פוסטים

טיפ לחג הסוכות- איך לעבור את החג וחול המועד בנעימים ללא כעסים ומריבות מיותרות

סוכות "ושמחת בתגיך" ללא כעסים

שלום לכם,

אני רוצה לתת לכם טיפ חשוב לכבוד חג סוכות ובמיוחד לקראת חול המועד שיעזור לך לעבור בנעימים ובשלום את החג עם כל הסובבים אותך.

אני קוראת לתקופת חול המועד- שטח אש, וזאת למה?

היות והתקופה הזו מועדת לפורענות ויכולה להצית כעסים רבים ומריבות מיותרות, שאח"כ כשנרגעים, מצטערים עליהן וזה יכול לקרות אצל כולנו ולא רק אצל אלו שיש להם נטייה להתפרצויות

(על אחת כמה וכמה שהם צריכים להיזהר בתקופה הזו).

ולמה חול המועד מועד לפורענות?

זו תקופה ארוכה שנמצאים ביחד, די צפוף רוב הזמן, ללא הפוגות שבד"כ יש לנו כשאנחנו הולכים לעבודה, ללימודים, לפעילויות שונות, לסידורים, לתחביבים , וכד'.

אין בי"ס, חוגים, מסגרות חינוכיות אז גם הילדים נמצאים כל הזמן בסביבה וכמובן, שרוצים לבלות ביחד וליהנות אבל מה לעשות זה גם מעייף וקשה, הם רבים ביניהם, דורשים דברים,

הם זקוקים לשעשוע , הם גם בוכים, מה ש"מחרפן " הורים רבים ומעלה להם את סף הלחץ וקשה להם להכיל את הבכי והיללות והמריבות של הילדים.

לפעמים, אין פרטיות כי גם המשפחה המורחבת נמצאת הרבה בסביבה וקשה בתוך סיר הלחץ הזה. אין לאן ללכת, להירגע ולנשום.

אין גם לגיטימציה להתרחק ולהיות עם עצמי.

יש צורך בטיפול שוטף בילדים, בבית, בהתארגנות לטיולים, לנסיעות וכד'. יש,לפעמים, גם עבודת אירוח לעשות ואי אפשר לברוח ולהתחמק מזה.

השהייה ביחד יכולה להעלות יותר את הקונפליקטים הרגילים, ואת הקונפליקטים הישנים או הרדומים, יש יותר הזדמנויות להעלות נקודות חיכוך וחילוקי דיעות, מה שבקלות יכול להדליק

כעסים, לחצים וסכסוכים.

אז, מה עושים?

קודם כל, מכניסים את המידע הזה טוב טוב לראש ולמודעות ומתנהלים כמו בשטח אש בזהירות יתירה, מה שאומר שלא לכל דבר צריך להגיב, לענות, להיות צודק, לנצח, להיות חזק, להאשים, ואפשר

עבור לסדר היום על דברי פעוטים וקטנים, גם היותר גדולים, בלי לפתח מריבה על כל דבר.

תזכרו, אם מזמינים אתכם לריקוד השיגעון, אתם לא מוכרחים להיענות להזמנה. אתם לא חייבים לרקוד את ריקוד השיגעון.


שנית, אם צפוף לכם בנשמה ואתם צריכים קצת התאווררות, ורוצים קצת להתרחק ולהיות בשקט עם עצמכם, אל תפתחו מריבה לצורך זה (לפעמים, כשמרגישי חנוקים עושים את זה בצורה לא מודעת)

שתיתן לכם לגיטימציה להתרחק, אלא דברו אחד עם השני בצורה ישירה ופתוחה על הצורך שלכם ומתוך כבוד והסכמה הדדיים, תלכו כל אחד לכמה זמן לנוח מהכל, לשקט שלכם, בלי יסורי מצפון

או אשמה שאתם עושים משהו לא בסדר.

לקבלת סדרת הטיפים במתנה "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים" לחצו על הקישור

אני מאחלת לכם חג סוכות שמח ורגוע

אריאלה

מהי המוטיבציה העיקרית שעוזרת ליצור שינוי בחיים ומהם סוגי המוטיבציה החוסמים אותו / אריאלה מלצר

לעשות שינוי זה לא פשוט.
לשנות הרגלים ודפוסי התנהגות של שנים רבות זה עוד יותר לא פשוט, אף קשה מאד.
מי כמוני שעוסקת כבר 34 שנים בטיפול ובעזרה לאנשים ליצור את השינוי הרצוי להם בחיים, הן בינם לין עצמם והן בינם לסביבה שלהם, יודעת כמה זה קשה וכמה מכשולים, מהמורות ועליות וירידות יש בדרך.

כתבתי כבר בעבר על השינויים ההכרחיים שאנשים בכלל צריכים לעבור כדי להצליח ביצירת השינוי שלהם בחיים וגם התמקדתי במיוחד בשינויים שאנשים כעסנים, שיש להם "פתיל קצר" חייבים לעבור כדי לנהל את חייהם ברוגע, בכבוד ובאסרטיביות. (למטה בסוף המאמר תמצאו את הקישור הישיר למאמר "15 הדיברות איך לעצור את הכעס הזה")
היום אני רוצה לחדד עוד יותר את הדברים ולהתמקד ב-4 תתי שלבים של המוטיבציה והנכונות לשינוי.

ניתן לראות את הנכונות לשינוי בכמה שלבים ולפי השלב שבו האדם נמצא כך יהיו בהתאם גם התוצאות.

תחילה חשוב להבין שכחלק מובנה וטבעי מתהליך השינוי עולה התנגדות לשינוי אצל רבים מאיתנו. ככה זה. כי זה מפחיד, קשה, לא ידוע ולא ברור מה יהיה, כי זה חדש וחדש הוא תמיד לא ידוע, אין בו וודאות, יש חשש להיפגע ואילו כולנו אוהבים את אזור הנוחות ואזור הביטחון המוכר והידוע, גם אם יש בו חסרונות, קשיים ומחירים. לפחות אנחנו יודעים איך זה עובד.

בתהליך השינוי יש נגיעה במקומות כואבים, קשים, מעוררי חרדה ולא נעימים במיוחד אם יש גם קשיים, נפילות וכישלונות של חזרה לדפוסים הישנים הקודמים ולכן אנחנו מחפשים את המקום המוכר, הידוע, הוודאי והבטוח, שאנחנו רגילים אליו.

4 השלבים של הנכונות לשינוי הם:

1. החיפוש אחר עזרה לשינוי נובעת מסמכות חיצונית שמכריחה את האנשים לעשות שינוי. לדוגמא, כשהכעסים כבר הופכים לאלימות ובית המשפט החליט שהאדם חייב לעבור טיפול במסגרת טיפולית מתאימה ורק אחרי זה יהיו הקלות בעונש. זה יכול להיות בית משפט, שרותי רווחה, שירותים שניתנים בכלא וכד'. התהליך הטיפולי נכפה על האדם ולא נובע מרצונו האישי. לפעמים, גם כאשר נקודת המוצא היא כזו, עדיין האדם יכול במהלך הדרך לשנות את המניע והמוטיבציה שלו שתוך כדי שהותו בתוך תהליך השינוי כצופה מהצד , זה יכול לשכנע אותו ולהביאו למצב שהוא ירצה בעצמו כבר את השינוי כמשהו אמיתי מתוך צמו ולא רק כלפי חוץ בלבד.

2. האנשים מחפשים עזרה ומוכנים להיכנס לתהליך שינוי רק כדי להתחמק מביקורת או לרצות את האחרים כדי שיוכלו לעמוד בציפיות של האחרים מהם. האדם מגיע לטיפול לא מתוך רצונו האמיתי בשינוי אלא מתוך לחץ שמופעל עליו כזה או אחר והאדם מרגיש שאם הוא לא יכנס למסגרת של שינוי , הוא יאבד ו יפסיד משהו שחשוב לו. לדוגמא, בת הזוג שלוחצת על בן זוגה, כפי שאני קוראת לזה .."או שאתה הולך (לטיפול/סדנא ומשנה את התנהגותך ואת התפרצויות הכעס שלך) או שאתה הולך (מהזוגיות שלנו ולא נהיה ביחד)" או מקום העבודה דורש שינוי אחרת יפוטר, לחץ מהמשפחה וכד'.
מתוך הברירות שעומדות בפניו, הברירה ללכת לטיפול נראית לו הכי פחות גרועה עם המחיר הכי קטן עבורו והוא מוכן לסבול אותה העיקר לא לאבד את הזוגיות ואת המשפחה אך לא באמת נמצא שם עם כל לבו כדי לשנות. עדיין מחזיק באותן עמדות, לא רואה סיבה לשנות את התנהגותו, מצדיק את עצמו, מאשים את סביבתו ואת האחרים , מגלה התנגדות נמרצת ולא פתוח לקבל דברים חדשים שיעזרו לו לבצע את השינוי. נכנס לתהליך השינוי כדי לסמן v , לרצות את האחרים, ולהוריד מעליו את הלחץ. גם כאן האנשים יכולים להשתנות בדרך וש"לא לשמה יצא לשמה", כלומר, מבלי שהוא התכוון מלכתחילה, הדברים נכנסו לתוכו ושכנעו אותו והמניע לשינוי הפך להיות מניע אישי, אמיתי וכן.

3. האנשים כבר מבינים שהם צריכים לעשות שינוי אבל הם לא ממש מרגישים את זה בתוכם.
האנשים כבר מבינים שהבעיה נובעת מהם, שהם צריכים לעשות משהו עם ההתנהגות שלהם אבל קשה להם להודות בה בגלל פחד מפני פגיעה בהם או שישתמשו לרעה בהודאה שלהם והם יפגעו בעתיד או עדיין קשה להם לוותר על המקום והיתרונות שזה נתן להם, עדיין מכחישים חלק מהדברים, קשה להם לראות את החלק הלא יפה בתוכם ועוד לחשוף אותו בפני אחרים או עדיין לא מרגישים את הצורך ההכרחי לשינוי ומרגישים שיש להם עוד למה לחכות. הם ימצאו תירוצים למכביר למה לא להיעזר בטיפול או במסגרת שתעזור להם לעשות שינוי. הם יגידו שזה יקר, רחוק, לא מתאים, לא מצא חן בעיניהם ועוד כיו"ב.
ואם כבר יגיעו לטיפול או לסדנא יש סיכוי סביר שיהיו אמביוולנטיים מאד, רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץ, ישבו כאילו ביציע ויצפו מהצד, יגלו התנגדות רבה במסווה של רצון לשינוי ונשמע מהם הרבה את המשפט "כן, אבל…", יחפשו איפה זה לא עובד, יחפשו צדק, ישאלו שאלות רבות כמו "ואם..ואם…?" ועוד ועוד כדי להראות שזה לא יעבוד.

כאן מוקד השליטה החיצוני יכול להפוך יותר מהר למוקד שליטה פנימי כלומר, שהצורך לשינוי ינבע מהאדם עצמו ולא מלחץ חיצוני לאדם אלא מתוך רצון והכרה בבעיה שלו ומתוך מחויבות אישית שלו לתהליך השינוי.

4. יש לאנשים מוטיבציה פנימית מלאה ושלמה, גם שכלית וגם רגשית, הנובעת אך ורק מתוך עצמם ועולמם האישי כדי ליצור לעצמם את השינוי בחיים שלהם. השינוי הוא כבר בשבילם ולמען עצמם ולא תלוי כבר באף אחד ובשום דבר. הם כבר מוכנים לקחת אחריות על מה שקורה להם ועל התנהגותם. הסבל שלהם כבר כל כך גדול, שהם מוכנים כבר לעשות הכל ובלבד שהמצב ישתנה. יש כאב גדול גם בתוך העולם האישי הפנימי וגם כאב רב על הפגיעה והסבל שנגרמים לאחרים בשל ההתנהגות שלהם. יש כבר הבנה שההפסדים כבר גדולים מידיי והמחיר כבד מאד, גם האישי וגם של הסובבים וזה נמאס להם והם לא מוכנים לשאת את זה יותר. זו המוטיבציה שיוצרת באמת שינוי אמיתי ולטווח ארוך.

הכאב והמצוקה שלהם כאן כל כך גדולים שהאנשים מוכנים לעשות הכל וכל דבר שיידרש מהם, גם אם זה קשה להם או מפחיד אותם, והכל במטרה לשנות את החיים שלהם ושל הסובבים אותם אחת ולתמיד. האדם הזה נחוש וחדור מטרה ואינו מוכן יותר לחיות את חייו כפי שהיו עד כה. הוא מבין שאין לו יותר תירוצים או פתחי מילוט. אין טעם יותר להכחיש ולטשטש את הסיבות והמניעים או לחפש מי צודק ומי אשם. האדם מבין שהבעיה היא אישית שלו והוא ורק הוא צריך לעבור את כל הדרך כדי לעשות שינוי אמיתי ולטווח ארוך לכל החיים. אדם זה שמונע לשינוי מתוך המוטיבציה הפנימית החזקה הזו אומר לעצמו בנחישות שהוא ישנה את חייו ויהי מה, לא משנה מה הוא יעבור בדרך וכמה זה יהיה קשה. הוא יעשה הכל, מה שיגידו לו המומחים, שהוא בחר בהם לסמוך עליהם שיעזרו לו בתהליך השינוי, גם אם לא יתחשק לו, גם אם זה יפחיד או יכאב בדרך. הוא מבין שזה חלק מהתהליך ואי אפשר לדלג עליו.
זה מה שמביא באמת שינוי אמיתי וזה הרגע שבעקבותיו מתחולל שינוי.

לסיום, כל עוד האדם נותן לעצמו, הנחות, הקלות ופטורים עם פתחי מילוט, מספר לעצמו סיפורים ונותן לעצמו תירוצים, מוותר לעצמו, מתכחש לבעיה או מחפש עדיין אשמים, לא יחול אצלו שום שינוי אמיתי ומהותי וגם אם ישתנה משהו, הוא יהיה זמני ושטחי והאדם יחזור לסורו במהרה.

כל עוד האדם לא מוכן לברר בתוך עצמו מה חלקו בעניין, מה הוא צריך לעשות, איפה זה שלו ואיפה זו האחריות שלו, לא יהיה שום שינוי אמיתי וקבוע בחיים שלו.
כל עוד האדם לא ויתר באמת על האופציה לחזור לדפוסי ההתנהגות הישנים, כל עוד הוא לא מוכן לגעת בעצמו, לקבל עזרה או לקבל ולהכניס לעולמו לבדיקה דברים חדשים שלא מוכרים לו ואף נוגדים את מה שהוא מכיר, יש סיכוי שהוא ימשיך בדפוסי ההתנהגות הישנים שלו. לעיתים, רק כאשר האדם עומד בפני שוקת שבורה והוא רואה שההפסדים שלו עולים על הרווחים והמחיר יקר מידיי, ומשהו בכללי המשחק השתנה, הוא מגיע לנכונות שנובעת מתוך ההכרה הפנימית והרצון הכן שלו והוא בשל ומוכן באמת ליצור שינוי בחייו.

לבסוף, המוטיבציה שבאמת מחוללת שינוי משמעותי ומהותי בחיים של האדם היא המוטיבציה מהסוג הרביעי, לפיו האדם עצמו הוא זה שרוצה לשנות משהו חשוב בחיים שלו, השינוי הוא בשבילו, למען עצמו, בלי קשר למה שאחרים עושים או אומרים, מתוך הכרה ומחויבות ותוך לקיחת אחרית על תהליך השינוי שלו, על כל מה שכרוך בו. זה הזמן שבעקבותיו מתחולל השינוי האמיתי והקבוע.

לקריאת המאמר " 15 הדיברות איך לעצור את הכעס הזה? " , לחצו על הקישור

איך לשחרר את הכעס / אריאלה מלצר

הכעס מלווה אתכם בחלק גדול משעות היום? אם כן, הרי שזה בכלל לא נעים לחיות כך כשהכעס הוא חלק נכבד מעולמכם הפנימי ומחייב היומיום שלכם. הוא מעיק, מכביד, מציק ומטריד. היום אני אראה לכם כמה דרכים איך להשתחרר מהכעס שלכם.

בואו נראה תחילה ממה בעיקר נובע הכעס –

לשחרר את הכעס עם מכון רעות

הוא נובע בין היתר בגלל הפרוש שאנחנו נותנים למצבים ואירועים שונים כשהפרוש הוא בד"כ סביב המחשבות "מאשימים אותי", "חושבים שאני לא בסדר", "פוגעים בי", "מזלזלים בי " ועוד מחשבות דומות כשהמשותף לכל המחשבות האלה הוא שאנחנו מרגישים לא בסדר, מאוימים, פגועים, מותקפים וחסרי ביטחון. ואז כל הפעולות שלנו הופכות להיות אוטומטיות מתוך מטרה להגן ולשמור על עצמנו מפני הפגיעה שאנו חווים. כל הרצון שלנו הוא להיות בסדר, לצאת צודקים, החכמים,, לנצח, ולהיות החזקים ובעלי הכוח. כך כולנו פועלים.
ואז אנחנו נכנסים למאבק כוח מי מנצח. כאילו יש מכסה  של מנצח אחד, לפיה אם אני ניצחתי – השני הפסיד ואם הוא ניצח- אני הפסדתי.

אבל אפשר גם אחרת. אפשר שיהיו שני מנצחים.

איך עושים את זה, אתם שואלים?

א. ראשית, כדאי לדעת שהכוח האמיתי שלנו לא נובע מהאחרים ומהניצחון עליהם אלא הכוח האמיתי שלנו נובע מתוכנו מתוך העולם הפנימי שלנו, גם אם אתם מרגישים חסרי ביטחון. אתם פשוט עוד לא התחברתם לכוח שלכם. אנחנו הם אלה שקובעים אם ניצחנו או הפסדנו, לא אף אחד אחר כי זה תלוי רק בנו ומה אנחנו חושבים. וברגע שאנחנו הם הקובעים, אנחנו כבר לא תלויים יותר לתחושת הביטחון שלנו באחרים ובמה שהם אומרים או חושבים עלינו.

בואו נמחיש את זה. אם למשל, מישהו, יגיד לכם מה זה זוג הקרניים האדומות שצמחו לכם על הראש וזנב סגול על הגב? אתם תבדקו? תלכו לראי? תכעסו או שתחייכו בגיחוך ? זה לא יעצבן אתכם בכלל. למה? כי אתם יודעים בוודאות שאין לכם קרניים אדומות וזנב סגול. וזה כל העניין. אם אנחנו או חלק מתוכנו לא חושב את מה שהזולת אמר עלינו, לא רק שזה לא מעצבן אותנו, זה אפילו מעורר בנו גיחוך וצחוק. וככה אנחנו נשארים רגועים ובטוחים ואין בנו שום צורך להיאבק על שום דבר.

ולכן, הדרך לעשות זאת היא לראות את הכוח שבתוכנו ולהתחבר אליו, לראות את כל הטוב שבנו ולתת לעצמנו הערכה ומחמאות .זה אכן, לא פשוט לביצוע אצל אלה שלא בטוחים בעצמם אבל ככל שתחפשו בכל מצב ובכל זמן את הדברים הטובים שבכם ותעריכו אותם אצלכם, כך תצליחו יותר להרגיש בטוחים ומחוזקים.

ב. שנית, אנחנו יכולים להחליט שלמען היחסים שלנו עם אחרים במיוחד עם אלו החשובים לנו ובגלל שהיחסים איתם חשובים לנו, אנחנו רוצים שיהיה מצב שבו גם האחרים מנצחים וגם אנחנו.  

.win win situation.  

כך כולם ירגישו מסופקים ובטוחים, לא ירגישו מותקפים ופגועים ואף אחד לא יתחיל מאבק כוח עם אף אחד.

ואיך עושים את זה?
משחררים, מרפים ממאבק הכוח ומהצורך לנצח, גם אם זה מרגיש נורא קשה לעשות בהתחלה. עוזבים את העניין. מחפשים את נקודת החוזק שלנו ונאחזים בה, כלומר במה אנחנו חושבים על העניין ובו זמנית, מנסים לראות גם את הזווית של השני. גם לתת מקום גם לעצמנו אך גם לזולת. אם אין עם מי לדבר או שאין שיתוף פעולה מסיבה כלשהי מהזולת, עזבו את העניין, עצרו בנימוס ובצורה מכובדת את השיחה כמו "אני מצטער, מאד קשה לי עכשיו, נדבר בהמשך כשנירגע". תרפו , שחררו. אל תיכנסו למאבק כוח שבסופו של דבר שניכם יוצאים פגועים ומפסידים.
כשתהיו רגועים, תחזרו לדבר אחד עם השני, אם יש עם מי, כדי שכל אחד מכם יוכל לשמוע את השני. כך אתם מכבדים זה את זה, ונותנים הכרה ולגיטימציה לצרכים של כל אחד מכם עוד לפני שמצאתם פתרון. הפתרון הוא פחות חשוב מההכרה ומהמקום שאתם נותנים אחד לשני ולצרכיו, כשאתם בדיאלוג ומקשיבים ברוב קשב. עצם הדיאלוג המכבד, הפתוח והגלוי ממיס את הקונפליקט ומכאן כבר יבוא הפתרון המתבקש והאפשרי.

למשל, על הכביש כשמישהו מנסה להשתלב בתנועה, אל תיאבקו בו ותגידו לעצמכם אני הייתי פה קודם, זו זכותי כאילו יש לכם הערת אזהרה על המקום ועוד ניידת, תנו לו להשתלב. הרי זה בסה"כ עוד דקה שתיים. הרי זה לא העניין. אתם רוצים לצאת החזקים, הקובעים ובעלי הכוח. אז דווקא תנו לו את מה שהוא זקוק. כי דווקא כשאתם נותנים אתם יוצאים גדולים כי אתם הם שמחליטים לתת ואז אתם בעלי הכוח. גם יצאתם גדולים, גם טובים, גם בסדר וגם בתחושת חוזק.

מאבק הכוח דומה לשני אנשים שמושכים חבל. כשאחד מרפה, מה קורה? גם השני מפסיק כי לשני אין יותר עם מי לנהל מאבק וזה נפסק. מי קבע שזה יפסק? מי שהחליט לשחרר ולהראות.

תזכרו, להרפות זה דווקא כוח. וזה הרעיון כולו: כשאתם מפסיקים להיאבק, לריב ולהתווכח על הצדק שלכם, אין  יותר עם מי להיאבק ואז המאבק, הוויכוח או הריב נפסקים. אולי יש תחושת אי נעימות אבל לא כעס, מריבה ופגיעה בעצמנו ובאחרים.
לא שווה את זה? לדעתי, כן.
נכון, למי שמורגל לחפש צדק, רוצה לצאת הצודק, המנצח ובעל הכוח הבלעדי וגם רוצה שהאחרים יאשרו לו את זה ויסכימו איתו, זה יכול להיות קשה בהתחלה אבל צריך להתחיל עם משהו ועם תרגול שוב ושוב, הדרך הזו תיעשה מפעם לפעם יותר קלה והסיפוק שלכם מעצמכם יהיה רב ואתם פשוט תפסיקו לכעוס כל הזמן.

"למדתי שבכעס לא משיגים שום דבר" – משובים ממשתתפי סדנא 43

למדתי שבכעס לא משיגים שום דבר

"בהתחלה הייתי נגד קבוצה אבל הכי אהבתי את השיתוף בין כולם ואת המקום הזה שהקבוצה יכולה להביע דיעה על מקרים שעברנו ולשקף מה ראינו ואיך זה נראה מהצד. וכמובן, שזה מלמד גם אותנו, אהבתי את ההזדהות בין חברי הצוות. ראיתי איך דרך מקרים נוספים ושונים מחבריי לקבוצה אפשר באמת ללמוד מהם ומסיפוריהם לחיים האישיים שלי.

סדנא לשליטה בכעסים

למדתי שבכעס לא משיגים שום דבר ולפעמים הסביבה רוצה שניכשל לא בכוונה אלא מתוך ההרגל ולפעמים אנחנו צריכים לשנות כדי לעשות טוב לעצמנו על אף שזה לא תמיד נוח לסביבה.

הבנתי בסדנא כמה התפרצות הכעס מגיעה ממקום חלש וחסר ביטחון.

המנחים-

אריאלה – מבריקה, הומוריסטית, קולטת כל אחד ונקודות חשובות עליו. חריפה, לא מוותרת כשצריך ממקום טוב, אינטליגנטית וחכמה. מביאה את הקבוצה למקומות חשובים מאד.

מנחה בחסד!!! בהחלט המילה המתאימה מ ב ר י ק ה !

שלומי- עמוק מאד , נותן גישות שונות ויפות. חלק חשוב מההנחיה. מביא פן נוסף והסברים נוספים. אינטליגנט ומאד התחברתי למה שהיה לו להגיד בנוסף לאריאלה.

אתם משלימים אחד את השנייה. אריאלה בחריפות ושלומי בעדינות, מה שיוצר איזון לקבוצה.

כל הכבוד!"

קרן (אפריל 2017)


קיבלתי את האני האמיתי שתמיד רציתי להיות

"למדתי להתנהל מול אנשים קרובים ורחוקים בצורה נעימה ולא פוגענית, למדתי להסתכל על האחר כאילו אני הוא האחר.
דבר נוסף, הוא לנשום ובכך להפעיל את ההיגיון ולא לפעול מתוך הרגש או הכעס. הדבר החשוב ביותר הוא באמת שלמדתי לבטא את רגשותיי האמיתיים ולא את הכעס המזויף.
מה שהכי אהבתי בסדנא זה את האמת שכל אחד מקבל על עצמו תוך כדי אהבה והבנה, אווירה מאוד נעימה וחמה.

הסדנא עזרה לי להבין ששום דבר לא באמת מאיים עליי באמת ובעזרתה קיבלתי מחדש את השלווה שהייתה בי אבל באופן מלא.

קיבלתי את האני האמיתי שתמיד רציתי להיות ולא התחפושת שהייתה מופיעה לפעמים.

עלתה בי ההבנה וההכרה של הזולת והסביבה הקרובה בצורה מכובדת ומכבדת, מה שחידש לי והזכיר לי שכולנו שונים אחד מהשני.

אריאלה ושלומי המנחים מטפלים באהבה אמיתית למקצוע מה שניכר לעין. הם נחמדים וחביבים הפועלים בשיתוף פעולה מעולה, אכפתיים מאוד ומקצועיים מאוד.

מאוד חשוב לשניהם שנלמד וניישם את הידע שמעשירים אותנו."

מתן (אפריל 2017)
היום אני מבין את אשתי טוב יותר

"למדתי איך לנשום ולהירגע לפני התפרצות. זה עזר לי מאד למרות שאני חסר סבלנות לאשתי ועדיין מקבל כביקורת דברים שהיא עושה ואומרת לי אבל אני היום מבין אותה טוב יותר .. אהבתי בסדנא את האפשרות לדבר בגלוי ולשמוע את דברי האחרים שדומים למה שעובר עלי.

השילוב בין שלומי לאריאלה הוא מושלם. הם יודעים לקרוא את ההרגשות והתגובות של כל אחד ואחד. אהבתי איך אריאלה יכלה כל שבוע לפנות ולאבחן מישהו בקבוצה שלא דיבר במפגשים הקודמים. "

יואל (אפריל 2017)


הסדנא חוויה יוצאת דופן

"אהבתי את המפגשים כל שבוע את שיתוף התחושות, המכשולים והמקרים. אהבתי את הניתוח של אירועים ע"י מנחי הקבוצה, את ההסברים ומימוש הטכניקות.

המנחים מושלמים, איזון מעולה בין 2 המנחים.

חוויה יוצאת דופן ומאירת פנים"

ג'אן (אפריל 2017)

"אריאלה שינתה לי את הגישה לחיים. חיי השתנו ב-180מעלות!!!"

א.ח אני בוגר "סדנת שליטה בכעסים של מכון רעות" בניצוחה של אריאלה מלצר התותחית !!!!

התפרצויות זעם

התפרצויות זעם

אריאלה שינתה לי את הגישה לחיים !!!

בן 42, נשוי+3, מתגורר בתל אביב.

חיפוש אקראי באינטרנט הציג לי מספר סדנאות בתחום ובחרתי לשוחח עם מספר מכונים.

כששוחחתי עם אריאלה מלצר שהיא גם הבעלים ענתה לי וביקשה לדעת מה הסיבה שהחלטתי להרשם לסדנא מסוג זה.

כבר מהשיחה הראשונה הרגשתי אכפתיות והתעניינות אמיתית וכנה מצדה של אריאלה.

הדרך בה עברתי את הסדנא גרמה לי להבין עד כמה קל לעשות את השינוי המיוחל.

היה לי מקום לבטא את עצמי, לקבל פידבקים מהחברים והמנחים.

תמיד באווירה טובה ואכפתיות עד אין קץ והכי חשוב בכבוד, סובלנות ואמפטיה, יחד עם זאת ללא וויתורים ועיגולי פינות.

קיבלתי ארגז כלים מגוון שנותן מענה לכל "שטח אש" (הכוונה להתפרצויות) שפוגש אותנו בחיים.

מושגים רבים ודרכים יצירתיות לצאת רגע לפני ההתפרצות או סתם כעס מיותר.

חיי השתנו ב 180 מעלות !!!

משפחתי וכמובן ילדיי, חבריי, העובדים שלי וכל הסביבה מרגישים בהבדל ומברכים על השינוי.

המלצתי לעובדת שלי להרשם גם לסדנא, העדיפה להרשם לסדנא בתל אביב.

עברתי חוויה נהדרת, מחזקת, בונה, עם הרבה אמונה בכל אחד מהמשתתפים.

גם תמהיל המשתתפים היה נהדר.

המחיר היה סביר בהחלט, שלל כיבודים בכל מפגש, תמיד בחיוך ובאמפטיות.

צוות המנחים נותן את הלב והנשמה גם מעבר לשעות הסדנא על מנת שכל אחד ואחד יקבל את מלוא תשומת הלב.

ממליץ בחום !!! שווה כל שקל.

לא הכרתי את המכון או את המנחים טרם הסדנא.

בהצלחה.

שוב תודה לכם, הייתם אלופים.

צוות מנצח !

ארז ח.(ספטמבר 2016)

 

"אין יותר התפרצויות. תודה ששינית לי את החיים והזוגיות"

מאיה כתבה לי בווטסאפ:

"נכון כבר עבר הרבה זמן מאז הסדנא אבל עכשיו המלצתי לחברה מהעבודה על הסדנא ופתאום הבנתי שלא אמרתי לך תודה.

להתפרץ בכעס על בן הזוג

להתפרץ בכעס על בן הזוג

אז תודה, באמת ששינית לי את החיים ואת הזוגיות. אני מוצאת את עצמי כל פעם על הכביש אומרת "יאללה, שיעקוף, הוא לא לוקח לי כלום"

או מוצאת את עצמי ערה בשבת בבוקר, בן הזוג שלי ישן

עד מאוחר ואני כבר לא מתעצבנת. מבינה שהרצונות שלו לגיטימיים והרצונות שלי גם.

 

לגמרי שינית לי את התפיסה ועם כמה שאני תמיד נראית רגועה כלפי חוץ, עכשיו אני יכולה להגיד שאני רגועה גם כלפי פנים.

אין יותר התפרצויות:).

תודה תודה ושוב תודה ♥"

מאיה (ינואר 2017)