן ישיר עם הקונפליקט של יחסיהם הזוגיים. הם גילו מעורבות מוגזמת בחייה, פתרו במקומה את בעיותיה, לא אפשרו לה לקבל החלטות בעצמה ולמעשה, ראו בה ילדה קטנה הזקוקה לטיפול וליווי צמוד.

מצד אחד, היה לה מאוד נוח, גם בבגרותה, שדואגים לה, נותנים לה תשומת לב מרובה, חשיבות גדולה ומטפלים בכל מחסורה אך מצד שני, המסר הסמוי שהועבר אליה מתחת לפני השטח הוא שהיא קטנה, חסרת יכולת ואין לה כוחות להתמודד בעצמה עם הבעיות והקשיים של החיים במציאות, דבר שיצר אצלה חוסר ביטחון וחרדה גבוהה. תפיסתה העצמית שקיבלה חיזוק מהוריה, של ילדה המתקשה לקחת אחריות על חייה, הזקוקה להגנה וטיפול גרמה להוריה להיות עוד יותר עסוקים בה ובחייה. דבר זה סייע להם להימנע מלפגוש את הקונפליקט שלהם ולאמה לבטא את הצורך שלה בשליטה אך יחד עם זאת, מנע ממנה לפתח את יכולותיה ובטחונה העצמי.

הפסיביות בתחומים רבים ויחסי התלות ההדדיים שהיא פיתחה עם הוריה מנעו ממנה לפתח זהות עצמית מובחנת ואינדיבידואלית משל עצמה כבוגר עצמאי המגלה את עולמו הייחודי, רצונותיו וצרכיו תוך לקיחת אחריות על חייו. למרות שאיילת מתגוררת בנפרד מהוריה ולמרות יכולותיה הגבוהות הבאות, למשל, לידי ביטוי בניהול חנות וצוות עובדים, היא עדיין נותנת להוריה להיות מעורבים בחייה, כמו לדוגמא, לבקש מאביה להסיעה למקומות שונים, לנהל שיחות יומיומיות עם אמה בהן הן מדווחות זו לזו על פעולותיהן ומעשיהן, כל צעד שלה מלווה בייעוץ וקבלת החלטות משותפת, לתת לאביה לטפל ברכישת רכבה הראשון, ליידע אותם לאן נוסעת ומתי חוזרת ועוד.

איילת הפנימה מודל זוגיות קונפליקטואלי ומכאיב בו אחד מבני הזוג הינו דומיננטי ומשליט את רצונו על בן זוגו ו"בולע" אותו ואילו השני הינו פסיבי, מרצה, שקט ומופנם אשר "נבלע" ע"י בן זוגו ומתקשה למצוא את מקומו בתוך מרחב הזוגיות והמשפחה. קשר קרוב נחווה אצלה כמאיים, מסוכן, מפחיד ומכאיב ולכן, מצאה דרכים לא מודעות כדי להגן על עצמה מפני הכאב הצפוי בזוגיות. מודל זה בא לידי ביטוי ביחסים הזוגיים שהיו לאיילת בעבר. בכל קשריה עם בני זוגה מצאה איילת את עצמה בתפקיד ה"בולעת" או ה"נבלעת". בשני המצבים הרגישה לבד והתקשתה ליצור אינטימיות וקירבה כשהסיבה העיקרית להתנהגויותיה אלו הייתה עולם פנימי לא בטוח וצורך חזק שמישהו יתפוס עליה חסות, ידאג לכל מחסורה ויעניק לה אהבה וביטחון שחסר בתוכה כמו שהעניקו לה הוריה.

בחלק מהקשרים הייתה נצמדת לבן זוגה, חוששת מלהיות לבד, כל התרחקות של בן זוגה לעיסוקיו הנפרדים היו מתפרשים על ידה כדחייה ועזיבה דבר שגרם אצלה לעלייה ברמת החרדה וכתוצאה מכך, היא הגבירה את ניסיונות ההיצמדות לבן זוגה. דפוסי התנהגות אלו גרמו לבן זוגה להרגיש חנוק ונשלט ע"י ציפיותיה הבלתי אפשריות ממנו והוא ניסה ככל יכולתו להתרחק ממנה, מה שהביא לעליה נוספת בחרדה והחשש מפני נטישה והישארות לבד וכך נוצר מעגל סגור. עולם פנימי חרד, מעורער ולא בטוח, חוסר בשלות, תלות רגשית, חששות, דיכאון, תסכול, הגברת ההתנהגות הרודפת והנצמדת, תלונות, כעסים, מריבות, בכי, האשמות, התרחקות בן הזוג עד לסיום הקשר הזוגי.

במערכות היחסים האחרות מצאה איילת את עצמה במקום ההפוך בו הרגישה נשלטת ע"י בן זוגה, מוותרת על רצונותיה וצרכיה ע"מ למצוא חן בעיניו ומניעת נטישה על ידו, ניסתה לרצות אותו עד שאיבדה את עצמה בתוך המרחב הזוגי וגם במקרים אלו נעזבה לבסוף. האכזבות הרבות ושברון הלב שהיו מנת חלקה גרמו לה להיסגר ולהימנע מלהכיר גברים חדשים. הפגיעות החוזרות והצורך החזק בשליטה על עולמה הרגשי חסמו אותה מלאפשר לעצמה ליצור קשר זוגי קבוע ומספק מתוך החשש להיפגע שוב. במשך הזמן התקצרו תקופות הקשרים הזוגיים עד שנמנעה לחלוטין מקשר רגשי ואפשרה לעצמה רק קשרים לא מחייבים. למרות כמיהתה העזה של איילת בחיים משותפים עם בן זוג ובהקמת משפחה נמנעת איילת מכניסה אמיתית לקשר זוגי, מוצאת פגמים לרוב בכל מועמד פוטנציאלי, שומרת על מרחק רגשי ואף דוחה באמתלות שונות ניסיונות חיזור אפשריים.

עד שאיילת לא תצא מתפקיד הילדה האחראית על שימור הנישואין של הוריה ולא תצא לדרכה העצמאית והנפרדת כאדם בוגר, תוך הצבת גבולות ברורים בינה לבין הוריה, היא תתקשה לפתח יחסים זוגיים בעלי משמעות ומחויבות הדדית. כמו כן, עליה לעבור תהליך של למידה עצמית ובניית אמון בכוחותיה, דבר שיוביל אותה לפתח זהות עצמית בוגרת ובשלה, המסוגלת לקחת אחריות על חייה ועל תסכוליה, מבלי שתפנה לעזרת הוריה או לחילופין לבן זוגה, שיפתרו לה את קשייה בעולמה החיצוני והפנימי. תהליך זה יאפשר לה גמישות ויכולת הסתגלות גבוהה יותר בתוך מרחב היחסים הזוגי ויוכלו להיווצר יחסים שוויוניים עם בן זוגה.

החתיכה החסרה – פנויים ופנויות בחגים / אריאלה מלצר

תקופות החגים, בעיקר חגי תשרי ופסח, הנמשכים זמן רב יותר והמסמלים את המשפחתיות, הן לרוב, תקופות קשות עבור הפנויים והפנויות ולעיתים קרובות, הם מרגישים במהלכן תחושות של בדידות רבה, פגיעות, אי נוחות ואף, דיכאון.

בחגים מושם הדגש על המפגש המשפחתי ועל ה"ביחד" בניגוד ל"לבד" של היחיד הפנוי שאין לו בן זוג. רבים נפגשים לחגוג את החג בקרב המשפחה המורחבת היות וזו הזדמנות טובה להיפגש לאחר שבמשך השנה רובם עסוקים בטרדות היומיום, בעבודה וכד', המונעים מהם את האפשרות להתראות וכן, להרגיש שייכות למסגרת רחבה יותר, בעלת שורשים והיסטוריה המעניקה עוגן, נופך ומשמעות נוספים לקיומנו.

רבים מהפנויים והפנויות הבאים בגפם למפגש המשפחתי חווים בעוצמה רבה את השונות שלהם ומתחדד הפער בינם לבין השאר הבאים כזוגות וכמשפחות. החג נחווה אצלם דרך הכמיהה לזוגיות, החסר, ודרך מה שאין בו ומתעצמת תחושת התסכול והבדידות שלהם. ההופעה בגפם חושפת, לכאורה, לעיני כולם את כישלונם ואת הקושי שלהם במציאת בן זוג ואת חוויתם העצמית ככישלון.

לעיתים, הם רואים את מבטי החמלה והרחמים של בני המשפחה ואף שומעים את שאלותיהם העקיפות והישירות כגון, "נו, מה יהיה איתך?", "מתי נוזמן כבר לחתונה?", "בקרוב אצלך" וכד' וכל אלה משקפים להם את מה שאין להם.
אלה מהפנויים/ות החווים את ה"לבד" שלהם כבעיה וככישלון המלווים בתחושות של פסימיות, תסכול ואכזבה ובעיקר, חוסר ערך וחוסר משמעות רואים במבטים, באמירות ובשאלות המופנות כלפיהם כפגיעה, לעג וזלזול, חדירה לפרטיותם וכדבר מכאיב וחודרני. הם מעמידים פנים שהכול בסדר ועוטים על עצמם שריון כדי להגן על עצמם מפני הפגיעה והכאב וכדי להסתיר את התחושות הפנימיות שלהם של שונות, בדידות, חוסר אונים, פגיעות, חוסר ערך ואף, הייאוש.

למרות השייכות והחמימות שניתן להרגיש במפגש המשפחתי, לא תמיד נעים להיות בחברת המשפחה. המגע מחדש עם הריקוד המשפחתי ודפוסי היחסים המוכרים במשפחה שעוררו בעבר תחושות כאב ופגיעה עלול להיות קשה היות והמשפחה היא, לעיתים, הגורם לקשיים ביחסים הבינאישיים עם הזולת בכלל ועם בני זוג בפרט. התסכול והכאב, וכל הקשיים והקונפליקטים הראשוניים עלולים לצוף מחדש בין בני המשפחה.

ישנם אלו אשר לאור כישלונם במציאת בן זוג קבוע חווים את עצמם ככישלון וכחסרי משמעות ולכן, כל התייחסות או שאלה תמימה לגבי מצבם המשפחתי יכולה להיתפס כקנטרנית, חדירה לפרטיותם, רחמים או כלעג וזלזול למצבם. שאלות אלו נחוות אצלם כמכאיבות ופוגעות ומעצימות את תחושת הבדידות, חוסר השייכות ותחושת החריגות שלהם.

יתירה מזאת, הגרושים/ות והאלמנים/ות יכולים להרגיש את הקושי ביתר שאת היות והם חווים את ה"ביחד" המשפחתי באמצעות האובדן של בן הזוג ושל המסגרת המשפחתית, שהעניקה להם בעבר ביטחון, יציבות ושייכות. החגים ממחישים להם את אובדן החלום שהתנפץ ומגבירים את הגעגוע למה שלא יהיה יותר, מה שמעצים את תחושות הבדידות, הכאב ולעיתים, הריקנות והדיכאון.

לפיכך, הכנה נפשית ומודעות עצמית לקראת המפגשים החגיגיים והישיבה המשותפת סביב השולחן יכולות לסייע לעבור את תקופת החגים בצורה נעימה ומהנה יותר. חגי תשרי הינם חגים של חשבון נפש וסליחות וזו הזדמנות טובה לבדוק את העולם הפנימי, למצוא את הכוחות הנפשיים, האיכויות , הכישורים והחוזק הפנימי על מנת לשנות התייחסות ולמצוא את הדרך הנכונה והמתאימה לאדם מבלי לצפות שהאחרים ישתנו. רצוי שהשינוי יתרחש מתוך האדם עצמו, שם יש לו יותר שליטה.

לרוב, לא ניתן לשנות את הסביבה או את המשפחה אבל ניתן לשנות זווית ראיה וזה עושה את כל השינוי. לפעמים, לא ניתן לשנות את המציאות אבל ניתן לשנות את ההסתכלות עליה דבר שמעניק כוח, שליטה ואופטימיות. כדאי למחול ולסלוח על טעויות מן העבר ולשנות גישה כלפי התנהגויות מרגיזות ומכאיבות מבני המשפחה. גם אם קשה לקבלן, אפשר להתאמץ להבינן ולראות את הסיבות האפשריות הגורמות להן. לא מוכרחים לקבל או להסכים להן, אך אפשר להבין אותן ואת מקורותיהן. הבנה זו מאפשרת חשיבה והסתכלות חיובית ומעניקה חוסן נפשי ויכולת טובה יותר להתמודד עם הדברים המכאיבים והפוגעים. הפניית תשומת הלב לדברים החיוביים והבנתם משחררת אנרגיה חיובית ומטהרת את העולם הפנימי מתחושות קשות ובלתי נסבלות. אנרגית החיים שלנו הולכת לאן שאנחנו מפנים את תשומת הלב שלנו. אם נפנה אותה לחשיבה והתייחסות חיובית, נחווה חוויה חיובית – וההיפך. לכן, כדאי לראות במפגש המשפחתי אירוע משמח וכהזדמנות נכונה ומיוחדת להיפגש עם קרובי משפחה כי משפחה יכולה להיות גם מקור לשמחה, שייכות, עוגן, קשר, ביטחון, יציבות וחום.

רצוי, אם כן, לפנויים ופנויות (וזה יכול להיות טוב גם עבור כולם), לזקוף קומה, לפתוח את הלב להזדמנות החדשה ולתת לעצמם הזדמנות של תחילת שנה חדשה, בה הם מחליטים לעשות דברים חדשים שטרם עשו, הן בקרב המשפחה והן מחוצה לה. כך הם ימצאו אהבה עצמית ואהבה וחמלה לאחרים, יגלו עניין ונחת בזולתם ובמה שיש, יגלו עניין והנאה בעולמות חדשים ויצרו לעצמם פתחים והזדמנויות חדשות.

לכן, כשמגיעות השאלות כמו "מה חדש אצלך?" לא חייבים לייחס להן משמעות שלילית הנוגעת בכאב, בבדידות או בקשיים במציאת בן זוג, אלא ניתן להשיב עניינית ולספר על החדש בכל תחומי החיים, עבודה, עיסוקים וכד' ואף לגלות עניין בשואל בתחומי חייו הוא ובעיסוקיו. כך המפגש יכול להיות פתח לחידוש קשר מהנה ומעניין, הזדמנות להידוק הקשרים הרופפים ולהעמקת הקשרים הקיימים. אפשר גם להשתמש בהומור לשאלת הדודה "ומה עם בן זוג?"או לענות בישירות, בפשטות ובטבעיות " אני מבטיחה לך שאת תהיי הראשונה שתוזמני לחתונה" או " אולי יש לך מועמד רציני בשבילי?" מי יודע אולי עוד יצא מזה משהו חיובי. במילים אחרות, כשמתייחסים לדברים בגלוי ובטבעיות ללא צורך להסתתר מאחורי מסיכות ולהשקיע אנרגיות מיותרות בהעמדת פנים ובהכחשת הרגשות הקשים, הדברים מקבלים את הפרופורציה הטבעית שלהם וניתן אז לעבור ליהנות מהחלקים הטובים האחרים שבמפגש המשפחתי.

לבסוף, אם קורה שהמועקה גדולה מידי אפשר מידי פעם להתאוורר בחגים מחוץ לחוג המשפחה ולהצטרף לפעילויות ייחודיות המיועדות לפנויים ופנויות בחגים כגון, טיולים בארץ, בחו"ל, יציאה לנופש, ערבי שירה וריקודים המשולבים עם ארוחה חגיגית או פשוט לחגוג את החג בקרב חברים ותחושת הבדידות תפחת.

מי מפחד מנישואין ? / אריאלה מלצר

יוצאים כבר תקופה ארוכה. כל המקורבים כבר רואים חתונה באופק ומתחילים לשאול ולתהות אבל אחד מבני הזוג מתלבט, מהסס, מתחמק, יושב על הגדר ומתקשה לקבל את ההחלטה להינשא, החלטה הרת גורל ומפחידה מאוד מבחינתו. בני זוג רבים חולמים לממש את אהבתם בקשר נישואין מחייב, קבוע ומספק אך לא כולם מגיעים לכך. חלקם מקבלים רגליים קרות ונמנעים מכל צעד המקדם אותם לקראת הנישואין.

ישנם אנשים שלמרות היותם בקשר זוגי ממושך הם נבהלים ומגלים התנגדות למיסוד הקשר בכל פעם שמופנית כלפיהם הציפייה למחויבות זוגית ולנישואין. לאנשים אלו יש קושי רב להתחייב לקשר והוא נחווה בעולמם הפנימי כמשהו מאיים ומסוכן. הקשר נתפס על ידם כמשהו מכאיב המאיים על העצמי, מעלה את רמת החרדה ומעורר חשש ואי שקט מפני קשר זוגי, מה שמונע מהם את הרצון להתחייב ומעורר בהם פחד רב מפני נישואין. יחד עם זאת, הם כמהים לקשר זוגי אך בו זמנית הם מתרחקים מכל דבר המייצג מחויבות זוגית וכבלי נישואין.

בעיית המחויבות לקשר מבוססת, לרוב, על התנסויות חיינו מן העבר ומן הילדות וממה שהבאנו איתנו לחיים הבוגרים ולזוגיות. הקושי, מקורו בדרך בה גדלנו במשפחת המוצא, במסרים ובחוקים הלא כתובים אותם הפנמנו ממנה העוברים בין הדורות. זאת ועוד, דרך ההתקשרות עם ההורים ותפיסת המודל הזוגי שלהם המופנם בתוכנו הם אחד הגורמים המרכזיים המונעים מהיחיד לבנות קשר זוגי מחייב. אם המודל הזוגי המופנם של ההורים היה טעון בקונפליקטים לא פתורים, מריבות , סכסוכים וכאב הרי שהוא ירתיע את הילד שבגר ויעורר בו חשש רב שמא הזוגיות שלו תהיה דומה לזו של הוריו ויגרום לו להימנע מלהתחייב לקשר. לרוב, המסרים הינם סמויים ועקיפים ואינם נאמרים בגלוי. הם מונעים מבן המשפחה להיפרד ולבנות את חייו כאדם עצמאי, ייחודי ואינדיבידואלי הבונה משפחה משל עצמו בכך שהמשפחה אינה משחררת אותו לחייו וכל נפרדות ממנה נתפסת על ידה כבגידה במשפחה, נטישה וחוסר נאמנות.

לדוגמא, אילן( שם בדוי), בן 40, היה במהלך 5 השנים האחרונות בקשר זוגי עם ענבל (שם בדוי), בת 34 ובמשך כשנה וחצי אף חיו ביחד בדירה משותפת. אילן היה אמביוולנטי לגבי המשך העתיד המשותף עם חברתו לאורך כל הדרך. מצד אחד, הרגיש בטוח ומסופק בקשר, היה לו עניין משותף עימה, הערכה רבה, כבוד והבנה הדדיים ומצד שני, טען שהוא אינו מרגיש את האש הבוערת והמשיכה שציפה להרגיש כלפיה. בכל פעם שעלה מצידה נושא הנישואין הוא נכנס ללחץ ומתח רב מה שגרם לו להתרחק ולברוח, הן פיזית והן נפשית. מידי פעם הם היו נפרדים ולאחר תקופה קצרה היו חוזרים לקשר. כניסתה להריון של ענבל ערערה לחלוטין את אילן והוא דרש ממנה להפסיק את ההריון, דבר שגרם לה לזעזוע נפשי רב ולטלטלה עזה ביחסיהם. בני משפחתה וחבריה לחצו עליה להיפרד ממנו ולכן, כשלא עמדה בפיתוי לחזור אליו הם ירדו למחתרת וניהלו את יחסיהם בחשאי, רחוק מעיני הסובבים אותם. לא היה ברור מדוע אילן נאחז בקשר למרות התנגדותו לנישואין עימה.

לאחר תקופת התלבטות ממושכת וקשה, הבינה ענבל כי אין סיכוי שיוכלו לממש את הקשר והיא מצאה את הכוח בתוכה להיפרד ממנו ולבנות את חייה בלעדיו. למרות תחושות השחרור וההקלה שחש, חסרונה העיק עליו מאוד אבל לא עד כדי קבלת החלטה להינשא לה.רק לאחרונה, באמצעות התבוננות אמיצה בעולמו הפנימי הבין אילן כי אחד המסרים המרכזיים שהפנים ממשפחתו, באופן לא מודע, היה שהוא יכול להיות בטוח ומוגן רק במשפחתו. הוריו הדגישו בפניו כל חייו כי רק על המשפחה ניתן לסמוך ולא כדאי לתת אמון באנשים אחרים מלבדם. עפ"י הוריו, הזולת האחר הינו מסוכן ואין לבטוח בו. כמו כן, אילן יכול היה להבין מסר סמוי נוסף שאם רק להם באמת אכפת ממנו ורק הם דואגים לו הרי שאי אפשר להיפרד מהם שכן, אי אפשר לעזוב בני משפחה כל כך טובים ומסורים שרק הם יכולים להגן ולשמור עליו מפני העולם וסכנותיו. זאת ועוד, בדרך זו אילן חש כי הוריו אינם סומכים עליו שהוא יכול להגן על עצמו כבוגר ושיש בו די כוח להתמודד עם קשיי המציאות, דבר שגרם לו לא לסמוך על עצמו, לתחושת חוסר ביטחון וכי הוא אבוד בעולם בלעדיהם. כל עזיבה אותם אינה אפשרית ואינה מתקבלת על הדעת, הן כי לא רצוי להיות לבד בעולם ללא כל הגנה והן, כי עזיבה יכולה להתפרש כבגידה וכפגיעה ובהם. אילן לא תפקד בקשר כבן זוג בוגר ושוויוני, המהווה גם הוא משענת של תמיכה וביטחון, ומעניק חום ואהבה אלא כילד המצפה מבת זוגו, כמו מאמו, לביטחון והגנה, טיפול ודאגה, שתעניק לו מסגרת יציבה, מרגיעה ותומכת. הוא ישב על הגדר חסר אונים והרגיש שהוא מאכזב את כולם ובעיקר, את עצמו. למעשה, החלק שמנע ממנו את הנישואין וגרם לו להיות בקונפליקט ובמאבק פנימי מעייף ומתיש אילץ, לבסוף, את אילן להתבונן באומץ בעולמו ולהסתכל על ציפיותיו הילדותיות והפנטזיה הלא ריאלית שהיו לו מבת זוגתו ולבחור במודע האם הוא גדל לבוגר המודע לכוחותיו ויכולותיו והמתמודד עם קשייו, אחראי, עצמאי ומעניק או נשאר ילד אבוד וחסר כוחות, התלוי באחרים לסיפוק צרכיו.

יתירה מזאת, היה במסר המשפחתי גם מסר כפול היות והם ציפו מאילן להינשא ולהקים משפחה כמקובל כדי שהם יהיו כמו כולם. כלומר, 'תינשא בפועל אך את הלב שלך תשאיר אצלנו'. לא פעם הוא טען כלפי ענבל שהיא מנסה לנתק אותו ממשפחתו וענבל מצידה התלוננה כי הוא לא באמת נמצא איתה עם כל לבו. זו הייתה הסיבה לכך שאילן היה אמביוולנטי כלפי הקשר וקרוע בנאמנותו בין בת זוגו לבין משפחתו במשך זמן כה ארוך, שיצרה בתוכו מלחמה פנימית שלא נתנה לו מנוח ושקט פנימי.

סיבה נוספת הגורמת קושי להתחייב לקשר היא תחושת איבוד החופש. ישנם אנשים החווים את המחויבות והנישואין כדבר הכובל אותם לכל החיים, השולל מהם את החופש שלהם וחששם הוא מהיבלעות בקשר ואיבוד העצמי. תפיסתם את הנישואין אינה של "ביחד" וגם "לחוד" אלא רק של "ביחד". כלומר, שניים שהם אחד, האמורים לעשות הכול ביחד, לחשוב, להרגיש ולרצות אותו דבר. כל התנהגות נפרדת ושונה מהשני נתפסת על ידם כפגיעה בשלמות הזוגיות, חוסר אהבה וחוסר אכפתיות. אין אפשרות ל"אני" העצמי של בני הזוג להתקיים, על כל השונות וההבדלים ביניהם. כתוצאה מכך, מסגרת הנישואין נחווית כמשהו מאיים, חונק וכובל המבטל את הייחודיות והאינדיבידואליות של היחיד.

לעיתים קרובות, ניתן לראות אצל אנשים אלו גם קשיי הסתגלות במסגרות אחרות של תחומי החיים בהן יש חוקים, נהלים וגבולות ברורים או נוקשים, דבר הבא לידי ביטוי אצלם בבעיות משמעת וקושי בקבלת סמכות. לכן, הם יחפשו עיסוקים שיש בהם מידה רבה של עצמאות, גמישות, חופש וניידות רבה. אנשים אלו זקוקים שיהיו להם כל הזמן פתחי יציאה שמא יאבדו שליטה וירגישו חנוקים ואבודים בתוך הקשר או המסגרת. לעיתים, נראה כי הם טרם פיתחו בשלות רגשית, שתאפשר להם לראות את המציאות באור מורכב, להכיל תסכולים, לקחת אחריות על עצמם ולפעול מתוך קבלה ומודעות עצמית ליכולותיהם וכוחותיהם אך גם לחולשותיהם. לרוב, למרות שהם יכולים במציאות היומיומית לתפקד היטב ולהגיע להישגים, הם אינם מאמינים בכוחותיהם, לא תמיד סומכים על עצמם, כמו גם על האחרים ועמוק בעולמם הפנימי הם מרגישים פגיעים וחלשים. כאשר האדם חש את עצמו כחסר ערך הוא אינו יכול לקבל את בן זוגו שכן, בן הזוג נתפס עקב כך כחסר ערך ולא שווה בעצמו ולפיכך, אי אפשר להיות איתו בקשר קבוע וממושך. גם אינטימיות וקירבה נתפסות כמאיימות והיות ובקירבה יש חשיפה רבה באמצעותה ניתן לראות את החולשות והחסרונות שלנו, חשיפה זו נחווית כפגיעות יתר וכמצב חולשה העלול לגרום לכאב ומעלה את החשש מהיעזבות ומנטישה. חשש זה מפגיעה ומדחייה מעורר את הצורך בהגנה מפני הכאב ולכן, יש אנשים המתגוננים בהימנעות מקירבה ומאינטימיות. חוסר מחויבות מאפשר להיות מרוחק רגשית עם אפשרות יציאה מהירה מהקשר.

רואים את הקושי במחויבות אצל גברים ונשים כאחד. לעיתים, הקושי קיים אצל שני בני הזוג אך הוא בא לידי ביטוי חיצוני רק אצל אחד מהם, תוך כדי תהליך לא מודע של השלכת הקושי על בן הזוג המחצין את הבעיה כשבן הזוג השני משוחרר מדאגה ויכול לעודד בגלוי למיסוד הקשר כל עוד הוא יודע שבן זוגו "ישמור" שלא תתרחש "סכנת" המחויבות והנישואין. יחד עם זאת, עקב השעון הביולוגי המתקתק אצל הנשים, ניתן לראות כי נשים לוחצות יותר לכיוון נישואין ואילו הגברים נמנעים מלהתחייב לקשר. אין זמן כרונולוגי נכון אחד הקובע מתי יש למסד את הקשר ומתי יש בעיה במחויבות. הבעיה מתחילה כאשר אחד מבני הזוג מעוניין להתקדם בקשר והשני נמנע או מתרחק בכל פעם שעולה הנושא או שיש מצב המייצג התקדמות לעבר נישואין, כמו הכרות עם המשפחות, אירועים משפחתיים וכד'. אצל זוג אחד זה יכול לקרות לאחר מספר חודשים ואילו אצל האחר לאחר מספר שנים. כל עוד אחד רוצה להתקדם והשני- לא, יש בעיה, דבר שיצור ויכוחים וחיכוכים לא מעטים בין בני הזוג.

הדרך להתמודד עם הקושי במחויבות היא לפתח מודעות עצמית, להבין את המסרים הסמויים והאיסורים שהופנמו ממשפחת המוצא, לעשות נפרדות והיפרדות מתפקיד הילד של המשפחה לבוגר עצמאי שיכול לעשות בחירות אוטונומיות נפרדות משל עצמו ואף מנוגדות לצורכי המשפחה. לשם כך עליו למצוא בתוך עולמו הרגשי את הכוחות, הערך, הכישורים והיכולות העצמיות, את האמונה והביטחון בעצמו ולראות את המציאות כמורכבת, מגוונת ולא מושלמת, כדי לבנות את הדרך המתאימה והמיוחדת לו בחיים. עליו לקבל את עצמו כפי שהוא על כל חולשותיו וטעויותיו, דבר שהוא טבעי ואנושי ביותר. כך הוא יוכל למצוא בתוכו את החופש הפנימי ולעמוד מאחורי רצונותיו, צרכיו, ציפיותיו מבלי להתחשב רק בצורכי המשפחה שלו או של אחרים. בדרך זו הוא יוכל להגיע לצמיחה והתפתחות אישית שתביא אותו לחיות כאדם שלם עם מלוא הפוטנציאל שלו ולבנות את חייו כרצונו, מתוך אחריות בוגרת וחופש בחירה, כולל בנית זוגיות מספקת ומשפחה משלו.