באחד מן הימים נתקלתי בסיפור הבא:
אינדיאני זקן ישב עם נכדו וסיפר לו שבתוך כל אדם שוכנים שני זאבים וביניהם מתנהלת מלחמה מתמשכת, שאינה נפסקת לעולם.
הזאב האחד הוא זאב הרוע, הכעס, הכאב, התסכול, הקנאה וצרות העין, העצב, העלבון, חוסר ההערכה העצמית…
הזאב השני הוא זאב האהבה, הקבלה, החמלה, החיוך, האושר, התקווה, התמיכה, הצחוק, החיבה….
שאל הנכד: ואיזה זאב מנצח במלחמה, סבא?
ענה הסב: זה שאתה מאכיל אותו.
אמר הפילוסוף היווני אפיקטטוס –"לא האירועים הם אלו שגורמים לנו להרגשה רעה אלא הפרוש שאנו נותנים לאירועים אלו". ישנם אירועים רבים בחיינו שהם מציאות אובייקטיבית עובדתית שלרוב, אין לנו שליטה עליה ואנחנו לא יכולים לשנות אותה. אין לנו שליטה על מה שאחרים עושים או אומרים. יש לנו שליטה רק על מה שאנחנו עושים ואומרים או איך אנחנו מרגישים. אם כתוצאה מאירוע מסוים אנחנו מרגישים הרגשה קשה או לא נעימה היא לא נובעת ממה ש"עושים לנו" אלא היא באה כתוצאה מהפירוש שאנחנו נותנים לו.
אבי (שם בדוי), גבר נשוי כבן 40, העובד בחברת הייטק, הגיע לסדנא לשליטה בכעסים במסגרת מכון רעות, אמביוולנטי וחשדן מאד, עם ציפיות מאד נמוכות מתוצאות הסדנא. הוא הגיע, כמו רבים אחרים, בעקבות לחץ כבד של אשתו אך גם בגלל שהרגיש כי הוא מאבד את השליטה על חייו. התפרצויות הכעס והזעם שלו, שכללו אגרסיביות מילולית, ביקורת, האשמות, צעקות, נוקשות, שתלטנות ולעיתים, אף התנשאות תוך העלבת האחר ערערו והעכירו את יחסיו עם הסביבה, הקשו עליו מאד בעבודה וגרמו לו למריבות וויכוחים רבים אך בעיקר, פגעו ביחסיו עם אשתו.
אבי לא האמין שהסדנא תוכל לעזור לו לעשות שינוי. הוא ישב יותר ממחצית המפגשים קפוא, סגור ומוגן. דיבורו רציונאלי, לא מפגין רגשות. היה עסוק להראות למשתתפים ולמנחים את השכלתו הרחבה ובקיאותו בתחומים רבים. התווכח הרבה עם המשתתפים והמנחים לעיתים, אף תוך זלזול ולעג באחרים . יחד עם זאת, ניסה בדרכו לסייע לחבריו להתמודד עם הקשיים שעלו בסדנא.
משפחות רבות מתמודדות עם בעיית התמכרות של אחד או יותר מחברי המשפחה. ההתמודדות במצבים אלו מלווה, פעמים רבות, בתחושה של חוסר אונים, חוסר ודאות, תסכול אכזבה וכעס. אתה עומד מול אדם כל כך קרוב אליך ובאותו זמן כל כך רחוק. אתה רוצה רק להציל אותו. אתה מוכן לעשות הכל, אולם פעמים רבות אין אף אחד בצד השני, אף אחד שיכול לקבל את מה שיש לך לתת. אתה מתחרה מול הסם, האלכוהול ההימורים או לחילופין התנהגות התמכרותית מסוימת, והתחרות קשה, חסרת תיקווה, אבל קשה יותר לוותר, קשה להפסיק לנסות.
"כל הזמן אני רק נותן ונותן לכולם ורק כשאני צריך משהו – אני לא מקבל שום דבר. אני יותר מידיי טוב". המשפט הזה מוכר לכם? אם כן, המאמר הזה בדיוק בשבילכם.
לא מעט אנשים מסתובבים עם הרגשה שהם נותנים מעצמם כל הזמן מכל הלב לכולם, דואגים להם ולרווחתם, להנאתם ולשמחתם אך כשהם זקוקים לקבל משהו, הם לא מקבלים בחזרה.
"עבדים היינו…עתה בני חורין..", כך נאמר בשיר העממי. האומנם בני חורין אנחנו? אנחנו לפני חג הפסח, חג החירות, בו בני ישראל יצאו מעבדות במצרים להיות בני חורין בארצם.
מאמר זה יסקור את השאלה האם אנחנו באמת חופשיים להיות מי שאנחנו? מה כובל אותנו בימינו וכיצד לצאת לחופש אמיתי? מהו השעבוד המודרני של היום ולמה אנחנו משתעבדים? מה לוקח מאיתנו את החופש? מי קובע את רמת החופש? מה צריך לקרות כדי שיתחיל תהליך היציאה מהשעבוד לחירות? וכן, במאמר הזה אני אציג גם כמה דרכים שיכוונו אתכם לדרך אל החופש שלכם.
