פוסטים

“הסדנא היא סוג של נס עבורי”- אלון על הסדנא לשליטה וניהול כעסים במכון רעות

הסדנה היא סוג של נס עבורי.
גדלתי בבית מפורק. הורים גרושים. משפחה מאד בינונית מבחינת הישגיה. כילד האלימות גאתה בחיי – בבית הספר מכות כל יומיים, השעיות, התפרצויות זעם בלתי פוסקות ועוד. אמנם  הוריי לא היו אלימים כלפיי מבחינה פיזית, אבל אילצו אותי לשקר כדרך קבע. ההזנחה הנוראית שחוויתי כילד, והעובדה שעם המון אירועים הייתי צריך להתמודד בעצמי, גרמה לכך שאלימות עבורי הפכה לפיתרון נגיש וקל. לא ידעתי אחרת, לא לימדו אותי אחרת, זה מה שהכרתי, וזה מה שעשיתי.
עם השנים התבגרתי ונהייתי מתוחכם יותר. חשבתי שעברתי את השלב של האלימות, כי הנה, אני אדם בוגר שיודע לשלוט על עצמו, אבל הדברים לא כך היו. התחתנתי, הבאתי ילדים, עשיתי תארים, התקדמתי, הגעתי להישגים רבים, חלקם אף מאד מכובדים, אך לצערי המשכתי להתנהל בדרכים שהם לא בדיוק הדרכים האופטימליות להתנהלות. האלימות שלי שינתה צבע והפכה להיות “מחוכמת” הרבה יותר. למשל אני הייתי נמנע מלהגיד את דעתי הרבה פעמים, כי רציתי למנוע מצבים לא נעימים של ריבים, ואחת לאורך כמה זמן הייתי מתפרץ. מה זה מתפרץ? מתפוצץ. התפוצצות שהייתה כוללת קללות, ירידות קשות מאד על אשתי, השלכה של חפצים בבית ולעיתים רחוקות גם אלימות פיזית כלפי אשתי. והילדים בבית – היו סופגים את כל האווירה הזו. כשהייתי בתוך התקף, לא ראיתי אף אחד ממטר. אף אחד.
לאחר שנות נישואין רבות, אישתי אמרה לי “או שאתה עף מהבית או שאתה הולך לטפל בעצמך”.
ידעתי שיש בי משהו לא פתור עם העניין הזה. אבל עד אותו רגע, לא אילצתי את עצמי להתמודד עמו. החלטתי שאני לוקח אחריות והולך לטפל בעצמי. מצאנו עם אשתי את הסדנה יחדיו ובחרנו באריאלה, וכמה טוב שעשינו כך.
אומר ברצינות כי הייתי סקפטי לגבי שינוי אפשרי. עשיתי  סדנאות שונות ואף הייתי בטיפול, ובסך הכל אני בחור מצליחן שמאד מודע לעצמו. “מה כבר הסדנה יכולה לעשות?” אבל הופתעתי, כמה הופתעתי.
רק להגיע למקום ביני לביני בו אני אומר לעצמי “אני מוכן לעשות שינוי”, הוא משמעותי כשלעצמו, אבל הפגישה באנשים נוספים שסובלים ממשהו שיש לי, היא עוצמתית עד מאד. במשך שלושה חודשים הייתי מגיע מדי שבוע עמם והפכנו לסוג של משפחה. השיתוף, החשיפה, הלמידה של הכלים באופן הדרגתי ומובנה, הצליחה לחדור לתודעה.
היה לי מובן לחלוטין שהשינוי – תלוי בי. זה נכון שהצעד להגיע לסדנה הוא גדול, אבל גם מה אני עושה בסדנה עצמה הוא משמעותי עד מאד, אז אמרתי לעצמי שאם כבר הגעתי למקום הזה, בו אני מתמודד, מגיע, נוסע כל כך רחוק בשביל לעשות שינוי – אז אני הולך עם זה עד הסוף: מגיע פתוח על באמת, לא רק בשביל להגיד ולהדוף, כי הרי מה שאני עשיתי כל חיי – לא עבד לי, אז זה היה אמרתי לעצמי שזה הזמן לפתוח את ההקשבה…, משתף מחיי את הקבוצה, משתף את המנחה, לוקח את הכלים שאני לומד ומיישם אותם, מתרגל אותם. אני – התחייבתי להשתנות. ואכן, התוצאות מדברות בעד עצמן.
למדתי שלכעס – פנים רבות…אצלי לדוגמה הכעס התבטא רק בתוך הבית. אני מהאנשים שאם הייתי אומר לסביבה שלי שאני בסדנה כזו – לא היו מבינים מה אני עושה שם. לא היו מאמינים (!) שאני חלק מזה, אבל כאמור, הכעס הוא לא רק הסטיגמות של האדם הצעקן, האלים ועוד. יש הרבה אופנים בהם הוא מתבטא – מלבד אלימות פיזית, מילולית, גם ציניות, אדישות, שתיקה, השפלה שלא במילים ועוד רבים אחרים.
טרם אמשיך, חשוב לי לעצור ברגע זה ולהתייחס למנחת הסדנה, אריאלה מלצר.
אם הסדנה היא נס, הרי אריאלה היא הנס שברא אותה. אישה יוצאת דופן עם שיעור קומה יוצא דופן שמצעידה אנשים לשינוי אמיתי ומהותי בחייהם. מובן שהיא רק נותנת את ההזדמנות, עליי כמשתתף – לקחת אותה, אבל ההזדמנות שאריאלה נותנת, היא מיוחדת במינה, איכותית, אמיתית ונדירה. במהלך הפגישה הראשונה של הסדנה שלי, ניגשתי לאריאלה ושיתפתי אותה בחששות שלי. אמרתי לה “אריאלה, ומה עם זה לא יחזיק, כמו דברים אחרים שעשיתי? שזה “יפוג” במרכאות לאחר כמה זמן?” אריאלה אמרה לי באופן חד משמעי: ״אתה, הולך לעשות שינוי לכל החיים שלך״. ואריאלה, כמו אריאלה – צדקה לחלוטין.
הנחייתה יוצאת הדופן, המקצועיות שהיא מביאה, הרגישות האין סופית, חוסר הפרשנות על הצלחת הפרט והצלחת הקבוצה, הניסיון האדיר (אין להבין כמה ניסיון יש לה) בכל התחום של טיפול ובפרט בתחום שליטה בכעסים וניהול כעסים, הוא משהו שאין שני לו. כל אלה דברים שאני באופן אישי נשארתי נדהם אל מולם. פעמים רבות אמרתי לאריאלה במהלך הסדנה שהיא מעצבנת אותי. כשהייתי אומר זאת, כוונתי הייתה: “זה מעצבן אותי, ששנים אני מהלך בעולם, ואף אחד לא אמר לי את הדברים שאת אומרת אף פעם, כי הם נכונים, ובעצם אני מתרגל כבר כל כך הרבה שנים דברים שגויים ולא נכונים”. אז המזל שלי – שעצרתי את הדפוסים המחבלים האלה שהייתי פועל בהם. הבנתי מה הייתי עושה בצורה שגויה

והתחלתי לפעול אחרת. והשינוי שלי אכן היה כל כך גדול ומהותי, שאין להסביר.
זה נשמע קלישאתי משהו, אבל באמת שאריאלה צדקה – חיי אכן השתנו, ויש לומר – מקצה לקצה, וזה רק מתעצם כי אני בוחר לתרגל עוד ועוד את הכלים של הסדנה ומה שלמדתי ביום יום.
לאחר שלושה חודשים בסדנה קיבלתי חבילה כל כך גדולה של כלים משמעותיים לניהול כעסים ביום יום, ובאמצעות ההתמסרות שלי והתרגול השוטף, בתוספת התמיכה של הקבוצה ואריאלה, הצלחתי כבר בסיום הסדנה להוציא לחלוטין אלימות פיזית, התפרצויות זעם ואת החרטות האין סופיות שהיו לי בסיום כל התפרצות כזו, לשפר את התקשורת שלי, לשתף את הרצונות שלי, הרצונות האמיתיים שלי, להתנהל במכובדות גדולה יותר, למצוא פתרונות יצירתיים לסיטואציות שהייתי פועל בהם באוטומט לחלוטין ועוד. במידה מסוימת, אני יכול להגיד שהחזרתי את השליטה בהגה בחיים שלי מבחינת נושא שליטת הכעסים. אולי אפילו אומר שלא החזרתי, אלא לראשונה אני חווה מה זה באמת לשלוט בכעסים, כי מעולם לא היה לי את זה, מעולם לא לימדו אותי את זה.
לכו לסדנה. אל תהססו. השינוי האפשרי הטמון בסדנה הזו הוא ענקי, במידה מסוימת – אין סופי. הכל תלוי בנו. וזה אפשרי, גם אחרי שנים רבות של התנהלויות אלימות, מהמכוערות ביותר – זה אפשרי. והסדנה של אריאלה מאפשרת את חלון ההזדמנויות לעשות זאת.
שיהיה לכם בהצלחה חברים! מקווה שהשיתוף שלי סייע לכם.

אלון מתל אביב

 

 

דברים שכתבתי על הסוד לזוגיות טובה לכבוד יום הנישואין/ אריאלה מלצר

טלפון בבוקר “מזל טוב, אשתי,” ומשלוח פרחים יפיפה הזכירו לי שהיום זה יום הנישואין ה 42  שלנו. 42 שנות נישואין לא הולכות ברגל.

המון מזל טוב, בעלי היקר והאהוב, אתה החבר הכי טוב שלי. שיהיו לנו עוד 42 שנים של אושר, הנאה וכייף ושנהיה בריאים כדי שנוכל להמשיך ליהנות בכייף ביחד מהחיים.
כל כך הרבה דברים עברנו ביחד אבל מה שחשוב הוא שלמדנו עם הזמן לקבל אחד את השני כמו שהוא.

הגדולה שבנישואין ובזוגיות היא לא רק ליהנות מהדברים הטובים שיש בבן הזוג אלא דווקא לחיות בשלום עם הפגמים שלו ולקבל אותו איך שהוא ועל מה שהוא (כמובן, עם הדברים שאפשר לחיות איתם). כולנו משתנים כל הזמן. שום דבר לא נשאר אותו דבר, גם הטוב וגם הרע. אז לקבל שגם בן הזוג משתנה, כמונו בדיוק, וזה לא אומר בהכרח שזה נגדנו, גם אם זה לא מתאים לנו, אלא בעדו וזה עושה את כל ההבדל.

לכן, חשוב לראות את המציאות והזוגיות בפרופורציות המתאימות, לא להגזים ולא להפוך כל דבר לדרמה, לא להפוך כל דבר לזירת קרב ולמלחמת קיום. לא כל דבר הוא קריטי.
חשוב להסתכל על בן הזוג בעיניים מפוכחות, להבין שיש לו עולם משלו, ראייה וצרכים משלו ולפעמים שונים או אפילו מנוגדים. הוא לא יותר טוב או פחות טוב מאיתנו. הוא פשוט אחר וזה בסדר.
חבל שלא יכולנו לראות את כל זה כבר כשהיינו בתחילת הזוגיות שלנו והיינו חוסכים מאיתנו הרבה צער, עצב, וויכוחים ומריבות מיותרות. אבל אין מה לעשות, צריך לעבור את הדרך כדי לראות ולקבל את זה.
מה שלמדתי הוא שהסוד לזוגיות טובה לאורך זמן הוא לתת מקום לכל אחד מבני הזוג, להתפתחות האישית, לקריירה, לצרכים ולהנאות שלו ובו זמנית גם ל”ביחד”, להרבה דיבור ושיתוף, ענין משותף, בילויים משותפים, כייף והנאה משותפים וכשמוצאים את האיזון בין ה”ביחד” ל” לחוד” תוך קבלה והכלת בן הזוג כאדם אחר וייחודי, מובטחת אהבה, הנאה, כייף וסיפוק ובטחון בזוגיות לטווח רחוק.
חשוב לראות בבן הזוג שלנו שותף שבחרנו למסע החיים המשותף ולכן יש חשיבות גדולה להבין את הצרכים שלו, המכאובים, הפחדים, והקשיים שלו ולהיות שם בשבילו כמו שאנחנו מצפים שהוא יהיה משענת בשבילנו.

 

 

לוותר על החשבונאות והפנקסנות-מכון רעות

לוותר על הפנקסנות והחשבונאות ביחסים בכלל ובזוגיות בפרט

 

לוותר על החשבונאות והפנקסנות-מכון רעות

לוותר על החשבונאות והפנקסנות בזוגיות וביחסים בכלל מכון רעות אריאלה מלצר

ישנם זוגות רבים שעוסקים כל הזמן בפנקסנות ועשיית חשבונאות עם בן או בת הזוג שלהם. הם עושים כל הזמן חשבונות עם בן הזוג גם בגלוי וגם במחשבות שלהם כמו “אני עשיתי כך וכך ואתה לא עשית או עשית רק…”, “את/ה עשית כך וכך, אז גם אני …”,  “אם אתה…אז אני…” , או “אם אתה לא…אז גם אני לא…”.


אני רוצה לתת לכם טיפ מאד חשוב לזוגיות טובה בפרט וליחסים טובים בכלל עם כל הסובבים אתכם ושיעזור לכם למנוע ויכוחים ומריבות במיוחד עם בן או בת הזוג שלכם.

זו בעצם נתינה שמותנית במעשים ובהתנהגות של בן זוג, כאילו הם מסתובבים עם מחשבון ביד ומצפים שהתוצאה תצא אחד לאחד.

נתינה כזו בתוך מערכת יחסים קרובה לא ניתנת למדידה חשבונאית כזו. זה אומר שאתם מתחשבנים עם הסובבים אתכם, שאתם אוהבים, ובמצב כזה יש סיכוי סביר שתמיד ידם תצא על התחתונה והם יפסידו. זו הרגשה מאד קשה ולא נעימה ובדרך הזו הפנקסנות והחשבונאות איתם רק פוגעת בהם ונותנת להם תחושה שהם לא בסדר. בצורה הזו אין להם שום סיכוי לצאת בסדר כי תמיד יהיה איזשהו חוב שהם לא שילמו אותו או לא נתנו משהו בתמורה למשהו שנתתם. זה חסר סיכוי מבחינתם ויותר מזה, זה הרסני מאד ליחסים.

 

בדרך הזאת אתם לא תלמדו אותם שום לקח, נהפוך הוא. יש סיכוי טוב שגם הם יתחשבנו איתכם.

איך?

הם יגידו לעצמם “אתה פגעת בי, אתה לא רואה מה אני נותן, אז אני לא עושה יותר” . יתחיל כעס, ויכוח,אולי מריבה, יהיה ריחוק,  וכך בעצם רק תפסידו ובעיקר היחסים שלכם רק יפסידו.

אותו דבר גם לגבי וויתורים.

לעיתים, ניתן לראות שכאשר אחד מבני הזוג מוותר למען השני, הוא יוצר חשבונאות ופנקסנות עם השני, לרוב, בינו לבין עצמו, דהיינו, “אני ויתרתי עכשיו, אז את/ה חייב/ת לי ויתור בפעם הבאה”.

הפנקסנות הפנימית הזו אומרת, למעשה, “אני נתתי לך משהו, עכשיו את/ה חייב/ת לי”. כלומר, אתה כבר בחובות,  כשהאחר בכלל לא יודע שהוא בחובות.

זו, בעצם, נתינה בהקפה שיוצרת חובות לשני, לעיתים, אף מבלי שהוא יודע או מודע לכך.

גם אין טעם בהשוואות. כל אחד נותן את מה שהוא יכול לתת. תזכרו , האחרים שבסביבתכם הם לא אתם, גם אם הם מאד ינסו. תמיד זה ייצא להם בדרך שלהם. קבלו את זה. אל תילחמו בהם ואל תנסו לשנות אותם. אתם רק יכולים לבקש, אבל לבקש. לא לתת להם פקודה או להתנשא שאתם טובים יותר ויודעים יותר טוב איך הדברים צריכים להיות. כל אחד רואה את הדברים אחרת וזה בסדר.

הם רואים אחרת, רוצים אחרת, חושבים אחרת ומתנהגים אחרת. זה לא אומר שהם פחות טובים.

לכן, גם אם החלטתם לוותר למען בן הזוג ולמען הקשר ביניכם, תעשו את זה מתוך בחירה, כשאתם לוקחים אחריות על הבחירה שלכם, בלי לעשות בהמשך חשבונאות עם בן הזוג שלכם ובלי להאשים אותו שהוא עשה או לא עשה משהו. אל תשמרו את זה ככלי נשק לשימוש בפעם הבאה כי זה אומר שאתם שמרתם את החוב של בן הזוג והוא עדיין להרגשתכם חייב לכם תמורה.

תנו לבן הזוג שלכם בלי לרצות מיד לקבל משהו בתמורה. תנו לו ללא תנאי וללא שום חשבונאות ופנקסנות. זו מהותה של אהבה אמיתית.

לכן, לסיום, תזרקו את כל הפנקסים והחשבונאות כי אף פעם לא תצא לכם התוצאה שרציתם.  וותרו לגמרי על החשבונאות והפנקסנות ביחסים שלכם. תנו עם כל הלב, תנו לבן הזוג שלכם כי אתם רוצים לתת לו. תזכרו שכל אחד הוא אחר ועושה את מה שהוא יכול ונכון לו. זה לא נגדכם.


כך בן הזוג שלכם ירגיש שהאהבה שהוא מקבל ניתנת לו רק בזכות מי שהוא והוא ירגיש אהוב ומסופק ובן זוג מסופק ומרוצה מעניק אח”כ מעצמו לבד גם בלי שהתבקש.

 

לקבלת סדרת הטיפים במתנה “כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים” יש ללחוץ על הקישור

 

 

האם לספר לחברה שבעלה בוגד בה? / אריאלה מלצר

האם לספר לחברה שבעלה בוגד בה?  דילמה לא פשוטה שלא מעט אנשים נתקלים בה ולא יודעים מה לעשות במקרה כזה. אני אתאר כאן את הדילמה ומהן הסיבות לספר או לא לספר וגם אציג מה ניתן לעשות.

הוזמנתי כמטפלת זוגית וותיקה ומנוסה לאחת מתוכניות האירוח בטלוויזיה לענות על שאלה מאד לא פשוטה והיא “האם לספר לחברה שבעלה בוגד בה?” אכן דילמה לא פשוטה ושאלה שלא מעט אנשים נתקלים בה ולא יודעים מה לעשות במקרה כזה.

אז קודם כל, חשוב לדעת שאין נכון אחד. כל אחד עם הנכון שלו וזה בסדר.
בנוסף, השאלה תלויה גם בטיב הקשר שבין החברות. לפי עניות דעתי, אם הקשר שטחי או רחוק, הרי שאין טעם או סיבה אמיתית להתערב בחייה ולגרום לה כאב וקושי מיותרים, שהרי גילוי רומן מחוץ לנישואין של בן הזוג הוא רעידת אדמה קשה בחיי בני הזוג.

נראה לי שהדילמה יותר קשה כאשר מדובר בחברה טובה שיש איתה יחסים קרובים והדוקים. יתכן אולי שהחברה עסוקה במאמצים רבים להכחיש את מה שהיא רואה אך לא רוצה להבין, כי אז היא תצטרך ותהיה אולי מוכרחה לעשות משהו כי היא לא תוכל יותר להתעלם ולהכחיש מידע שכבר נתגלה לה.

השאלה הזו נוגעת לערכים השונים ואיך כל אחד תופס אותם, למשל, מה פרוש הערך ‘חברות טובה’ והאם חברות טובה כוללת בתוכה גם גילוי כל כך קשה שיכול להרוס את חיי הנישואין של החברה. ואולי ההיפך הוא הנכון? שחברות טובה פרושה לשמור על החברה מפני מידע הרסני ופוגע שיכול לשנות את כל מסלול חייה? ואולי החברה כלל אינה רוצה לדעת?

זו דילמה לא פשוטה היות ומי שמנו להיות שופט המוסר והמחליט מה נכון עבור החברה או יותר נכון, בעצם לומר, מה יותר נכון עבור עצמנו. כלומר אם המוסר מציק לנו, ואנחנו רוצים להשתחרר ממשהו מעיק ומכביד עלינו, היושב על מצפוננו, אז בעצם, אנחנו דואגים לעצמנו ולא לחברה שלנו. הצורך האישי לנקות את המצפון ואיך מרגישים בפוזיציה הקשה הזו לא רלוונטי כי מה שרלבנטי כאן הוא האם היא עוזרת לחברה שלה בזה שהיא מספרת לה את מה שידוע לה ומהי הדרך הנכונה לעזור לחברה. שימו לב שלא אמרתי “מספרת את האמת” אלא את מה שידוע לה כי לא בהכרח זו האמת כי זה יכול להיות שמועות לא נכונות, פרשנות שלה או של אחרים את העובדות הידועות לה וכד’. 

חשוב, אם כן, בסיטואציה הזו לשים לב למי אנחנו בעצם דואגים.

מצד שני, זה בכלל לא פשוט להתנהל כרגיל ביחסים עם החברה כשאנחנו צריכים לשמור סוד מפניה, דבר שהוא לא פשוט בכלל בפני עצמו, וכשאנחנו מרגישים לא אמיתיים ולא מספיק ישרים עם עצמנו ובעיקר לא עם החברה שחשובה לנו. זה כמו להפוך להיות שותפה לסוד ולבגידה במי שיקר וחשוב לנו מבלי שיש לנו שליטה, אחריות או בחירה כלשהי במצב הזה.

אכן, קונפליקט קשה שיכול לגרום לחברה מצוקה אמיתית במיוחד אם היא בקשר טוב עם שני בני הזוג, גם עם חברתה הנבגדת וגם עם בן זוגה הבוגד או שיש חברות קרובה בין הזוגות. שמירת הסוד מפני החברה, אי הנעימות, הדילמה, הספקות, תחושת הבגידה בחברה כל אלה עלולים להביא להתרחקות של החברה כדי שלא יצופו ויתגלו רגשות האשמה וייסורי המצפון שחברתה עלולה לזהות אצלה וכדי שהסוד לא ייחשף וכי לא נעים לה מפניה.

השאלה שהחברה מתלבטת בתוך עצמה באמביוולנטיות מכבידה ומעיקה ולעיתים, בחוסר אונים מוחלט, הוא איך היא פוגעת יותר בחברה שלה, האם כשהיא מספרת לה את המידע הקשה או כשהיא מסתירה אותו ממנה או יותר נכון לשאול איך היא באמת תורמת לחברה שלה בזה שהיא מספרת לה את האמת ?

הדילמה הקשה היא שהיא בעצם הופכת לשותפה לסוד ולבגידה וכשהיא לא מספרת לחברתה את המידע החשוב הזה היא, בעצם, לא רק הופכת בעיני עצמה לאדם לא ישר ולא אמין, בניגוד אולי לאמון, לביטחון ולקרבה שיש ביחסים בין שתי החברות אלא שהיא גם לא מאפשרת לחברתה להתמודד עם המציאות כראוי ומשאירה אותה בגן עדן של שוטים, כשאולי גם אחרים יודעים על בגידת בעלה ורק היא היחידה שאיננה יודעת על כך.

מצד שני, ישנן הסיבות למה לא לספר. ראשית, כאמור , אם היחסים רחוקים ואין קרבה בין שתי החברות, אינני רואה כל טעם לספר כי מי שמנו להיות אחראים על אחרים וחייהם ועל המוסר. זה אולי לא פשוט לדעת משהו שמישהו אחר לא יודע על חייו האישיים אך אם זה כבר צורך אישי וקושי לשמור על המידע , זה כבר לא דאגה לחברה אלא לתת לה מענה לצורך של עצמה וזה כבר משהו אחר.

שנית, לא תמיד החברה יודעת אלו הבנות והסכמות יש בין בני הזוג שרק הם יודעים עליהן ומה שלגיטימי ומותר בין בני הזוג עלול להיתפס בעיני החברה עפ”י ערכי המוסר שלה כלא לגיטימי וכבגידה ואז כשהיא תספר לה, החברה עלולה לראות זאת כהתערבות בחייה ו/או כניסיון לסכסך בינה לבין בעלה ולהציב טריז ביניהם, דבר שעלול להוביל למתח וסכסוך בין שתי החברות. רק הזוג עצמו בלבד יודע מה מתרחש באמת ביניהם.

דבר שלישי, בכל מקרה, עלולים להיות לחברה רגשות אשמה. אם היא לא מספרת, היא אולי בוגדת בחברתה אבל גם אם היא תגלה לה, היא עלולה להרגיש אשמה שבגללה מערכת היחסים הזוגית של חברתה עוברת טלטלה וזעזוע עזים ללא תקנה עד לפרידה ולגירושין.  

בנוסף, היות וחשיפת בגידה והפרת אמון בין בני הזוג הינה רעידת אדמה הרסנית לזוגיות ולכל אדם שעובר טלטלה כזו , יכול להיות שבסערת הרגשות תגובתה של החברה עלולה להיות קיצונית והחברה עצמה תאשים אותה ותבוא אליה בטענות שהכל קרה בגללה והדבר עלול להרוס את החברות ביניהן עד לנתק מוחלט.

סיבה נוספת לא לספר היא שלפעמים, בן הזוג הנבגד מרגיש, וחש שמשהו קורה אך מכחיש לעצמו את הסימנים ואינו רוצה לראות מה באמת קורה כי אולי זה מפחיד אותו או אם הוא יראה את המציאות כהוויתה כמו שהיא אז אח”כ הוא לא יוכל יותר להמשיך להתנהג כרגיל ויצטרך לנקוט בצעדים ולעשות משהו שאולי יגרום לשינויים דרמטיים ומשמעותיים בחיים שלו, דבר שהוא לא מוכן לו ולא היה רוצה שיקרה בכלל. ואם זה מה שקורה לחברה אז מי שיביא לה את הבשורה הקשה עלול להיות מואשם על ידה בפגיעה בה, ביחסים שלה עם בעלה ובחברות ביניהן. בעצם, באה לברך ויצאה מקללת.

יתכן וגם אם החברה ידעה עמוק בליבה על מעשיו של בעלה עדיין זה לא משנה את העובדה שהיא  אולי מפחדת מגירושין, מפחדת מפירוק הזוגיות והנישואין. אולי היא מרגישה שאין לה כוחות להתמודד בשלב הזה עם המשבר הצפוי. אולי היא מפחדת להישאר לבד ושיהיה לה קשה לשאת את המצב החדש עם כל ההשלכות העתידיות עליה, כולל הכלכליות, ותוצאות החשיפה של הבגידה שכולן מושלכות עליה ועל ילדיה.
אולי היא מפחדת שהיא תתרסק לרסיסים ושהכאב יהיה בלתי נסבל. אולי בשקלול הדברים היא תחליט שהיא לא רוצה לדעת ותחליט לבסוף לא לעשות כלום כדי לא לעמוד מול דבר כואב וקשה מנשוא עבורה. הרי היא זו שבסופו של דבר צריכה להתמודד עם המציאות החדשה ולא החברה שחשפה את הבגידה. זו אמורה להיות ההחלטה, האחריות והבחירה שלה בלבד כי מדובר בחיים שלה והיא זו שצריכה לחיות אותם ולא אף אחד אחר, גם לא חברתה הטובה, שבאמת דואגת לה.

אם מתמקדים רק מהזווית הזו נטו של החברה שבעלה בוגד, יתכן והיא בכלל לא רוצה לדעת את מה שחברתה מתלבטת כל כך אם לספר לה או לא. כי בהחלט יכול להיות שגם אם היא לא ידעה דבר, אפילו לא בהרגשה, וזו היתה הפתעה גמורה בשבילה, עדיין היא יכולה להחליט לבסוף לסלוח לבעלה ולא לפרק את הזוגיות והנישואין, מה שקורה פעמים רבות, כי בכל זאת לא פשוט להתגרש, ואולי יש עדיין אהבה וחיבור טוב בין בני הזוג ויש להם יותר מה להפסיד מלהרוויח, אם הם יפרדו.  

במצב כזה, בו עכשיו החברה נתפסת כמי שפגעה בה וגרמה לה כאב רב וכדמות עוינת לזוגיות שלהם, בעצם חשיפתה את מעשה הבגידה של הבעל, יהיה על החברה הנבגדת לנקוט עמדה ברורה כלפי אחד מן הצדדים, ולכן, יש סיכוי סביר שהיא תבחר בקשר עם בעלה ותעמוד לצידו ולא תצדד בחברתה וע”י כך היחסים ביניהן עלולים להיפגע אנושות עד הרס וניתוק מוחלט.

אז מה כן אפשר לעשות?

אם יש קשר טוב, גלוי ופתוח בין החברות, והן מדברות מתוך קרבה, תמיכה ואמפטיה הדדיים, יש להניח שהיחסים של בני הזוג עולים מפעם לפעם בשיחות ביניהן. אפשר לברר בזהירות מה היא יודעת, לשאול על הזוגיות, על הקשיים ביניהם ולאו דווקא על הבגידה. אפשר לשאול האם היא מרוצה מהיחסים, מה חסר לה, מה הם עשו כדי לשפר את המצב ביניהם, האם הלכו לטיפול זוגי, ואם יש מספיק קירבה ביניהן, אפשר גם לשאול האם יש אפשרות שהוא בוגד. אם מגיעה תשובה שלילית נחרצת אז מומלץ לעצור כאן ולא להמשיך לברר בכיוון. אם התשובה מסמנת שיש אפשרות כזו אז אפשר לשאול בזהירות ותוך כדי מתן הכלה, תמיכה, חום ואמפטיה, מה היה קורה לו היתה מגלה שבעלה בוגד. מה היא היתה עושה? האם היא היתה רוצה לדעת? שאלות של התעניינות והפניית תשומת ליבה של החברה לדברים אך לא להפציץ אותה בבת אחת בשאלות שעלולות לעורר את חשדה.

לבסוף, תזכרו, אם נתקלתם במצב כזה ואתם שואלים את עצמכם מה לעשות, ומה הנכון, רצוי שתתמקדו בטובת החבר או החברה מהעולם והזווית שלהם ותראו מה נכון עבורם ולא מה נכון עבורכם. יחד עם זאת, תזכרו שהם בוגרים בעלי האחריות על החיים שלהם ואתם לא צריכים לקחת אחריות עליהם או לקבל החלטות בשבילם ובמקומם.

לקבלת סדרת הטיפים במתנה “לחידוש האהבה בזוגיות “ יש ללחוץ על הקישור

הנוסחה לנישואים טובים ומאושרים / אריאלה מלצר

הנוסחה לנישואים מאושרים- האם נראה לכם שיש מישהו שלא היה רוצה לגלות את הנוסחה לזוגיות ונישואים מאושרים? רבים לא חושבים בכלל שיש דבר כזה. רבים חושבים שהצלחת הנישואין היא הכימיה או ה’קליק’ בין בני הזוג, מזל או גורל. עד שקוראים את המחקרים של פרופ’ ג’ון גוטמן, פסיכולוג ומתמטיקאי מאוניברסיטת וושינגטון, מהבולטים ביותר בחקר הזוגיות בעשורים האחרונים.

ג’ון גוטמן עקב אחר זוגות נשואים רבים במשך 35 שנים עד היום וחיפש נוסחה מדעית (מתמטיקאי או לא?) לסוד הצלחת הנישואין או כישלונם.
גוטמן מתאר בספרו “The Marriage Clinic ” כי באמצעות התבוננות בבני זוג      מתווכחים ניתן לנבא האם נישואיהם יצליחו או יעלו על שרטון ב 15 השנים הבאות והם ייפרדו.

הזוגות צולמו בוידיאו ע”י צוות החוקרים כשהם מתווכחים במשך 15 דקות על נושאים שהם רגילים לריב עליהם בחיי היומיום שלהם.

בנוסף להבעות פניהם, נמדדו גם ערכים של הזעת גוף, לחץ דם וחום הגוף. כל הערכים שנצפו ונמדדו קודדו למספרים. הנוסחה המתמטית, שנבנתה ע”י גוטמן, מבוססת על ציונים מספריים, חיוביים או שליליים, של הבעות פניהם של בני הזוג, הערותיהם, פעולותיהם ותגובותיהם. כל הערה, הבעת זלזול, לעג, ביקורת, התעלמות, הרמת גבה, גלגול עיניים, אנחה, הנהון ראש, צחוק וכד’ נצפו ונספרו.

לפי ניתוח הנתונים נבנה סגנון הויכוח הייחודי של כל זוג וזוג, מה שגוטמן מכנה ה”דנ”א של היחסים שלהם”.

הוא גילה גם שאין צורך לדעת על מה הזוג מתווכח אלא שמספיק לראות אותם בשעת ויכוח ולצפות בהבעות פניהם ובלשון הגוף שלהם כדי לדעת אם נישואיהם יצליחו או יכשלו והם עתידים להתגרש במהלך 15 השנים הבאות. “כל הגורמים שמכשילים נישואים או שמבטיחים קשר יציב וחם כבר נמצאים שם, בשפת הגוף בדקות הראשונות של המריבה”.לדבריו, הדיוק של הנוסחה שנבדקה על ידו במשך שנים רבות הוא 94%.

-אם כך, מה מאפיין, עפ”י גוטמן, ויכוחים של בני זוג שנישואיהם נועדו להצליח?

גוטמן גילה כי זוגות טובים, שלמרות הוויכוח וחילוקי הדעות וחוסר הסכמה שיש ביניהם שומרים עדיין על יחס חיובי אחד כלפי השני, מתייחסים בנימוס, בכבוד ובהערכה זה כלפי זה, מהנהנים בראשם לאות הקשבה ואישור לדברי בן זוגם למרות חוסר ההסכמה איתו. הם גם מסוגלים לצחוק ולגלות חיבה אחד לשני.

גוטמן ציין כי “לציון חיובי גבוה זוכים מילים או מעשים שמעידים על אמפתיה, תמיכה או סתם התעניינות במה שבן הזוג אומר בעניינים השנויים במחלוקת. לדוגמה, הנהון של תמיכה שכאילו אומר “אני מבין אותך, מותק”. “בצד החיובי, הומור וחיבה הם קרוב לוודאי שני הדברים החשובים ביותר. אפילו על זה שמעלים בעיה במונחים ניטראליים, ללא רגש, מקבלים כמה נקודות חיוביות”.

זוגות אלו מזהים את השלב בו המריבה מידרדרת לפגיעות ועלבונות ולתחושות שליליות ויודעים לעצור אותה בבת אחת ולשקם את המצב במקום להסלים אותו.

גוטמן ושותפיו אפילו גילו נוסחת פיוס שיכולה לנבא גירושים. הם קוראים לה ‘נוסחת 1:5‘. “חמישה ליטופים על כל מכה מילולית. אם אמרתם דבר מרושע ומיותר, לא מספיק להתנצל. צריך לפצות את הנפגע בלפחות חמש אינטראקציות חיוביות נפרדות, רצוי באותו היום. אצל זוגות חזקים ממש היחס הוא 1:20, 20 רגעים טובים ביום של עלבון אחד. פחות מ־1:8 זה לא בריא, פחות מ־1:5 זה מסוכן”.

הבעות הפנים, שפת הגוף והמסרים הלא מילוליים הינם בין הגורמים המשמעותיים ביותר. “לדוגמה, ישנה הבעה של בוז, שבה הזווית השמאלית של הפה נעה הצידה ויוצרת גומת חן”, אומר גוטמן. “אנחנו רואים אותה כל הזמן אצל זוגות שעומדים להיפרד – ויש לה משקל עצום בנוסחה המתמטית שלנו. גם גלגול עיניים ואנחות בתגובה להערה של בן או בת הזוג הם התנהגויות שליליות בעלות משקל רב”.

בראיון למוסף כלכליסט אמר ד”ר גלעד הרשברגר, מבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצלייה וממשיך מחקר הזוגות בישראל, כי קל אפילו יותר לזהות את מאפייני הויכוח של הזוגות שנועדו להתגרש.

הרשברגר אומר שאצל הזוגות, שלימים מגלים שהתגרשו, מוצאים ארבע התנהגויות שחוזרות על עצמן בתדירות גבוהההרשברגר כינה אותן ‘ארבעת פרשי האפוקליפסה’ והן:

1. הראשונה היא דחיית ביקורת מבן הזוג. 

2. השנייה היא מתיחת ביקורת על האישיות של בן הזוג במקום לדבר על ההתנהגות הספציפית. לדוגמא, “אתה אטום רגשית” במקום “הפריע לי שלא תמכת בי..”

3. ההתנהגות השלישית היא התעלמות והתנתקות רגשית במהלך הוויכוח, והיא אופיינית במיוחד לגברים.

4והרביעית והגרועה מכולם היא הבעת בוז. אם אתה רואה אחד מבני הזוג מגלגל עיניים לשמים בזמן ויכוח, אתה יכול לדעת שיהיו הרבה בעיות בקשר הזה. כל מי שתשאל יאמר לך שהוא לעולם לא עושה את זה, אבל כשמצלמים ומקפיאים את התמונה, רואים הכול.”

דרך נוספת שהתגלתה במחקרים אלו שמנבאת את עתיד הנישואים היא לפי השאלה “איך הכרתם”.

במחקר של פרופ’ גוטמן ושותפו למחקר לוול קרוקאוף גילו השניים שנמצאו הבדלים מובהקים בין הזוגות שנישואיהם טובים לבין הזוגות שנפרדו לבסוף עפ”י האופן שבו השיבו לשאלה “איך הכרתם?

גוטמן צילם את הזוגות שהתבקשו לספר על פגישתם הראשונה, חוויותיהם ותחושותיהם ואירועים משמעותיים שהיו להם כזוג, גם בתקופה שבאה בעקבותיה.

גוטמן גילה שזוגות מאושרים גילו רוך וגעגועים לתקופת ההכרות, צחקו והחמיאו אחד לשני וזכרו את חווית ההכרות באופן חיובי. הם תיארו את החוויות לפרטי פרטים עד שלעיתים חזרו על עצמםהם חזרו שוב ושוב על המילים “אנחנו” ו”שלנו”, מילים שמדגישות את תפיסת ה”ביחד” שלהם, והם התענגו אפילו על החוויות הקשות שעברו ביחד.

זוגות לא מאושרים, שעתידים להתגרש, לא הרבו בפרטים ונזכרו דווקא ברגעים קטנים ושליליים. בני הזוג דברו כל אחד על הקשיים של עצמו בלי לראות את הקשיים של הקשר שלהם כזוג. סגנון דבורם אופיין במילים שהבליטו את חוסר החיבור וה”ביחד” שלהם כגון, “אני”, “שלי”, “שלך”.

מסקנות-  הנוסחה לנישואים מאושרים היא:

  • לראות את  הקשר הזוגי ואת ה”ביחד” הזוגי כבעל חשיבות מרובה ולא לראות רק את העצמי והצרכים האישיים בלבד .
  • לשמור על כבודו של בן הזוג ולגלות הערכה כלפיו גם כשמתגלעים ביניכם חילוקי דעות וחוסר הסכמה.
  • להשתמש בהומור ולגלות חיבה ואמפטיה גם בשעת ויכוח.
  • לעשות הפרדה בין ההתנהגות המתסכלת של בן הזוג לבין האישיות שלו ולא להעביר עליה ביקורת.
  • לראות גם את הדברים הטובים שהיו בעבר ושישנם בבן הזוג עבור הקשר הזוגי בצד ראיית התסכולים. היכולת הזו מאפשרת להפריד בין הדברים הטובים לדברים המתסכלים בלי לצבוע את הקשר כולו בצבעים שחורים.
  • כשעולים הקונפליקטים הגורמים לתסכולים ולתחושות קשות יש להישאר בתוך הקשר, להמשיך להקשיב מתוך הלב, להבין את עולמו של בן הזוג כפי שהוא ולא כפי שאתם מפרשים אותו מעולמכם. לא לברוח ממנו או להימנע מלשוחח איתו ישירות וגלויות ומהמשך הדיאלוג. לא להתעלם ממה שעולה אצל בן הזוג דבר שגורם לו להרגיש שמבטלים אותו ושוללים כליל את המהות שלו ומשאיר אותו עם משקעים כבדים שקשה לו לצאת מהם.
  • במקום למתוח ביקורת על בן הזוג ולהאשים אותו, לראות כיצד ניתן ליצור גשר איתו, להבין את מקורות ההתנהגות והכאב שעומדים מאחורי ההתנהגות שלו ולחפש דרך משותפת שתענה על הצרכים של שניכם.
  • לדעת לעצור בזמן כשרואים שבמהלך מריבה הדברים מידרדרים למקומות הרסניים.
  • לדעת למצוא דרך של פיוס מתאימה ויציאה מהירה מתוך המריבה והוויכוחים כדי לחזור בהקדם האפשרי לקשר הנעים והמספק.
  • לדבר על הקשר הזוגי תוך שימוש במילים של “ביחד”, ברבים ולא ביחיד, כמו : אנחנו, שלנו , לדוגמא, במקום “אתה צריך…” לומר “אנחנו צריכים…”

כן. זה, לפעמים, קשה אך אם רוצים להצליח בנישואים וחשוב לכם הקשר הזוגי, תתחילו לשנות את אופן הויכוחים ביניכם, גם אם אתם צריכים לעשות את הדברים באופן מלאכותי. גם אם זה ייעשה בתחילה מזויף, אך בעקביות ובהתמדה, היחסים לבסוף ישתנו וייעשו מוצלחים הרבה יותר. לקבלת טיפים נוספים לחידוש האהבה בזוגיות לחצו על הקישור.