מחוויותיו של משתתף בסדנא לשליטה בכעסים ולתקשורת יעילה "דברים שרציתי לומר בשם עצמי"
לאריאלה ושלומי,
יש דברים שרציתי לומר בשם עצמי ולא בתוך הקול הקבוצתי.
אין כמו מבחן התוצאה. התהליכים והשינויים שאני עברתי בתקופה זו, מכל הבחינות: ההתנהגות, ההרגשה פנימית והחיבור שלי אליה, תובנות חדשות ותפיסה חדשה של תובנות ישנות – היו מדהימים ומעל מעבר לציפיות שלי. ודאי שזה קשור גם אלי, אבל קרדיט לא "מתחלק" – זה לא מפחית מן התרומה העצומה שלכם שאפשרה לי להיות שם.
אז קודם כל תודה ענקית, מלווה בקריאות "וואו" ושריקות התפעלות, והמון אהבה לשניכם.
הרגשתי ולמדתי, תחילה אינטואיטיבית ואחר כך גם בשכל, שכל מה שאני מביא מעצמי משתלם לי פעמיים: לא רק שאני צומח איתו אלא שהוא מלמד אתכם עוד משהו עלי, ואתם משתמשים בידע הזה בתבונה וברגש כדי להעניק לי מה שאני צריך ולהעשיר אותי. והקרדיט שלכם עבור יצירת האמון הזה הוא ענק במיוחד אצלי, שבאתי ממקום בסיסי חשדן.
באשר לתכנים, תמיד ידעתי שיש מה להקשיב ולבדוק, לראות מה מתאים לי ומה לא – תמיד אני ארוויח. אף פעם לא הרגשתי שמה שנאמר לי הוא נוסחה פשטנית שהולבשה עלי בכוח. במקום שאני הייתי צריך לעבוד, השארתם לי את המקום לעבוד, ורק סימנתם כווני עבודה אפשריים.
היה שווה, והרבה יותר משווה, לחכות את כל החודשים הארוכים הללו עד שהסדנה תיפתח…
עבודה באחד על אחד, בעיקר של אריאלה. מקצועית ומאד אפקטיבית. נתת דוגמא חיה לאסרטיביות: מכילה ומלאת אמפטיה, לא נפגעת ולא פוגעת, לא תוקפת, אבל מצד שני לא מוותרת, עוצמתית, מזהה וחודרת למהות, תופסת את השור בקרניים ומנערת אותו. את מצהירה שאת לא לוקחת אחריות על מה שנעשה עם מה שאת נותנת (ואני מאמין לך), אבל את כן עושה את המקסימום לעזור לנו לקחת – ואת מצליחה לחדור התנגדויות חזקות. קשה לי לראות את חלק מהמשתתפים זזים כפי שזזו בלי הדחיפה המדויקת שלך.
כאשר שלומי נכנס לתמונה, הוא היה לא פחות מדויק וחדר בדרכים ה"רכות" יותר שלו.
שימוש בקבוצה כמראה לבודדים. טכניקה מאד אפקטיבית שנוצלה היטב, עם הרבה כבוד למשקפים והדרכת המשוקפים לשמוע ללא תגובתיות, ולעזור להם לקבל. ולא רק המשוקף קיבל – גם מי ששיקף או אפילו רק הקשיב, שכן דרך התובנות על האחר קל היה לפעמים להתחבר לתובנות על עצמנו. גם כאן ההכוונה שלכם הייתה בעלת תרומה קריטית – מתי "תישאר איתו" ומתי "תספר לו מה זה עושה לך".
טכניקת הכרטיסים הייתה מאד מוצלחת. היא גם מעידה על הביטחון העצמי שלכם ביכולתכם להתמודד עם כל תוכן בלתי צפוי שיעלה, בזמן אמת. שלומי נשא בגדול את דגל האמפטיה והחמלה. כשהפנית את תשומת הלב להתקדמות של ר' בלקיחת המקום – אחרי שאריאלה הצביעה על הקושי – רציתי לחבק אותך. בהרבה מקרים היית בבחינת הסנסור של הקבוצה גם כשפרט זה או אחר ניסה לסחוב אותה הצידה או כשהקבוצה לא כל כך ידעה מה היא רוצה.
כל טיפה שנחתה על נושא החמלה הרוותה מקום צמא מאד בתוכי. שניכם הרביתם לעודד את המשתתפים ולהראות להם את החלק המעורר תקווה. אישית, הדבר הכי משמעותי מבחינתי היה הביטחון והאמון שלי בכם. לא מבחינה שכל מה שאתם אומרים אני חייב לקבל – אלא בעיקר שאתם יכולים להכיל הכול, שלא תתמוטטו, שאני יכול להביא את עצמי ולהתנהג כמו שאני ואתם גם תקבלו, גם תתמודדו, ואולי – אם צריך – תגנו עלי מפני תגובת הקבוצה (לא היה באמת צריך – ואתם לא חטאתם במתן שירותים מיותרים). ואת האמון הזה הצדקתם עד הסוף – אף פעם לא הרגשתי מותקף, אף פעם לא הרגשתי שגרמתי למשבר או לקושי שאתם לא יכולים להתמודד איתו, שעשיתי מה שאסור לי לעשות. במובנים האלה הייתם בבחינת תיקון מעולה עבורי. וכמובן שהתמודדתם לא רק איתי, אלא גם עם משתתפים אחרים בקבוצה, כולם שופעי עוצמות למכביר.
ושוב, בהמון תודה – יגאל.